נתבקשתי ע"י פותח האשכול להעלות סקירה של הצדדים השונים בענין זה. אבהיר כי אין בכוונתי להתייחס לשמועות ומכתבים בשם גדולי ישראל, מאחר ואיני רואה בהם מקור מוסמך, אלא רק לתשובות הלכתיות שכתבו בספריהם.
יש להקדים כי כו"ע מודו שלכתחילה ראוי לא ליהנות מחשמל המיוצר בחילול שבת, ולמיטב ידיעתי אין אף אחד שחולק על זה. ויש לעשות כל טצדקי להמנע משימוש בחשמל בשבת. הנידון כאן הוא אך ורק מעיקר הדין, האם יש מקום להקל בזה או לא, ונפק"מ לשעת הצורך (וכגון שימוש במזגן, שכמדומני המצב הוא שרוב הציבור המשתמשים בגנרטור עדיין משתמשים בחשמל למיזוג מאחר והוא צורך הרבה חשמל)
ישנם שלש סיבות לאסור שימוש בחשמל בשבת: לפני עוור, מעשה שבת וחילול ה'.
לפני עוור - (איסור זה נוגע רק לבעל המקום בו משתמשים בחשמל, ולא למי שנמצא שם שאין המצאותו מעלה או מורדת לצריכת החשמל) לכאורה יש מקום לאסור צריכת חשמל בשבת היות ובזה גורמים למלאכות שנעשות ע"י פועלים יהודיים בחברת החשמל. אלא שיש ב' טעמים שלא לחוש לזה:
א. צריכת חשמל של בית אחד או אפילו מוסד אחד אינה משפיעה על הפעולות הנעשות בחברת החשמל (וכהא דב"ק י,ב חמשה שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו ובא אחד ושברו באופן דבלאו איהו נמי איתבר דמאי קעביד), ואין כאן מכשול כלל. (מה שטענו שצריכת חשמל של משפחה אחת לשבת שלמה דורשת הטענת 5 ק"ג פחם אינה טענה, כיון שהעובדים אינם מחשבים את המספרים במדוייק אלא מטעינים עוד ועוד לפי צורך הייצור הכללי. אם משפחה אחת תפסיק לצרוך חשמל לא יטעין העובד פחות פחם במבערים מחמת זה)
ב. צריכת החשמל של האזרחים במתכונת של שומרי שבת אינה גורמת למלאכות, שהרי ביוה"כ שמרבית האוכלוסיה אינה מפעילה מכשירי חשמל לא נעשים מלאכת בחברת החשמל והכל עובד באופן אוטומטי, ונמצא שמי שגורם למלאכות בכל שבת הם המחללי שבת שמפעילים מכשירים שונים (וכנראה גם מפעלים וכדומה שמפעילים מכונות הצורכות הרבה חשמל) בשבת עצמה ומגבירים בכך את צריכת החשמל, ולא השומרי שבת.
ג. עובדי חברת החשמל מוכרחים לייצר חשמל לצורך חולים ובטחון וכיו"ב, ומה שהחברה יכלה לסדר את הענין באופן אחר אינו שייך למעשיהם דסו"ס עכשיו נמצאים במצב שאם לא יעבדו יהיה חשש פיקו"נ, וכיון שמותרים לעבוד אין בזה לפני עוור.
יש שטענו דגם אי ליכא לפני עוור מ"מ אכתי איכא איסור מסייע לדבר עבירה. והנה לפי הטעם הא' והג' הנ"ל אין זה שייך כלל. אך גם להטעם הב' יש כמה טעמים שאין כאן איסור מסייע: לדעת הרמ"א (יו"ד קנא,א) עצם איסור זה של מסייע שנוי במחלוקת ראשונים, ונהגו כדעה המקילה. ואף לדעת הש"ך שסובר דליכא מחלוקת ויש לחלק בין ישראל מומר לישראל שאינו מומר, מ"מ יעויין בדגול מרבבה שהחילוק הוא בין שוגג למזיד, שאין אנו מצויין להפריש מזיד מעבירה, ולכאו' כוונתו שחיוב הפרשה הוא רק מי שמעוניין בכך (ועי' ציץ אליעזר טו,יח שבחילונים בזמננו אין אפרושי מאיסורא מטעם זה). עוד יעויין בעין יצחק (אה"ע א,ח) שדווקא כשיודע מי הנכשל יש בזה דין אפרושי מאיסורא משום ערבות, אבל אם אינו יודע הוי בכלל "הנסתרות לה' אלקינו" ואין בזה ערבות וע"כ אין חיוב לציין ערלה, וה"נ אינו יודע מי הנכשל. כמו כן לדעת רש"י (והכתב סופר (יו"ד פג) כ"כ בדעת תוס' והרא"ש) שאיסור מסייע הוא דווקא בשעת העבירה, לא שייך כאן שהרי רק צריכת החשמל בשעות שאחר המלאכה היא המסייעת ולא בשעת מעשה.
