האם התפילין שלך לפי שיטת הרמב"ם או לפי שיטת הט"ז?

[אאא]

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן לב:
ויש מי שאומר (הט"ז) שמצטרפין זה עם זה, ונעשה על ידי כן פרשה שלאחריה סתומה להרמב"ם ואפשר גם להרא"ש, ולכן יש לעשות כן לכתחלה כדי לצאת ידי שניהם לפי דבריו.
אבל יש לחוש לסברא הראשונה שלא להכניס את עצמו לספק תפילין פסולין, שהרי לפי סברא הא' שאין כאן פרשה כלל הן פסולין אליבא דכולא עלמא אפילו בדיעבד, משא"כ כשעשאה פתוחה העיקר כהמכשירים בדיעבד: 
וכיון שאי אפשר לעשותה סתומה לדברי הכל נוהגין בהרבה מדינות לעשותה סתומה להרמב"ם, לפי שכן עיקר אף בספר תורה אם אי אפשר לעשות לדברי הכל, כמ"ש בי"ד סימן ער"ה. 

[אאא]

וגם החזו"א

תשובות והנהגות כרך א סימן לט:
ואני שאלתי בעצמי פי הגאון בעל ה"חזון איש" זצ"ל, ואמר לי תעשה כהרמב"ם להניח ט' אותיות גדולות בהתחלת והיה, והבאתי לו לראות פרשיות תפילין שעשויות כט"ז, בפחות מט' ווין בסוף שמע וכן בוהיה, ומדד ומצא שמכוון, ושמח ואמר שכשרים, אבל ראיתי שרצונו שינהגו כשיטת הרמב"ם שבדרך הט"ז עלול ליכשל, ומאז אני נוהג עיקר כרמב"ם.

[אאא]

תשובות והנהגות כרך א סימן לט:
וראיתי מגדולים זצ"ל תפילין שונים ומנהגיהם בזה, וכל אחד נוהג בזה כמסורת שקיבל, ועיין בספרנו מצות היום שהארכנו בזה.
סוף דבר... הנוהג כהרמב"ם יש לו על מה לסמוך ועדיף, ומיהו יש יסוד שבסוף שמע ישייר רק ט' אותיות קטנות, ולפני והיה ט' אותיות גדולות (ג"פ אשר) וגם הרווח ביניהם ויוצא כהלכה בלי פקפוק.

[דוד ריזל (הפרסומאי)]

שמעתי מהסופר שכתב את התפילין לאדמו"ר בעל הנתיבות שלום מסלונים זצ"ל, ששאל את הרבי האם לכתוב את הפרשיות כרמב"ם או כט"ז והשיב שעל זה הוא לא מקפיד.
מה שכן חשוב לו, שכתוב שקדושת התפילין היא לפי כוונת הסופר בשעת הכתיבה, וזו בקשתו להשתדל שיקדש מחשבתו.

[אאא]

יש גם סופרים שמשאירים [לפני והיה אם שמוע] ט' אותיות קטנות, אך פחות מט' אותיות גדולות.

[אאא]

יש גם סופרים שמשאירים [לפני והיה אם שמוע] ט' אותיות קטנות, אך פחות מט' אותיות גדולות.

זה כדעת האגרות משה שכן יעשו לפי הט"ז, ובזה אפשר לצאת ידי כל השיטות, גם הרמב"ם. וכן יש תמונות מכת"י רבי צבי סופר שכן עשה.

[ב. זעירא]

לא נכון. כתב אר"י הוא מנהג החסידים, ואינו קשור לרמב"ם.

והחסידים עושים כהגר"ז שסובר כרמב"ם.

ממש לא! הרבה (ואולי רוב) החסידים עושים כהט"ז (בט' אותיות קטנות), ועכ"פ כך היה המנהג בגאליציא.
 

[אאא]

כשיטת הרמב"ם [מלפני כ-250 שנה].

