הקשבה בחזרת הש"ץ

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
אשמח לתשובות בענין זה.

נושא זה של חזרת הש"ץ בזמנינו, מאד קשה לי עם זה , האם יש ענין להשאר ולהקשיב לחזרת הש"ץ כשאין אתה כלל מרוכז וכלל לא מתכוון לצאת, 
ובכלל, לכאורה יש ענין בכל חזרת הש"ץ כמו בשמו"ע, וא"כ המאריך בתפילתו וכדו' שלא שמע תחילת חזרת הש"ץ, האם יש ענין שימשיך להשאר בבתה"כ, או שיכול ללכת כבר הואיל ומילא אין בידו חזרת הש"ץ??
האם יש למישהו מידע או פסק בענין?
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אוסיף פן נוסף לשאלה האם חזרת הש"ץ מוטלת על כל יחיד או על הציבור לחוד

מי שהתפלל בציבור חייב להישאר לחזרת הש"ץ

או שהעיקר זה שיענה קדושה
 

מאמין

משתמש ותיק
קודם כל זה ברור שהוא צריך לענות קדיש תתקבל
(ואם הוא בא באמצע חזרת הש"ץ והוא רוצה להתפלל ולא ישמע תתקבל אם יתחיל להתפלל עליו להמתין ולהתפלל אח"כ)
וממילא ללכת וודאי שאי אפשר,
ובקשר לשמוע את כל חזרת הש"ץ אכן זה דבר נדיר היום לשמוע את החזן בכל החזרה אם כי כך ההלכה.

ראיתי פעם עצה לזה ואני לא זוכר היכן, לעיין בספר בשעת החזרה כי זה תלוי במחלוקת אם מותר להרהר בדברי תורה בשעת החזרה ואפשר להקל בזה וכך נמצא שהוא עונה אמן ולא נקרא שאינו שומע.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
מאמין אמר:
ראיתי פעם עצה לזה ואני לא זוכר היכן, לעיין בספר בשעת החזרה כי זה תלוי במחלוקת אם מותר להרהר בדברי תורה בשעת החזרה ואפשר להקל בזה וכך נמצא שהוא עונה אמן ולא נקרא שאינו שומע.
חזרה למעלה

אני אשמח למקור לזה כך אני עושה אבל עם נקיפות מצפון...

מהמשנ"ב משמע שיש בעיה שעמי הארץ ילמדו מזה לדבר בחזרת הש"ץ
ושייך גם בכה"ג

הרב וולבא בעלי שור אומר שהדרך לקנות הרגל הקשבה זה להתרגל להקשיב בחזרת הש"ץ

ח"א הציע לעיין בפירושי התפילות בחזרת ש"ץ
 

מאמין

משתמש ותיק
מה בין פירושי התפילות ללימוד רגיל, הרי בכל מקרה הוא לא שומע מפי הש"ץ בשעה שהוא לומד הפירוש ?
 

סתם

משתמש רגיל
משלוח מנות אמר:
להסתכל בסידור
אבל זה קשה...

עוד עצה יש לי שאותה אני מיישם בהצלחה רבה, והיא, בשעת חזרת הש"ץ שלא להתעסק בשאר עניינים, ולא להסתכל בספרים או לשחק עם חפצים, ומתוך שאין מה לעשות ע"כ מקשיבים לחזרת הש"ץ, ושומעים מה הוא אומר.
ונ"ל שאין עניין של האזנה ממש רק בדרך הקשבה, וד"ל. (כוונתי שאיני מאזין באופן כזה שאוכל לתקן אם הש"ץ טועה, אבל שומע מה הוא אומר).
 

zxc

משתמש רגיל
ואני יכול להעיד על עצמי, שבפעמים רבות, בחזרת הש"ץ אני הרבה יותר מרוכז.
ידוע האימרא שמתאמרא משמיה דהגאון מוילנא זצ"ל (היודע מקור אשמח שיכתוב) הגמ' דורשת על הפסוק קוה אל ד', שיחזור ויתפלל, כותב שהכוונה לחזרת הש"ץ.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
אשמח לתשובות בענין זה.

