דת יהודית


פותח הנושא
מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 2422
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 253 פעמים
קיבל תודה: 891 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

דת יהודית

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 מאי 2019, 10:19

בלחם חמודות (ברכות פ"ג אות קטז) כתב "זרועותיה אינן בכלל ידיה, ומסתבר שכל מקום ומקום לפי מנהגו, דמידי הוא טעמא משום הרהור משא"כ ברגיל בהן". וצ"ע שלפי דבריו נמצא שאין דין לכסות הזרועות ושאר מקומות המכוסים אם המנהג לגלותן, ודלא כהמשנ"ב, אבל לכאורה מצאנו לו סיוע ברדיד שמבואר בכתובות עב,א שהוא דת יהודית, ומבואר באחרונים שזהו דווקא במקום שהמנהג כן*. מה החילוק בין זרוע שאינו תלוי במנהג לרדיד שתלוי במנהג? והאם הלחם חמודות אכן חולק על המשנ"ב? (דמאידך א"א לומר שאם המנהג לילך בלא בגדים כלל יהיה מותר להל"ח, וע"כ דצריך איזה גדר לזה, וצ"ע)








*הטור אה"ע קטו כתב שאין עליה רדיד ככל הנשים וביאר הפרישה "ר״ל שדרכן בכך באותו מקום אבל אין ר״ל ככל הנשים בעולם דהא כתב לעיל סימן ע״ג במקום שדרך הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד משמע שאין בכל מקום נוהגין לצאת ברדיד".

ערכים:


מחשבות
משתמש ותיק
הודעות: 716
הצטרף: 19 מאי 2019, 15:44
נתן תודה: 106 פעמים
קיבל תודה: 180 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי מחשבות » 29 מאי 2019, 14:45

כל המבואר בברכות שמקורו משיר השירים אינו תלוי במנהג שנלמד מהפסוק שהם מקומות הגורמים להרהור
כל הנוסף על זה דת יהודית ופירוש דת יהודית מנהג בנות ישראל הצנועות וזה תלוי במנהג.
כך שאינני רואה כאן מחלוקת וודאי לא מח' עקרונית.


נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 2729
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 181 פעמים
קיבל תודה: 744 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי נדיב לב » 29 מאי 2019, 19:48

מבקש אמת כתב:
29 מאי 2019, 10:19
בלחם חמודות (ברכות פ"ג אות קטז) כתב "זרועותיה אינן בכלל ידיה, ומסתבר שכל מקום ומקום לפי מנהגו, דמידי הוא טעמא משום הרהור משא"כ ברגיל בהן". וצ"ע שלפי דבריו נמצא שאין דין לכסות הזרועות ושאר מקומות המכוסים אם המנהג לגלותן, ודלא כהמשנ"ב, אבל לכאורה מצאנו לו סיוע ברדיד שמבואר בכתובות עב,א שהוא דת יהודית, ומבואר באחרונים שזהו דווקא במקום שהמנהג כן*. מה החילוק בין זרוע שאינו תלוי במנהג לרדיד שתלוי במנהג? והאם הלחם חמודות אכן חולק על המשנ"ב? (דמאידך א"א לומר שאם המנהג לילך בלא בגדים כלל יהיה מותר להל"ח, וע"כ דצריך איזה גדר לזה, וצ"ע)








*הטור אה"ע קטו כתב שאין עליה רדיד ככל הנשים וביאר הפרישה "ר״ל שדרכן בכך באותו מקום אבל אין ר״ל ככל הנשים בעולם דהא כתב לעיל סימן ע״ג במקום שדרך הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד משמע שאין בכל מקום נוהגין לצאת ברדיד".
כך מבואר בכל האחרונים או כך הוא פירוש הפרישה בטור. מכח הערתו?


