הפסקה בלימוד קבלה - אמן יהא שמיה רבא

מאן דהו

משתמש ותיק
שאלה: תלמיד חכם בן עליה שמילא כרסו בש"ס ופוסקים ועוסק בקבלה, ובאמצע לימודו שומע ציבור שאומרים קדושה ואמן יהא שמיה רבא, האם צריך לפסוק ולענות עמהם, או שאין להפסיק באמצע לימוד קדוש זה?

תשובה: דעת השל"ה הקדוש בספרו מסכת שבועות [נר מצוה אות כ"ח (נ"ד)] שכאשר עוסק בחכמת הקבלה צריך שלא יסיח דעת מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין, ולא יענה אפילו אמן יהא שמיא רבא.

ומקורו מגמרא ברכות (דף כא:) שהגמ' דנה האם מפסיקים לאמן יהא שמיה רבא באמצע שמונה עשרה ומביאה שרבי יוחנן אמר לכל אין מפסיקין חוץ מאיש"ר שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, ומסקנת הגמרא שאין הלכה כמותו, הרי שכשלומד קבלה אין להפסיק לעניית איש"ר.

הכף החיים (סי' ס"ו סק"כ) הביא דעת השל"ה, וכתב שהפוסקים נחלקו עליו ופירשו מסקנת הגמרא רק לגבי שמונה עשרה, אבל כשלומד קבלה נשאר הדין שיפסיק לאמן יהא שמיה רבא. אכן מצאנו מפורש יוצא מפי האור זרוע (הל' תפילה צ"ז) שפירש מסקנת הגמרא שאינו פוסק בשמונה עשרה וכל שכן בעסקו בקבלה, הרי שפשוט לו שלהפסיק באמצע לימוד קבלה חמור יותר מלהפסיק באמצע.


משולחנו של הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א מורה הוראה 'נאות שמחה' - מודיעין עילית
 

מחשבות

משתמש ותיק
מאן יימר לן שלימוד קבלה זה מה שנקרא בחז"ל עוסק במעשה מרכבה
ואכן כשלומדים את הגמ' בפשטות מבואר שמעשה מרכבה חמור הפסקו משמו"ע
שהרי הסובר שיש להפסיק מחדש אפי' במעשה מרכבה ולא אפי' בשמו"ע.
 

ayedavid

משתמש ותיק
לכאורה פשוט שכדי להיכנס להגדרה 'עוסק במעשה מרכבה' , צריך שלימוד חכמת הקבלה יהיה כ"כ מדויק ומופשט עד שממש יעשה מרכבה לשכינה, וזו לכאורה מדרגה מאד גבוהה.

לא מצאתי את השל"ה. האם הוא כותב במפורש שלא יפסיק? זה ציטוט מדויק?

בהקדמת ביאור 'איפה שלמה' לאוצרות חיים מביא בשם השל"ה דברים דומים, ונראה לי שמשמע מדבריו שהשל"ה למד מהגמ' הזו כמה חשוב שלא להפסיק באמצע לימוד חכמת הקבלה, וכל שכן לא לדברי חולין, אבל לא ברור לגבי עניית איה"ר.
 

מחשבות

משתמש ותיק
חשוב להדגיש שהמהרש"א בחגיגה כותב שהקבלה היא למעלה ממעשה מרכבה
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ayedavid אמר:
לכאורה פשוט שכדי להיכנס להגדרה 'עוסק במעשה מרכבה' , צריך שלימוד חכמת הקבלה יהיה כ"כ מדויק ומופשט עד שממש יעשה מרכבה לשכינה, וזו לכאורה מדרגה מאד גבוהה.

לא מצאתי את השל"ה. האם הוא כותב במפורש שלא יפסיק? זה ציטוט מדויק?

בהקדמת ביאור 'איפה שלמה' לאוצרות חיים מביא בשם השל"ה על מסכרת ברכות דברים דומים, ונראה לי שמשמע מדבריו שהשל"ה למד מהגמ' הזו כמה חשוב שלא להפסיק באמצע לימוד חכמת הקבלה, וכל שכן לא לדברי חולין, אבל לא ברור לגבי עניית איה"ר.