נושא זה של חזרת הש"ץ בזמנינו, מאד קשה לי עם זה , האם יש ענין להשאר ולהקשיב לחזרת הש"ץ כשאין אתה כלל מרוכז וכלל לא מתכוון לצאת, 
ובכלל, לכאורה יש ענין בכל חזרת הש"ץ כמו בשמו"ע, וא"כ המאריך בתפילתו וכדו' שלא שמע תחילת חזרת הש"ץ, האם יש ענין שימשיך להשאר בבתה"כ, או שיכול ללכת כבר הואיל ומילא אין בידו חזרת הש"ץ??
האם יש למישהו מידע או פסק בענין?



אני התקשיתי בקושיא יותר חזקה: מאחר ובדרך כלל אין עשרה שמקשיבים לחזרת הש"ץ א"כ לכאורה אין ענין כלל להקשיב לחזרה, ואדרבה תמוה למה עושים בכלל חזרת הש"ץ כשלדברי השו"ע קרוב להיות ברכותיו לבטלה?
שאלתי שאלה זו פוסק חשוב שליט"א, ואמר לי שלדעתו על אף שכתב השו"ע שקרוב להיות ברכותיו לבטלה כוונתו שיש כאן חסרון גדול בשם "תפילת הציבור" כיון שאין הציבור מקשיב, אבל עדיין יש ענין בחזרה כיון שהש"ץ מאחד את תפילות הלחש של כל הציבור בתפילתו, וראייתו מהא דמבואר בסי' נה שגם ישן מצטרף לעשרה אף שאין כאן עשרה מקשיבים, וע"כ שמעיקר הדין גם אם אין עשרה מקשיבים יש כאן תפילת הציבור, ולכן רצוי להקשיב לחזרה.

אמנם מי שאינו מרוכז בין כך, המעלה היחידה שלו היא שעונה אמן, ולענ"ד אם אינו מרוכז באמן שעונה הרי עדיף שלא יענה אמן כלל מאשר שיענה אמן בלא כוונה.
 

