חקירות בעניין לחם משנה בשבת ויום טוב

א. האם מצוות לחם משנה היא מצווה חיובית או מצווה קיומית? דהיינו האם היא כמו מצוות ציצית ושחיטה שרק אם רוצה לאכול בשר חייב קודם לשחוט אבל אם לא רוצה לאכול בשר לא חייב לשחוט או שלחם משנה היא מצווה חיובית כמו אכילת מצה ותפילין?
נפק"מ אם אדם לא היה לו לחם משנה ואכל סעודת שבת עם פרוסות וכעת באו לו שני לחמים הם חייב לבצוע כדי לקיים לחם משנה או שכיון שלא חייב לאכול לא חייב בלחם משנה. 

ב. כידוע לחם משנה הוא זכר למן שהיה יורד כפול בכמות ביום שישי לכבוד השבת, האם הזכר הזה מתקיים בעצם זה שמברכים את ברכת המוציא על שני לחמים או שצריך לאכול משני הלחמים או מאחד מהם?
נ"מ אם שמע ברכה מאחר שכיון להוציאו, ולא קיבל ממנו חתיכה אלא אכל מלחמניה האישית שלו, האם נאמר שקיים הזכר, כיון שמדין שומע כעונה נחשב שבירך על שני לחמים, או שלא יצא כיון שלא טעם מהלחמים של המברך, ויש עוד צד שמא יצא אפילו אם צריך לטעום דיש לומר שכל הלחמים של כל השומעים שיוצאים בברכת המברך נחשבים כלחם משנה, ולאו דווקא הלחמים שלפני המברך, כיון שכל אחד מהשומעים נחשב מדין שומע כעונה כאילו בירך וזה מצרף את הלחמים של כולם.

ג. ובעיקר מצוות לחם משנה האם היא מצווה דאורייתא או דרבנן או אולי רק עיניין של כבוד שבת וכבוד הברכה וכמו שמצווה לברך על לחם שלם גם בחול.

על הכל יורונו חכמי הפורום ושכמ"ה.
 

אליהו52

משתמש ותיק
לגבי ג
אנציקלופדיה תלמודית כרך לו, לחם משנה
מצוה זו, יש מן האחרונים סוברים שמן התורה היא8, שהרי למדוה מן הכתוב: לחם משנה9. אבל הרבה ראשונים ואחרונים סוברים שמצוה זו אינה אלא מדרבנן10, ולדעתם הכתוב שממנו למדו מצוה זו, אינו אלא אסמכתא11.

הערה 8
8. ט"ז או"ח סי' תרעח ס"ק ב, הובא בשעה"צ סי' רעא ס"ק יא; שד"ח כללים מע' למ"ד כלל כז, בד' שו"ת שבסוף ס' מנחת יעקב סי' יב ושו"ת חת"ס או"ח סי' מו (ועי' חלקת יעקב שבציון 10); ערוה"ש או"ח סי' רעד ס"א; עי' אחרונים שבציון 175, שאף הדין שיהיו הלחמים שלמים (עי' להלן: שלמות הלחם), מה"ת הוא. וכ"מ בכלבו סי' כד (הובא בציון 3).

הערה 10
10. עי' ר"ת בס' הישר סי' ע אות ד, ושו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' תעג והמנהיג הל' שבת סי' נד (ועי"ש סי' מה, ובהל' פסח סי' נז) ואבודרהם דיני ברכת המצות בשמו, ועי' ציון 27; אר"ח ח"א דין שלש סעודות סי' ב; עי' שו"ת מהרי"ל סי' צד, בד' ר"ת שבציון 25; מג"א סי' תריח ס"ק י ומחצה"ש שם בדעתו, ועי' מג"א סי' רנד ס"ק כג: אינה חובה כ"כ, ושו"ע הרב או"ח סי' רעא קו"א הע' ב בדעתו; פמ"ג או"ח סי' תרעח משב"ז ס"ק ב; שו"ת ר"י טיאה וייל סי' כו; תו"ש סי' רעד ס"ק ב; עי' שו"ת חלקת יעקב או"ח סי' צ, בד' המנחת יעקב שבציון 8 (ועי' שד"ח שבציון הנ"ל); עי' אחרונים שבציון 12, שגדר מצות לחם משנה הוא לברך ברכת הפת על לחם משנה, וברכת הפת אינה אלא דרבנן (ע"ע ברכות הנהנין ציון 18 ואילך); קצות השלחן שבציון 126. ועי' שו"ת שם משמעון (פולק) או"ח סי' יד, שלסוברים שמשני העומר שהיו ישראל לוקטים ביום ששי היו עושים ארבעה לחמים (עי' ציון 80), אין חיוב זה אלא מדרבנן, שהרי אף במדבר לא היה לישראל לחם משנה, ואילו לסוברים שהיו עושים משני העומר שבעה לחמים (עי' ציון 77), אחד ליום ששי שחרית, וששה לשלש סעודות השבת, י"ל שחיוב זה הוא מה"ת, ועי' ראשונים שבציון 78 ואילך, שאף לסוברים שהיו ישראל עושים מן המן ארבעה לחמים, עכ"פ בשתי סעודות הראשונות היו נוהגים בלחם משנה.

הערה 11
11. פמ"ג שם; תו"ש שם; שו"ע הרב שם.


