בס"ד
על מנת להבין את סוגיית בין השמשות במסכת שבת יש לתרץ את הקושיות הבאות:
על מנת להבין את סוגיית בין השמשות במסכת שבת יש לתרץ את הקושיות הבאות:
ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון – בין השמשות, הכסיף העליון והשווה לתחתון – לילה, דברי רבי יהודה.
- משתשקע החמה הן לדעת ר"ת והן לדעת הגאונים קאי על תחילת בין השמשות (וכל אחד לשיטת שקיעתו הוא).
- כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון – הן לר"ת והן לגאונים זהו תהליך המתרחש בתוך בין השמשות
- הכסיף העליון והשווה לתחתון הן לר"ת והן לגאונים סוף בין השמשות.
- מטענה 1 וטענה 2 וטענה 3, הן לר"ת והן לגאונים פירש לנו התנא את תחילת זמן בין השמשות ואמצע זמן בין השמשות וסוף זמן בין השמשות.
- מטענה 4 נובע שהיה לו לתנא לשנות 'אימתי בין השמשות' ואז פירושו יהלום את שאלת הפתיחה, אולם שאלת הפתיחה הינה 'איזהו בין השמשות' שפירושה המילולי הינו 'מה זה בין השמשות' או 'מהו בין השמשות' וכיצד יתכן שהתנא לא דייק בלשונו ושאל 'איזהו' במקום 'אימתי'?
רבי נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל
- משתשקע החמה – תחילת בין השמשות.
- חצי מיל – משך בין השמשות.
- מטענה 1 וטענה 2 פירש לנו רבי נחמיה את התחלת ומשך שיעור בין השמשות ולא מבאר לנו איזהו בין השמשות כשאלת הפתיחה של הברייתא.
- רבי נחמיה ציין בדבריו 'משתשקע החמה' ותו לא. אם כן מדוע קצרה הגמרא ולא כתבה 'משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין' כפי שדאגה וטרחה לכתוב בהמשך דבריה (בגופא קשיא ובתירוץ רבה ורב יוסף)
רבי יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו.
- זה נכנס וזה יוצא - אפילו אם מדובר על בני אדם, שאדם אחד נכנס ואדם אחד יוצא, אזי מדובר על רגע אחד או שתיים ועל אחת כמה וכמה שמדובר שהלילה נכנס והיום יוצא שזה זמן קצר מאוד, שמפרש רש"י על ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו שהקב"ה שיודע עתיו ורגעיו, ונכנס בו כחוט השערה.
- 'הרף עין' הינו תיאור לזמן קצר ביותר, כזמן שלוקח לאדם למצמץ בעיניו.
- מטענה 1 וטענה 2 נובע כי המילים 'כהרף עין' מיותרות בדברי רבי יוסי, שבקלות ניתן ללמוד שמדובר בזמן קצר מהתיבות 'זה נכנס וזה יוצא'.
- רש"י מבאר על המילים כהרף עין 'כשיעור קריצת עין ברפיון ולא בחוזקה' מה אנו למדים מהמילים 'ולא בחוזקה'? שלא יתכן שרש"י בא לדייק במאיות השניה בזמן, ולומר לנו ששיעור קריצת העין אמורה להיעשות ברפיון, ללא כוונת תחילה, כלומר בריפלקס, ולאפוקי מזמן קריצת העין של אדם בחוזקה כלומר מהר או בכוונה תחילה. ואם נאמר שזה מה שבא לבאר לנו רש"י אזי מה הנפקא מינה למעשה? הרי זמן זה לא מורגש על ידי האדם.
- מטענה 4 נובע כי המילים ולא בחוזקה מיותרים בדברי רש"י.
- 'ואי אפשר לעמוד עליו' – אי אפשר לידע אימתי זמן זה.
- מטענה 1 וטענה 2 (המיותרת) וטענה 6 נובע כי כל דברי רבי יוסי הינם תאורטיים ולא הלכה למעשה שהרי אם אי אפשר לעמוד על זמן זה, ולדעת אימתי מתרחש, אז מה בא לומר לנו רבי יוסי? שהרי דבריו לא מעלין ולא מורידין.
- רבי יוחנן פסק הלכה כרבי יוסי לענין תרומה.
- הגמרא בהדיא אומרת עד שלא נשלם בין השמשות של רבי יוסי כהנים לא אוכלים תרומה
- מטענה 8 וטענה 9 נובע כי דברי רבי יוסי הינן הלכה למעשה, שהרי פעמים פסקו כמותו.
- ישנה סתירה בין טענה 7 לטענה 10 – כיצד מיישבים זאת?