בנציון

משתמש ותיק
שולחן ערוך קכד, ד:
כששליח ציבור חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן
וכתב המשנה ברורה: 
על כן יש ליזהר מלומר תחנונים או ללמוד בעת חזרת הש"ץ, ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי שלא תהיה אמן יתומה כמו שיתבאר, ג"כ לא יפה הם עושים, שאם הלומדים יפנו ללימודם, עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין לש"ץ ויעסקו בשיחה בטילה ח"ו נמצאו מחטיאין את הרבים.
ויעויין בגליון המצורף שמברר יפה את כל העניינים והשאלות שנשאלו באשכול זה.
הצג קובץ מצורף שמעתתא עמיקתא קלט.pdf
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
נושא זה של חזרת הש"ץ בזמננו, קשה לי מאד עם זה.
כבר קדמך הרמב"ם זה הרבה מאות בשנים, ועמד והעביר את 'חזרת הש"ץ' מן העולם, כדברי בנו רבינו אברהם (מובא בראש ספר 'מעשה רקח'):
כְּבָר נוֹדַע וְנִתְפַּרְסֵם מַה שֶּׁתִּקֵּן אַבָּא מָארִי זַ"ל, וְהִסְכִּימוּ עִמּוֹ חַכְמֵי דוֹרוֹ הָעוֹמְדִים עִמּוֹ. וְזֶה, שֶׁהוּא רָאָה שֶׁכְּשֶׁיַּחֲזִיר הַשַּׁ"צ הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם אַחַר הַלַּחַשׁ לֹא יִתְּנוּ אֹזֶן כָּל הָעָם לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ בְּאֵימָה וְלַעֲמֹד בְּמוּסָר כַּעֲמִידָתָם בַּתְּפִלָּה, אֶלָּא יַעַמְדוּ כְּעוֹמֵד בְּעַל כָּרְחוֹ וְיִתְעַסְּקוּ לְהָסִיחַ זֶה עִם זֶה שִׂיחָה בְּטֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אֶלָּא שֶׁהֵם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִקְדֻשָּׁה יַעֲנוּ 'קָדוֹשׁ' וּשְׁאָר הַפְּרָקִים, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְ'מוֹדִים' יֹאמְרוּ הַתַּלְמִידִים הַמְדַקְדְּקִים 'מוֹדִים דְּרַבָּנָן'. וְרָאָה זַ"ל שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה מִכְשׁוֹל עָוֹן גָּדוֹל, לְפִי שֶׁשִּׂיחַת הָאֲנָשִׁים בְּעוֹד שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִתְפַּלֵּל וְהֵם אֵינָן מְכַוְּנִין לִשְׁמֹעַ מִבְּלִי הֱיוֹת לָהֶם מוּסָר בְּעָמְדָם – יֶשׁ בּוֹ מִן הַזִּלְזוּל בִּכְבוֹד שָׁמַיִם מַה שֶּׁהוּא גָלוּי, וְאֵין הַסִּבָּה בָּזֶה כִּי אִם לִהְיוֹת שֶׁהֵם כְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ, וּבִלְתִּי עֲסוּקִים בַּאֲמִירַת תְּפִלָּה.
וּלְפִיכָךְ תִּקֵּן זַ"ל שֶׁשַּׁ"צ יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מִבָּרִאשׁוֹנָה לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְהַנִּמְשָׁכִים אַחֲרָיו יִתְפַּלְלוּ בְּלַחַשׁ אוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ מִקּוֹלוֹ לְהוֹצִיא עַצְמָן, וְיֹאמַר הַקְּדֻשָּׁה בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית וְהָעָם יַעֲנוּ הַפְּרָקִים שֶׁרָאוּי לַעֲנוֹתָם, וִיבָרְכוּ הַכֹּהֲנִים בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר הַהוֹדָאָה וְהָעָם יַעֲנוּ אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה, וִיסַיֵּם שַׁ"צ וְהַצִּבּוּר תְּפִלָּתָם כְּאֶחָד וְיִפְסְעוּ כֻּלָּן ג' פְּסִיעוֹת בְּבַת אַחַת. וְנִתְפַּרְסֵם זֶה הַתִּקּוּן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיָּיו וְאַחַר פְּטִירָתוֹ זַ"ל, וְנִצּוֹלוּ הָעָם מֵהַמִּכְשׁוֹל שֶׁהָיוּ נִכְשָׁלִים בּוֹ, וְלֹא חָלַק עָלָיו אֶחָד מֵחַכְמֵי דוֹרוֹ בָּזֶה, וְלֹא יִחֲסוּ אוֹתוֹ לְחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּדָבָר זֶה עִם הֱיוֹתוֹ הֵפֶךְ סֵדֶר הַתַּלְמוּד, לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה אָז בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת וְלֹא קִנְטוּר, וְלֹא הָיָה אָז מִי שֶׁיַּקְשֶׁה עַל הַמּוֹרִים מִקִּצְרֵי הַיְדִיעָה וּבַעֲלֵי דִמְיוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בִּזְמַנֵּנוּ זֶה מֵהַחוֹלְקִים עַל מַה שֶּׁסִּדַּרְנוּ אוֹתוֹ מֵהַתּוֹעָלוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּמֵהַחִיּוּבִים הָעֲצוּמִים.
וכמה יש להצטער על כי תיקון זה לא נתקיים לדורות.
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
מה שלי מועיל להתרכז בחזרת הש"ץ, היא דרך ההקשבה לראות אם החזן יודע כללי דקדוק והגיה נכונה, מלעיל/מלרע, שווא נח/נע.
אני עוקב גם אחרי חיתוכי מילים, וחיבורם או בליעתם (-:
 

