מהי שיטת הפסיקה הייחודית של הגר"א? והאם זו גם שיטת החזו"א?

בן של רב

משתמש ותיק
תקנו אותי אם אני טועה.

ההתרשמות שלי מעשרות פסקים של הגר"א - היא שהמכנה המשותף שלהם הוא לתת משקל עצום לדברי הגמרא לעומת משקל המנהג והרצון (החשוב!) ליישב אותו.
ולכן בעוד שכל הפוסקים מנסים ליישב המנהג או לתרץ את הנהגות הראשונים בק"נ תירוצים - הגר"א (הרבה פעמים) חולק ואומר לשנות מכאן ואילך ולחזור לקיים את דברי הגמרא כפשוטם.
(בסוגריים מי עוד בשיטה זו? האם הפר"ח והשאג"א גם נהגו כך? ומתי לכו"ע לא?)

וכמדומני שכך גם היה המבט של מרן החזו"א על שיטתו של הגר"א, וכנראה הוא ראה בו כרבו מובהק לגבי הפרט הזה, ואכמ"ל.

[וכמובן לא כל אחד יכול לחלוק מכח פסוקים או גמרות.
ונא לא להיכנס לויכוח העקרוני בין החזו"א והגרי"ז האם הבחור/אברך דאז שנקרא בשם "חיים גריינמן" יכול לחלוק על הש"ך בספרו הראשון על נדה שאת הספר הזה הגרי"ז העיף מהחלון בביקורת חריפה על כך, והחזו"א ניחם את אמו של הגרח"ג "זה לא נגד חיים, זה נגדי ונגד שיטתי. אני מגבה אותו שאחר העיון כראוי הוא יכול לחלוק"...].

הרבנים דפה מוזמנים להביא ראיות ודוגמאות לגבי שיטת הגר"א
בעד או נגד.
(לא סתם סברות ומשאלות לב...)
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
וכן באבן העזר הרמ"א מיישב המנהג לא לגרש אחרי עשר שנים שלא קיים פריה ורביה.
ובביאור הגר"א שם חולק בתוקף שאין שום היתר לא לגרש וחייב לישא אחרת כדי לקיים המצוה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
החזון איש משנה את המנהג שאינו מבוסס על פי דעה בפוסקים
או שחולק על אחרונים מכוח ראיות וסברות ואף אם המנהג על פיהם מוכן לשנות את המנהג [ראה למשל קדושת שביעית בפרות נכרי שהחזון איש לא נבהל ממה שהתקבל המנהג על פי הבית יוסף]
מאידך מנהג שהתקבל על פי דעה בראשונים אצל החזון איש זה חוק בל יעבור וואין מה לדון על זה

אבל הגר"א דרכו לחלוק גם על מנהג שהתקבל על פי דעות בראשונים
אפשר היה להניח שזה כוחו של הגר"א אבל זה לא דרך לאחרים
אבל למעשה גם תלמידיו של הגר"א המשיכו בזה
ומי שרוצה לראות את הדרך הזו בהתגלמותה
שיעיין בספר משכנות יעקב תלמידו הגדול של הגר"ח מוולאזין
ויראה איך שהכל פתוח לדיון
גם דברים שהתקבלו אצל האשכנזים על פי גדולי הראשונים פוסקי אשכנז ונפסקו ברמ"א
עדיין ניתן לדון על הכל ולהכריע מכוח גמרות וסברות

כמו כן בספר גאון יעקב על עירובין גם כן ניתן לראות זאת
 
A

Anonymous

Guest
חלק א׳ ממעל אמר:
ביקשת לא להיכנס לזה אז אני רק יעיר שהגרי"ז לא העיף שום דבר מהחלון ואין בחו"ב דלא כהש"ך אלא זה הי׳ הכרעה נגד הגר"א (הגר"ח הי׳ אז אברך וזה לא ספרו הראשון)
מאיפה אתה יודע? אל דאגה יש גם דלא כהש"ך ולמעלה בקודש.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
חלק א׳ ממעל אמר:
ביקשת לא להיכנס לזה אז אני רק יעיר שהגרי"ז לא העיף שום דבר מהחלון ואין בחו"ב דלא כהש"ך אלא זה הי׳ הכרעה נגד הגר"א (הגר"ח הי׳ אז אברך וזה לא ספרו הראשון)
בלי להכנס לזה: הגרח"ג היה גר בירושלים והיה תלמיד קרוב של הגרי"ז במשך 8 שנים שהחזו"א לא הגיע לארץ.
ולכן אין לקחת ללב אלא יש לראות זאת בפרופורציה טבעית של רב שזורק מרה בתלמידים שלצערו פתאום שינו כיוון לגמרי...
כי לעומת החזו"א ובית מדרשו - הרי הגרי"ז מייצג את הגישה הכי קיצונית של "אין לנו יכולת להכריע כלל בספקות"...
ועוד שאפילו לדעת השו"ע ושאר הפוסקים יש משקל מאוד קטן יחסית בעיני בית בריסק, כי לדעתם רק לרמב"ם היה כח גדול להכריע.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לתשומת לב @איש ווילנא
הרב אהרן בכרך (ראש ישיב"ק גבעת רוקח ב"ב) אמר לי פעם שיש מקום בספר חזו"א שהוא מתבטא בערך כך:
"לקחתי לי לחופש לפרש את הגמרא דלא כפירושי רבותינו הראשונים".

