פסח - האם מותר לשתות בארבע כוסות מיץ ענבים

גל גל

משתמש ותיק
בס''ד

פסח: האם מותר לשתות מיץ ענבים בארבעת הכוסות

פתיחה

הגמרא במסכת בבא בתרא (צז ע''א) פוסקת בשם האמורא רב, שמותר לקדש רק על יין שראוי לנסך על גבי המזבח. משום כך, יין שריחו רע או יין שנשאר מגולה במהלך הלילה פסולים לקידוש, מכיוון שהם פסולים לניסוך על גבי המזבח. גמרא נוספת שמובאת במנחות (פו ע''ב) מוסיפה פרט נוסף וכותבת, שבמידה ובישלו את היין, הוא פסול לניסוך על
גבי המזבח.

א. לכאורה, אם יין מבושל פסול לניסוך על גבי המזבח כפי שכותבת הגמרא במנחות, ממילא יוצא שהוא פסול לקידוש כפי שכותבת הגמרא בבבא בתרא, ואכן כך פסקו להלכה הרמב''ם (שבת כט, יד) והגאונים (שערי תשובה סי' ד), ובלשון הרי''ף (שו''ת סי' רצה):

''שאלה: היין אשר ימזוג בו יין מבושל אם נוכל לברך עליו בורא פרי הגפן או לא. תשובה: אם יהיה הרוב מן היין שאינו מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן, אבל אם יש הרוב מן היין המבושל, מברכין עליו שהכל. וזה אינו ראוי לקידוש היום, מפני שאין אומרים קידוש היום אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח, וכיוון שיש בזה מן המבושל אינו ראוי לגבי המזבח.''

ב. אמנם דעת רוב הפוסקים שלא כך, ולשיטתם יין מבושל כשר לקידוש. כך נקטו להלכה התוספות (ב''ב שם, ד''ה אילימא) הרא''ש (ו, י), הרמב''ן (ד''ה למעוטי) והרשב''א (ד''ה ויין), וכך פסק להלכה השולחן ערוך (רעב, ח): ''מקדשין על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש''. ראיה לדבריהם הם הביאו מהירושלמי (פסחים י, א), שם מופיע בפירוש שיין מבושל כשר לשתיית ארבע כוסות.

אמנם קשה, שהרי כפי שראינו, יין שפסול לניסוך פסול לקידוש, והגמרא במנחות כותבת שיין מבושל פסול לניסוך, אז גם יין מבושל צריך להיות פסול לקידוש! הם תירצו, שמכך שהגמרא בבבא בתרא לא ציינה שיין מבושל פסול לקידוש כמו שהיא ציינה שיין מגולה או שריחו רע פסול, מוכח שביין מבושל יש דין מיוחד, ולמרות שהוא פסול לניסוך, עדיין הוא כשר לקידוש בגלל שהוא טוב לשתייה.

אם כן למסקנה עולה, שלדעת הרמב''ם יין מבושל פסול לקידוש, ואילו לדעת התוספות וכך נפסק להלכה, יין מבושל כשר לקידוש. לכן להלכה, תימנים ההולכים בשיטת הרמב''ם, נמנעים מלקחת יין מבושל לקידוש. אמנם דעת רוב עם ישראל בעקבות השולחן ערוך פוסק, שמותר לקחת יין מבושל לקידוש (ויש לדון האם יין שפסטרו אותו נחשב מבושל, ואכמ''ל).

על פי סקר שנערך, כשני שליש מהאוכלוסיה שותים בליל הסדר מיץ ענבים, ורק שליש שותים יין. בעקבות כך נעסוק הפעם בשאלות: 1. האם אפשר לצאת ידי חובה בארבע כוסות של מיץ ענבים. 2. האם מותר להוסיף בקידוש מים למיץ ענבים או ליין.