ידידיה

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
ובכלל, לכאורה יש ענין בכל חזרת הש"ץ כמו בשמו"ע, וא"כ המאריך בתפילתו וכדו' שלא שמע תחילת חזרת הש"ץ, האם יש ענין שימשיך להשאר בבתה"כ, או שיכול ללכת כבר הואיל ומילא אין בידו חזרת הש"ץ??
האם יש למישהו מידע או פסק בענין?
אין לי מקורות אבל נראה לי פשוט שמי שהאריך בתפילתו ולא שמע תחילת חזרת הש"ץ אינו צריך להקשיב לסופה
 
 

סתם

משתמש רגיל
מוחל וסולח אמר:
מה שלי מועיל להתרכז בחזרת הש"ץ, היא דרך ההקשבה לראות אם החזן יודע כללי דקדוק והגיה נכונה, מלעיל/מלרע, שווא נח/נע.
אני עוקב גם אחרי חיתוכי מילים, וחיבורם או בליעתם (-:
אולי זה בגדר לשון הרע (או משהו דומה. אשמח לשמוע תגובותיכם), להקשיב למישהו על מנת לתפסו על חם בטעות שמראה על בורותו.
 

סתם

משתמש רגיל
zxc אמר:
ואני יכול להעיד על עצמי, שבפעמים רבות, בחזרת הש"ץ אני הרבה יותר מרוכז.
ידוע האימרא שמתאמרא משמיה דהגאון מוילנא זצ"ל (היודע מקור אשמח שיכתוב) הגמ' דורשת על הפסוק קוה אל ד', שיחזור ויתפלל, כותב שהכוונה לחזרת הש"ץ.
אשמח לדעת הסיבה שאתה יותר מרוכז בחזרת הש"ץ.

וכן מה אתה רואה מהגר"א הנ"ל, שלכאו' כוונתו שחזרתו על התפילה מראה שהוא מקווה אל ה', ומהיכן לנו בענין הכוונה דחזרת הש"ץ.
 

מאמין

משתמש ותיק
להסתכל בסידור
מה יש להסתכל בסידור ? צריך להקשיב.
אני התקשיתי בקושיא יותר חזקה: מאחר ובדרך כלל אין עשרה שמקשיבים לחזרת הש"ץ א"כ לכאורה אין ענין כלל להקשיב לחזרה, ואדרבה תמוה למה עושים בכלל חזרת הש"ץ כשלדברי השו"ע קרוב להיות ברכותיו לבטלה?
כמפורש בדבריך "קרוב להיות ברכה לבטלה" (וראיה לזה שהכוהנים יוצאים ליטול ידיהם אף כשיש רק עשרה, ומזה מוכרח שאין זה ברכות לבטלה)
 

zxc

משתמש רגיל
סתם אמר:
אשמח לדעת הסיבה שאתה יותר מרוכז בחזרת הש"ץ
בכללות, אצלי (ואולי זה אצל עוד, או שזה טבע שלי בלבד) כשאני מקשיב לאחרים אני יכול יותר להתרכז, כי המח שלי פנוי למילים, ואמירת המילים לא דורשת מקום במח.
סתם אמר:
וכן מה אתה רואה מהגר"א הנ"ל, שלכאו' כוונתו שחזרתו על התפילה מראה שהוא מקווה אל ה', ומהיכן לנו בענין הכוונה דחזרת הש"ץ
לא הבנת נכון, או לא הסברתי נכון.
הגמרא (ברכות לב:) דורשת: "אמר רבי חמא ברבי חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'", וע"ז אומר הגר"א, שהכוונה לחזרת הש"ץ, שאז יכולים יותר להיענות. (ואשמח לדעת מקור היכן זה כתוב בגר"א)
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
סתם אמר:
מוחל וסולח אמר:
מה שלי מועיל להתרכז בחזרת הש"ץ, היא דרך ההקשבה לראות אם החזן יודע כללי דקדוק והגיה נכונה, מלעיל/מלרע, שווא נח/נע.
אני עוקב גם אחרי חיתוכי מילים, וחיבורם או בליעתם (-:
אולי זה בגדר לשון הרע (או משהו דומה. אשמח לשמוע תגובותיכם), להקשיב למישהו על מנת לתפסו על חם בטעות שמראה על בורותו.
אדייק את כוונתי,
זה לא בשביל לתפוס מישהו בבורותו, זה בגדר צרת רבים חצי נחמה, שהרי זו בעיה רחבה מאוד בציבור האשכנזי.
אני כן מחפש לשמוע, ואני נהנה מאוד כאשר עולה חזן שמבין בזה. וחזנים אלו הם מעטים.
 