פותח הנושא
מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 2422
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 253 פעמים
קיבל תודה: 891 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 מאי 2019, 20:22

מחשבות כתב:
29 מאי 2019, 14:45
כל המבואר בברכות שמקורו משיר השירים אינו תלוי במנהג שנלמד מהפסוק שהם מקומות הגורמים להרהור
כל הנוסף על זה דת יהודית ופירוש דת יהודית מנהג בנות ישראל הצנועות וזה תלוי במנהג.
כך שאינני רואה כאן מחלוקת וודאי לא מח' עקרונית.
זהו חילוק מסתבר מאד, שתלוי אם כתוב בפסוק או לא, אבל קשה ע"ז בתרתי: חדא, שהלחם חמודות כותב על זרועות שתלויים במנהג המקום, וא"כ מוכרח שדווקא שוק שנזכר בפסוק אין משתנה לפי המנהג אבל זרועות כן משתנות, וא"כ ה"ה לשאר חלקי הגוף, וזה עדיין קשה לומר שתהא מותרת לגלות כל חלק גופה העליון אם זה המנהג. ועוד, שבפסוק מוזכר שיער, ושיער כן תלוי במנהג, שהרי דווקא באשה נשואה שדרכה לכסותו מביא הרהור ולא בבתולה (ומה שאשה נשואה צריכה לכסות אינו מכח הפסוק הזה אלא מקרא דופרע ראש האשה, ומוכח שטעם הכיסוי אינו מצד הרהור כמו שוק)
 


פותח הנושא
מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 2422
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 253 פעמים
קיבל תודה: 891 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי מבקש אמת » 29 מאי 2019, 20:23

נדיב לב כתב:
29 מאי 2019, 19:48
מבקש אמת כתב:
29 מאי 2019, 10:19
בלחם חמודות (ברכות פ"ג אות קטז) כתב "זרועותיה אינן בכלל ידיה, ומסתבר שכל מקום ומקום לפי מנהגו, דמידי הוא טעמא משום הרהור משא"כ ברגיל בהן". וצ"ע שלפי דבריו נמצא שאין דין לכסות הזרועות ושאר מקומות המכוסים אם המנהג לגלותן, ודלא כהמשנ"ב, אבל לכאורה מצאנו לו סיוע ברדיד שמבואר בכתובות עב,א שהוא דת יהודית, ומבואר באחרונים שזהו דווקא במקום שהמנהג כן*. מה החילוק בין זרוע שאינו תלוי במנהג לרדיד שתלוי במנהג? והאם הלחם חמודות אכן חולק על המשנ"ב? (דמאידך א"א לומר שאם המנהג לילך בלא בגדים כלל יהיה מותר להל"ח, וע"כ דצריך איזה גדר לזה, וצ"ע)








*הטור אה"ע קטו כתב שאין עליה רדיד ככל הנשים וביאר הפרישה "ר״ל שדרכן בכך באותו מקום אבל אין ר״ל ככל הנשים בעולם דהא כתב לעיל סימן ע״ג במקום שדרך הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד משמע שאין בכל מקום נוהגין לצאת ברדיד".
כך מבואר בכל האחרונים או כך הוא פירוש הפרישה בטור. מכח הערתו?
כמדומה שמוסכם על כל האחרונים שאין חובה היום לצאת ברדיד.
 


נדיב לב
משתמש ותיק
הודעות: 2729
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 181 פעמים
קיבל תודה: 744 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי נדיב לב » 29 מאי 2019, 20:28

זרוע זה גילוי גוף ממש להמ"ב. רדיד אין חולק שזה רק תוספת על הצניעות ולא גילוי גוף.


