קידוש והבדלה והמוציא | האם המסובים שותקים או מברכים בעצמם | המנהגים השונים וטעמם (איחוד אשכולות)

במבי

משתמש ותיק
מנהג משפחתי הוא (ששורשה חסידי) שעל אף שבעה"ב מברך בשבת על הלחם, בני הבית מברכים שוב.
ואני זוכר כשהתחתנתי אשתי הביעה מורת רוח וחגרה בעוז מותניה וטענה שהיא חפיצה גם לצאת ידי חובה בלחם משנה ומהי ההדרה הלזו, אמרתי לה שאגש לשאול רב וניגשתי למו"צ ויז'ניצאי (אני אברך ליטאי) ושאילתיו והוא ענה לי שאני יכול להמשיך במנהג הלז ששורשיו קדומים, ויש מקור שאעפ"כ יוצאים המסובים בלחם משנה. אז בזמנו אולי הייתי ביישן ולא שאלתי מידי הרבה שאלות, קיבלתי את התשובה ויצאתי.

אבל נראה לי אולי שמצאתי את המקור לתשובתו במרדכי בעירובין סימן תקכ"ה שכותב: לחם משנה אם כבר נחתך נקרא לחם משנה, ואין צריך תפירה דלגבי עירובין ידיע תפרה אין מערבין לו בה שצריך להיות שם כל היום אבל בברכת המוציא אין צריך שיתקיים רק עד שיחתוך.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
גם אני כנ"ל
ובשל מה שהיה נראה לי מוזר הפסקתי אחר חתונתי
מנהג זה

לא הבנתי ראייתו אשמח להרחבה
 

חבר10

משתמש רגיל
אמר לי פעם יהודי ירושלמי, שבעבר כשאנשים טרחו לפרנסתם מבוקר עד ערב, וכמעט לא ראו את ילדיהם במשך השבוע, נפגשו עימם בשבת, ורק אז היתה לאבא הזדמנות נאותה לעסוק בחינוך ילדיו, העדיף אז לחנך לברך כמו שצריך. אבל כהיום אולי החינוך הוא אדרבא, להראות שיש מושג שאחד מוציא את כולם כאשר כולם מכוונים לצאת בברכתו.
לשיקולכם.
 

zxc

משתמש רגיל
ואם היא יוצאת בברכת הבעל, האם עי"כ היא יוצאת גם ב'לחם משנה'? מה זה קשור?
 

שמעיה

משתמש ותיק
במבי אמר:
מנהג משפחתי הוא (ששורשה חסידי) שעל אף שבעה"ב מברך בשבת על הלחם, בני הבית מברכים שוב.
ואני זוכר כשהתחתנתי אשתי הביעה מורת רוח וחגרה בעוז מותניה וטענה שהיא חפיצה גם לצאת ידי חובה בלחם משנה ומהי ההדרה הלזו, אמרתי לה שאגש לשאול רב וניגשתי למו"צ ויז'ניצאי (אני אברך ליטאי) ושאילתיו והוא ענה לי שאני יכול להמשיך במנהג הלז ששורשיו קדומים, ויש מקור שאעפ"כ יוצאים המסובים בלחם משנה. אז בזמנו אולי הייתי ביישן ולא שאלתי מידי הרבה שאלות, קיבלתי את התשובה ויצאתי.

אבל נראה לי אולי שמצאתי את המקור לתשובתו במרדכי בעירובין סימן תקכ"ה שכותב: לחם משנה אם כבר נחתך נקרא לחם משנה, ואין צריך תפירה דלגבי עירובין ידיע תפרה אין מערבין לו בה שצריך להיות שם כל היום אבל בברכת המוציא אין צריך שיתקיים רק עד שיחתוך.

לבד מן האשל אברהם, יש גם בספרו של ר' ידידיה טיאה ווייל בנו של הקרבן נתנאל שגם הוא סבור שניתן לחלק בין לצאת ידי חובת מצוות לחם משנה, ולבין ברכת המוציא.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
במבי אמר:
 במרדכי בעירובין סימן תקכ"ה שכותב: לחם משנה אם כבר נחתך נקרא לחם משנה, ואין צריך תפירה דלגבי עירובין ידיע תפרה אין מערבין לו בה שצריך להיות שם כל היום אבל בברכת המוציא
לא זכיתי להבין כוונת מה שמביא מהמרדכי "אין צריך שיתקיים רק עד שיחתוך", וכי סלק"ד שצריך להכניס לחם שלם לפיו?
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
במבי אמר:
ואני זוכר כשהתחתנתי אשתי הביעה מורת רוח וחגרה בעוז מותניה וטענה שהיא חפיצה גם לצאת ידי חובה בלחם משנה
גם להנוהגים לברך המוציא בעצמם על פרוסה מלחם משנה, עדיין יוצאים יד"ח לחם משנה.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
במבי אמר:
מנהג משפחתי הוא (ששורשה חסידי) שעל אף שבעה"ב מברך בשבת על הלחם, בני הבית מברכים שוב.
ואני זוכר כשהתחתנתי אשתי הביעה מורת רוח וחגרה בעוז מותניה וטענה שהיא חפיצה גם לצאת ידי חובה בלחם משנה ומהי ההדרה הלזו, אמרתי לה שאגש לשאול רב וניגשתי למו"צ ויז'ניצאי (אני אברך ליטאי) ושאילתיו והוא ענה לי שאני יכול להמשיך במנהג הלז ששורשיו קדומים, ויש מקור שאעפ"כ יוצאים המסובים בלחם משנה. אז בזמנו אולי הייתי ביישן ולא שאלתי מידי הרבה שאלות, קיבלתי את התשובה ויצאתי.