1.jpg

[יראתי בפצותי]

לכל אלו שהכריעו לכאן או לכאן, או בררו את השיטות ויצא להם כרמב"ם: בשו"ע הביא בהלכות ס"ת, שיטת הרמב"ם ושיטת הרא"ש, והזהיר שלא לכתוב ס"ת, אלא באופן שכשר לשניהם, וללא תמצא ס"ת שאינו כן.
בתפילין כותב השו"ע שכיון שא"א יש לכתוב כרמב"ם. רבים פרשו מכאן שאין אפשרות לכתוב כשניהם, אך אין בכך הכרח, כיון שעצת הט"ז, היא בדיעבד לשניהם, שהיא באותיות קטנות, ויתכן מאוד שהשו"ע העדיף לכתחילה כרמב"ם, ולא בדיעבד כשניהם, ובפרט שעיקר מנהג הספרדים בקביעת הלכה כרמב"ם.
דעת הט"ז, שעדיף בדיעבד באותיות קטנות,והעיקר שיהיה כרמב"ם וכרא"ש, ולפחות במאה חמישים שנה האחרונות, זה המנהג הנפוץ אצל רוב האשכנזים. אצל החסידים, רבים נהגו כך, ורבים נהגו כשו"ע הרב, ע"פ השו"ע.
הטוענים שצריך לכתוב כרמב"ם שבזה ודאי יוצאים, לא שמו לבם, לכך, שע"פ הרא"ש, לא יוצאים בזה כלל, והשו"ע בהלכות ס"ת, הזהיר שלא לעשות שלא כרא"ש, וכ"ש לנו האשכנזים, שהולכים יותר אחר הרא"ש. כל הנידון כאן הוא איזה שיטה להעדיף, ואיזה לדחות, לט"ז עדיף בדיעבד ולצאת ידי כולם, לחולקים, יתכן שחלקו על האפשרות לצאת ידי כולם, ויתכן שסברו, שעדיף לכתחילה כרמב"ם, מאשר בדיעבד לצאת ידי כולם, ולביאור זה, יש יותר מקום לאשכנזים לנהוג כט"ז, שהרי לנו יותר חשוב שלא לנהוג שלא כרא"ש, שרוב מנהגי אשכנז כשיטתו (אף שעיקר ההלכה גם לדידן כרמב"ם).
לגבי שיטת החזו"א, תלמידיו מביאים ששיטתו כט"ז, כך שמה שכותב, מי שאינו ידוע כאחד מתלמידיו הקרובים, לא נראה שמעלה או מוריד, ואולי חשש לסופרים בורים, דבר מצוי לצערנו, שכותבים דלא כמאן, או שכותבים ע"פ שיטות רחוקות מהלכה.
ספק גדול אם בנידון זה, שהוא שאלה הלכתית מובהקת, יש משמעות למנהג אבות, שהרי אין זה שאלה במנהג, אלא בהכרעת ההלכה. אמנם הספרדים ודאי שצריכים לעשות כהרמב"ם.

[ב. זעירא]

ספק גדול אם בנידון זה, שהוא שאלה הלכתית מובהקת, יש משמעות למנהג אבות, שהרי אין זה שאלה במנהג, אלא בהכרעת ההלכה. אמנם הספרדים ודאי שצריכים לעשות כהרמב"ם.

לא הבנתי,
איפה עוד יש משמעות למנהג אבות אם לא בהכרעה ב'שאלות הלכתיות מובהקות'?
 

[יראתי בפצותי]

מנהג אבות, בפשטות הוא במנהגים, בהלכה הולכים אחר הכרעה, ואחר רבו, ומשתנה הרבה ע"פ הכרעות הפוסקים. לא הרי הכרעתנו בשאלות הלכתיות כיום, כהכרעות לפני 250 שנה, ולא הם כרמ"א, ולא הרמ"א כתקופת בעלי התוספות.