משיב כהלכה
משתמש ותיק
הודעות: 825
הצטרף: 10 יוני 2016, 15:12
נתן תודה: 204 פעמים
קיבל תודה: 155 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי משיב כהלכה » 29 מאי 2019, 23:51

מבקש אמת כתב:
29 מאי 2019, 10:19
בלחם חמודות (ברכות פ"ג אות קטז) כתב "זרועותיה אינן בכלל ידיה, ומסתבר שכל מקום ומקום לפי מנהגו, דמידי הוא טעמא משום הרהור משא"כ ברגיל בהן". וצ"ע שלפי דבריו נמצא שאין דין לכסות הזרועות ושאר מקומות המכוסים אם המנהג לגלותן, ודלא כהמשנ"ב, אבל לכאורה מצאנו לו סיוע ברדיד שמבואר בכתובות עב,א שהוא דת יהודית, ומבואר באחרונים שזהו דווקא במקום שהמנהג כן*. מה החילוק בין זרוע שאינו תלוי במנהג לרדיד שתלוי במנהג? והאם הלחם חמודות אכן חולק על המשנ"ב?



כאשר המשנ"ב דיבר על גילוי זרועות שלא משתנה לפי המנהג, הוא דיבר על הקטע מעל המרפק, אבל גם הוא מסכים שהקטע מתחת למרפק, כמו הקטע מתחת לברך, הוא דבר שתלוי במנהג. ולכן אין שום מחלוקת בינו לבין ה"לחם חמודות", שהתכוון לקטע מתחת למרפק.

וזהו מילתא דפשיטא ש"דת יהודית" מקורו במנהג בנות ישראל (כמובא בשיטה מקובצת כתובות ע"ב, ועוד) והוא משתנה לפי המקום והזמן. וכפי שהבאת בעצמך את הראיה מרדיד, שהוא חיוב הלכתי ברמב"ם ושו"ע, וכיום לא נוהגים בו.

וזה מובא בשו"ת מנחת פרי (ח"ב סי' ע"ד), וכל גדולי הדור כתבו כן: בשו"ת אור לציון, ושו"ת יביע אומר, ושו"ת תבואות שמש, ובספר אוסרי לגפן, ועוד.

וגם מי שלא דיבר בזה, בהכרח שהוא סובר כך, שהרי בדורות הקדמונים, ובזמן נתינת התורה בהר סיני, לבשו כל הנשים מלבושים כמנהג חלק מהערביות והנוצריות בדורינו, ובדורות האחרונים השתנה המנהג, ולא מצינו לשום פוסק שהורה להלכה לחזור למנהג הישן, להתלבש בשמלות ארוכות, או לכסות את הפנים (גם ממיעוטא דמיעוטא פוסקים זוטרים ש"עודדו" חבישת שאל וכדומה, לא הכריחו זאת). והעיד הגאון הגדול הרב גבריאל ציננער מח"ס ואב"ד דק"ק נטעי גבריאל, בקובץ אור ישראל ל"ז: "ולמעשה רוב נשותיהם של גדולי ישראל במאה שנים האחרונות הלכו בפאה נכרית". וגם מי שלא חבשה פאה נכרית, חבשה מטפחת, ואף אחת לא כיסתה ברדיד, למרות דברי הרמב"ם שמדין דת יהודית חובה ללבוש רדיד. ונמצא שרוב עצום של האחרונים סובר שדת יהודית משתנה לפי הזמן.

ונביא דברי האחרונים בקיצור:

כתב מרן הגרב"צ אבא שאול בשו"ת אור לציון חלק א' (סימן י"א) וזה לשונו, "כד נעיין בדברי הרמב"ם נראה דלכאורה סותר עצמו, דבפרק כ"ד מהלכות אישות (הלכה י"ב) כתב, "ואיזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אע"פ ששערה מכוסה במטפחת" וכו', ובפרק י"ג (הלכה י"א) כתב, "מקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה שעל ראשה בלבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית, נותן לה בכלל הכסות רדיד הפחות שבכל הרדידין" וכו'. ומשמע דבמקום שאין דרכן לצאת ברדיד אין צריך ליתן לה רדיד בכלל הכסות, וקשה, דהא אית בה משום דת יהודית. ולפ"ז נראה, דהרמב"ם מפרש דת יהודית, היינו דת שנוהגות הנשים, כלומר מנהגי הצניעות שהנשים נוהגות להיות צנועות, וכל מקום ומקום לפי מנהגו.