אבל נראה לי אולי שמצאתי את המקור לתשובתו במרדכי בעירובין סימן תקכ"ה שכותב: לחם משנה אם כבר נחתך נקרא לחם משנה, ואין צריך תפירה דלגבי עירובין ידיע תפרה אין מערבין לו בה שצריך להיות שם כל היום אבל בברכת המוציא אין צריך שיתקיים רק עד שיחתוך.

לבד מן האשל אברהם, יש גם בספרו של ר' ידידיה טיאה ווייל בנו של הקרבן נתנאל שגם הוא סבור שניתן לחלק בין לצאת ידי חובת מצוות לחם משנה, ולבין ברכת המוציא.
איזה ספר יש לו?
 
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
zxc אמר:
ואם היא יוצאת בברכת הבעל, האם עי"כ היא יוצאת גם ב'לחם משנה'? מה זה קשור?
בפשטות זה ודאי קשור, כי הדין הוא לברך על לחם משנה, ואם כולם יוצאים בברכת בעל הבית הרי שבירכו על לחם משנה. אבל אם יוצאין בברכת עצמם א"כ הרי הם מברכים רק על פרוסה, כך הוא בפשטות הדברים, אילולא מנהג החסידים הנ"ל.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
יהודי נאמן אמר:
שמעיה אמר:
במבי אמר:
מנהג משפחתי הוא (ששורשה חסידי) שעל אף שבעה"ב מברך בשבת על הלחם, בני הבית מברכים שוב.
ואני זוכר כשהתחתנתי אשתי הביעה מורת רוח וחגרה בעוז מותניה וטענה שהיא חפיצה גם לצאת ידי חובה בלחם משנה ומהי ההדרה הלזו, אמרתי לה שאגש לשאול רב וניגשתי למו"צ ויז'ניצאי (אני אברך ליטאי) ושאילתיו והוא ענה לי שאני יכול להמשיך במנהג הלז ששורשיו קדומים, ויש מקור שאעפ"כ יוצאים המסובים בלחם משנה. אז בזמנו אולי הייתי ביישן ולא שאלתי מידי הרבה שאלות, קיבלתי את התשובה ויצאתי.

אבל נראה לי אולי שמצאתי את המקור לתשובתו במרדכי בעירובין סימן תקכ"ה שכותב: לחם משנה אם כבר נחתך נקרא לחם משנה, ואין צריך תפירה דלגבי עירובין ידיע תפרה אין מערבין לו בה שצריך להיות שם כל היום אבל בברכת המוציא אין צריך שיתקיים רק עד שיחתוך.

לבד מן האשל אברהם, יש גם בספרו של ר' ידידיה טיאה ווייל בנו של הקרבן נתנאל שגם הוא סבור שניתן לחלק בין לצאת ידי חובת מצוות לחם משנה, ולבין ברכת המוציא.
איזה ספר יש לו?

אבדוק ואציין מ''מ מדוייק בעז''ה.
 

כותר

משתמש ותיק
zxc אמר:
פרלמן משה אמר:
במבי אמר:
במרדכי בעירובין סימן תקכ"ה שכותב: לחם משנה אם כבר נחתך נקרא לחם משנה, ואין צריך תפירה דלגבי עירובין ידיע תפרה אין מערבין לו בה שצריך להיות שם כל היום אבל בברכת המוציא
לא זכיתי להבין כוונת מה שמביא מהמרדכי "אין צריך שיתקיים רק עד שיחתוך", וכי סלק"ד שצריך להכניס לחם שלם לפיו?
ואם היא יוצאת בברכת הבעל, האם עי"כ היא יוצאת גם ב'לחם משנה'? מה זה קשור?
יש לחקור מה היא המצווה של "לחם משנה", האם צריך לברך על ב' ככרות ולפי צד זה כל המסובים צריכים לצאת מברכת בעל הבית כדי להשתתף בברכה על ב' ככרות.
או שצריך לבצוע על 2 ככרות, שזו חשיבות לסעודה שמביאים לה ב' ככרות. וכך נראה מלשון המרדכי, שאין צורך שיהיו הככרות שלימות בשעת הברכה, אלא כיון שהם באו שלימות לסעודה, אף שנחתך קודם הברכה יוצא ידי חובה.
 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לפי"ז יש גם קולא נוספת, והוא מה שמצוי שאצל חסידים כולם אוכלים בצוותא סעודה שלישית ומצוי שלאחרונים שמגיעים להיסב נשאר למחצא שליש ורביע וא"כ יוכלו לברך על הפרוסה ולצאת ידי חובת לחם משנה
(לבד הספק האם בסעודה שלישית צריך בכלל לחם משנה)
 