מיץ ענבים

האם יוצאים ידי חובת ארבע כוסות במיץ ענבים? כדי לענות תשובה לשאלה זו, יש להבין קודם כל את ההבדל בין מיץ ענבים ליין:

כדי לייצר יין, לוקחים ענבים ומשהים אותם בחבית או בכלי אחר עד שנוצרת תסיסה, הנגרמת מהתפרקות הסוכר שבענבים, שהופך בתהליך כימי לאלכוהול. במיץ ענבים לעומת זאת, מבשלים את היין עוד לפני שהוא עובר את תהליך התסיסה, ובכך מונעים מהסוכר להפוך לאלכוהול, והמשקה נשאר מתוק ולא אלכוהולי.

סופו לתסוס

לענייננו. הגמרא במסכת בבא בתרא (צז ע''ב) כותבת, שאפשר לצאת ידי חובת קידוש, כאשר סוחטים אשכול ענבים ומיד מקדשים עליו. לעומת זאת 'ביין קוסס' פוסקת הגמרא, שאי אפשר לצאת ידי חובה, וכך נפסק בשולחן ערוך (רעב, ב). מה ההבדל בין היינות?

הרשב''ם מסביר (ד''ה יין), שאמנם גם ביין קוסס וגם באשכול ענבים שנסחט אין עדיין אלכוהול, אבל היין הקוסס עובר תהליך כימי, שמונע ממנו אפשרות לתסוס וליצור אלכוהול בעתיד. אשכול ענבים לעומת זאת, במידה וישהו אותו בתוך חבית הוא כן יתסוס, ורק בגלל שהוא נשתה מאוד מהר הוא לא מספיק לתסוס, לכן אפשר לקדש עליו.

בעקבות כך נחלקו האחרונים האם אפשר לצאת ידי חובה במיץ ענבים, ומחלוקתם תלויה בשאלה, מתי העבירו את היין הקוסס תהליך כימי שמונע ממנו לייצר אלכוהול - לפני שגמרו את תהליך ייצור היין, או אחריו:

א. הרב אלישיב (שבות יצחק יא) טען, שאת היין הקוסס מעבירים תהליך שמונע ממנו לתסוס, רק אחרי שהוא גמר את תהליך הייצור. משום כך גם מיץ הענבים שעובר תהליך שמנוע ממנו לתסוס אחרי סיום התהליך, ברכתו שהכל ויהיה אסור לקדש עליו.

חיזוק לדבריו הוא הביא מהכנסת הגדולה (סי' א') שכתב, שהיין שנקרא 'אירופי' מברכים עליו שהכל, והוא פסול לקידוש. הסיבה לכך היא, שלאחר שסוחטים את היין שמים בו עפר לבן, שמונע ממנו לתסוס ומשאיר אותו מתוק. מוכח, שגם אם מוסיפים את העפר הלבן אחרי שסיימו את תהליך ייצור היין, עדין ברכתו תהיה שהכל.

ב. הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה א, ד) חלק וטען, שאת היין הקוסס העבירו תהליך כימי לפני שגמרו לייצר את היין, לכן ברכתו שהכל ואי אפשר לקדש עליו. מיץ ענבים לעומת זאת, עובר תהליך שמונע ממנו לתסוס רק בסוף תהליך הייצור, ויש זמן בו הוא ראוי להיות משקה אלכוהולי, משום כך ברכתו תהיה בורא פרי הגפן, ויהיה אפשר לקדש עליו, ובלשונו:

''ולכן נראה, דאף שמיץ ענבים מבושל או מפוסטר אפשר דתו לא חזי (= יותר לא ראוי) לתסוס ולהיות ממש יין, מכל מקום כיוון דמיד כשנסחט כבר חל עליו שם יין לענין קידוש וברכה... לכן שפיר (= בהחלט) נשאר בברכת הגפן שהיה עליו קודם, כיוון שגם עכשיו הוא טוב לשתיה .''