ונראה שהרמב"ם למד כן מן המשנה בכתובות (דף סד:) דקתני המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה וכו', ונותן לה כיפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים וכו', וכלים וכו'. ע"כ. ונתקשה הרמב"ם, כיון דמדת יהודית אסורה בקלתה, הוא הדין דאסורה נמי בכיפה, עד שתיתן על ראשה רדיד, וא"כ אמאי לא קתני במתניתין דנותן לה רדיד.

והן אמנם שרש"י הרגיש בקושיה זו, ולכן פירש דכיפה היינו צעיף (מטפחת), היינו לטעמיה דסבירא ליה דבכיסוי אחד סגי אפי' מדת יהודית, אבל הרמב"ם הרי סבירא ליה (בפרק כ"ב הלכה י"ב הנ"ל) דמדת יהודית בעינן שני כיסויים, וא"כ אף אם יפרש דכיפה היינו רדיד, עדיין תקשי ליה מתניתין מדוע לא נותן לה עוד כיסוי, ולכן פירש הרמב"ם דחיובא דדת יהודית (דהיינו רדיד) תלוי במנהג המקומות, וכיון שהמשנה מיירי בעניה שבישראל, לכן נקטה ג"כ החיוב הפחות ביותר, והיינו במקום שאין נוהגות הנשים לילך עם רדיד, שלכל הפחות מחוייב ליתן לה כיפה.

וגם בדעת מרן השו"ע צריך לומר כן, דבסי' קט"ו סעיף ד' באבן העזר, העתיק לשון הרמב"ם בפרק כ"ד שם, דרדיד היינו דת יהודית, ואילו בסי' ע"ג סעיף א', בדיני כסות שחייב אדם לאשתו, שוב הביא דברי הרמב"ם בפרק י"ג שם, וכתב שאם באותו מקום אין דרך לצאת אשה לשוק עד שיהא עליה רדיד, נותן לה רדיד הפחות שבכל הרדידים. ע"כ תורף דבריו, ומשמע שיש מקומות שדרכן לילך בלי רדיד, ולית בה משום דת יהודית. ועל כרחך לפרש בדעת מרן כמו שביארנו בדעת הרמב"ם, שדת יהודית פירושו מנהג הצניעות שהנשים נוהגות, וכל מקום ומקום לפי מנהגו, וגם הרמ"א ז"ל, מדלא השיג על דברי מרן כלום, בשני המקומות הנ"ל, משמע דסבירא ליה כוותיה". עכ"ל.

וכן כתב מרן הגר"ש משאש רבה של יהדות מרוקו, בשו"ת תבואות שמש (אה"ע סימן קל"ח), וציטט גם לשון הגר"ע יוסף זצ"ל ביביע אומר:

"דת יהודית... בספר יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ג', בענין הרדיד שכתב הרמב"ם שדת יהודית היא אשה היוצאת לשוק ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת. ע"ש. וכ"כ מרן ז"ל בסי' קט"ו סעיף ד'. וע"ז כתב הראש"ל שהיום פשט המנהג שהנשים יראות ה' יוצאות במטפחת או בכובע בלבד בלי צעיף ובלי רדיד ואין פוצה פה ומצפצף. ועל כרחין דדוקא עצם כיסוי הראש שהוא דאורייתא הוא מחוייב המציאות לעולם ולא ישתנה בשום זמן, אבל מנהג בנות ישראל שנהגו לצניעות, כל שהמנהג בכל העיר להקל, אזלי בתר מנהגא... בכהאי גוונא אתי מנהג ומבטל מנהג... ומדברי הרמב"ם נראה דאף במטפחת שמכסה ראשה היטב יש משום דת יהודית וכמש"כ ג"כ בשו"ת באר שבע, ועיין בתשובת חת"ס חלק או"ח סי' ל"ו, ואע"פ כן בזה הזמן נהגו היתר בדבר, ועל כרחך היינו טעמא דאתי מנהג ומבטל מנהג... וכל דבריו הם קילורין לעיניים בנדון דידן, כי הוא הדין לנד"ד, דעם הזמן נשתנה המנהג, ובמקום המטפחת והכובע חזרו ללבוש פאה נכרית, וכיון שדת יהודית הוא מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל וכמש"כ מרן בסי' קט"ו, א"כ תינח בזמן שמנהג צניעות זה קיים, אבל כיון שנתבטל המנהג, יהיה מטעם שיהיה, ולא נשאר לו זכר כלל, ודאי פשוט וברור דלא נשאר ע"ז שם דת יהודית כלל".

