קבלת פסקי הרמ"א אצל הספרדים

אחד התלמידים

משתמש ותיק
דומני שראיתי ספרדים בני זמינינו שכותבים בזלזול על פסקי הרמ"א, שאינם אלא ליקוט מנהגי מקומו.
אבל כעת ראיתי בשו"ת שבות יהודה, להרב יהודה אלבאז, שהיה הראב"ד בעיר צפרו במרוקו בשנים תק"ל-תר"ז, שהוא כתב (חו"מ סי' לג, ד"ה והן הן) נראה דלא שבקינן דעת כל הני רבוותא, ומה גם מור"ם ז"ל שמקובלים לנו דבריו כמשה מפי הגבורה היכא דלא פליג עליה הרב"י, מקמי דעת הש"ך אע"ג דבתראה הוא עכ"ל. ומשמע שבמקום שלא חלק על הב"י הספרדים קבלו דברי הרמ"א עוד יותר ממה שקבלו אותו האשכנזים, שהרי לפי הבנתי אצל האשכנזים היו מקבלים דברי הש"ך החולק על הרמ"א, אא"כ יש מהלך ליישב דברי הרמ"א מהשגת הש"ך, אבל בסתם לא היו אומרים הרי הרמ"א פסק. אבל שם לא יישב השגת הש"ך כלל, ופסק רק מצד גדלות הפוסקים.
האם זה היה שיטה יחודי להרי"א ומקומו, או שזה היה המקובל אצל ספרדים באופן כללי.
 

יהודי

משתמש ותיק
ראיתי בעבר בכללי הפסק שהיו בתוניס שקיבלו את הרמ"א באופן הנז'. וכך היה כמדומה בכל גולת מרוקו, ויתכן שבכל ארצות המגרב.
אבל שיטת הגרע"י זצ"ל שלא קיבלוהו, ומכאן הדרך קצרה לנ"ל.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד התלמידים אמר:
דומני שראיתי ספרדים בני זמינינו שכותבים בזלזול על פסקי הרמ"א, שאינם אלא ליקוט מנהגי מקומו.
אבל כעת ראיתי בשו"ת שבות יהודה, להרב יהודה אלבאז, שהיה הראב"ד בעיר צפרו במרוקו בשנים תק"ל-תר"ז, שהוא כתב (חו"מ סי' לג, ד"ה והן הן) נראה דלא שבקינן דעת כל הני רבוותא, ומה גם מור"ם ז"ל שמקובלים לנו דבריו כמשה מפי הגבורה היכא דלא פליג עליה הרב"י, מקמי דעת הש"ך אע"ג דבתראה הוא עכ"ל. ומשמע שבמקום שלא חלק על הב"י הספרדים קבלו דברי הרמ"א עוד יותר ממה שקבלו אותו האשכנזים, שהרי לפי הבנתי אצל האשכנזים היו מקבלים דברי הש"ך החולק על הרמ"א, אא"כ יש מהלך ליישב דברי הרמ"א מהשגת הש"ך, אבל בסתם לא היו אומרים הרי הרמ"א פסק. אבל שם לא יישב השגת הש"ך כלל, ופסק רק מצד גדלות הפוסקים.
האם זה היה שיטה יחודי להרי"א ומקומו, או שזה היה המקובל אצל ספרדים באופן כללי.
שמתי לב עכשיו, שהוא אכן מחבר הספר. אבל תש' זו אינו ממנו אלא להרב יעקב בירדוגו והרב יודא בירדוגו, ונדפסה גם בשו"ת שופריה דיעקב (חו"מ סי' קכא).
 