[סופר המלך]

לכל אלו שהכריעו לכאן או לכאן, או בררו את השיטות ויצא להם כרמב"ם: בשו"ע הביא בהלכות ס"ת, שיטת הרמב"ם ושיטת הרא"ש, והזהיר שלא לכתוב ס"ת, אלא באופן שכשר לשניהם, וללא תמצא ס"ת שאינו כן.
בתפילין כותב השו"ע שכיון שא"א יש לכתוב כרמב"ם. רבים פרשו מכאן שאין אפשרות לכתוב כשניהם, אך אין בכך הכרח, כיון שעצת הט"ז, היא בדיעבד לשניהם, שהיא באותיות קטנות, ויתכן מאוד שהשו"ע העדיף לכתחילה כרמב"ם, ולא בדיעבד כשניהם, ובפרט שעיקר מנהג הספרדים בקביעת הלכה כרמב"ם.
דעת הט"ז, שעדיף בדיעבד באותיות קטנות,והעיקר שיהיה כרמב"ם וכרא"ש, ולפחות במאה חמישים שנה האחרונות, זה המנהג הנפוץ אצל רוב האשכנזים. אצל החסידים, רבים נהגו כך, ורבים נהגו כשו"ע הרב, ע"פ השו"ע.
הטוענים שצריך לכתוב כרמב"ם שבזה ודאי יוצאים, לא שמו לבם, לכך, שע"פ הרא"ש, לא יוצאים בזה כלל, והשו"ע בהלכות ס"ת, הזהיר שלא לעשות שלא כרא"ש, וכ"ש לנו האשכנזים, שהולכים יותר אחר הרא"ש. כל הנידון כאן הוא איזה שיטה להעדיף, ואיזה לדחות, לט"ז עדיף בדיעבד ולצאת ידי כולם, לחולקים, יתכן שחלקו על האפשרות לצאת ידי כולם, ויתכן שסברו, שעדיף לכתחילה כרמב"ם, מאשר בדיעבד לצאת ידי כולם, ולביאור זה, יש יותר מקום לאשכנזים לנהוג כט"ז, שהרי לנו יותר חשוב שלא לנהוג שלא כרא"ש, שרוב מנהגי אשכנז כשיטתו (אף שעיקר ההלכה גם לדידן כרמב"ם).
לגבי שיטת החזו"א, תלמידיו מביאים ששיטתו כט"ז, כך שמה שכותב, מי שאינו ידוע כאחד מתלמידיו הקרובים, לא נראה שמעלה או מוריד, ואולי חשש לסופרים בורים, דבר מצוי לצערנו, שכותבים דלא כמאן, או שכותבים ע"פ שיטות רחוקות מהלכה.
ספק גדול אם בנידון זה, שהוא שאלה הלכתית מובהקת, יש משמעות למנהג אבות, שהרי אין זה שאלה במנהג, אלא בהכרעת ההלכה. אמנם הספרדים ודאי שצריכים לעשות כהרמב"ם.

כמדומני שכבודו אינו מונח בסוגיא כלל.
נתחיל בזה שהמנהג הישן היה לעשות הכל פתוחות כמש"כ הרמ"א. כך שלפי המנהג הקדום של בני אשכנז, בו מנפנף הכותב, יוצאים ידי חובה לכל השיטות כשעושים כרמב"ם.
שנית, מוסכם להלכה שהעיקר כהרמב"ם ולא כהרא"ש, וכך פוסק גם הרמ"א. ואפילו בס"ת שפוסל לכו"ע, כתוב ש'ירא שמים' יצא ידי הכל, ולא הרעישו להכריח לעשות כהרא"ש. כפי הרשום בזכרוני, גם המנהג אף בס"ת עד עידן ה'תיקונים', היה כהרמב"ם (כשלא התאפשר כ"כ לצאת ידי הכל, כמובן).
שלישית, יש אחרונים שפסקו מפורש, שהעושה כט"ז אינו יוצא ידי חובה לכו"ע, וכך גם נמצא מפורש בריטב"א ובמאירי.

ומעתה, דיינו שלא למחות במי שמנהג אבותיו בידו כהט"ז, אבל לכתחילה מי יערב לו להכניס עצמו לספק קרקפתא דלא מנח לדעת הריטב"א והמאירי ועוד פוסקים, בכדי לצאת ספק ספיקא של דעת הרא"ש, שלכו"ע אין הלכה כדבריו? 




 

[אוהב ציון]

האם התפילין שלך לפי שיטת הרמב"ם או לפי שיטת הט"ז?