'הא גופא קשיא אמרת איזהו ביה"ש משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין, הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון לילה הוא, והדר תנא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות'.
- הגמרא מקשה שאם משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין מתפרש כבין השמשות, אזי הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון מתפרש כלילה.
- קושיית הגמרא אינה קושיא מעליא, שהרי להדיא אומרת הברייתא בהמשך כי הכסיף העליון והשווה לתחתון הוא הלילה, אם כן כיצד יש הווה אמינא לגמרא בקושייתה לומר כי הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון מתפרש כלילה?
- הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון לא יכול להתפרש כיום, משתי סיבות, האחת וכי ליום אני צריך סימן של הכספות? והשניה, אין סדר כרונולוגי בתשובת התנא, שהרי לא יתכן שהגמרא תיתן סימן לבין השמשות אח"כ ליום ואח"כ ללילה.
- מטענה 2 וטענה 3 נובע כי ' הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון' לא יכול להתפרש כיום ולא כלילה – אם כן חייב להיות הוא בין השמשות.
- אז מה בכלל קושיית הגמרא? ולמה רבה ורב יוסף תיקנו את הברייתא ולא תירצו כפי התירוץ בטענה 4.
'אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל כרוך ותני, איזהו ביה"ש משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה'
- משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין – בין השמשות.
- הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון גם כן בין השמשות.
- מטענה 1 וטענה 2 נובע כי לדעת רבה הגמרא נותנת שני סימנים לבין השמשות.
- על פי תירוץ רב יוסף בהמשך, נובע כי הזמן 'משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין' אינו מתרחש בו זמנית עם הסימן 'הכסיף העליון ולא הכסיף התחתון'. לכן אי אפשר לתרץ כי הגמרא נתנה שני סימנים שאם לא תראה את הסימן האחד תוכל להסתמך על הסימן השני.
- אם כן עדיין קשה על תירוץ רבה, מדוע צריכה הגמרא לתת שני סמנים לבין השמשות המתרחשים בזמנים שונים? שהרי אין כל צורך בסימן המאוחר מבניהם.
'ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קתני משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש, הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה' .
- משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין – יום. וקשה על רב יוסף וכי ליום אני צריך סימן?
- מדוע השמיט רב יוסף את שאלת הפתיחה 'איזהו בין השמשות' בעוד שרבה טרח לשנותה? היה לרב יוסף לשנות 'איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש, הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה' - ואז כביכול התנא מקדים ונותן סימן לעדיין יום ולא בין השמשות, ורק אחר כך סימן לביה"ש, ואחר כך סימן ללילה.
'ואזדו לטעמיה וכו''
- כשהגמרא מביאה 'ואזדו לטעמיה' כוונתה היא כגון המחלוקת שחולקים בעניין הזה, כך חולקים הם בעניין אחר ובאותם טעמים למחלוקת.
- וקשה והרי מדובר על אותו נושא, וזאת מסקנה פשוטה שאם רבה סובר שבין השמשות מתחיל משתשקע החמה ואילו רב יוסף סובר שמשתשקע החמה עדיין יום, אזי ברור הוא ששיעור בין השמשות של רבה גדול מזמן בין השמשות של רב יוסף, אם כן מדוע הגמרא נקטה במילים 'ואזדו לטעמיה' כאילו מדובר על נושא אחר, הרי גם לפני כן דברה הגמרא על שיעור בין השמשות.
'מאי בינייהו? איכא בינייהו פלגא דדנקא'
- וקשה וכי הגמרא באה ללמדנו ששלושת רבעי פחות שני שליש זה אחד חלקי שתיים עשרה?! שהרי היכן מצינו שעל הבדל באורך השיעורים תשאל הגמרא 'מאי בינייהו?'
- ואם כבר הגמרא שאלה 'מאי ביינהו?' היה לה לתרץ 'איכא בינייהו, עשה מלאכה בערב שבת משתשקע החמה ועד הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון וכו' ', ולא שתתרץ את ההפרש בין השיעורים, את ההפרש יכולנו לדעת לבד ללא הגמרא.
אביי חזיה לרבא דקא דאוי למערב א"ל והתניא כל זמן שפני מזרח מאדימין, א"ל מי סברת פני מזרח ממש, לא, פנים המאדימין את המזרח
- תירוץ רבא הינו שהברייתא לא דברה בפני מזרח ממש שמאדימין, אלא מדובר בפנים המאדימין את המזרח.
- מטענה 1 נובע כי רבא מודה שפני מזרח מאדימין מחמת אותם פנים.
