לענ"ד בעבר לא הקפידו על הטעמים כמו בימינו.
כי היו חייבים לתת לכל מי שיודע לקרוא - שיקרא בעצמו בתורה כפי התקנה המקורית.
ועדיין לא נזקקו להמצאה המחודשת שלנו שאדם יעלה לתורה בלי לקרוא בקול ויהיה לידו "בעל קורא" שימלא מקומו אחרי שהוא מברך.
(את ה"פיסוק טעמים" הפשוט - רוב העולם כן ידעו, כי זה בסה"כ מעיד על ידיעת התוכן, וזה באמת היה מינימום בסיסי של ידע תורני שהרי לא היו צריכים כמונו ללמוד אלף אלפי ספרים אחרים המתחדשים בכל יום...)
ורק כעת אחרי שהרבה לא ידעו לקרוא, והוצרכנו להמצאה זו שיהיה מישהו הקורא לכולם - אז המושג "קורא בתורה" התמסד והשתפץ ונהיה משהו לבעלי מקצוע בלבד.
נ. ב. כמו ספרי התורה שלנו שנהיו ברמה שאיש רגיל לא יודע לכתוב.
וכמו שהשתדרגה החזנות באותם המקומות שהיה חזן קבוע.
וכמו שברגע שאנשים מן השורה הפסיקו למול ולשחוט ולבנות ולתפור בעצמם וכיו''ב - נעשו כל אלו ודומותיהן מלאכות מקצועיות ומדופלמות, ובמשך השנים כל אלו שכן עוסקים בזה מדקדקים ומקפידים יותר ויותר.