ספר השל"ה הקדוש - מסכת שבועות - פרק נר מצוה (כח)
הן אמת שכמו ששכר היודע סודות המצות גדול מאד משכר הבלתי יודע, כך עונשו כשיעבור עבירה או יבטל מצוה גדול מעונש הבלתי יודע. ומכל מקום לא האדם בן חורין ליבטל הימנה ולומר לא היא ולא שכרה, כי על מנת כן עברנו בברית ה' אלהינו ובאלתו, לעשות כל מה שהוא חפצו. ובבטלנו רצונו, יפקוד בשבט פשעינו. ולא נפרוק עולו מעל צוארינו באמור לא מדבש הקבלה ולא מעוקצה, כמו שאמרו שעיר ופארן במיאנם התורה. ואולם צריך לידיעה ההוא ב' תנאים, הא' לב נבון מלא יראת ה' ואהבתו. הב' שקידה רבה על ספר הזוהר. במסכת ברכות דף כ', העוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפילו לאמן יהא שמיה רבה כו'. על כן העוסק בחכמת הקבלה, צריך שלא יסיח דעתו מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין. ואין צריך לומר שלא ישיח ח"ו שום שיחה, והוא בקל וחומר בנו של קל וחומר דאפילו בדברי תורה דעלמא אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב, ב), המפסיק בשיחה מאכילין אותו גחלי רתמים. אשרי שומר פיו ולשונו ובתורת ה' יהגה:
 

yosf

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
חשוב להדגיש שהמהרש"א בחגיגה כותב שהקבלה היא למעלה ממעשה מרכבה
מעשה מרכבה היינו לימוד הסוד בעולם הבריאה ואילו מה שקורין קבלה בסתם שהוא עולם האצילות שגבוה יותר ממעשה מרכבה
לעניין מש"כ חלק מהרבנים שליט"א כי אולי דוקא אם ממש לומד בדיוק ועמקות וכו' איני מבין אטו בתפילה ג"כ מחלקים בין אדם לאדם דור ודור וכדו' ואם זה נלמד מק"ו מאי שנא???
 
 

יוספזון

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
מאן יימר לן שלימוד קבלה זה מה שנקרא בחז"ל עוסק במעשה מרכבה
ואכן כשלומדים את הגמ' בפשטות מבואר שמעשה מרכבה חמור הפסקו משמו"ע
שהרי הסובר שיש להפסיק מחדש אפי' במעשה מרכבה ולא אפי' בשמו"ע.
לא מבין את השאלה, הרי ציטט מדברי השל"ה הק', מאן יימר? השל"ה הק'!
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוספזון אמר:
מחשבות אמר:
מאן יימר לן שלימוד קבלה זה מה שנקרא בחז"ל עוסק במעשה מרכבה
ואכן כשלומדים את הגמ' בפשטות מבואר שמעשה מרכבה חמור הפסקו משמו"ע
שהרי הסובר שיש להפסיק מחדש אפי' במעשה מרכבה ולא אפי' בשמו"ע.
לא מבין את השאלה, הרי ציטט מדברי השל"ה הק', מאן יימר? השל"ה הק'!
 

מחשבות אמר:
עיין בשל"ה שלא כתב זאת

??
ועוד איך אמר..והשווה בין מעשה מרכבה לתורת הקבלה
מאן דהו אמר:
ספר השל"ה הקדוש - מסכת שבועות - פרק נר מצוה (כח)
הן אמת שכמו ששכר היודע סודות המצות גדול מאד משכר הבלתי יודע, כך עונשו כשיעבור עבירה או יבטל מצוה גדול מעונש הבלתי יודע. ומכל מקום לא האדם בן חורין ליבטל הימנה ולומר לא היא ולא שכרה, כי על מנת כן עברנו בברית ה' אלהינו ובאלתו, לעשות כל מה שהוא חפצו. ובבטלנו רצונו, יפקוד בשבט פשעינו. ולא נפרוק עולו מעל צוארינו באמור לא מדבש הקבלה ולא מעוקצה, כמו שאמרו שעיר ופארן במיאנם התורה. ואולם צריך לידיעה ההוא ב' תנאים, הא' לב נבון מלא יראת ה' ואהבתו. הב' שקידה רבה על ספר הזוהר. במסכת ברכות דף כ', העוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפילו לאמן יהא שמיה רבה כו'. על כן העוסק בחכמת הקבלה, צריך שלא יסיח דעתו מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין. ואין צריך לומר שלא ישיח ח"ו שום שיחה, והוא בקל וחומר בנו של קל וחומר דאפילו בדברי תורה דעלמא אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב, ב), המפסיק בשיחה מאכילין אותו גחלי רתמים. אשרי שומר פיו ולשונו ובתורת ה' יהגה:
 