- מדוע רבא הביט למערב? הרי מה איכפת לן אם פני מזרח ממש מאדימין כפשט הברייתא או אם יש פנים המאדימין את המזרח כתירוצו של רבא, הרי סוף סוף יש אודם באופק המזרחי.
- מטענה 3 נובע כי רבא לא הסביר מדוע הביט למערב.
רבא חזייה לאביי דקא דאוי למזרח וכו'
- קשה לשיטת רבינו תם שהרי משתשקע החמה קאי על שקיעתה השניה של השמש שהיא לאחר שלושה מילין ורביע לאחר שקיעת החמה הנראית, אם כן לדעת רבינו תם מה ההווה אמינא של אביי להביט למזרח, שהרי כשעה לאחר השקיעה הנראית אין שום אדמומיות בצד המזרחי.
א"ר חנינא הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה וכו'
- מה בדברי רבי נחמיה צריך ביאור על ידי רבי חנינא? אם נתרץ שביאורו על המילים 'כדי שילך אדם חצי מיל' – אי אפשר, שהרי לא יתכן שהגמרא תסביר הילוך של אדם בינוני למרחק של חצי מיל על ידי תיאור מסורבל של ירידה מהר מסויים וטבילה בים שמנגד, וכן לא שמענו שרבי נחמיה 'קיבל בעלות' על שיעור חצי מיל, כך שרבי חנינא מכנה שיעור זה כשיעורו של רבי נחמיה.
- ואם נתרץ כי דברי רבי חנינא קאי על המילים 'משתשקע החמה' שבדברי רבי נחמיה. גם אי אפשר
- אם 'משתשקע החמה' דרבי נחמיה הינה 'משתשקע החמה' דרבי יהודה, אזי משתשקע החמה דרבי יהודה ידוע, שהרי לגאונים הוא שקיעת החמה הנראית ולר"ת 3.25 מיל לאחר השקיעה הנראית.
- אם לילה דרבי נחמיה הינו לילה דרבי יהודה, אזי 'משתשקע החמה' דרבי נחמיה יהיה לגאונים רבע מיל לאחר השקיעה הנראית ולר"ת 3.5 מיל לאחר השקיעה הנראית.
- ואם בין השמשות דרבי נחמיה מוכל איפשהו בתוך בין השמשות דרבי יהודה, אך תחילתם וסופם אינו שווה. יתקיים:
- ההפרש בין ביה"ש של רבי נחמיה ורבי יהודה הינו ¾ מיל פחות ½ מיל שווה ¼ מיל.
- את ההפרש נחלק לשתיים ונקבל 1/8 מיל, ונחלקם כך שהחלק הראשון ימוקם בתחילת ביה"ש דרבי יהודה והחלק השני לפני סוף ביה"ש דרבי יהודה.
- אם כן ביה"ש דרבי נחמיה יהיה 1/8 לאחר תחילת ביה"ש דרבי יהודה. כ-1/24 מיל לפני תחילת ביה"ש דרב יוסף (שהוא 1/12 מיל לאחר משתשקע החמה דרבי יהודה).
- לא ייתכן כי רבי חנינא בא לתת שיעור המדוייק לעד כדי 1/24 ממיל על ידי סימן בעל שונות גדולה כמו ירידה מהר מסוים וטבילה בים שממול.
- מטענה 3 וטענה 4 נובע כי תחילת ביה"ש דרבי נחמיה יהיה תחילת ביה"ש דרב יוסף.
- אזי 'משתשקע החמה' דרבי נחמיה יהיה לגאונים 1/12 מיל מהשקיעה הנראית ולר"ת 3 מיל ושליש מהשקיעה הנראית.
- מטענה 1 וטענה 2 נובע כי דברי רבי נחמיה אינן צריכים ביאור ודברי רבי חנינא מיותרים לחלוטין, אם כן כיצד כתבה הגמרא דברים שאין בהם כלום.
וזהו שיעורו של ר' נחמיה
- מדוע רבי חנינא חוזר ושונה, וזהו שיעורו של רבי נחמיה הרי בתחילת דבריו כבר שנה הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה, ולמה לו לחזור פעמים על דבריו?
אמר רב יהודה אמר שמואל ביה"ש דר' יהודה כהנים טובלין בו. למאן? אילימא לר' יהודה ספקא הוא
- בברייתא לעיל הובאו 3 דעות לבין השמשות, רבי יהודה רבי נחמיה ורבי יוסי.