 

ידידיה

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
רוצה להתעלות אמר:
ובכלל, לכאורה יש ענין בכל חזרת הש"ץ כמו בשמו"ע, וא"כ המאריך בתפילתו וכדו' שלא שמע תחילת חזרת הש"ץ, האם יש ענין שימשיך להשאר בבתה"כ, או שיכול ללכת כבר הואיל ומילא אין בידו חזרת הש"ץ??
האם יש למישהו מידע או פסק בענין?
אין לי מקורות אבל נראה לי פשוט שמי שהאריך בתפילתו ולא שמע תחילת חזרת הש"ץ אינו צריך להקשיב לסופה
שוב ראיתי שכמה פוסקים כתבו שלא כדברי
הצג קובץ מצורף שיח הלכה.PDF
 

קבצים מצורפים

  • חוט שני.PDF
    126.7 KB · צפיות: 6
  • דעת נוטה.PDF
    126.1 KB · צפיות: 5
  • ראישג.PDF
    171.8 KB · צפיות: 5

יואל נהרי

משתמש ותיק
יש עצה שיכולה קצת לעזור לחלק מהאנשים,
לפי מה שידוע מש"כ הח"ח [להלן אעתיק לשונו] עצה טובה לגבי תפילת שמו"ע [לא חזרת הש"ץ], לעצור לרגע לפני כל ברכה ולחשוב על מה אני הולך לבקש עכשיו ורק אז להגיד את הברכה.

אמר לי פעם מישהו שהוא משתדל בחזרת הש"ץ לפחות לזה, שאמנם קשה לכוון את כל הברכה, אבל בכל ברכה שהחזן אוחז בה הוא חושב לשניה: עכשיו מתפללים על מפלת הרשעים, עכשיו מבקשים על דעת, עכשיו מבקשים על קיבוץ גלויות, וכן הלאה. יש בזה אתגר, פשוט לתפוס את החזן עוד לפני שגמר את הברכה הזו ולחשוב כנ"ל. הוא טוען שזה מאוד עזר לו, וזה לא קשה, זה רק ענין של הרגל.

מה שנקרא: תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת.

עוד משהו שיכול לעזור לחלק מהאנשים באופן כללי להתחבר יותר לתפילה, זה סידור פרטי וקבוע שמתפללים בו. מנסיון זה יכול לעזור.