ידידיה

משתמש ותיק
במבי אמר:
מנהג משפחתי הוא (ששורשה חסידי) שעל אף שבעה"ב מברך בשבת על הלחם, בני הבית מברכים שוב.
ואני זוכר כשהתחתנתי אשתי הביעה מורת רוח וחגרה בעוז מותניה וטענה שהיא חפיצה גם לצאת ידי חובה בלחם משנה ומהי ההדרה הלזו, אמרתי לה שאגש לשאול רב וניגשתי למו"צ ויז'ניצאי (אני אברך ליטאי) ושאילתיו והוא ענה לי שאני יכול להמשיך במנהג הלז ששורשיו קדומים, ויש מקור שאעפ"כ יוצאים המסובים בלחם משנה. אז בזמנו אולי הייתי ביישן ולא שאלתי מידי הרבה שאלות, קיבלתי את התשובה ויצאתי.

אבל נראה לי אולי שמצאתי את המקור לתשובתו במרדכי בעירובין סימן תקכ"ה שכותב: לחם משנה אם כבר נחתך נקרא לחם משנה, ואין צריך תפירה דלגבי עירובין ידיע תפרה אין מערבין לו בה שצריך להיות שם כל היום אבל בברכת המוציא אין צריך שיתקיים רק עד שיחתוך.
הראיה מהמרדכי אינה מובנת כמו שהעירו [כוונת המרדכי רק על מי שמברך על כל הפת, ולא על מי שמברך על חלק קטן מהפת]
וחוץ ממה שבפשטות אין מקיימים לחם משנה בזה, הרי הדין הוא שאם קבעו סעודתם יחד אחד מברך לכולם כמבואר במשנה ונפסק בשו"ע קס"ז סי"א.
 
 

כותר

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
וחוץ ממה שבפשטות אין מקיימים לחם משנה בזה, הרי הדין הוא שאם קבעו סעודתם יחד אחד מברך לכולם כמבואר במשנה ונפסק בשו"ע קס"ז סי"א.
בסעודה סתם שקובעים יחד בחול, כגון סעודת מצוה, אף אחד לא נוהג ש"אחד מברך לכולם", באמת צריך ביאור מדוע,
מ"מ גם הנוהגים כן עושים כך רק בסעודת שבת שיש מצוה של "לחם משנה".
 
 

עוגן

משתמש ותיק
זה לא רק מנהג חסידי.
במשפחתי - אשכנזים הונגרים מדורי דורות - נהגו גם כן שבעה"ב מברך על לחם משנה ובוצע, והמסובים מקבלים פרוסה ומברכים המוציא.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
גם במשפחתי נהגו כן בדורות עברו, וחשבתי הטעם כי לכאורה אין קשר מהותי בין הברכה ללחם משנה [רציתי פעם לומר שדין לחם משנה קדם היסטורית לדין ברכה ראשונה, אולם לכאורה זה לא יתכן, כי ברכה ראשונה היא בק"ו מברכה אחרונה, 'כשהוא שבע וכו'', והרי משה תיקן 'הזן' בירידת המן].

לחם משנה הוא דין בסעודה, והסעודה נקבעת על ידי בעל הבית בבציעת הפת, אולם הברכה היא דין באכילה [אלא שכאשר הפת שלימה ונצרכת בציעה, הברכה נתקנה בבציעה, וממילא הם נהיו תלויים אחד בשני, רק שדין זה הוא בבוצע המברך לא באוכל].

אלא שזה שייך רק בבעל הבית, אולם לא בסתם שנים שנדברו לאכול יחד ואחד קדם ובירך.
 