מישהו יודע היכן?
ויותר חשוב - האם זו סוגיה הלכתית עם דינים העולים?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
לתשומת לב @איש ווילנא
הרב אהרן בכרך (ראש ישיב"ק גבעת רוקח ב"ב) אמר לי פעם שיש מקום בספר חזו"א שהוא מתבטא בערך כך:
"לקחתי לי לחופש לפרש את הגמרא דלא כפירושי רבותינו הראשונים".

מישהו יודע היכן?
ויותר חשוב - האם זו סוגיה הלכתית עם דינים העולים?
מדובר במכתב של החזון איש [אולי הכניסו את המכתב בספר] החזון איש מסיים שם באותו מכתב שלענין הלכה אנו מבטלים את דעתינו בפני הראשונים. אני ישתדל לחפש את המכתב 
 
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
ביקשת לא להיכנס לזה אז אני רק יעיר שהגרי"ז לא העיף שום דבר מהחלון ואין בחו"ב דלא כהש"ך אלא זה הי׳ הכרעה נגד הגר"א (הגר"ח הי׳ אז אברך וזה לא ספרו הראשון)
בלי להכנס לזה: הגרח"ג היה גר בירושלים והיה תלמיד קרוב של הגרי"ז במשך 8 שנים שהחזו"א לא הגיע לארץ.
ולכן אין לקחת ללב אלא יש לראות זאת בפרופורציה טבעית של רב שזורק מרה בתלמידים שלצערו פתאום שינו כיוון לגמרי...
כי לעומת החזו"א ובית מדרשו - הרי הגרי"ז מייצג את הגישה הכי קיצונית של "אין לנו יכולת להכריע כלל בספקות"...
ועוד שאפילו לדעת השו"ע ושאר הפוסקים יש משקל מאוד קטן יחסית בעיני בית בריסק, כי לדעתם רק לרמב"ם היה כח גדול להכריע.
אתה מתבלבל בזמנים, 8 שנים לפני שעלה החזו"א לארץ הגרח"ג בקושי נולד, גם הגרי"ז עלה רק אחרי המלחמה והגרח"ג גר בירושלים אחרי חתונתו (וכשלמד בחברון) ובמה הוא הי׳ תלמיד של הגרי"ז? (בעל תוקע זה לא תלמיד קרוב)
בן של רב אמר:
לתשומת לב @איש ווילנא
הרב אהרן בכרך (ראש ישיב"ק גבעת רוקח ב"ב) אמר לי פעם שיש מקום בספר חזו"א שהוא מתבטא בערך כך:
"לקחתי לי לחופש לפרש את הגמרא דלא כפירושי רבותינו הראשונים".

מישהו יודע היכן?
ויותר חשוב - האם זו סוגיה הלכתית עם דינים העולים?
זה מכתב של החזו"א ונדפס בקובץ אגרות (אולי בח"ג)
זקן ויושב בישיבה אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
ביקשת לא להיכנס לזה אז אני רק יעיר שהגרי"ז לא העיף שום דבר מהחלון ואין בחו"ב דלא כהש"ך אלא זה הי׳ הכרעה נגד הגר"א (הגר"ח הי׳ אז אברך וזה לא ספרו הראשון)
מאיפה אתה יודע? אל דאגה יש גם דלא כהש"ך ולמעלה בקודש.
אולי תהי׳ הראשון שסו"ס ימצא איפה זה?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
ביקשת לא להיכנס לזה אז אני רק יעיר שהגרי"ז לא העיף שום דבר מהחלון ואין בחו"ב דלא כהש"ך אלא זה הי׳ הכרעה נגד הגר"א (הגר"ח הי׳ אז אברך וזה לא ספרו הראשון)
בלי להכנס לזה: הגרח"ג היה גר בירושלים והיה תלמיד קרוב של הגרי"ז במשך 8 שנים שהחזו"א לא הגיע לארץ.
ולכן אין לקחת ללב אלא יש לראות זאת בפרופורציה טבעית של רב שזורק מרה בתלמידים שלצערו פתאום שינו כיוון לגמרי...
כי לעומת החזו"א ובית מדרשו - הרי הגרי"ז מייצג את הגישה הכי קיצונית של "אין לנו יכולת להכריע כלל בספקות"...
ועוד שאפילו לדעת השו"ע ושאר הפוסקים יש משקל מאוד קטן יחסית בעיני בית בריסק, כי לדעתם רק לרמב"ם היה כח גדול להכריע.