לצערי, לכאורה מרבית האנשים שתשאלו את השאלה שבכותרת, יענו לכם תשובה זו:
ידוע לי על מחלוקת רש"י ור"ת, אך אינני יודע על איזה מחלוקת נוספת אתה מדבר...

איך אני מגיב ועונה מהיש לי? ודרך אגב יש לי כשיטת רמב,ם ובעניין התגים זה כבר פחות משנה אבל אני הקטן עשיתי כמו שהמשנ,ב מביא תגים קטנים ותגים גדולים

[אוהב ציון]

לכל אלו שהכריעו לכאן או לכאן, או בררו את השיטות ויצא להם כרמב"ם: בשו"ע הביא בהלכות ס"ת, שיטת הרמב"ם ושיטת הרא"ש, והזהיר שלא לכתוב ס"ת, אלא באופן שכשר לשניהם, וללא תמצא ס"ת שאינו כן.
בתפילין כותב השו"ע שכיון שא"א יש לכתוב כרמב"ם. רבים פרשו מכאן שאין אפשרות לכתוב כשניהם, אך אין בכך הכרח, כיון שעצת הט"ז, היא בדיעבד לשניהם, שהיא באותיות קטנות, ויתכן מאוד שהשו"ע העדיף לכתחילה כרמב"ם, ולא בדיעבד כשניהם, ובפרט שעיקר מנהג הספרדים בקביעת הלכה כרמב"ם.
דעת הט"ז, שעדיף בדיעבד באותיות קטנות,והעיקר שיהיה כרמב"ם וכרא"ש, ולפחות במאה חמישים שנה האחרונות, זה המנהג הנפוץ אצל רוב האשכנזים. אצל החסידים, רבים נהגו כך, ורבים נהגו כשו"ע הרב, ע"פ השו"ע.
הטוענים שצריך לכתוב כרמב"ם שבזה ודאי יוצאים, לא שמו לבם, לכך, שע"פ הרא"ש, לא יוצאים בזה כלל, והשו"ע בהלכות ס"ת, הזהיר שלא לעשות שלא כרא"ש, וכ"ש לנו האשכנזים, שהולכים יותר אחר הרא"ש. כל הנידון כאן הוא איזה שיטה להעדיף, ואיזה לדחות, לט"ז עדיף בדיעבד ולצאת ידי כולם, לחולקים, יתכן שחלקו על האפשרות לצאת ידי כולם, ויתכן שסברו, שעדיף לכתחילה כרמב"ם, מאשר בדיעבד לצאת ידי כולם, ולביאור זה, יש יותר מקום לאשכנזים לנהוג כט"ז, שהרי לנו יותר חשוב שלא לנהוג שלא כרא"ש, שרוב מנהגי אשכנז כשיטתו (אף שעיקר ההלכה גם לדידן כרמב"ם).
לגבי שיטת החזו"א, תלמידיו מביאים ששיטתו כט"ז, כך שמה שכותב, מי שאינו ידוע כאחד מתלמידיו הקרובים, לא נראה שמעלה או מוריד, ואולי חשש לסופרים בורים, דבר מצוי לצערנו, שכותבים דלא כמאן, או שכותבים ע"פ שיטות רחוקות מהלכה.
ספק גדול אם בנידון זה, שהוא שאלה הלכתית מובהקת, יש משמעות למנהג אבות, שהרי אין זה שאלה במנהג, אלא בהכרעת ההלכה. אמנם הספרדים ודאי שצריכים לעשות כהרמב"ם.

כמדומני שכבודו אינו מונח בסוגיא כלל.
נתחיל בזה שהמנהג הישן היה לעשות הכל פתוחות כמש"כ הרמ"א. כך שלפי המנהג הקדום של בני אשכנז, בו מנפנף הכותב, יוצאים ידי חובה לכל השיטות כשעושים כרמב"ם.
שנית, מוסכם להלכה שהעיקר כהרמב"ם ולא כהרא"ש, וכך פוסק גם הרמ"א. ואפילו בס"ת שפוסל לכו"ע, כתוב ש'ירא שמים' יצא ידי הכל, ולא הרעישו להכריח לעשות כהרא"ש. כפי הרשום בזכרוני, גם המנהג אף בס"ת עד עידן ה'תיקונים', היה כהרמב"ם (כשלא התאפשר כ"כ לצאת ידי הכל, כמובן).
שלישית, יש אחרונים שפסקו מפורש, שהעושה כט"ז אינו יוצא ידי חובה לכו"ע, וכך גם נמצא מפורש בריטב"א ובמאירי.

