אזהרות מעשיות על טהרת כהנים.

בן של רב

משתמש ותיק
אמור אל הכהנים ואמרת אליהם לנפש לא יטמא וכו'.
אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים.

והנה חז"ל דרשו מההמשך "וקדשתו" שגם הישראלים יש להם חיוב לקדשו ולהפרישו מטומאה הן ע"י שמודיעים לו והן אפילו בעל כרחו.
(ובזה גם אתה תרויח כי "קדוש יהיה לך" שזה לך ולטובתך שיהיו בעם אנשים קדושים=טהורים גם אם אתה עצמך לא בדרגה בעקבות העגל)

א"כ האם יש מצוה מיוחדת על כל אחד מישראל לדעת המציאות בשטח כדי להזהיר את הכהנים במקרה הצורך?

האשכול פתוח לכל מה שקשור לטומאת כהנים (צ"ל טהרת כהנים. וקדשתו!)
הן במישור הרעיוני והן בכל הפרקטיקה בשטח.
 

יוספזון

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
יש כמה ידיעות חשובות בעלוני "אמור ואמרת"
http://beinenu.com/alonim-abc?page=90

ויש גם את זה
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=2163

אני מתחבט הרבה אם להגיב בזה, כי יש לי הרבה מה לומר מעדיות אישיות. אך חוששני שהתוכן יגלוש למקומות בלתי רצויים.
לכן אתנסח בזהירות: נושא הקברים ונושא טומאת כהנים הפך לצערנו בשנים האחרונות לסוגיא שלא תמיד קשורה דוקא להלכה. אלא לעוד דברים. ראיתי בקישור שהבאת 'שיש חששות שונות במירון'. כמי שמכיר מקרוב את הסוגיא, אוכל לומר בזהירות דבר אחד: יש הרבה יותר חששות לכהנים ללכת על ה'כיפין' מאשר בדרך הרגיל. ודי בזה. ומי שדוקא רוצה להקפיד יותר מתלמידי האר"י שהיו כהנים ולא הקפידו. ויותר מכל גדולי עולם כהנים שהלכו במקום הזה בשופי (חוץ ממקומות מאוד מסויימים שיש קברים ידועים ומסומנים היטב כדת של תורה) שילך דרך בורמה, המקום נחרש היטב על ידי צוות של רבנים חשובים, במעמד שני הצדדים. ולא נמצא שם אפילו ספק ספיקא (אני מדבר על בדיקה יסודית שערכה שבוע ימים ברציפות. שלאחריה פסק בד"ץ העדה החרדית שהמקום כשר למהדרין מן המהדרין)
כאמור, בנושא טעון זה אני חושש שאאבד את השליטה מ'החומר' הרב שברשותי, לכן אעצור פה ואסתפק בזה.
 

נושא למחשבה

משתמש רגיל
לגוף השאלה ידוע מה שמצינו על גדולי האמוראים שעסקו בציון קברים (ראה ב"מ פה:, ב"ב נח.), ואכן מעניין פירושו של רש"י (ב"מ) שמבאר את טעם הדבר: "מציין מערתא דרבנן - שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל, שלא תארע תקלה על ידי צדיקים". הרי שכל הטורח הזה היה למען ה'צדיקים' שמתו, שלא יגרמו לתקלה עבור הכהנים, ובאמת שהדבר דורש הסבר מדוע הכהנים עצמם אינם מהווים סיבה לטורח והעמל להפרישם מן האיסור. [מוקדשת כפי שעורר השואל (כעין מה שמצינו ביבמות פח:) או סתם מדיני ערבות].
אך כמובן שבעיקר הענין, מאחר וארגון טהרת הכהנים כבר מטפלת בכל המישורים של בירורי המציאות מחששות קברים וכו'. הרי שזוהי מצוה שנעשית בידי אחרים, ולנו לא נשאר אלא לעסוק בהלכות הנוגעות לנו דבר יום ביומו.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
נושא למחשבה אמר:
לגוף השאלה ידוע מה שמצינו על גדולי האמוראים שעסקו בציון קברים (ראה ב"מ פה:, ב"ב נח.), ואכן מעניין פירושו של רש"י (ב"מ) שמבאר את טעם הדבר: "מציין מערתא דרבנן - שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל, שלא תארע תקלה על ידי צדיקים". הרי שכל הטורח הזה היה למען ה'צדיקים' שמתו, שלא יגרמו לתקלה עבור הכהנים, ובאמת שהדבר דורש הסבר מדוע הכהנים עצמם אינם מהווים סיבה לטורח והעמל להפרישם מן האיסור. [מוקדשת כפי שעורר השואל (כעין מה שמצינו ביבמות פח:) או סתם מדיני ערבות].
אך כמובן שבעיקר הענין, מאחר וארגון טהרת הכהנים כבר מטפלת בכל המישורים של בירורי המציאות מחששות קברים וכו'. הרי שזוהי מצוה שנעשית בידי אחרים, ולנו לא נשאר אלא לעסוק בהלכות הנוגעות לנו דבר יום ביומו.
ומה עם כל מה שלומדים ואינו למעשה ביום יום?
אלא מאי המעלה ההכרחית של "על מנת לעשות" מתקיימת גם אז - כי אם וכאשר לו יצוייר שיבוא לידי אעשה.
(וכ' הגרי"א וינטרוב שגם כשזה בגדר "דרוש וקבל שכר" היינו על מנת לעשות.
כי סו"ס אני רוצה לקיים לו יצוייר.
וזה כמו שכ' על קרבנות ועוד - שבלימוד שכזה הוא 'כאילו קיימתי' , כי קיימתי במחשבה ורצון)

נ. ב. אינני חולק על דיני קדימה של מה שיותר 'למעשה' , כי היא גופא מכלל קיום "על מנת לעשות" שבתוך מצות תלמוד תורה, אבל מזה ומזה אל תנח...
 
חלק עליון תַחתִית