מאיפוא לקחת את מש"כ פה. לא היה ולא נברא. וגם לא מסתדר עם השנים
 
 
A

Anonymous

Guest
יש גם מקום שכתוב על הרמב"ם שהיה חוזר בו אם היה יודע פירוש מסויים בגמרא.
 
A

Anonymous

Guest
בעזרת השם נמצא את זה, לצערי לעת עתה איני זוכר.
ודרך אגב בענין זה, ראוי להזכיר את דברי הרב שך, כי אמנם החזו"א חלק על ראשונים [כמדומה שזה היה הלשון] אבל לא כל מי שחולק על ראשונים הוא חזו"א..
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
בן של רב אמר:
לתשומת לב @איש ווילנא
הרב אהרן בכרך (ראש ישיב"ק גבעת רוקח ב"ב) אמר לי פעם שיש מקום בספר חזו"א שהוא מתבטא בערך כך:
"לקחתי לי לחופש לפרש את הגמרא דלא כפירושי רבותינו הראשונים".

מישהו יודע היכן?
ויותר חשוב - האם זו סוגיה הלכתית עם דינים העולים?
מדובר במכתב של החזון איש [אולי הכניסו את המכתב בספר] החזון איש מסיים שם באותו מכתב שלענין הלכה אנו מבטלים את דעתינו בפני הראשונים. אני ישתדל לחפש את המכתב 


מצאתי את המכתב 
הוא נשלח לרבי אליעזר פלצינסקי בעניני מחיצות בשבת 
והביאו קטעים ממנו בקובץ אגרות ח"ג מכתב כב 

וז"ל 
לקחתי לי לחפש לעיין בגמ' עד כמה שאפשר אף שיהיה נגד הראשונים 
ולהסתפק בידיעה לחוד שדברי רבותינו עיקר ואנחנו יתמי דיתמי
ומכל מקום לא לפרוש מלברר וללבן מה שאפשר לנו לקטנותינו 
וכם לקבוע כן הלכה במקום שאין מפורש להיפך לענין פסק הלכה 
ואם לא כן היה חסר לי עיקר עסק התורה... ויעו"ש עוד 

על כל פנים לא קבע כן הלכה אלא במקום שאין מפורש להיפך. 
 

 
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אכן מסתבר שטעיתי בתקופות.
כד ניים ושכיב... תודה על התיקון.
אבל 8 שנים שהיה קשר ביניהם - זה מדוייק.

ובזה אסיים את הסטיה ונחזור להגר"א והחזו"א:

הנה עוד דוגמאות שהגר"א התעלם לגמרי מהמנהג:
לברך בסוכה, לברך ברכת התורה אחרי השינה ביום, לא לחשוש כלל לשיטת ר"ת בתפילין, לברך על טיבולו במשקה, לומר במודים דרבנן ברוך אתה ה' אל ההודאות, לתבוע מאחיינו לכתוב ס"ת מיד ואפילו לקנות בחפזון מהשוק.

זה לבינתיים.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
לחתום בשם בבורא נפשות
אבל כמדו׳ שזה וחתימה במודים דרבנן זה הכרעה כירושלמי ולא הליכה אחרי הגמ׳ נגד המנהג
וכן שנשים חייבות לזמן זה הכרעה כרא"ש נגד המנהג
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
גם המאמצים שלו לעלות בעצמו לארץ וגם מה ששלח את תלמידיו לייסד יישוב יהודי בירושלים היה זה נגד המנהג המובא בחלק מהפוסקים שכתבו שלא עולים במצבי סכנה ולא כשיש חשש גדול לפרנסה.