אוריאל

משתמש ותיק
ראה גם לרבי משה שתרוג בשו"ת ישיב משה ח"א סימן ר, דאנן בני ספרד הולכים בתר מרן או בתר הרמ"א בכל מקום גם כאשר חולקים עליהם הש"ך או שאר פוסקים. ורק אם כמה אחרונים מוכיחים בראיות ברורות דלא כהשו"ע או הרמ"א, אז אין הלכה כמותם.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
בשו"ת שבות יהודה, להרב יהודה אלבאז, שהיה הראב"ד בעיר צפרו במרוקו בשנים תק"ל-תר"ז,
הוא לא היה ראב"ד במשך כל שנות חייו. הוא נתמנה לדיין אחרי שנת הת'ק"ס.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
כמה מפוסקי הספרדים כתבו שגם בני עדות המזרח קבלו את פסקיו של הרמ"א, כשמרן השו"ע לא גילה את דעתו בהלכה זו, וזאת גם כנגד פוסקים רבים אחרים (כפי שקבלו עליהם את דעת השו"ע). ובשו"ת "יחוה דעת" (סוף חלק ה', כללי מרן השו"ע אות ו') להראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, הביא שכן כתב הגאון רבי יצחק בן וואליד בשו"ת "ויאמר יצחק" (חלק יו"ד סי' פ"ז), וכן כתב בספר "ויקרא אברהם" (בכלליו אות פ"ז דף ק"כ) בשם שו"ת "תקפו של יוסף" (ח"ב סי' נ"א), וכן כתב הגאון רבי רפאל בירדוגו בשו"ת "משפטים ישרים" (ח"א סי' קצ"ח), וכן כתב בשו"ת "יורו משפטיך ליעקב" (סי' ק"ו), וכן כתב בשו"ת "הגם שאול" (ח"א סי' נ"ד), וכן דעת גדולי רבני תוניס, כמבואר בתשובה שבסוף ספר "יתר הבז", וכן כתב בספר "זכות אבות" (סי' י"ב), וכן כתב בשו"ת "ויען משה" (חושן משפט סי' ג'), וכן כתב בספר "משכנות הרועים" (מערכת א' אות צ"ז), וכן כתב בספר "ויאמר בועז" (בכללים שבראש הספר, כלל א'), וכן כתב הגאון רבי נתן בורגיל בעל "חוק נתן". וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש בשו"ת "תבואות שמש" (חושן משפט סי' נ"ב אות כ"א), בשם דודו הגאון רבי דוד משאש זצ"ל. וכן כתב הגאון רבי יעקב משה טולדנו, מח"ס שו"ת הים הגדול, בקובץ "רבי יוסף קארו" (עמ' קפ"ז), וכן כתב הגאון רבי דוד עובדיה (שם).
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
גם כנגד השו"ע יש הרבה מקומות שהבן איש חי הזבחי צדק וכף החיים ועוד פסקו כהרמ"א.
החידוש לפסוק תמיד כהשו"ע הגיע מהרב עובדיה.
וזאת מלבד בני מרוקו שבדברים רבים קיבלו את מנהגי האשכבזים,
אולי בגלל הרא"ש שנדד לשם.
וכן בעוד קהילות מנהגים שונים כהרצמ"א ולא כהשו"ע.

דווקא הגר"א יש מקומות רבים שפוסק כהשו"ע ולא כהרמ"א,
גם מפני שהשו"ע יותר מבוסס על דינא דגמ',
והרמ"א מביא מנהגי מהרי"ל וכדומה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
דווקא הגר"א יש מקומות רבים שפוסק כהשו"ע ולא כהרמ"א,
גם מפני שהשו"ע יותר מבוסס על דינא דגמ',
והרמ"א מביא מנהגי מהרי"ל וכדומה.