מעשה שבת - בפשטות יש לאסור הנאה מחשמל שיוצר באיסור מדין מעשה שבת. והנה מצינו כמה צדדים להתיר בזה, ויש בזה אריכות גדולה, ונביא הצדדים בתמצות:
א. היתר פיקוח נפש: מאחר ומוכרחים לייצר חשמל לצורך חולים ובטחון, א"כ אין בזה איסור הנאה ממעשה שבת. אמנם כבר טענו ע"ז כמה טענות, ונביאם עם התשובות עליהן:
1. האג"מ (או"ח ח"ד סי' קכז) טען שהיו יכולים לשכור גויים בשביל זה, והיהודים יפקחו עליהם, וא"כ ליכא היתר. והנה חברת החשמל מעסיקה יהודים בלבד, ולטענתה חלק מהענין נובע מסיבות בטחוניות וחלק מלחץ של ועדות העובדים. נמצא שחלק מהמלאכות יש בהן היתר וחלק אין, והו"ל זה וזה גורם ואולי גם ספק מעשה שבת שמותר. עוד יש להשיב על טענתו, דמה בכך שיכלה החברה לסדר שיהיו עובדים גויים, סוף סוף עכשיו אין עובד גוי ונמצא שהעובד העושה מלאכה פועל בהיתר (ואף שהחברה הכניסה אותו לאונס סו"ס מעשה שבת אין כאן). ובאמת יעויין בהמשך דבריו שם שאולי באיסור דרבנן דמעשה שבת אפשר לסמוך על צד היתר זה.
2. יש שטענו שמרבים לצורך הבריאים, ואפילו בלא ריבוי יש גזירה שמא ירבה. אמנם הגרש"ז במאורי אש דחה דא"א להרבות לחולים בלא הבריאים כמו שא"א לכזית בשר בלא שחיטה.
3. יש שטענו שכיון שאינם מתכוונים לפיקוח נפש הרי הם עוברים על איסור חילול שבת לדעת הרי"ף והרמב"ם. אמנם אין זה טענה, דהלא מבואר ברמב"ם (שבת ב,טז) שאם נתכוין לצוד דגים והעלה תינוק ודגים פטור משום דאזלינן בתר מעשיו, ולפי זה גם איסור מעשה שבת ליכא דהאיסור הוא ליהנות מהמעשה ולא אכפת לן אי גברא רשיעא הוא, והמעשה מעשה היתר הוא.
4. יש שטענו שהרבה מהמלאכות נעשות לצורך חסכון בלבד, ללא קשר לצורכי החשמל. אמנם גם אם החברה גרמה למלאכה של העובד מחמת שיקולי ממון, וכיבתה את המנוע באופן שהעובד צריך להפעילו מחדש וכיו"ב, מ"מ עכשיו המעשה שלו נצרך עבור החולים, ואילו היה שואלנו האם להדליק את המכונה או להשאירה מכובה ולא תהיה זרימת חשמל נורה לו שצריך להדליק. ונמצא דסו"ס מעשהו בהיתר נעשה.
ב. זה וזה גורם: כ40% מהחשמל בארץ מיוצר ע"י גז טבעי, והמלאכה הנדרשת לייצור החשמל באופן ישיר (לא מדובר על מלאכות מסביב) היא הפעלת הטורבינה שמזרימה גז וכשמתחמם ע"י ניצוץ של אש יוצר חום גדול שמרתיח מים, והקיטור של המים מניע טורבינה אחרת שמייצרת עי"ז חשמל. והנה אף שהפעלת הטורבינה כרוכה בכמה מלאכות דאורייתא, מ"מ הגז שמוזרם אחרי ההפעלה הראשונית הוא בגדר כח שני כמבואר בסנהדרין עז,ב לגבי בידקא דמיא, ומטעם זה כתב האגלי טל (טוחן ב,ו) שלכו"ע הטוחן בריחיים של מים חשיב גרמא בסיבוב השני, וכל מחלוקת המג"א ואבן העוזר היא רק לגבי הסיבוב הראשון. והנה מאחר והחשמל מכל תחנות הכח מתערבב נמצא שכשמגיע לבית הצרכן הרי הוא מעורב מאיסור והיתר, והו"ל זה וזה גורם דמותר. ואין לומר שהחשמל עצמו מעורב מאיסור והיתר, ואילו זוז"ג אינו אלא בתולדה של האיסור, דהרי גם כאן אינו נהנה מהחשמל עצמו אלא מתולדת החשמל (האור, המיזוג וכדומה).