יושב אהל

משתמש רגיל
מאן דהו אמר:
יוספזון אמר:
מחשבות אמר:
מאן יימר לן שלימוד קבלה זה מה שנקרא בחז"ל עוסק במעשה מרכבה
ואכן כשלומדים את הגמ' בפשטות מבואר שמעשה מרכבה חמור הפסקו משמו"ע
שהרי הסובר שיש להפסיק מחדש אפי' במעשה מרכבה ולא אפי' בשמו"ע.
לא מבין את השאלה, הרי ציטט מדברי השל"ה הק', מאן יימר? השל"ה הק'!
 
מחשבות אמר:
עיין בשל"ה שלא כתב זאת

??
ועוד איך אמר..והשווה בין מעשה מרכבה לתורת הקבלה
מאן דהו אמר:
ספר השל"ה הקדוש - מסכת שבועות - פרק נר מצוה (כח)
הן אמת שכמו ששכר היודע סודות המצות גדול מאד משכר הבלתי יודע, כך עונשו כשיעבור עבירה או יבטל מצוה גדול מעונש הבלתי יודע. ומכל מקום לא האדם בן חורין ליבטל הימנה ולומר לא היא ולא שכרה, כי על מנת כן עברנו בברית ה' אלהינו ובאלתו, לעשות כל מה שהוא חפצו. ובבטלנו רצונו, יפקוד בשבט פשעינו. ולא נפרוק עולו מעל צוארינו באמור לא מדבש הקבלה ולא מעוקצה, כמו שאמרו שעיר ופארן במיאנם התורה. ואולם צריך לידיעה ההוא ב' תנאים, הא' לב נבון מלא יראת ה' ואהבתו. הב' שקידה רבה על ספר הזוהר. במסכת ברכות דף כ', העוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפילו לאמן יהא שמיה רבה כו'. על כן העוסק בחכמת הקבלה, צריך שלא יסיח דעתו מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין. ואין צריך לומר שלא ישיח ח"ו שום שיחה, והוא בקל וחומר בנו של קל וחומר דאפילו בדברי תורה דעלמא אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב, ב), המפסיק בשיחה מאכילין אותו גחלי רתמים. אשרי שומר פיו ולשונו ובתורת ה' יהגה:
הוא אכן השווה מעשה מרכבה לקבלה במידה מסויימת ולמד ממעשה מרכבה לקבלה,
אך לגבי קבלה כ' שלא יסיח דעת ולא יפסיק בשיחה, אבל לא כ' בזה שלא יפסיק לעניית איש"ר,
ויש לדון בדבריו 
ובכלל יל"ד אם דברי הגמ' בברכות הובאו להלכה, כי יתכן כי הגמ' בברכות אינו להלכה, והשל"ה הק' הביאו רק כדי להבין את גודל איסור היסח הדעת בעניני קבלה
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אהל אמר:
מאן דהו אמר:
יוספזון אמר:
לא מבין את השאלה, הרי ציטט מדברי השל"ה הק', מאן יימר? השל"ה הק'!
 
מחשבות אמר:
עיין בשל"ה שלא כתב זאת

??
ועוד איך אמר..והשווה בין מעשה מרכבה לתורת הקבלה
מאן דהו אמר:
ספר השל"ה הקדוש - מסכת שבועות - פרק נר מצוה (כח)
הן אמת שכמו ששכר היודע סודות המצות גדול מאד משכר הבלתי יודע, כך עונשו כשיעבור עבירה או יבטל מצוה גדול מעונש הבלתי יודע. ומכל מקום לא האדם בן חורין ליבטל הימנה ולומר לא היא ולא שכרה, כי על מנת כן עברנו בברית ה' אלהינו ובאלתו, לעשות כל מה שהוא חפצו. ובבטלנו רצונו, יפקוד בשבט פשעינו. ולא נפרוק עולו מעל צוארינו באמור לא מדבש הקבלה ולא מעוקצה, כמו שאמרו שעיר ופארן במיאנם התורה. ואולם צריך לידיעה ההוא ב' תנאים, הא' לב נבון מלא יראת ה' ואהבתו. הב' שקידה רבה על ספר הזוהר. במסכת ברכות דף כ', העוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפילו לאמן יהא שמיה רבה כו'. על כן העוסק בחכמת הקבלה, צריך שלא יסיח דעתו מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין. ואין צריך לומר שלא ישיח ח"ו שום שיחה, והוא בקל וחומר בנו של קל וחומר דאפילו בדברי תורה דעלמא אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב, ב), המפסיק בשיחה מאכילין אותו גחלי רתמים. אשרי שומר פיו ולשונו ובתורת ה' יהגה:
הוא אכן השווה מעשה מרכבה לקבלה במידה מסויימת ולמד ממעשה מרכבה לקבלה,
אך לגבי קבלה כ' שלא יסיח דעת ולא יפסיק בשיחה, אבל לא כ' בזה שלא יפסיק לעניית איש"ר,
ויש לדון בדבריו 
ובכלל יל"ד אם דברי הגמ' בברכות הובאו להלכה, כי יתכן כי הגמ' בברכות אינו להלכה, והשל"ה הק' הביאו רק כדי להבין את גודל איסור היסח הדעת בעניני קבלה
 

