אמירת קרבנות בין "ישתבח" ל"ברכו"

תיובתא

משתמש ותיק
אדם דילג בשחרית קרבנות מחוסר זמן, והנה כשסיים ישתבח ראה שיש עוד זמן עד שהש"ץ יגיע לשם, האם יכול לומר קרבנות בזמן הנותר?
(מבואר בשו"ע שלדבר מצווה נהגו להתיר, ולכאורה כאן לא גרע מדבר מצווה, אלא שמצד שני המשנ"ב נשאר בצ"ע גבי אמירת שיר המעלות ממעמקים בעשי"ת)
 
 

יצחק

משתמש ותיק
מסתבר שכל מה ששייך לסדר התפילה אפשר וצריך לומר בין ישתבח ליוצר
הרי בר"מ משמע שפסוקי דזמרה זה בכלל לא חיוב גמור ועוד משמע שתפילת הציבור מתחילה ביוצר אור (לכן אומרים ברכו) א"כ בעצם צריך לומר פסוקי דזמרה בבית ואח"כ מתאספים בבית הכנסת להתחיל ברכות ק"ש בציבור, וכי אסור לי לומר קרבנות בדרך?! אם זה עסק ששייך לתפילה מסתבר שמותר.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
מדוע אם כך נשאר המשנה ברורה בצריך עיון בקריאת שיר המעלות בעשרת ימי תשובה?
ומה פשר דברי השו"ע שלדבר מצוה דוקא התירו?
 

חניכי הישיבות

משתמש ותיק
לכא' לפני ישתבח רשאי יותר ומיישב בזה שהמ"ב מסתפק על שיר המעלות כיון שזה אחרי ישתבח
אבל אחרי יש לדון דמצד שני נפסק במ"ב שרשאי לאמר שם בריך שמיה ומ"ש משיר המעלות שמסתפק .וצ"ע.
 

HaimL

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
אדם דילג בשחרית קרבנות מחוסר זמן, והנה כשסיים ישתבח ראה שיש עוד זמן עד שהש"ץ יגיע לשם, האם יכול לומר קרבנות בזמן הנותר?
(מבואר בשו"ע שלדבר מצווה נהגו להתיר, ולכאורה כאן לא גרע מדבר מצווה, אלא שמצד שני המשנ"ב נשאר בצ"ע גבי אמירת שיר המעלות ממעמקים בעשי"ת)
נראה לי שהמשנה ברורה נשאר בזה בצ"ע, שהרי שיה"מ ממעמקים הוא תהלים ק"ל, ואם כן, מן הראוי היה לומר  אותו לפני ישתבח שהלא הוא נכלל בשירי זמרה, ואם לא חשוב לומר אותו לפני ישתבח, א"כ לא חשוב מצווה כלל ועיקר שיאמר אותו בין ישתבח ליוצר אבל שאר דבר שבקדושה או מצווה מותר גמור
 
 

אחד הבנים

משתמש ותיק
חניכי הישיבות אמר:
לכא' לפני ישתבח רשאי יותר ומיישב בזה שהמ"ב מסתפק על שיר המעלות כיון שזה אחרי ישתבח
אבל אחרי יש לדון דמצד שני נפסק במ"ב שרשאי לאמר שם בריך שמיה ומ"ש משיר המעלות שמסתפק .וצ"ע.


חושבני אחרת. בין ברוך שאמר לישתבח אסור אפילו לדבר מצווה כ"כ הרמ"א סי' נ"א ס"ד. וכ' שם המשנ"ב סקי"א "אבל בין ישתבח ליוצר לדבר מצווה יבואר ס"ס נ"ד דיש מתירין". ז"א שיותר חמור קודם ישתבח מלאחריו.
 
 

חניכי הישיבות

משתמש ותיק
אחד הבנים אמר:
חניכי הישיבות אמר:
לכא' לפני ישתבח רשאי יותר ומיישב בזה שהמ"ב מסתפק על שיר המעלות כיון שזה אחרי ישתבח
אבל אחרי יש לדון דמצד שני נפסק במ"ב שרשאי לאמר שם בריך שמיה ומ"ש משיר המעלות שמסתפק .וצ"ע.