כדברי הגרש''ז אויערבך פסקו להלכה רוב הפוסקים, וביניהם הרב פרנק (הר צבי א, קנח), המנחת יצחק (ח, יד), הרב וואזנר (ט, נח), הרב עובדיה (יחווה דעת ב, לה) ועוד. לכאורה, כמו שאפשר להשתמש במיץ ענבים לקידוש, כך יהיה אפשר להשתמש במיץ ענבים בשתיית ארבע הכוסות, אך כפי שנראה בשתיית ארבע הכוסות יש להתחשב בשיקול נוסף.
ארבע כוסות

כפי שראינו הגמרא במסכת פסחים (קט ע''ב) כותבת, שמסבים בליל הסדר כדי להראות שאנו בני חורין. דבר נוסף שעושים כדי להראות דבר זה, הוא שתיית יין, דבר שנמנע מעבדים ומסמל בני חורין.

א. בעקבות כך טען האגרות משה (הגדת קול דודי סי' ג), שצריך לכתחילה לשתות יין דווקא, מכיוון שרק כאשר שותים יין שיש בו אלכוהול, זה נחשב שתייה שיש בה חירות וכך כתב גם הרב שטרנבוך (תשובות והנהגות ב, רמג). כמו כן, כפי שמופיע בתוספות בפסחים (קח ע''ב ד''ה יין), בתוך מצוות שתיית ארבע כוסות כלולה החובה לשמוח ביום טוב, וכתב הרב פרנק (מקראי קודש ב, לה) שמקיימים מצווה זו, רק כאשר שותים יין משכר.

ב. חלק מהפוסקים חלקו על האגרות משה והרב פרנק וטענו, שאפשר לצאת לכתחילה ידי חובה גם במיץ ענבים, ובניהם החזון איש והגרי''ז (מובאים בתשובות והנהגות ב, רמג). לכן כפי שכתב הרב שטרנבוך (שם) לכתחילה עדיף לקחת יין כדי לצאת ידי חובה לכל הדעות (או לערבב יין ומיץ ענבים). אך במידה וקשה לאדם לשתות יין, אז בוודאי שאפשר לסמוך על הדעות שמתירות לשתות מיץ ענבים.

האם אפשר להוסיף מים ליין

להרבה אנשים קשה לשתות כוס שלמה של מיץ ענבים או יין, והם מערבבים מים כדי להקהות את הטעם, האם הם עושים כהוגן?

הגמרא במסכת בבא בתרא (צו ע''ב) פוסקת, שעל שכר תמרים, שכר שעורים ושמרי יין (= מים ששופכים על שמרים של יין) מברכים שהכל נהיה בדברו. למה על שמרי יין לא מברכים בורא פרי הגפן? הרי מדובר במים שקיבלו טעם של יין! הגמרא מסבירה שעל כל כוס של יין שיש במשקה, מותר לשים מקסימום שלוש כוסות של מים. רק כאשר היחס בין הכוסות הוא כזה, יש טעם מספיק חזק במשקה כדי שהוא ייחשב יין. כאשר שופכים מים על שמרים, הם לא מקבלים טעם חזק של יין, ולכן ברכתו תהיה שהכל:

''תנו רבנן: אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים, ואחד שמרי יין - מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו... דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי (= שאין בו) על חד (= כוס אחת יין) תלת (= שלוש כוסות) מיא - לאו חמרא (= יין) הוא.''

כשר לדעת מרן הבית יוסף

השולחן ערוך טען (או''ח רד, ה) בעקבות רבינו יונה (ברכות לב ע''ב), שהיחס של כוס אחת של יין מול שלוש כוסות מים, נהג רק בזמן הגמרא שהיינות היו חזקים. בזמננו היינות חלשים יותר, וכדי שטעם יין משמעותי יורגש בתערובת, צריך לשים יותר יין יחסית למים. בסוף דבריו הוא מסיים, שכל מקום צריך לשער את כמות היין, שצריך לשים ביחס למים, ובלשונו:

''שמרי יין מברך עליהם בורא פרי הגפן; נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה, הוה כיין מזוג ומברך בורא פרי הגפן. אם מצא פחות, אף על פי שיש בו טעם יין מברך שהכל. והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בפה"ג; ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום.''

כיצד יש להבין את סוף דברי השולחן ערוך, שכל מקום צריך לנהוג כמקומו?