השל"ה עושה השוואה ברורה ומה מקום לחלק בין הסחת הדעת לאמן יהא שמיה רבה שאינו פוסק במעשה מרכבה
גם השל"ה תיכף אחר הבאת הגמרא בברכות כותב ועל כן ..העוסק בחכמת הקבלה וכו
השל"ה כותב בהתחלה שלא יסיח דעתו מן הענין ואחר כך כותב ואין צריך לומר שלא ישיח ח"ו שום שיחה.. מבואר דהסחת הדעת שפתח בה מתיחסת אף לא לשיחה בטלה אלא כדוגמת הגמרא ברכות
להערתך אם הגמרא הובאה להלכה
כבר הביא הרב שוורצבד את הכף החיים (סי' ס"ו סק"כ) שהביא דעת השל"ה, וכתב שהפוסקים נחלקו עליו ופירשו מסקנת הגמרא רק לגבי שמונה עשרה, אבל כשלומד קבלה נשאר הדין שיפסיק לאמן יהא שמיה רבא. אכן מצאנו מפורש יוצא מפי האור זרוע (הל' תפילה צ"ז) שפירש מסקנת הגמרא שאינו פוסק בשמונה עשרה וכל שכן בעסקו בקבלה, הרי שפשוט לו שלהפסיק באמצע לימוד קבלה חמור יותר מלהפסיק באמצע.
 

יושב אהל

משתמש רגיל
מאן דהו אמר:
יושב אהל אמר:
מאן דהו אמר:
 


??
ועוד איך אמר..והשווה בין מעשה מרכבה לתורת הקבלה
הוא אכן השווה מעשה מרכבה לקבלה במידה מסויימת ולמד ממעשה מרכבה לקבלה,
אך לגבי קבלה כ' שלא יסיח דעת ולא יפסיק בשיחה, אבל לא כ' בזה שלא יפסיק לעניית איש"ר,
ויש לדון בדבריו 
ובכלל יל"ד אם דברי הגמ' בברכות הובאו להלכה, כי יתכן כי הגמ' בברכות אינו להלכה, והשל"ה הק' הביאו רק כדי להבין את גודל איסור היסח הדעת בעניני קבלה

השל"ה עושה השוואה ברורה ומה מקום לחלק בין הסחת הדעת לאמן יהא שמיה רבה שאינו פוסק במעשה מרכבה
גם השל"ה תיכף אחר הבאת הגמרא בברכות כותב ועל כן ..העוסק בחכמת הקבלה וכו
השל"ה כותב בהתחלה שלא יסיח דעתו מן הענין ואחר כך כותב ואין צריך לומר שלא ישיח ח"ו שום שיחה.. מבואר דהסחת הדעת שפתח בה מתיחסת אף לא לשיחה בטלה אלא כדוגמת הגמרא ברכות
להערתך אם הגמרא הובאה להלכה
כבר הביא הרב שוורצבד את הכף החיים (סי' ס"ו סק"כ) שהביא דעת השל"ה, וכתב שהפוסקים נחלקו עליו ופירשו מסקנת הגמרא רק לגבי שמונה עשרה, אבל כשלומד קבלה נשאר הדין שיפסיק לאמן יהא שמיה רבא. אכן מצאנו מפורש יוצא מפי האור זרוע (הל' תפילה צ"ז) שפירש מסקנת הגמרא שאינו פוסק בשמונה עשרה וכל שכן בעסקו בקבלה, הרי שפשוט לו שלהפסיק באמצע לימוד קבלה חמור יותר מלהפסיק באמצע.
אבהיר שוב את מה שכתבתי,
1 השל"ה הק' הביא את דברי הגמ' העוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפילו לאיש"ר,
2 ומכח זה מסיק גם ללימוד חכמת הקבלה שלא יסיח דעת
3 ואצ"ל שלא ישיח 
4 ולגבי שיחה הביא ק"ו מדברי תורה,