לשון החפץ חיים - שמירת הלשון הקדמה:
"וכן נמי בענין תפלת י"ח ברכות שקבעו חז"ל בהם הרבה עניני שבח המקום והרבה עניני בקשות הנוגע לגופו ונפשו ובכל אחת ברכה לה', צריך להתבונן מתחלה מה הוא רוצה לבקש מה' ועל מה יברכנו ואח"כ יאמר אותו הברכה. ואל יחשוב הקורא שדבר זה צריך שיהוי גדול, לא כן הדבר כאשר בחנתי ונסיתי אלא יהיה פתוח הסידור נגד עיניו ויתבונן רק איזה רגעים אחדים קודם כל ברכה דהיינו למשל קודם ברכה ראשונה יתבונן שרוצה לומר שבח לפני המקום שהוא אלהינו ואלהי האבות וקונה הכל ולברך אותו על שהגין על אברהם וכן קודם ברכה שניה יתבונן שרוצה לברכו על תחית המתים. וקודם ברכה ג' לברכו שהוא אל קדוש וכן קודם רביעית לבקשו על הדעה ולברכו ע"ז וכן קודם החמישית לבקשו על התשובה ולברכו ע"ז וכן בכל הי"ח ברכות וכן כה"ג יעשה בברכת השחר וכן בברכת המזון יתבונן קודם שמתחיל הברכה על מה רוצה לברכו כלל הדברים לא יאמר הברכות כפי הרגלו בפיו רק יתבונן על מה הוא מברך לה' ויאמר בזריזות ובשמחה כל ברכה על שזכה לברך לה' אלהי השמים". 
 

שניאור

משתמש ותיק
אני חושב שיש לזה עצה פשוטה מאוד, והיא לדעת את החשיבות של חזרת הש"ץ שע"פ הסוד גדולה יותר מתפילת הלחש, וכמדומה שמובא בספרי המקובלים שהפסוק שבע ביום הללתיך עולה על שבע תפילות ביום דהיינו ג' תפילות לחש, ובכל חזרת הש"ץ יש שני תפילות אחת היא עצם ההקשבה, והשניה היא עניית אמן.
וכשיודעים שחזרת הש"ץ היא חשובה יותר מתפילת הלחש [ובשעה"כ כתוב שלכן אפשר לומר אותה בקול בלי לחשוש למקטרגים כי היא במעלה יותר גדולה], כמובן שהנסיון להקשיב יותר קל.
 

כותר

משתמש ותיק
ויש משל שכתוב בהקדמה לספר חפץ חיים, ששמע מגדול אחד. על כוונה בתפילה, ויכול להתאים גם לחזרת הש"ץ.
על מוכרת שבא גזלן והתחיל להכניס לשקית תפוחים מהדוכן שלה, והיא התחילה לצעוק, עבר חכם ואמר לה, בזמן שאת צועקת הוא אוסף עוד תפוחים, במקום לצעוק, תאספי גם את תפוחים וכל רגע תצילי עוד ועוד.
כך, שהיצה"ר גונב לנו מילים שלא נאמרו בכוונה, אנחנו נתפוס עוד מילה ועוד מילה.
החכמה היא לדעת להעריך כל דבר קטן,
דיברו על להיות בחזרת הש"ץ בלא הקשבה, ודאי שיש בכל רגע כזה מצוה. אם כיוונתי למילה אחת זה עוד מצווה יקרה.
ויפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
 