וכן כתב הגאון המקובל רבי יהודה שיינפלד שליט"א, בספר אוסרי לגפן (חלק ט' דף קע"ה ואילך):

"לא גרעה פאה מבתולה... נתבאר ע"פ הירושלמי והזוה"ק דהעיקר שיש בנשואה ענין סגולי, וזה לא שייך בפאה. ואפי' לדרישה וסיעתו (הרמב"ם והב"י) ולפי מה שפירשנו בדעתם שיש סברא בנשואה, יש לומר דהני מילי כשהשיער מגולה באופן משונה, מה שאין כן כשכך המנהג ואין משהו היוצא מהרגילות, גם הם מודים. ואף שלשיער עצמו לא תועיל סברא זו, דהא דת משה לא תלוי במנהג, מכל מקום הפאה לכ"ע הוי רק בגדר דת יהודית, דכן מועיל המנהג".


 


משיב כהלכה
משתמש ותיק
הודעות: 825
הצטרף: 10 יוני 2016, 15:12
נתן תודה: 204 פעמים
קיבל תודה: 155 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי משיב כהלכה » 29 מאי 2019, 23:54

מחשבות כתב:
29 מאי 2019, 14:45
כל המבואר בברכות שמקורו משיר השירים אינו תלוי במנהג שנלמד מהפסוק שהם מקומות הגורמים להרהור

ההיפך הוא הנכון, ואעתיק לכאן ביאור (בדרך אפשר) שהבאתי בעבר במקום אחר, כדי להצדיק את שיטת הפמ"ג והמשנ"ב בענין השוק, גם אם נעמיד שהשוק הוא החלק התחתון ולא העליון.

בראשונים מובא שהמנהג פשוט אצל הנשים לגלות פניה וידיה ורגליה: "אבל פניה ידיה ורגליה... אין חוששין להם, מפני שהוא רגיל בהם ולא טריד" (רשב"א) "אבל פניה ידיה ורגליה... אין חוששין להם מפני שהוא רגיל בהן" (ארחות חיים).

ונשאלת השאלה, מה נשתנו ידיה ורגליה, ובעיקר פניה ששם זהו עיקר יופי האשה, משאר איברים, ומדוע מותר לגלותם, וכי זה "שרגיל בהם" זוהי סיבה להתיר לגלותם?

ונראה שהסברא פשוטה שידיים ורגליים ופנים למרות שהם ערוה ואסור להסתכל אפילו באצבע קטנה, אין להם דין כמו עיקר הגוף, ומותר לגלותם. אלא שצריך לעיין עד איזה גבול נקרא פנים וידיים ורגליים, והיכן מפורש גבול זה. והיום המציאו גבולות, גם לגילוי פנים ועורף, וגם לגילוי ידיים ורגליים (עד המרפק ועד הברך).

ולאחר כל זאת הבה נתבונן ביסוד איסור גילוי השוק, בברכות כ"ד: "שוק באשה ערוה... קול באשה ערוה... שיער באשה ערוה". ומביאים ראיה מהפסוקים בשיר השירים וכדומה. וגם כאן נשאלת השאלה, מדוע צריך להביא ראיה מהפסוקים, הלא זה בכלל והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר.