ומעתה, דיינו שלא למחות במי שמנהג אבותיו בידו כהט"ז, אבל לכתחילה מי יערב לו להכניס עצמו לספק קרקפתא דלא מנח לדעת הריטב"א והמאירי ועוד פוסקים, בכדי לצאת ספק ספיקא של דעת הרא"ש, שלכו"ע אין הלכה כדבריו?




דבר נוסף גם לפי הרא,ש זה כשר כי המחלוקת של הרא"ש והר,ם זה מה צריך להיות פרשיה אחרונה פתוחה או סתומה אז זה בעיה רק אם נפסוק בשתי המחלוקות בזה כהרא"ש ובזה כהר"ם אבל התפילין של הר"ם גם להרא,ש זה כשר כי חולק עליו גם בהגדרת פתןחה וסתומה (אני מקוה שהסברתי מספיק)עמכם הסליחה

[HaimL]

לדעתי, על כגון דא אמר שלמה המלך בחכמתו

אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃

אם קונים מסופר יר"ש תפילין מהודרים, למה אני צריך לחשוש לשיטה כזאת או אחרת. די לי בכך שאשאל ישירות את הסופר, האם הוא עצמו היה מניח את התפילין שמוכר לי.

[כי הם חיינו]

אבל לכתחילה מי יערב לו להכניס עצמו לספק קרקפתא דלא מנח לדעת הריטב"א והמאירי ועוד פוסקים, בכדי לצאת ספק ספיקא של דעת הרא"ש, שלכו"ע אין הלכה כדבריו?

אינו ספק ספיקא של הרא"ש אלא כן הוא דעת הרא"ש ובשו"ע ובפוסקים כתוב להחמיר כהרא"ש כשאפשר, אמנם במקום שאי אפשר לקיים שניהם הכרעה היא כהרמב"ם, [אמנם יש מהפוסקים דס"ל לעשות פתוחה אבל לפי מה שכתב הרמב"ם שפתוחה פסול א"א  לומר דהוי ספק ספיקא של הרא"ש}
דעת הריטב"א והמאירי לא נזכרו כלל בפוסקים ואפשר לומר שאין הלכה כמותם,
דעת הגר"א הפמ"ג הרע"א החזו"א ועוד אחרונים כהט"ז, ואפשר גם לומר מי יערב לו להכניס עצמו כקרפפתא לדעת הרא"ש,
והעיקר הוא כמו שכתב המ"ב ל"ב ס"ק קס"ד בסוף דבריו בענין "ונהרא נהרא ופשטא"

[כי הם חיינו]

לגבי שיטת החזו"א, תלמידיו מביאים ששיטתו כט"ז, כך שמה שכותב, מי שאינו ידוע כאחד מתלמידיו הקרובים, לא נראה שמעלה או מוריד, ואולי חשש לסופרים בורים, דבר מצוי לצערנו, שכותבים דלא כמאן, או שכותבים ע"פ שיטות רחוקות מהלכה.