א. הרמ''א הבין (שם), שכאשר השולחן ערוך כתב שכל אחד צריך לנהוג לפי מנהג מקומו, הוא חזר בו מדבריו הקודמים שבזמננו היין יותר חלש, ויחס של אחד לשלוש לא מספיק. משום כך הוא כותב, שאפשר לשים הרבה מים ביין, אפילו יחס של אחד לשש, דהיינו על כל כוס של יין, אפשר לשים שש כוסות של מים והכל תלוי במנהג המקום.

ב. המשנה ברורה (ס''ק לא) חלק על הבנת הרמ''א. הוא הבין, שכאשר השולחן ערוך כתב שכל מקום צריך לנהוג לפי מקומו, הוא לא בא לבטל את דבריו הקודמים שבימינו היינות חלשים וצריך יחס של אחד לשלוש, אלא הוא בא להחמיר. המינימום הוא אחד לשלוש כפי שמופיע בגמרא, ואם יש מקומות שנוהגים לשים יותר מכוס אחת של יין על שלוש כוסות של מים, אז טוב שהם מחמירים.

מה סברת המחלוקת? העולת תמיד ביאר, שלדעת השולחן ערוך, בשביל שמשקה ייחשב יין צריך שהטעם שלו יהיה מספיק חזק. משום כך, רק אם יש יחס של אחד לשלוש, הטעם מספיק חזק כדי להיחשב יין. ואילו לדעת הרמ''א השאלה היא, מה נקרא יין בלשון בני אדם, ומכיוון שאפילו לערבוב של אחד בשש בני אדם קוראים יין, לכן גם ערבוב כזה נחשב יין.

להלכה

על בקבוקי מיץ הענבים כתוב, שהמיץ כשר גם לדעת מרן הבית יוסף (= השולחן ערוך). לדעת הרמ''א כפי שראינו, מספיק אפילו שישית מיץ ענבים, כדי שהמשקה ייחשב יין. לדעת השולחן ערוך שמחמיר, כמה אחוז יין צריך שיהיה בתוך המיץ ענבים כדי שהוא ייחשב יין? נחלקו בכך האחרונים:

א. העולת תמיד (או''ח רד) כתב, שלכאורה בזמנינו מכיוון שהיינות חלשים מאוד, אפילו אם יוסיפו מעט מים ליין, הוא כבר לא ייחשב יין וברכתו שהכל. כדי לצאת ידי חובה לשיטתו, יהיה אפשר לקחת למשל את המיץ ענבים של 'כרמל מזרחי', שלטענתם מכיל מאה אחוז מיץ ענבים, אבל יהיה אסור להוסיף לו מים, כי אז הוא כבר לא נחשב יין, ובלשונו:

''ולפי זה נראה דעכשיו שאין נוהגים כלל למזוג היין במים, כי היינות שלנו רפויים מאוד, אם נתערב מעט מים בו אפילו המים שנתערב בו הוא פחות מהיין, אפילו הכי אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, מכל מקום למעשה צריך עיון.''

ב. בכף החיים (שם ס''ק לב) ובאור לציון (ב, כ) כתבו, שבשביל שמשקה ייחשב יין, צריך שיהיה בו לפחות חמישים אחוז יין, אלא אם כן הוא חזק במיוחד, שאז מספיק שיהיה רבע יין, וכך פסק הילקוט יוסף (רעב, ז). הטעם של מיץ ענבים נחשב חלש, לכן לשיטתם יהיה מותר להוסיף מים למיץ ענבים, אבל צריך לבדוק כמה אחוז יין יש במיץ ענבים, כדי לדעת כמה מים מותר להוסיף .