ונראה ששלושת הדברים המובאים בברכות כ"ד, דהיינו שוק ושיער וקול, אינם ערוה בעצם, אלא תלויים ברגילות, ואם רגילים לגלותם, אינם ערוה. ולכן אין איסורם מדאורייתא אלא מדרבנן, במקום שאין רגילים בהם, ולכן הוצרכו לפסוקים מיוחדים (ובענין גילוי שיער אצל האשה, בזה יש פסוק אחר שלומדים ממנו האיסור (ופרע את ראש האשה) ואין האיסור מחמת ערוה, ויש שגם בזה סברו שאינו מדאורייתא, כמו תרומת הדשן בסי' רמ"ב בדעת הרמב"ם, ומה שנקטו בגמ' דאורייתא היא, יש הרבה מקומות שאינו אלא דרבנן).

וזה מוכח מתוספות הרא"ש ברכות כ"ד, "שוק באשה ערוה. דלא תימא פעמים שהאשה מגבהת בגדיה ואין דרכה להיות מכוסה קמ"ל דהוי ערוה". וכן בשיטה מקובצת שם: "קא משמע לן שאף על פי שפעמים הוא נגלה דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה". ומשמע שאם באמת היתה האשה רגילה לגלות השוק, לא היה בזה משום ערוה. אלא שבזמנם היו רגילים "לפעמים" לגלותו, ולכן הגמ' קמ"ל חידוש שאין זה מספיק כדי להתיר.

וכן מפורש בראבי"ה חלק א' מסכת ברכות סימן ע"ו: "וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה [דהיינו שוק, קול, שיער] דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור". משמע מדבריו שהוא הדין לשוק ולקול, שאם יש רגילות בזה, לא חיישינן.

ובאגודה מסכת ברכות פרק ג מבואר הדבר עוד יותר, וזה לשונו: "שוק באשה ערוה במקום שדרך לכסות". היינו שבמקום שאין דרך לכסותו, אינו ערוה.

ולפ"ז מבואר קושיית הב"ח באורח חיים סימן ע"ה, "לאיזה צורך נקט שוק יותר משאר מקומות מכוסין שבה", וביאר שהיתה הו"א שמותר אפילו להסתכל בשוק של אשת איש, כיוון שהוא מלוכלך בדרך כלל, וקמ"ל שאסור. ולדברינו אין שום קושיה, כי דוקא שוק תלוי ברגילות, כמו שיער, אבל שאר איברים לא (והזרוע עד המרפק, דינו כשוק עד הברך).

וממילא, גם אם נסבור שמיקום השוק הוא החלק התחתון של הרגל, יש מקום לומר שאם יש רגילות לגלותו, אינו ערוה, וכמו שהוא הדין בשיער לפי כל הראשונים, וממילא אפשר שפיר לסמוך על המשנה ברורה והפמ"ג, גם אם נצמדים לשכל הישר שהשוק הוא החלק התחתון. ואין שום ענין לצאת ולפקפק במנהג בנות ישראל הקדושות.


משיב כהלכה
משתמש ותיק
הודעות: 825
הצטרף: 10 יוני 2016, 15:12
נתן תודה: 204 פעמים
קיבל תודה: 155 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי משיב כהלכה » 30 מאי 2019, 00:01

מבקש אמת כתב:
29 מאי 2019, 20:22
ועוד, שבפסוק מוזכר שיער, ושיער כן תלוי במנהג, שהרי דווקא באשה נשואה שדרכה לכסותו מביא הרהור ולא בבתולה (ומה שאשה נשואה צריכה לכסות אינו מכח הפסוק הזה אלא מקרא דופרע ראש האשה, ומוכח שטעם הכיסוי אינו מצד הרהור כמו שוק)
 

גם בנשואה כתבו אחרוני דורנו שתלוי במנהג (כלומר לא עצם הכיסוי שהחיוב שלו אינו משתנה היות והוא מדאורייתא, אלא קריאת ק"ש כנגדה). מהם: בן איש חי, יביע אומר, ערוך השולחן. החזו"א הסתפק בזה, ובדבריו כתב שאין נפק"מ בין נשואה שאינו מכירה לבין רווקה, אלא שיתכן שחז"ל לא חילקו ואסרו כל נשואה.