דעת החזו"א מפורש בספר חזו"א או"ח סי' י' סעי' ב' דמי שיודע לדקדק שלא לפחות משיעור ט' אתיות קטנות שיעשה כהט"ז, ובזמנינו שחסר הדקדוק יש להנהיג לכתחילה כהרמב"ם, וכעין מה שכתבו לעיל בשם התשובות והנהגות, וכן נוהגים תלמידיו לעשות כהט"ז, אבל מורים לשואלים דהרמב"ם ג"כ לכתחילה, 
שמעתי בשם הגר"ח גריינמן זצ"ל שהורה לספרדים לעשות כהרמב"ם אע"פ שלעצמו עשה כהט"ז, ולא היה דרכו בד"כ כאותם המורים לספרדים לעשות דוקא כהפוסקים הספרדים, ונראה לענ"ד שבזה כיוון שהט"ז הוא חידוש שלא נזכר בפוסקים שלפני הט"ז, מי שלא נהגו אבתיו כהט"ז אין לו לנהוג כן,

[סופר המלך]

לדעתי, על כגון דא אמר שלמה המלך בחכמתו

אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם׃

אם קונים מסופר יר"ש תפילין מהודרים, למה אני צריך לחשוש לשיטה כזאת או אחרת. די לי בכך שאשאל ישירות את הסופר, האם הוא עצמו היה מניח את התפילין שמוכר לי.

כל הפוסקים הסכימו לשנות את המנהג הישן של האשכנזים, ואף אחד לא טען "אל תהי צדיק הרבה". 
 

[סופר המלך]

אבל לכתחילה מי יערב לו להכניס עצמו לספק קרקפתא דלא מנח לדעת הריטב"א והמאירי ועוד פוסקים, בכדי לצאת ספק ספיקא של דעת הרא"ש, שלכו"ע אין הלכה כדבריו?

אינו ספק ספיקא של הרא"ש אלא כן הוא דעת הרא"ש ובשו"ע ובפוסקים כתוב להחמיר כהרא"ש כשאפשר, אמנם במקום שאי אפשר לקיים שניהם הכרעה היא כהרמב"ם, [אמנם יש מהפוסקים דס"ל לעשות פתוחה אבל לפי מה שכתב הרמב"ם שפתוחה פסול א"א  לומר דהוי ספק ספיקא של הרא"ש}
דעת הריטב"א והמאירי לא נזכרו כלל בפוסקים ואפשר לומר שאין הלכה כמותם,
דעת הגר"א הפמ"ג הרע"א החזו"א ועוד אחרונים כהט"ז, ואפשר גם לומר מי יערב לו להכניס עצמו כקרפפתא לדעת הרא"ש,
והעיקר הוא כמו שכתב המ"ב ל"ב ס"ק קס"ד בסוף דבריו בענין "ונהרא נהרא ופשטא"

ספק אם הלכה כהרא"ש, ועיקר ההלכה ודאי לא כדבריו.
ספק אם להרא"ש פסול, והמנהג הישן היה לעשות לכתחילה כולם פתוחות.

הריטב"א והמאירי המדוברים לא נדפסו עוד בזמן הט"ז. וא"א לקבוע שאין הלכה כמותם. בפרט שכמה אחרונים חשובים ס"ל הכי מסברא דנפשייהו.

האחרונים דס"ל כהט"ז לא פסלו תפילין רמב"ם, (ומוסכם להלכה לכו"ע לברך על תפילין אלו), רק ס"ל שיש עצה לצאת גם דעת הרא"ש. 

 

[סופר המלך]

כדאי לציין עוד ב' נקודות

יש הטוענים שדעת הב"י שבדיעבד מועיל ט' אותיות קטנות אינה מוסכמת, ושיש סוברים שלעיכובא צריך ט' אותיות רגילות. (עי' בירור הלכה תליתאה יו"ד סי' רפח).
לפי"ז הנוהגים להניח פחות מט' יודין משני הצדדים כמקובל (לפחות אצל הליטאים ע"פ הפמ"ג), אינם יוצאים י"ח כלל לאותם שיטות.
ובכל אופן גם לב"י התפילין שלהם כשרות רק בדיעבד, ומש"כ החזו"א שבצירוף ב' הצדדים יהיו ט' אותיות גדולות, הוא נגד המציאות, וכבר נלאו חכמי לב מלהבין דבריו.

ונקודה יותר חשובה שיש טוענים עוד (ע"פ ראיות שונות, ויש דעה כזו בשו"ת מהרש"ל כמדומה) שבכלל דעת הרא"ש והטור לעשות כמו הרמ"א כולם פתוחות, ומה שכתבו שפרשה אחרונה סתומה היינו שהסיום שלה יהיה בסוף השורה, ולא ההתחלה. ולפי"ז כל הענין לצאת דעת הרא"ש נפל בבירא.

