האחד בא לגור
משתמש ותיק
כתב שולחן ערוך אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קסב
והסתפקתי : הנוגע ביד תינוק האם נטמאה ידיו, משום שיש לומר שמה שיד חבירו מטמאה אותו, היינו משום שאף חבירו יש בו תורת טומאת ידיו ע"י חיובו ליטול ידיו לכשירצה לאכול, ותינוק שאין בו דין נטילת ידים אף לענין איסור ספיה, אינו מטמא ידי אחר .
או דילמא, כיון שלענין תרומה אף ידי תינוק מטמאין התרומה - ה"ה שמטמא יד גדול לענין שיצטרך ליטול שוב .
ואם נניח שרק משום חיוב נטילה מטמא ידי חבירו, יש לדון מה הדין בנוגע ביד קטן שהגיע לחינוך, האם חל עליו חיוב גמור כמעיקרא או לא .
והנידון נוגע לעוד כמה מקומות שיש משמעות למעשה אדם בגלל חיובו, מה הדין בכה"ג בקטן שהגיע לחינוך.
ומקורו מדברי הג"מ ברכות פ"ח .אם נגע בהם אחר שלא נטל ידיו, בעודם לחות מן המים, צריך לנגבם ולחזור וליטול, שהרי זה טימאם ע"י המים שעליהם.
והסתפקתי : הנוגע ביד תינוק האם נטמאה ידיו, משום שיש לומר שמה שיד חבירו מטמאה אותו, היינו משום שאף חבירו יש בו תורת טומאת ידיו ע"י חיובו ליטול ידיו לכשירצה לאכול, ותינוק שאין בו דין נטילת ידים אף לענין איסור ספיה, אינו מטמא ידי אחר .
או דילמא, כיון שלענין תרומה אף ידי תינוק מטמאין התרומה - ה"ה שמטמא יד גדול לענין שיצטרך ליטול שוב .
ואם נניח שרק משום חיוב נטילה מטמא ידי חבירו, יש לדון מה הדין בנוגע ביד קטן שהגיע לחינוך, האם חל עליו חיוב גמור כמעיקרא או לא .
והנידון נוגע לעוד כמה מקומות שיש משמעות למעשה אדם בגלל חיובו, מה הדין בכה"ג בקטן שהגיע לחינוך.