יתירה מכך: הראשונים במקום (ברכות כ"ד) כתבו שהרווקות אינן נכללות ב"שיער באשה ערוה" משום שרגילות בכך. מזה למדו האחרונים שהנשואות שרגילות בכך, גם שערן אינו ערוה.


פותח הנושא
מבקש אמת
משתמש ותיק
הודעות: 2422
הצטרף: 21 אוקטובר 2018, 22:14
נתן תודה: 253 פעמים
קיבל תודה: 891 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי מבקש אמת » 30 מאי 2019, 00:18

נדיב לב כתב:
29 מאי 2019, 20:28
זרוע זה גילוי גוף ממש להמ"ב. רדיד אין חולק שזה רק תוספת על הצניעות ולא גילוי גוף.

השאלה האם חילוק זה מסברא, ואם כן לכאורה הלחם חמודות חולק על זה, ועדיין צריך לדעת מה הגדר לפי דעתו. אם כפשטות דבריו יוצא שאותם החוגים שאינם מקפידים על כיסוי המקומות המכוסים נוהגים כדין לדעת הל"ח, כיון שבמקומם כך נהוג, אבל כפי שכתבתי לא מסתבר לומר שאין שום גדר בזה.


yosf
משתמש ותיק
הודעות: 300
הצטרף: 23 פברואר 2019, 21:48
נתן תודה: 40 פעמים
קיבל תודה: 118 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: דת יהודית

שליחה על ידי yosf » 13 יוני 2019, 09:25

מבקש אמת כתב:
29 מאי 2019, 10:19
בלחם חמודות (ברכות פ"ג אות קטז) כתב "זרועותיה אינן בכלל ידיה, ומסתבר שכל מקום ומקום לפי מנהגו, דמידי הוא טעמא משום הרהור משא"כ ברגיל בהן". וצ"ע שלפי דבריו נמצא שאין דין לכסות הזרועות ושאר מקומות המכוסים אם המנהג לגלותן, ודלא כהמשנ"ב, אבל לכאורה מצאנו לו סיוע ברדיד שמבואר בכתובות עב,א שהוא דת יהודית, ומבואר באחרונים שזהו דווקא במקום שהמנהג כן*. מה החילוק בין זרוע שאינו תלוי במנהג לרדיד שתלוי במנהג? והאם הלחם חמודות אכן חולק על המשנ"ב? (דמאידך א"א לומר שאם המנהג לילך בלא בגדים כלל יהיה מותר להל"ח, וע"כ דצריך איזה גדר לזה, וצ"ע)








*הטור אה"ע קטו כתב שאין עליה רדיד ככל הנשים וביאר הפרישה "ר״ל שדרכן בכך באותו מקום אבל אין ר״ל ככל הנשים בעולם דהא כתב לעיל סימן ע״ג במקום שדרך הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד משמע שאין בכל מקום נוהגין לצאת ברדיד".
{באמת דברי המשנ"ב תמוהים לכאורה אך יש כמה אופנים ליישב ואכמ"ל}
ובאמת שכדברי הלח"ח (וכ"כ עוד אח') מצאתי לאחד מהראשונים שכ"כ להדיא, ע' להר"ן שבת (ס') ודו"ק.
ולאחר החיפוש כעת במה שכתוב אצלי מקדמת דנא מצאתי למרן הגריש"א בשו"ת שלו (ח"א ס' יד) שדיבר בזה והביא סיוע להלח"ח מדברי הר"ן הנז' ע"ש
 

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “הלכה ומנהג”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 2 אורחים