הדין שיהיו הככרות שלמות174, יש שכתבו שדין תורה הוא175 - לסוברים שעיקר דין לחם משנה הוא מן התורה176 - שלדעתם כן מבואר מלשון הכתוב: לחם משנה177. אבל לדעת הרבה אחרונים, אף לסוברים שעיקר מצות לחם משנה מן התורה היא, הדין שיהיו הככרות שלמות אינו אלא מדרבנן178, והכתוב: לחם משנה - ממנו למדו שצריכות הככרות להיות שלמות, לסוברים כן179 - אינו אלא אסמכתא180, שמן התורה אין צריך אלא לחם אחד שלם ומחצה, שאף אחד ומחצה קרויים שניים181, או שמן התורה אף שתי פרוסות כשרות ללחם משנה, שאף פרוסה קרויה לחם182.
 

אוריאל

משתמש ותיק
רחמים אמר:
. האם מצוות לחם משנה היא מצווה חיובית או מצווה קיומית? דהיינו האם היא כמו מצוות ציצית ושחיטה שרק אם רוצה לאכול בשר חייב קודם לשחוט אבל אם לא רוצה לאכול בשר לא חייב לשחוט או שלחם משנה היא מצווה חיובית כמו אכילת מצה ותפילין?
נפק"מ אם אדם לא היה לו לחם משנה ואכל סעודת שבת עם פרוסות וכעת באו לו שני לחמים הם חייב לבצוע כדי לקיים לחם משנה או שכיון שלא חייב לאכול לא חייב בלחם משנה.
הנה כהיום הזה ראיתי ראיה לפשוט את ספיקתך, מההיא דאו"ח סי' תרע"ח שכתב בשו"ע דנר חנוכה קודם לקידוש היום. והביא הט"ז תמיהת הראשונים דהלא קידוש היום דאורייתא ונר חנוכה אינו אלא מדרבנן, וכתבו דאפשר לעשות קידוש על הפת.
וכתב הט"ז דכל זה גבי קידוש היום, אבל אם גם אין לו כסף לפת אם יקנה נר חנוכה, ודאי דפת קודם כיון שפת בשבת הוא דאורייתא וגם לחם משנה הוא דאורייתא [עיין פמ"ג שצידד דאולי לח"מ זה אסמכתא], והנה אי נימא דלחם משנה זה רק כעין מצוה קיומית, הרי הדבר פשוט שנר חנוכה קודם, שהרי מצוה דרבנן חיובית קודמת למצוה דאורייתא קיומית, וכמו שהביא הפמ"ג בסי' תרע"ח ס"ב במש"ז.
והרי הדבר לכאו' מבואר שלחם משנה בשבת היא מצוה חיובית.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
מהרמ"א (רצא, ד) משמע שזו מצוה קיומית, וז"ל: הגה. ואם סועד הרבה פעמים בשבת - צריך לכל סעודה ב' ככרות (אבודרהם ומיימוני).
 

אוריאל

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
מהרמ"א (רצא, ד) משמע שזו מצוה קיומית, וז"ל: הגה. ואם סועד הרבה פעמים בשבת - צריך לכל סעודה ב' ככרות (אבודרהם ומיימוני).
אולי זה ענין נפרד, שחוץ מג' הסעודות שבהם יש חובה לפרוס על פת ולחם משנה, אם רצה להוסיף סעודות נוספות צריך לעשות זאת באופן של לחם משנה, ובהם באמת זה בגדר מצוה קיומית לבד.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
א. חשבתי להביא ראיה מדין פורס מפה ומקדש שא"צ לחם משנה (כך הבנתי בשו"ע רעא, שהוא אומר 'אוכל מעט' ולא מזכיר לח"מ, עי"ש), אבל אח"כ ראיתי בשו"ת האלף לך שלמה (סי' קיג) שתולה את זה במח' המובאת בשו"ע שם:

image.png

ב. יש כאן שיעור של ר' אשר וייס על הנושא: https://tvunah.org/לחם-משנה/
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רחמים אמר:
א. האם מצוות לחם משנה היא מצווה חיובית או מצווה קיומית? דהיינו האם היא כמו מצוות ציצית ושחיטה שרק אם רוצה לאכול בשר חייב קודם לשחוט אבל אם לא רוצה לאכול בשר לא חייב לשחוט או שלחם משנה היא מצווה חיובית כמו אכילת מצה ותפילין?
נפק"מ אם אדם לא היה לו לחם משנה ואכל סעודת שבת עם פרוסות וכעת באו לו שני לחמים הם חייב לבצוע כדי לקיים לחם משנה או שכיון שלא חייב לאכול לא חייב בלחם משנה. 


ג. ובעיקר מצוות לחם משנה האם היא מצווה דאורייתא או דרבנן או אולי רק עיניין של כבוד שבת וכבוד הברכה וכמו שמצווה לברך על לחם שלם גם בחול.

על הכל יורונו חכמי הפורום ושכמ"ה.

לא עברתי על מה שכתבו באשכול. אבל בשאלה הראשונה נראה פשוט שאינו ענין למצוה קיומית או חיובית דסו"ס לחם משנה נתקן בשעת הברכה וכיון שבירך בירך.
שאלה ג מתחילה רק לשיטות שסעודות שבת דאורייתא והרחיב בזה ביראים. וספק אם הרמב"ן והשיטות בדין עונג שבת אי מהתורה או מדרבנן שהביא המ"ב בריש ח"ג קשורים לספק זה משום שענין עונג אפשר לקיים גם בלא סעודה. ואולי תלוי בדברי הראש שאין סעודה אלא בפת וצריך לעיין בכל זה
 
חלק עליון תַחתִית