ועוד מהסיבה הפשוטה
שהרבה פעמים העדיף את הכרעת הרמב"ם על פני הכרעת התוס' והרא"ש שזה בדרך כלל המחלוקות בין השו"ע והרמ"א
וכך הוא הדרך שמי שהולך להכריע הכרעות עצמאיות וודאי שלפעמים יכריע כמו צד זה ופעמים כמו צד זה
מה שאין כן הרמ"א שאיננו מכריע בדרך כלל אלא מקבל תמיד את הכרעת גדולי אשכנז

אגב כדרך הגר"א אנו מוצאים גם את הש"ך בחושן משפט שתמיד יורד להכרעה והרבה פעמים מקבל את הכרעת המחבר ומכריע בין גדולי הראשונים [אמנם המג"א עם כל גדולותו תמיד יורד להסביר את פסקי הרמ"א וכמעט שאיננו חולק]
וקדם לו המהרש"ל שזה דרכו להכריע מחדש בכל דבר
וכן הלכו בדרך זו עוד גדולים כמו השאג"א ותלמידי הגר"א ועוד

ואצל הספרדים מצינו שהולך בדרך זו הפרי חדש 
וידוע שהיה שנוי במחלוקת בדורו מהטעם הזה 
 

בגדי חמודות

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
כמה מפוסקי הספרדים כתבו שגם בני עדות המזרח קבלו את פסקיו של הרמ"א, כשמרן השו"ע לא גילה את דעתו בהלכה זו, וזאת גם כנגד פוסקים רבים אחרים (כפי שקבלו עליהם את דעת השו"ע). ובשו"ת "יחוה דעת" (סוף חלק ה', כללי מרן השו"ע אות ו') להראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, הביא שכן כתב הגאון רבי יצחק בן וואליד בשו"ת "ויאמר יצחק" (חלק יו"ד סי' פ"ז)
אני לא בדקתי בפנים הספר שאיננו כעת תחת ידי, אבל שמעתי הרבה פעמים מהגאון רבי יצחק יוסף שליט"א הראשון לציון, כי קבלנו את הוראת הרמ"א זהו במקום שעכ"פ מרן השו"ע הביא את הדברים בספרו הבית יוסף, ולא העתיקו להלכה בשו"ע בכהאי גוונא קיבלנו את הוראותיו להלכה.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
הדעת נותנת בדיוק להיפך, כי אם הביא בב"י והשמיט מהשו"ע, מסתמא כוונתו לא לפסוק כך.
 

זוזו

משתמש ותיק
לחזו"א אצל האשכנזים לא קבלו באופן גורף את פסקי הרמ"א מול גדולי האחרונים אני לא מוצא כעת את המיקום רק את זה

2020-08-23_164716.png
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
יהודי אמר:
ראיתי בעבר בכללי הפסק שהיו בתוניס שקיבלו את הרמ"א באופן הנז'. וכך היה כמדומה בכל גולת מרוקו, ויתכן שבכל ארצות המגרב.
אבל שיטת הגרע"י זצ"ל שלא קיבלוהו, ומכאן הדרך קצרה לנ"ל.
שיטתו שגם בטוניס ומרוקו לא קיבלוהו או רק בארץ ישראל?
מסתמא בנו הראשון לציון דן בכובד ראש לגבי ספק אשכנזי ספק ספרדי שגר בחוץ לארץ לפי מי הוא פוסק.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
זוזו אמר:
לחזו"א אצל האשכנזים לא קבלו באופן גורף את פסקי הרמ"א מול גדולי האחרונים אני לא מוצא כעת את המיקום רק את ז
גם המגן אברהם ושאר גדולי האחרונים קיבלו את פסקי הרמ"א
ובמקום שהם החליטו לחלוק הרי שגם מי שקיבל את דבריו יכול לפסוק כמותם.
עיקר העניין של קבלת דברי הרמ"א זה נגד דברי המחבר ושאר האחרונים בני דורו.
הרבה מהאחרונים הספרדים אוחזים אותו הדבר כלפי מרן, ולפיכך פסקו כחיד"א, הפר"ח, הכף החיים, הב איש חי ושאר אחרונים כאשר הם חלוקים על מרן.
לעומת זאת דעת היביע אומר שגם מול האחרונים פוסקים כמרן כידוע
 
חלק עליון תַחתִית