מתחילת דברי השל"ה רצו להוכיח 1 כי דעתו שאסור להפסיק לעניית איש"ר, 2 כי חכמת הקבלה היא אותה דרגה של מעשה המרכבה, (ואחד ניסה להביא שהוא אף גדול יותר),

ועל זה היתה תגובתי כדלהלן :

1 לגבי הגמ' בברכות מי אומר שגמ' זו נפסק להלכה, יתכן כי דברי הגמ' לא נפסקו להלכה אף במעשה מרכבה, אך מאידך רואים בזה את גודל וחומרת איסור היסח הדעת, וזה מה שרצה השל"ה הק' להביא,
2 יתכן כי השל"ה הק' לא התכוון בהשוואתו ממעשה מרכבה לדברי קבלה שהם באותה דרגה, ואף על פי שאינם באותה דרגה עכ"פ יכולים ללמוד ממעשה מרכבה לגבי חכמת הקבלה לגבי איסור הסחת הדעת,
3 ושוב השל"ה הק' עצמו לא התייחס לעצם עניית איש"ר לא לגבי מעשה מרכבה ולא לגבי חכמת הקבלה כי אם הביא את דברי הגמ' ומינה הסיק לגבי היסח הדעת,


 
 

ayedavid

משתמש ותיק
ועוד טיפה סייעתא, כשרצה להוכיח איסור הפסק בשיחה הביא ק"ו מהפסקה בלימוד פשט התורה ולא ק"ו מאיסור עניית איהש"ר
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
הקורא את הפסוקים ביחזקאל פרק א שהוא מעשה מרכבה ומפרש את הפסוקים כפי פשטיה דקרא וודאי שלא עליו נאמר מעלת העוסק במעשה מרכבה ורק הלמד עומק הדברים והרעיון. 
מאותו הטעם לא שייך לומר שכל העוסק בחכמת הקבלה יש לו מעלת העוסק במעשה מרכבה ורק המבין עומק הדברים וכנודע שאין הדברים כפשוטן כלל [ויש בזה מחלוקות גדולים בהסברת עומק הענינים] אבל הלמד פשוטן של דברים  כפי מנהג רוב הלומדים היום הרי גם אם נניח שיש בזה מעלה וענין מכל מקום לא נחשב לעוסק במעשה מרכבה כלל. 
מאידך העוסק בעומק הדברים ואפשר שמכלל זה העוסק בפילוספיה של חכמת האלוקות נכלל בכלל העוסק במעשה מרכבה שזהו מכל מקום תחילת עסק מעשה מרכבה.
 

ayedavid

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מאידך העוסק בעומק הדברים ואפשר שמכלל זה העוסק בפילוספיה של חכמת האלוקות נכלל בכלל העוסק במעשה מרכבה שזהו מכל מקום תחילת עסק מעשה מרכבה

קשה מאד לקבל את זה.


מהו 'עוסק מעשה מרכבה'

אם הפירוש שבעיסוקו הוא מרכבה לשכינה או מרכיב את המדרגות בדרך המשרה את השכינה, אז מובן שהדברים יכולים להתקיים רק באחד שכבר יודע, ויודע באופן עמוק ומדויק. [ואינו דומה למתפלל שלא בכוונה, שהרי כאן אם אינו מדייק אינו מרכיב כלום, ואולי אפילו מחריב]

אם הפירוש הוא שעוסק בחכמה המסוגלת להביא אותו לכך אז ממילא יש מקום ליותר חברים. [ועדיין מסתמא צריך שיהיה לפחות לומד בדרך נכונה, שלפחות לא יהיה לימוד כזה שמצווה להפסיקו גם בלי איהש"ר]

ואפשר לפרש שהכוונה לכל מי שעוסק בחכמה שקרויה בשם 'מעשה מרכבה'.
 
חלק עליון תַחתִית