כבר קדמך הרמב"ם זה הרבה מאות בשנים, ועמד והעביר את 'חזרת הש"ץ' מן העולם, כדברי בנו רבינו אברהם (מובא בראש ספר 'מעשה רקח'):
כְּבָר נוֹדַע וְנִתְפַּרְסֵם מַה שֶּׁתִּקֵּן אַבָּא מָארִי זַ"ל, וְהִסְכִּימוּ עִמּוֹ חַכְמֵי דוֹרוֹ הָעוֹמְדִים עִמּוֹ. וְזֶה, שֶׁהוּא רָאָה שֶׁכְּשֶׁיַּחֲזִיר הַשַּׁ"צ הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם אַחַר הַלַּחַשׁ לֹא יִתְּנוּ אֹזֶן כָּל הָעָם לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ בְּאֵימָה וְלַעֲמֹד בְּמוּסָר כַּעֲמִידָתָם בַּתְּפִלָּה, אֶלָּא יַעַמְדוּ כְּעוֹמֵד בְּעַל כָּרְחוֹ וְיִתְעַסְּקוּ לְהָסִיחַ זֶה עִם זֶה שִׂיחָה בְּטֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אֶלָּא שֶׁהֵם כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִקְדֻשָּׁה יַעֲנוּ 'קָדוֹשׁ' וּשְׁאָר הַפְּרָקִים, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְ'מוֹדִים' יֹאמְרוּ הַתַּלְמִידִים הַמְדַקְדְּקִים 'מוֹדִים דְּרַבָּנָן'. וְרָאָה זַ"ל שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה מִכְשׁוֹל עָוֹן גָּדוֹל, לְפִי שֶׁשִּׂיחַת הָאֲנָשִׁים בְּעוֹד שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִתְפַּלֵּל וְהֵם אֵינָן מְכַוְּנִין לִשְׁמֹעַ מִבְּלִי הֱיוֹת לָהֶם מוּסָר בְּעָמְדָם – יֶשׁ בּוֹ מִן הַזִּלְזוּל בִּכְבוֹד שָׁמַיִם מַה שֶּׁהוּא גָלוּי, וְאֵין הַסִּבָּה בָּזֶה כִּי אִם לִהְיוֹת שֶׁהֵם כְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ, וּבִלְתִּי עֲסוּקִים בַּאֲמִירַת תְּפִלָּה.
וּלְפִיכָךְ תִּקֵּן זַ"ל שֶׁשַּׁ"צ יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מִבָּרִאשׁוֹנָה לְהוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְהַנִּמְשָׁכִים אַחֲרָיו יִתְפַּלְלוּ בְּלַחַשׁ אוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ מִקּוֹלוֹ לְהוֹצִיא עַצְמָן, וְיֹאמַר הַקְּדֻשָּׁה בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית וְהָעָם יַעֲנוּ הַפְּרָקִים שֶׁרָאוּי לַעֲנוֹתָם, וִיבָרְכוּ הַכֹּהֲנִים בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר הַהוֹדָאָה וְהָעָם יַעֲנוּ אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה, וִיסַיֵּם שַׁ"צ וְהַצִּבּוּר תְּפִלָּתָם כְּאֶחָד וְיִפְסְעוּ כֻּלָּן ג' פְּסִיעוֹת בְּבַת אַחַת. וְנִתְפַּרְסֵם זֶה הַתִּקּוּן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיָּיו וְאַחַר פְּטִירָתוֹ זַ"ל, וְנִצּוֹלוּ הָעָם מֵהַמִּכְשׁוֹל שֶׁהָיוּ נִכְשָׁלִים בּוֹ, וְלֹא חָלַק עָלָיו אֶחָד מֵחַכְמֵי דוֹרוֹ בָּזֶה, וְלֹא יִחֲסוּ אוֹתוֹ לְחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּדָבָר זֶה עִם הֱיוֹתוֹ הֵפֶךְ סֵדֶר הַתַּלְמוּד, לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה אָז בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת וְלֹא קִנְטוּר, וְלֹא הָיָה אָז מִי שֶׁיַּקְשֶׁה עַל הַמּוֹרִים מִקִּצְרֵי הַיְדִיעָה וּבַעֲלֵי דִמְיוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בִּזְמַנֵּנוּ זֶה מֵהַחוֹלְקִים עַל מַה שֶּׁסִּדַּרְנוּ אוֹתוֹ מֵהַתּוֹעָלוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּמֵהַחִיּוּבִים הָעֲצוּמִים.
פלאי פלאות !!
תקנה שנתפרסמה .
האם יש תיעוד נוסף של תקנה זאת ??
יש מישהו שיודע ?
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
רוצה להתעלות אמר:
ובכלל, לכאורה יש ענין בכל חזרת הש"ץ כמו בשמו"ע, וא"כ המאריך בתפילתו וכדו' שלא שמע תחילת חזרת הש"ץ, האם יש ענין שימשיך להשאר בבתה"כ, או שיכול ללכת כבר הואיל ומילא אין בידו חזרת הש"ץ??
האם יש למישהו מידע או פסק בענין?
אין לי מקורות אבל נראה לי פשוט שמי שהאריך בתפילתו ולא שמע תחילת חזרת הש"ץ אינו צריך להקשיב לסופה
 