והנה יש שטענו ע"ז שלשיטת הר"ן בע"ז מח,ב היתר דזוז"ג הוא מטעם ביטול, וא"כ נכנסו לבעיה של ביטול איסור לכתחילה (דאסור גם למי שנתבטל בשבילו – שו"ע יו"ד צט,ה) וכן דלא מהני בדבר שיש לו מתירין. אמנם מלבד זה שבתוס' שם ד"ה ורבנן מבואר שאינו מטעם ביטול אלא משום דלא חשיב הנאת איסור, הרי גם אין טענות אלו נוגעות לנידון דידן, שהרי אין עובדי החשמל מכוונים לבטל את החשמל כלל (ואפילו המכוון לבטל בשוגג מותר כמבואר בשו"ע שם), ואין החשמל המיוצר עכשיו דשיל"מ שהרי כל הזמן יש זרימה חדשה. (ועי' בזית רענן ב,ה שאין איסור בדשיל"מ במעשה שבת מאחר והוא רק קנס).
ג. תולדת מעשה שבת: רוב האחרונים ברי"ס תקב נקטו שמותר לאכול תבשיל שהתבשל באש שהובערה באיסור ביו"ט משום שלא אסרו אלא את החפץ שנעשה בו האיסור עצמו ולא תולדתו, וכן משמע בביאור הלכה שם (יעויין טעם הדבר באג"מ ח"ב סי' עא). והנה הנאת האדם אינה מעצם החשמל אלא מתולדתו, שהרי בנורות מייצר החשמל אלקטרונים או גז המאירים, ובמזגן הופך אויר חם לקר, וא"כ הו"ל תולדת מעשה שבת שלא נאסר בהנאה.
(ואין לטעון שגם עצם ייצור האלקטרונים המאירים אסורים בשבת וא"כ נהנה ממעשה שבת גופא, חדא משום שלגבי פעולת עובד החשמל הוי כח שני ושלישי ויותר מחמת כל השלבים האחרים שיש בין מעשהו לייצור האלקטרונים, ועוד משום שאינו מכוון להדלקת הנורה בבית, ואינו פסיק רישא דיתכן שאין האור דולק בבית זה (ולא הוי פסי"ר לשעבר כיון דאין לו דרך לברר אם האור דולק ואף להגרעק"א יהיה מותר, ואכמ"ל), ואף אם היה פסי"ר מ"מ לא אכפת ליה אם האור דולק או לא).
ד. מעשה שבת בשוגג: נחלקו הפוסקים האם להחשיב חילונים בזמננו כתינוקות שנשבו, וגם להפוסקים שאין מחשיבים אותם כתינוקות שנשבו מ"מ יש לדונם כאומרים מותר שהרי הרבה מהם חושבים שמותר לחלל שבת לצורך חשוב כייצור חשמל, וגם חושבים שאין חילול שבת בלחיצת כפתורים וכדומה. והנה שיטת הגר"א שמעשה שבת בשוגג מותר, והכריע המשנ"ב שיח,ז לסמוך עליו במקום הצורך (ובפרט שעצם ייצור החשמל לדעת רוב הפוסקים הוא דרבנן, ובמעשה שבת דרבנן בשוגג מותר לכתחילה כמבואר בביאור הלכה רי"ס שיח. ואמנם לצורך ייצור החשמל יש מלאכות דאורייתא, אבל פעולות אלו הם שלב לפני ייצור החשמל, והוי תולדת מעשה שבת).
חילול ה': עיקר טעם האיסור להחזו"א הוא משום חילול ה', שמראה שלא אכפת לו שעוברים עבירות. אמנם דבריו צ"ע טובא, שהרי הרמב"ם בל"ת סג כותב ג' הגדרות לחילול ה': מי שעבר ולא נהרג בשעת השמד, העובר להכעיס, וכשאדם גדול עושה מעשה שנראה כעבירה בעיני ההמון. שימוש בחשמל המיוצר בשבת אינו עונה על אף אחת מההגדרות הנ"ל. עוד יש להעיר שבזמננו שיש הרבה גנרטורים ומצברים א"כ אין אפשרות לדעת מי משתמש בחשמל ומי לא, וא"כ לא מראה בזה לציבור שום דבר (אמנם זה אינו נוגע למקום שאין בו גנרטורים כלל, כגון בנופש). עוד יש להעיר דמאחר והציבור סבור שרוב החשמל פועל בצורה אוטומטית א"כ אין חושבים שלא אכפת לו מחילול שבת שהרי נעשה באופן אוטומטי. אך בשנים האחרונות מזכי הרבים מפיצים בציבור את הידיעה שאין החשמל מיוצר באופן אוטומטי, ויל"ע אם טענה זו נוגעת כעת.
(ביסוד דברי החזו"א צ"ע מסוגיית הגמ' שדנה במקור האיסור של מעשה שבת, ולא הוזכר שם חילול ה'. וכנראה כוונתו דווקא בחילול שבת ציבורי, וצ"ע).
סוף דבר המיקל בזה נצרך לכמה היתרים שיש לעיין בהם כנ"ל, ועפ"י השקפה בודאי אינו נכון ליהנות מחילול שבת כזה, וע"כ כל יר"ש ישתדל בכל מאודו להמנע משימוש בחשמל בשבת, וכל צדדי ההיתר הנ"ל אינם אלא בדיעבד ובשעת הצורך.
אשמח לקבל תגובות (הלכתיות נטו, לא השקפתיות) על הדברים.