- אם כן מדוע הגמרא לא שנתה אילימא לרבי נחמיה ומיד קבעה שמדובר בבין השמשות דרבי יוסי? הרי יכולנו לטעון שבין השמשות של רבי נחמיה הינו חצי מיל ומתחיל רבע מיל לאחר בין השמשות דרבי יהודה, וברבע מיל הראשון של רבי יהודה כהנים טובלים אליבא דרבי נחמיה.
- אולם הגמרא לא שנתה כטענה 2, אם כן משמע שהתכוונה שלאורך כל זמן בין השמשות של רבי יהודה כהנים טובלין ולא רק במקצתו. ולכן תרצה שמדובר בבין השמשות דרבי יוסי, ועל זאת עונה הגמרא 'פשיטא'.
- וקשה מהיכן למדה הגמרא שהדבר פשוט שכל זמן בין השמשות של רבי יהודה הינו יום לרבי יוסי ולכן כהנים טובלים בו, הרי רבי יוסי טוען שזמן בין השמשות אי אפשר לעמוד עליו, אם כן על איזה דיבור מדברי רבי יוסי נשענת הגמרא לומר שפשיטא שבין השמשות של רבי יוסי הינו לאחר בין השמשות דרבי יהודה?
דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי
- הכהנים לא אוכלים תרומה עד שנשלם בין השמשות של רבי יוסי.
- הכהנים אוכלים בתרומה בצאת הכוכבים (כפי שהביאה הגמרא להדיא בתחילת מסכת ברכות). 'כהנים אימת קא אכלי תרומה? משעת צאת הכוכבים'
- מטענה 1 וטענה 2 נובע כי בין השמשות דרבי יוסי הינו בצאת הכוכבים.
- טענה 3 הינו בסתירה גמורה לדברי רבי יוסי דידיה ששנה שאי אפשר לעמוד על זמן זה, ואילו מדברי הגמרא נוכל להסיק כי בין השמשות דרבי יוסי הינו בצאת הכוכבים.
תנ"ה כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה
- הקושיא הגדולה הידועה על שיטת ר"ת, מהם שלושת הכוכבים שבהם משערים את צאת הכוכבים לרבינו תם? שהרי ארבעה מיל לאחר השקיעה הנראית כל השמיים זרועים בכוכבים רבים.
- וכן קושיא על שיטת הגאונים 'כוכב אחד יום' מהו הכוכב שיוצא לפני שקיעת החמה? ואם תאמר שיש איזה כוכב שאם יודעים היכן הוא נמצא ומדובר באדם המיטיב לראות, הרי אם הוא נראה לפני שקיעת החמה משמע שכוכב זה גדול ולא משערין בו. וכן קשה במילים 'שנים בין השמשות' מי הם שני הכוכבים הבינוניים ולא גדולים שנראים כאשר השמש מתחילה לשקוע?
א"ר יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים
- רבי יוסי אומר שאת צאת הכוכבים משערין בכוכבים בינוניים.
- מטענה 1 נובע כי לאחר שיצאו שלושת הכוכבים הבינוניים הכי גדולים מתוך כלל הכוכבים הבינוניים זהו לילה.
- לאחר שיצאו שלושת גדולי הכוכבים הבינונים, ימשיכו לצאת שאר הכוכבים הבינוניים.
- לאחר שיצאו כל הכוכבים הבינוניים, יתחילו לצאת גדולי הכוכבים הקטנים.
- מטענה 3 וטענה 4, והמציאות שלעיננו, נובע כי ישנו זמן ניכר בין יציאת שלושת גדולי הבינונים לבין שלושת גדולי הקטנים.
- אם כן מדוע מזהיר רבי יוסי שאין לשער בכוכבים קטנים? הרי אין כל חשש שמא נשער בשלושת גדולי הכוכבים הקטנים, שהרי עד שהם יצאו, כבר יצאו כל הבינונים.
- ואם נתרץ שאגב גררא שהזהיר לא לשער בכוכבים הגדולים שיוצאים לפני הבינוניים, הזכיר גם קטנים על מנת לבאר שמשערים בבינוניים, שבינוני הינו לא גדול ולא קטן.
- עדיין קשה שהרי המילים 'שאין נראין אלא בלילה' מיותרות, שהרי פשיטא הוא שהכוכבים הקטנים אינן נראין אלא בלילה, מאחר ששלושת גדולי הכוכבים הבינוניים ביציאתם קבעו כבר שזמן זה לילה, ואחריהם בתוך הלילה כבר יצאו כל הבינונים, ובהגיע הופעת הכוכבים הקטנים בודאי הוא שזה זמן לילה. לכן פשוט הוא שהכוכבים הקטנים אינם נראין אלא בלילה. ומה לו לרבי יוסי לומר דברים המובנים מאליהם?