הכהן

משתמש ותיק
עוגן אמר:
במשפחתי - אשכנזים הונגרים מדורי דורות - נהגו גם כן שבעה"ב מברך על לחם משנה ובוצע, והמסובים מקבלים פרוסה ומברכים המוציא.
ג"א מצטרף להנ"ל
 

ידידיה

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
ידידיה אמר:
וחוץ ממה שבפשטות אין מקיימים לחם משנה בזה, הרי הדין הוא שאם קבעו סעודתם יחד אחד מברך לכולם כמבואר במשנה ונפסק בשו"ע קס"ז סי"א.
בסעודה סתם שקובעים יחד בחול, כגון סעודת מצוה, אף אחד לא נוהג ש"אחד מברך לכולם", באמת צריך ביאור מדוע,
מ"מ גם הנוהגים כן עושים כך רק בסעודת שבת שיש מצוה של "לחם משנה".
הסיבה שלא נהגו שא' מברך לכולם, אף שהוא נגד הדין, הוא מפני שבד"כ אין מתחילים לאכול יחד בצורה מסודרת ולכן חוששים שלא יקשיבו היטב למברך [עי' מ"ב רי"ג סקי"ב], אבל בשבת שלא שייך טעם זה יש לנהוג כדין הגמ' שא' מברך לכולם.
ולכן גם בשאר הזדמנויות שאין חשש שלא יקשיבו, כגון בברכות ההגדה והיין בליל הסדר, וכן אם מצוי סעודות שכולם ממתינים לגדול ומתחילים יחד בצורה מסודרת [חוה"מ, הוש"ר, עיו"כ, כל חד כדאית ליה] יש לנהוג כדין שאחד מברך לכולם.
 
 

יצחק

משתמש ותיק
במבי אמר:
לפי"ז יש גם קולא נוספת, והוא מה שמצוי שאצל חסידים כולם אוכלים בצוותא סעודה שלישית ומצוי שלאחרונים שמגיעים להיסב נשאר למחצא שליש ורביע וא"כ יוכלו לברך על הפרוסה ולצאת ידי חובת לחם משנה
(לבד הספק האם בסעודה שלישית צריך בכלל לחם משנה)
לדעתי נראה לחלק בזה, שענין לחם משנה אכן מתקיים במנהג הנ"ל משום שהסבו לשולחן אחד כאשר יש על השולחן לחם משנה והכל סעודה אחת
אבל כאשר כל אחד מגיע בפני עצמו אין להם קביעות בזמן שהיה שם לחם משנה (וגם אם לענין זימון יש להם אח"כ קביעות מ"מ לענין לחם משנה לא היתה להם קביעות).
 
 

ידידיה

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
לבד מן האשל אברהם, יש גם בספרו של ר' ידידיה טיאה ווייל בנו של הקרבן נתנאל שגם הוא סבור שניתן לחלק בין לצאת ידי חובת מצוות לחם משנה, ולבין ברכת המוציא.
הצג קובץ מצורף שו''ת ר ידידיה טיאה וייל סי' כו.PDF
יש להעיר שאף אם נחלק כדבריך בין מצות לח"מ לדין הברכה, עדיין פשטות הדברים שלא מתקיים בזה לח"מ, משום שדין לח"מ הוא שיביאו לפניו לח"מ לסעודתו, ובנידו"ד הרי לא הביאו לו אלא פרוסה
וכ"כ המשנ"ב רע"ד סק"ב
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בבית אבא אצלי נהגו (וכך גם מנהגי) שכל אחד מבני הבית עושה לעצמו קידוש בליל שבת (מהבנים כמובן) והבנתי שזה מנהג חסידי אך מהו מקורו ומה הסיבה ?

(אמנם חברות היין מרוויחות מהסיפור כי כל שבת נגמר אצלי בקבוק יין כבר בליל שבת....)
 

אטיאסס

משתמש ותיק
ע"י מנהג זה מפסידים מעלת ברוב עם.
נ"ב. קיי"ל דמעלת זריזים קודם לברוב עם, אבל מנהג לא שמענו.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
ואינכם נוהגים גם בברכת הפת שכ"א מברך לעצמו ?
כמדומני שזה מפני חשש שלא יוציאו ויצאו יד"ח כדבעי.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתפק במועט אמר:
ואינכם נוהגים גם בברכת הפת שכ"א מברך לעצמו ?
כמדומני שזה מפני חשש שלא יוציאו ויצאו יד"ח כדבעי.

אכן גם בברכת הפת כל אחד מברך לעצמו, ומיד לאחר החתונה שאמרתי זאת לאשתי, היא חגרה בעז מותניה וטענה לי מה עם "לחם משנה" והלכתי למו"צ חסידי שפסק לי שיוצאים יד"ח לחם משנה גם אם כל אחד מברך לעצמו וכך פסקתי לה.
 

נחמן זוטא

משתמש ותיק
דומני שכך מנהג היקים, אשר גם נוטלים ידיהם קודם הקידוש (עם או בלי קשר).
כמדומה שסיבה היא מפני החשש שלא יכונו לצאת יד”ח.
 
חלק עליון תַחתִית