שאלה: תלמיד חכם בן עליה שמילא כרסו בש"ס ופוסקים ועוסק בקבלה, ובאמצע לימודו שומע ציבור שאומרים קדושה ואמן יהא שמיה רבא, האם צריך לפסוק ולענות עמהם, או שאין להפסיק באמצע לימוד קדוש זה?
תשובה: דעת השל"ה הקדוש בספרו מסכת שבועות [נר מצוה אות כ"ח (נ"ד)] שכאשר עוסק בחכמת הקבלה צריך שלא יסיח דעת מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין, ולא יענה אפילו אמן יהא שמיא רבא.
ומקורו מגמרא ברכות (דף כא:) שהגמ' דנה האם מפסיקים לאמן יהא שמיה רבא באמצע שמונה עשרה ומביאה שרבי יוחנן אמר לכל אין מפסיקין חוץ מאיש"ר שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, ומסקנת הגמרא שאין הלכה כמותו, הרי שכשלומד קבלה אין להפסיק לעניית איש"ר.
הכף החיים (סי' ס"ו סק"כ) הביא דעת השל"ה, וכתב שהפוסקים נחלקו עליו ופירשו מסקנת הגמרא רק לגבי שמונה עשרה, אבל כשלומד קבלה נשאר הדין שיפסיק לאמן יהא שמיה רבא. אכן מצאנו מפורש יוצא מפי האור זרוע (הל' תפילה צ"ז) שפירש מסקנת הגמרא שאינו פוסק בשמונה עשרה וכל שכן בעסקו בקבלה, הרי שפשוט לו שלהפסיק באמצע לימוד קבלה חמור יותר מלהפסיק באמצע.
משולחנו של הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א מורה הוראה 'נאות שמחה' - מודיעין עילית
תשובה: דעת השל"ה הקדוש בספרו מסכת שבועות [נר מצוה אות כ"ח (נ"ד)] שכאשר עוסק בחכמת הקבלה צריך שלא יסיח דעת מהענין אשר עוסק עד גמר אותו הענין, ולא יענה אפילו אמן יהא שמיא רבא.
ומקורו מגמרא ברכות (דף כא:) שהגמ' דנה האם מפסיקים לאמן יהא שמיה רבא באמצע שמונה עשרה ומביאה שרבי יוחנן אמר לכל אין מפסיקין חוץ מאיש"ר שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, ומסקנת הגמרא שאין הלכה כמותו, הרי שכשלומד קבלה אין להפסיק לעניית איש"ר.
הכף החיים (סי' ס"ו סק"כ) הביא דעת השל"ה, וכתב שהפוסקים נחלקו עליו ופירשו מסקנת הגמרא רק לגבי שמונה עשרה, אבל כשלומד קבלה נשאר הדין שיפסיק לאמן יהא שמיה רבא. אכן מצאנו מפורש יוצא מפי האור זרוע (הל' תפילה צ"ז) שפירש מסקנת הגמרא שאינו פוסק בשמונה עשרה וכל שכן בעסקו בקבלה, הרי שפשוט לו שלהפסיק באמצע לימוד קבלה חמור יותר מלהפסיק באמצע.
משולחנו של הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א מורה הוראה 'נאות שמחה' - מודיעין עילית