[כי הם חיינו]

הריטב"א והמאירי

היכן הם הריטב"א והמאירי

[כי הם חיינו]

הריטב"א והמאירי המדוברים לא נדפסו עוד בזמן הט"ז. וא"א לקבוע שאין הלכה כמותם.

אחרי שהגר"א הט"ז רע"א החזו"א כתבו שלא כדבריהם אפשר לומר שאין הלכה כמותם

האחרונים דס"ל כהט"ז לא פסלו תפילין רמב"ם, (ומוסכם להלכה לכו"ע לברך על תפילין אלו), רק ס"ל שיש עצה לצאת גם דעת הרא"ש.

הכרעת הט"ז והגר"א והחזו"א וכו' שכעושים ט"ז מרווחים את שיטת הרא"ש, ואין צריך לחוש לשיטת הגר"ז והמאמר מרדכי, שמי שעושה כהט"ז אין לו הפסק פרשה כלל, דהיינו עדיף לחשוש לשיטת הרא"ש מאשר לחשוש לשיטת הגר"ז, ואתה אומר שעדיף לחשוש לשיטת הגר"ז והמאמר מרדכי וכו' מאשר לחשוש לשיטת הרא"ש,
כשמברכים על תפילין רמב"ם לשיטת הרא"ש לא קיימנו מצוות תפלין [לפי מנהגנו היום לעשות סתמות], ומי שפסק כהט"ז ס"ל שאין הלכה כהגר"ז, ולכן עדיף לעשות כהרא"ש,
האם עדיף לסמוך על הכרעת האחרונים שס"ל כהט"ז [ט"ז גר"א חזו"א וכו'] כדי להרויח את שיטת הרא"ש, או לחשוש לשיטת האחרונים [גר"ז מאמר מרדכי וכו'] שאין כאן הפסק פרשה,
ידי כולם אי אפשר לצאת, ונכון שכשעושים כהט"ז לשיטת הגר"ז אין כאן הפסק פרשה בכלל ופסול, אבל גם שעושים כהרמב"ם, לשיטת הרא"ש אין כאן פתוחה, וגם בזה יש צד פסול,
וע"ז נאמר נהרא נהרא ופשטיה

[כי הם חיינו]

יש הטוענים שדעת הב"י שבדיעבד מועיל ט' אותיות קטנות אינה מוסכמת, ושיש סוברים שלעיכובא צריך ט' אותיות רגילות. (עי' בירור הלכה תליתאה יו"ד סי' רפח).
לפי"ז הנוהגים להניח פחות מט' יודין משני הצדדים כמקובל (לפחות אצל הליטאים ע"פ הפמ"ג), אינם יוצאים י"ח כלל לאותם שיטות.
ובכל אופן גם לב"י התפילין שלהם כשרות רק בדיעבד, ומש"כ החזו"א שבצירוף ב' הצדדים יהיו ט' אותיות גדולות, הוא נגד המציאות, וכבר נלאו חכמי לב מלהבין דבריו.

ראיתי בעבר קונטרס מהר' דוד יצחקי שליט"א שהאריך בזה
אבל שיטת הב"י נפסקה בשו"ע ובפוסקים וכמדומה שלא מצינו לאחרונים שנחלקו עליו, וא"כ כך הוכרעה ההלכה ואין לחוש לשיטות שט' קטנות אין מועיל יותר מלחוש לשיטת הרא"ש בצורת הפרש הסתומה, ואעכ"פ בודאי שכן הוא דעת האחרונים שס"ל כהט"ז
 
כמו"כ מה שכתבת שהתפילין כשרות רק דיעבד לכוארה אין כוונת הב"י דט' אותיות קטנים התפלין כשרות דיעבד, אלא דלכתחילה אין לעשות כן, אבל אם עשה התפילין כשרות לכתחילה,
לשיטתך שהתפילין דיעבד הרי שהאחרונים שפסקו כהט"ז ס"ל שיש לחוש לשיטת הרא"ש, אפי שזה יגרום שהתפילין כשרות רק דיעבד, וזה נגד מה שכתבת שיש כאן רק ספק ספיקא של הרא"ש שאין לחוש לו,

