דף מקורות משיעור בנושא:
בס"ד
קריאה בעיתונים ועלונים בשבת
1. שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן כג
גם ילמדנו רבינו על מה סומכין העולם במדינה זו רבי' וגם שלמי' שקורין בשבת בכתביהם שנדפסו חדושיהם מסיפורי מלחמות וכיוצא בהם שקורין בל"א נייא צייטונג והלא אסור לקרות בשבת בסיפורי מלחמות כמבואר שם בא"ח...וע"ד קריאת הנייא צייטונג בשבת אפשר לומר שסוברין דהא דפסק דאסור לקרות בספרי מלחמות היינו מלחמות הקודמין הישנים שאין בהם צורך לקרות בהם עכשיו אבל בתוך כתב התחדשות שנדפסי' מקראות של זמני' הללו שיש בהם כמה צורכי בני אדם לידע באיזה מדינה שהוא מלחמה או שאר מקראו' רעות ח"ו ואולי אפשר להציל איזה דבר ע"י איזה פעולה וכיוצא בזה נ"ל דליכא בזה אסור קריאה משום שטרי הדיוטות כנ"ל הק' יעקב.
2. שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן קסב
ולענין לקרות בקורנטין הנדפסים בכרכים ועיירות גדולות מדי שבוע בשבוע במדינה זו. להודיע בקרב הארץ חדשות וקורות מתרגשות מעניני מלחמה ושאר מאורעות זולתיות ההווים בעולם יום יום. נ"ל פשוט שאינם בכלל איסור שטרי הדיוטות. מידי דהוי אאגרת השלוח ואינו יודע מה כתוב בו שמותר לקרותו. הכי נמי הני פתקי חידושים שנוגעים על פי הרוב לכלל או לפרט. וביחוד בזמן שיש מלחמ' ושעת חירום בעולם. שלפעמים יש צורך גדול לידע איזה צד גבר. ויש לחוש אפי' מחמת עסקי נפשות. ואצ"ל שמסתמא יש בית מיחוש להפסד ממון ח"ו בקירוב או בריחוק מקום ואפי' במקום שברור הדבר שאין מגיע לשם דבר ההזק כלל בשום אופן. מ"מ פשיטא דעדיפי קריאת דפים הללו מסיפורי מלחמות שהתיר בת"ה לבני אדם שמתענגין בכך כל שכן הכא דאיכא תרתי עונג וצורך קרוב. וצער למונע בפרט הרגיל לקרותן. שנפשו שוקקה וכוספת לדעת המתחדש בהם. על כן הי' נרא' בעיני היתר גמור לכ"ע. שאף בש"ע לא אסר סיפורי מלחמות. אלא אותן שעברו ולקרותן בקבע מתוך ספרים המחוברים.
אמנם עדיין חוכך אני להחמיר מטעם אחר דהיינו מפני שבסופן רגילים להודיע ג"כ הסחורות וקרקעות וכלים הנמכרים. ושאר עניני מו"מ ועסקי תגרים. שזה ודאי אסור לקרותו בשבת. ואפי' לעיין בהם להרהר בלבד נ"ל דאסור. אף על גב דהרהור בעסקיו מותר היינו במחשבה גרידא. אבל לא מתוך הכתב ודוק. ועוד בעסקיו דווקא מה שצריך להם ולא להוסיף עליהם. וא"ת יזהר מלעיין בדברים הללו הנזכרים ונתירנו בשאר י"ל סחור סחור לכרמא לא תקרב בפרטות לסוחרים שכל הבטתם בהם הוא בשביל כך. נכון לאסור לגמרי. ושלום מעכ"ת יגדל. ויונקתו לא תחדל. כנפש עני ודל. יעב"ץ ס"ט.
3. תוספתא שבת (ליברמן) פרק יז הלכה ח
המכתמין שבכרכין אין קורין בהן אם היה דבר שהו צורך מדינה מותר
4. חסדי דוד (שבת פי"ח הל' ד)
נראה דהיינו כגון מה שנוהגים בערי אדום שכשגוזר המלכות איזה דבר כותבין אותה הגזירה על הכוחלים שבשווקים וזימנין אף שכבר עברה אותה הגזירה נשארת כתובה שם לזכר עולם ובאלו קאסר לקרות מטעמא דשמא יקרא בשטרי הדיוטות וכרלעיל דאפילו בכותל אסיר. אבל אם הוא צורך מדינה כגון בזמן הגזירה שצריכין לידע כדי שיוכלו ליזהר שרי.
5. חזון יחזקאל (שבת פי"ח הל' ד)
המכתבין... שבכרכים כמו העיתונים דהאידנא. שהוא צורך מדינה אם היו בהן דברים הנוגעים למשפטי המדינה או שנוגעים לעניני המדינה, מותר, כיון שהם צורך הכלללא מיחלף בשטרי הדיוטות. ובכהאי גוונא יש גם לפרש בברייתא שהיא תוספתא דהכא שהובאה בסוגיה במסכתין דף קנ ע"א חשבונות של מלך כלומר חשבונות הנוגעים למילי דמלכותא, מותר לחשוב בשבת.
6. מג"א סי' שא ס"ק ד
וכן לראות. פי' אף על פי שאסור לראות דיוקנאות כמ"ש סי' ש"ז סט"ו מ"מ אם הראי' עונג לו מותר לראות והב"ח פי' דמותר לרוץ כדי לראות דבר עונג:
7. פרי מגדים סי' שא א"א ס"ק ד
עיין מ"א. שם נאמר כתב שתחת הצורה אסור לקרותו בשבת. ובב"י [שם עמוד רצד ד"ה כתב שתחת] הטעם, כשטרי הדיוטות, ואף בחול בדבר מועט שרי, בשבת אסור, אבל לראות הצורה עצמה משמע דשרי. ואין הכי נמי דאם תענוג לו לראות הצורה והכתב לידע מה הוא, כי אם לא יקרא אינו יודע מה הוא ואין לו תענוג, שרינן כהאי גוונא. והכלל, כל מה שאסרו בכעין זה בשבת לחוד, אם הוא עונג לו שרי, הא מה שאסור בחול לקרות שטרי הדיוטות משום מושב לצים, וודאי בשביל עונג שבת לא התירו לו, עיין מ"א [סימן] ש"ז אות כ"א.