באמת התעוררתי, שהרי בעין יעקב כתב לבאר מה שרבא הזהיר בברכות ח: לבניו שלא ישאו גיורת, לפי שרבא היה כהן וגיורת אסורה עליהם. ותמהו רבים שהרי גם רבי הזהיר כן בפסחים כנ"ל, וע"כ שזה מטעם אחר [וגם תמהו דאם מצד שהיה כהן, א"כ מה לו להזהיר ע"ז הרי ודאי שלא יעברו על איסור תורה כזה].
וחשבתי שאולי גם ברבי היה טעם מיוחד בענין זה, לפי שהיה נשיא, ואין מכבוד הנשיאות שיתערבו בו גרים. וביותר, שהרי ידוע שאין ממנין גר לשררה כמו שכתוב שום תשים עליך מלך, מאחיך, והרי נמצא שזו סתירה לנשיאות.
עוד התעוררתי בהאי ענינא, דהנה בהוריות יג. איתא "שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת אמר להם זו היתה בכלל ארור וזו לא היתה בכלל ארור דבר אחר זו היתה בחזקת שמור וזו לא היתה בחזקת שמור", ופירש רש"י "משוחררת לא היתה בחזקת שמור. דסתם שפחה מופקרת לשון אחר גיורת בעיא לאיגיורי ומשמרת עצמה לפי שבדעתה להתגייר אבל שפחה אין בידה לשחרר עצמה ואינה משמרת עצמה".
והעירו ע"ז שהרי בגמרא בכתובות יא. ועוד מבואר דגיורת היא בחזקת בעולה, ומהו זה שאמר רבי צדוק שהיא בחזקת שמור.
ונראה שרש"י במתק לשונו בא ליישב זה ואמר "משמרת עצמה לפי שבדעתה להתגייר". והיינו, דבאמת פשוט שגיורת בעודה בגיותה היתה פרוצה, אבל כיון שהיתה אז גויה, אין אנו משגיחים בזה, מאחר וגר שנגייר כקטן שנולד דמי. אלא שמשעה שנתנה דעתה להתגייר. מכאן ואילך יש עליה גדרי תביעה מיוחדים, כמו שמצינו שאמרו מפני מה גרים מעונין ששהו עצמן מליכנס תחת כנפי השכינה, וכן מבואר בת"י ביבמות שממתי שגר בדעתו להתגייר אינו בדין גוי ששבת, ולכן בזמן הזה יש צורך וחשיבות שתהיה גדורה וצנועה, וכלפי זמן זה אמר רבי צדוק שהיא בחזקת שמור די לנו בזה. אבל משוחררת שמאז ומעולם היתה מחוייבת בכמה מצוות, הרי היה עליה תביעה מסויימת [וגם אין אצלה הכלל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי], ואפ"ה בהפקרא ניחא לה.