חג שמח! מצורף גם כקובץ וורד, יותר נוח וברור לקריאה... כמו כן מופיע באתר יחד עם עוד מאמרים https://sites.google.com/view/tora2338/
 

קבצים מצורפים

  • פסח - מיץ ענבים.docx
    30.7 KB · צפיות: 4

שאר לעמו

משתמש ותיק
באחת משנותיו האחרונות של מרן הגריש"א הלכתי לשמוע שיעור בבית מדרשו, ואחזו בשלהי פסחים (קח:). ואחד מחשובי השיעור (רבצ"ק) שאלו מה לגבי מיץ ענבים, והגריש"א הביט בו כאומר מה אתה שואל. ההוא שאל שוב מיץ ענבים זה יין? (כולם יודעים שהגריש"א מחמיר בזה). השיבו הגריש"א בשנינות תוכד"ד: וכי מה אתה מברך על זה, שהכל? והוסיף הגריש"א ידי ד' כוסות יצא ידי שמחה לא יצא.
וראה רשב"ם שם ד"ה ידי יין.
 

חדא

משתמש ותיק
איזה סוגים של מיץ ענבים שיש היום בשוק הם כשרים לארבע כוסות??
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
חדא אמר:
איזה סוגים של מיץ ענבים שיש היום בשוק הם כשרים לארבע כוסות??

אם תראה בדף שצירפתי, יש שם הערה, שהרבנות הראשית לא נותנת הכשר למיץ ענבים שיש בו פחות מחמישים ואחת אחוז יין, כך שלרוב הפוסקים הספרדים הוא כשר...
 

בר בי רב

משתמש ותיק
שמעתי מהרב יום טוב זנגר שכל החכמים שעשו ד' כוסות על מיץ אנשים [כגון הגרי"ז והרב מטשעבין] הוא משום שלא היו מסוגלים ושייכים כלל לשתות יין, ואה"נ ידי יין יצאו, ידי חירות לא יצאו, כמו שכתוב בגמ' ושו"ע.
 

חדא

משתמש ותיק
התכוונתי כמובן איזה מיץ ענבים הוא מאה אחוז
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
חדא אמר:
התכוונתי כמובן איזה מיץ ענבים הוא מאה אחוז

נראה לי שכרמל מזרחי מציינים על הבקבוקים שלהם שהוא מאה אחוז
 

יהודי

משתמש ותיק
בכשרות העד"ח מה שמצוין 100 אחוז טהור או מאה אחוז מיץ ענבים הוא מאה אחוז, יש כמעט לכל חברה לפחות סוג אחד כזה (איטלקי, בית סבא, ועוד כמה).
מיץ ענבים שטיינברג: בעבר היה חלקו 90 אחוז וחלקו 100 אחוז (מבלי להכנס לנושא כשרותו).
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
אולי עפי"ד הנצי"ב דלהלן יש ענין דוקא ביין.

נצי"ב שמות (ו, ו): אבל הענין. דמושכל פשוט הוא שא"א לצייר שיהא איש המוני שהוא כעבד כנעני עומד בעבודת חומר ולבנים ועלה במשך מועט למעלת ישראל ראוי לעמוד במעמד הר סיני לקבל התורה במורא גדול של גלוי שכינה. וע"כ נדרש להעלות דעתו וצלמו של האדם לאט לאט. וכך היה בישראל שהיו מגושמים בצורה ובדעת ונתעלו במשך מועט עד שהגיעו לה"ס. והיינו ד' לשונות של גאולה. מתחלה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. שהוא עסק חומר ולבנים שיצאו מזה משעה שהגיעו למכת ערוב כמו שיבואר להלן ח' כ"ח. ועדיין היו בחזקת משועבדים לעבדות עד שהגיעו למכת ברד שאז החל להוקיר את ישראל כמו שיבואר להלן ט' ל"ה. וע"ז כתיב והצלתי אתכם מעבודתם. הרי נתעלו עוד צלמם ודעתם לשבח. ועדיין היו תחת משרת המלוכה ודעת המלך עליהם. ובמכת בכורות הגיעו למעלת בני חורין ע"ז כתיב וגאלתי וגו'. אח"כ העלה אותם הקב"ה למעלת ולקחתי אתכם לי לעם וגו'. וקבעו לזכרון ארבעה כוסות באשר שאין דבר מאכל ומשקה משנה תואר פניו ודעתו של אדם כמו שתיית יין המשמח לב ומטיב גהה, עכ"ל.
 
חלק עליון תַחתִית