מה שלך נראה פשוט, נפסק להיפך ע'יי הגרשז''א וכמדומני גם הגריש''א. נ''ל שמופיע בהליכות שלמה לגבי כהנים שיוצאים ליטול ידיהם, שעדיין חובה עליהם לשמוע היתר.
מאידך, איתא בשם האר''י שמי שמאריך בתפלתו לא מפסיד בזה חזרת הש''ץ.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בנוגע לעיון בספר בשעת החזרה אמנם המ"ב סוף חלק א [כמדומני קכד] כתב חמורות כנגד זה. אך ראה שם בשערי תשובה מה שהביא בשם אחד האחרונים
 

יאיר

משתמש ותיק
מאמין אמר:
להסתכל בסידור
מה יש להסתכל בסידור ? צריך להקשיב.
משנה ברורה:

"(כו) בשעה וכו' - ר"ל אפילו אם ירצה ליזהר בסוף כל ברכה לכוין ולענות אמן. כתב בשל"ה ראיתי מהחרדים אל דבר ד' שמשימין הסידור בפניהם בשעת חזרת התפילה ועיניהם וליבם שם שלא יראו חוצה ואז מכוונים על כל מלה ומלה:"
 

אליהו52

משתמש ותיק
zxc אמר:
סתם אמר:
אשמח לדעת הסיבה שאתה יותר מרוכז בחזרת הש"ץ
בכללות, אצלי (ואולי זה אצל עוד, או שזה טבע שלי בלבד) כשאני מקשיב לאחרים אני יכול יותר להתרכז, כי המח שלי פנוי למילים, ואמירת המילים לא דורשת מקום במח.
סתם אמר:
וכן מה אתה רואה מהגר"א הנ"ל, שלכאו' כוונתו שחזרתו על התפילה מראה שהוא מקווה אל ה', ומהיכן לנו בענין הכוונה דחזרת הש"ץ
לא הבנת נכון, או לא הסברתי נכון.
הגמרא (ברכות לב:) דורשת: "אמר רבי חמא ברבי חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'", וע"ז אומר הגר"א, שהכוונה לחזרת הש"ץ, שאז יכולים יותר להיענות. (ואשמח לדעת מקור היכן זה כתוב בגר"א)
דבר זה מופיע בספר באורי אגדות מהגר"א על מסכתות ברכות.
הספר נמצא בהיברו בוקס תחת השם באורי אגדות עיין שם בעמוד 43
 
 
  • תודה
Reactions: zxc

zxc

משתמש רגיל
אליהו52 אמר:
דבר זה מופיע בספר באורי אגדות מהגר"א על מסכתות ברכות.
וז"ל הגר"א: "בסוד ב' תפילות בלחש ובחזרה, ששם מתקבל התפילה יותר".
יישר כח
 

תורה לשמה

משתמש רגיל
הרב מבקש אמת כתב אני התקשיתי בקושיא יותר חזקה: מאחר ובדרך כלל אין עשרה שמקשיבים לחזרת הש"ץ א"כ לכאורה אין ענין כלל להקשיב לחזרה, ואדרבה תמוה למה עושים בכלל חזרת הש"ץ כשלדברי השו"ע קרוב להיות ברכותיו לבטלה?

וזה לא מדויק, כולם מקשיבים לחזרת הש''ץ ללא יוצא מן הכלל ועובדה שכולם עונים אמן במקום והזמן המתאים, וכן עוד לא קרה שהציבור יגיד מודים דרבנן כשהש''ץ בשים שלום
אולי לא מרוכזים במאה אחוז אבל עדיין מקשיבים, ובפרט שהש''ץ מתפלל בקול שזה נכנס לאוזן אם רוצים אם לא
 
חלק עליון תַחתִית