[בסוגריים:
כנראה הגר"א חלק עליהם בגדרי החיוב של מסי"נ למצוה זו.
ויליף לה מהפשטות של מצות יישוב א"י ומכל המלחמות שמוזכרות בתנ"ך - שכל ענינם הוא להתעלם לחלוטין מהחשש האישי על החיים >הפרטיים.
וכמו שכ' הרמב"ם שלא ישים מחשבתו באשתו ובניו אלא ידע שעל ייחוד ה' הוא עושה מלחמה] .

נ. ב. כולי תקוה שהאשכול לא יסטה מענינו...
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כעת דיברתי עם אאמו"ר על זה.
והעיר שבחלק מההנהגות שהתקבלו על פי הגר"א - גם הגר"א עצמו לא נהג,
וכנראה מחמת דיני פרק "מקום שנהגו" - לא לשנות.
ורק תלמידיו של הגר"א שעלו לארץ נהגו לראשונה כדעתו בהרבה ענינים.

ועוד הוסיף שגם בארץ יל"ד עד כמה זה חידוש חדש שיש בכוחם להנהיג כקהילה נפרדת מהספרדים שהיו לפניהם כאן.
ועד כמה זה שוב פעם התבטלות למנהג המקום - המקום שאליו הגיעו.

וזה מצריך בירור רחב - שהרי הרבה מההנהגות הללו הן בעצם מיזוג של דעת הגר"א עם דעת הב"י שהיה מרא דאתרא בא"י לפני שהם הגיעו.
 

חדא

משתמש ותיק
כמדומה שהנחת היסוד אינה נכונה.
ההתחשבות במנהג היא במקום שאין הכרעה ברורה ולכן המנהג הוא יתד גדול לתלות בו
אצל הגר"א היתה כל התורה מחוורת כשמלה להלכה כמו שכתב הגר"ח ולכן לא היה שייך אצלו התחשבות במנהג
גם אצל החזו"א היה מעין כך במידה פחותה כמובן,
[דוגמא למיעוט שאינו כך, פרצה עשר מדרבנן שכתב החזו"א ללמד זכות על ישראל בהלכתא רבתא לשבתא]
וכמו שאמר עליו הגר"מ שפירא זצ"ל שהוא לפחות לסוף דעתו שלו הגיע, מה שאצלינו גם זה אינו.

הנידון כמה להתחשב במנהג הוא ויכוח בין הערוה"ש והמשנה ברורה ובדורינו בין הגרש"ז לגריש"א ובזה יש כמה טעמים לכאן ולכאן
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
החזו"א והגרשז"א שניהם כאחד כתבו שכל הסוגיות שקשורות לשאלת קדושת שביעית בפירות נכרים מוכיחות שיש קדושה.
ואילו כשזה מגיע למעשה - הגרשז"א כותב ואין בנו כח לשנות המנהג,
ולעומתו החזו"א כותב "וביישוב החדש נוהגין שיש קדו"ש".
וכשנשאל מי זה היישוב החדש? ענה: אני ור' זליג שפירא ו... (לא זוכר מי).

בקיצור: מנהג ירושלים לא הפריע לו לחלוק. ולגרשז"א הפריע וגם הכריע.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
החזו"א והגרשז"א שניהם כאחד כתבו שכל הסוגיות שקשורות לשאלת קדושת שביעית בפירות נכרים מוכיחות שיש קדושה.
ואילו כשזה מגיע למעשה - הגרשז"א כותב ואין בנו כח לשנות המנהג,
ולעומתו החזו"א כותב "וביישוב החדש נוהגין שיש קדו"ש".
וכשנשאל מי זה היישוב החדש? ענה: אני ור' זליג שפירא ו... (לא זוכר מי).

בקיצור: מנהג ירושלים לא הפריע לו לחלוק. ולגרשז"א הפריע וגם הכריע.

לא רבי זליג שפירא 
רק רבי פייבל שטיינברג 
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
בן של רב אמר:
החזו"א והגרשז"א שניהם כאחד כתבו שכל הסוגיות שקשורות לשאלת קדושת שביעית בפירות נכרים מוכיחות שיש קדושה.
ואילו כשזה מגיע למעשה - הגרשז"א כותב ואין בנו כח לשנות המנהג,
ולעומתו החזו"א כותב "וביישוב החדש נוהגין שיש קדו"ש".
וכשנשאל מי זה היישוב החדש? ענה: אני ור' זליג שפירא ו... (לא זוכר מי).

בקיצור: מנהג ירושלים לא הפריע לו לחלוק. ולגרשז"א הפריע וגם הכריע.

לא רבי זליג שפירא 
רק רבי פייבל שטיינברג 

רז"ש מסתמא לא גר בב"ב בכלל, מישהו יודע?
 
 
חלק עליון תַחתִית