חושבני אחרת. בין ברוך שאמר לישתבח אסור אפילו לדבר מצווה כ"כ הרמ"א סי' נ"א ס"ד. וכ' שם המשנ"ב סקי"א "אבל בין ישתבח ליוצר לדבר מצווה יבואר ס"ס נ"ד דיש מתירין". ז"א שיותר חמור קודם ישתבח מלאחריו.
אבל אי"ז מיישב על שאלתי אמאי בשיר המעלות הסתפק המ"ב ובריך שמיה ברור שאומרים?
וצ"ע
 
 

אחד הבנים

משתמש ותיק
חניכי הישיבות אמר:
אחד הבנים אמר:
חניכי הישיבות אמר:
לכא' לפני ישתבח רשאי יותר ומיישב בזה שהמ"ב מסתפק על שיר המעלות כיון שזה אחרי ישתבח
אבל אחרי יש לדון דמצד שני נפסק במ"ב שרשאי לאמר שם בריך שמיה ומ"ש משיר המעלות שמסתפק .וצ"ע.


חושבני אחרת. בין ברוך שאמר לישתבח אסור אפילו לדבר מצווה כ"כ הרמ"א סי' נ"א ס"ד. וכ' שם המשנ"ב סקי"א "אבל בין ישתבח ליוצר לדבר מצווה יבואר ס"ס נ"ד דיש מתירין". ז"א שיותר חמור קודם ישתבח מלאחריו.
אבל אי"ז מיישב על שאלתי אמאי בשיר המעלות הסתפק המ"ב ובריך שמיה ברור שאומרים?
וצ"ע
אה"נ לא על הקו' הזו באתי, רק רציתי לציין שיותר חמור קודם ישתבח.
לגוף השאלה אה"נ המשנ"ב של שיה"מ ק', אבל רק תציין לי איפה המשנ"ב של בריך שמיה? 
הקו' היא מ"ש מדבר מצוה שכתוב שמותר.
וחשבתי, הרי השו"ע כותב דיש מי שאומר שמותר "לצרכי ציבור, או לפסוק צדקה", והרמ"א מוסיף, לברך חולה או לקבול שיעשו לו דין. וכ"ז צורך מצווה.
וא"כ טולי דווקא כה"ג שהם צרכי מצווה אבל לא כל תפילה, שאפשר לומר אח"כ.
 

בן ראם

משתמש ותיק
אוסיף על השואל הפותח, ומה בדבר שניים מקרא ואחד תרגום? האם גם הוי בכלל דבר מצווה? ייש"כ לעונים
 

אחד הבנים

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
אוסיף על השואל הפותח, ומה בדבר שניים מקרא ואחד תרגום? האם גם הוי בכלל דבר מצווה? ייש"כ לעונים
גרמת לי לחדד את דבריי בהודעה הקודמת, יש "דבר מצווה" ויש "צרכי מצווה". הותר דברים הנצרכים למצווה כמו מי שברך לחולה שצריך עכשיו או לפסוק צדקה. אבל דבר מצווה לא הותר.
  
 

דרומאי

משתמש ותיק
חניכי הישיבות אמר:
לכא' לפני ישתבח רשאי יותר ומיישב בזה שהמ"ב מסתפק על שיר המעלות כיון שזה אחרי ישתבח
אבל אחרי יש לדון דמצד שני נפסק במ"ב שרשאי לאמר שם בריך שמיה ומ"ש משיר המעלות שמסתפק .וצ"ע.

הנדון לגבי שיר המעלות הוא האם נכון הדבר לקבוע אמירת תהלים בין ישתבח ליוצר. ומה שלדבר מצוה מותר להפסיק אין זה אלא מצוה המזדמנת כגון ברוך הוא וברוך שמו ושאר עניות שאינן דבר שבקדושה, אבל לקבוע לכתחילה תהלים בין ישתבח ליוצר זה לא שמענו. ולענין קרבנות וכדו' צ''ע אם יש להתיר דשמא אין זה חשיב צורך מצוה כיון דכמו''כ יכול לאמרן אחר התפילה. אבל אם הציבור אומרים סליחות וכדו' פשוט שמותר לומר עמהם, וכן ראיתי לגדול אחד זצ''ל שאמר הסליחות של בה"ב עפ הציבור בין ישתבח ליוצר, וכמו''כ אמר את כל הפסוקים של הוצאת ס''ת, וחזר לתפילתו רק לאחר קריאת התורה.
 
חלק עליון תַחתִית