ונקודה יותר חשובה שיש טוענים עוד (ע"פ ראיות שונות, ויש דעה כזו בשו"ת מהרש"ל כמדומה) שבכלל דעת הרא"ש והטור לעשות כמו הרמ"א כולם פתוחות, ומה שכתבו שפרשה אחרונה סתומה היינו שהסיום שלה יהיה בסוף השורה, ולא ההתחלה. ולפי"ז כל הענין לצאת דעת הרא"ש נפל בבירא.

כנ"ל האחרונים שס"ל כהט"ז הכריעו שעדיף לחשוש לדעת הרא"ש בצורת הסתומה, וגם לחוש לדעת הרמב"ם שהפסק פרשה בין שמע לוהיה הוא סתומה

אולי הארכתי מעט, אבל עיקר כוונתי לומר שרוב השיטות והצדדים שאתה מביא לחוש להם, היו יודעים לאחרונים שפסקו כט"ז, ואעפ"כ הכריעו להעדיף לחשוש לשיטת, הרא"ש,
ולאידך גיסא דעת הגר"ז ועוד להכריע דלא כהט"ז

[יראתי בפצותי]

כמדומני שכבודו אינו מונח בסוגיא כלל.
נתחיל בזה שהמנהג הישן היה לעשות הכל פתוחות כמש"כ הרמ"א. כך שלפי המנהג הקדום של בני אשכנז, בו מנפנף הכותב, יוצאים ידי חובה לכל השיטות כשעושים כרמב"ם.
שנית, מוסכם להלכה שהעיקר כהרמב"ם ולא כהרא"ש, וכך פוסק גם הרמ"א. ואפילו בס"ת שפוסל לכו"ע, כתוב ש'ירא שמים' יצא ידי הכל, ולא הרעישו להכריח לעשות כהרא"ש. כפי הרשום בזכרוני, גם המנהג אף בס"ת עד עידן ה'תיקונים', היה כהרמב"ם (כשלא התאפשר כ"כ לצאת ידי הכל, כמובן).
שלישית, יש אחרונים שפסקו מפורש, שהעושה כט"ז אינו יוצא ידי חובה לכו"ע, וכך גם נמצא מפורש בריטב"א ובמאירי.

ומעתה, דיינו שלא למחות במי שמנהג אבותיו בידו כהט"ז, אבל לכתחילה מי יערב לו להכניס עצמו לספק קרקפתא דלא מנח לדעת הריטב"א והמאירי ועוד פוסקים, בכדי לצאת ספק ספיקא של דעת הרא"ש, שלכו"ע אין הלכה כדבריו?

ב"ה אני מונח היטב בסוגיות.
המנהג הישן שהכל פתוחות, אמת, אך לשו"ע פסול, וחששו לו הפוסקים,וכבר מאות שנים שאין נוהגים כך באשכנז. וגם שהיא שיטת הרא"ש, עדיין אין סיבה שלא נפסוק כרמב"ם, לפסול בפתוחה, ונחשוש על עצם הצורה לרא"ש, ופשוט.
לגבי צורת הפרשות, כתב הב"י, ולא ישנה לעשות צורה אחרת, לא לפתוחה ולא לסתומה, ובהכי הוי כשר, בין להרמב"ם, בין להרא"ש (יו"ד ער"ה ב). ולא הזכיר כלל שכרמב"ם כשר, אם כי סובר כן כמבואר בהלכות תפילין, רק הרמ"א כותב, שאם א"א לצאת ידי שניהם, ינהג כרמב"ם. בכל מקרה, ודאי שלשו"ע, זה לא רק ליר"ש, אלא כך צריך לנהוג, רק שהרמ"א הוסיף, שבדיעבד, פוסקים כרמב"ם, וזה מוסכם להלכה.
המנהג בס"ת, כמובן היה כשו"ע שנזרו מאוד לעשות כשניהם, ואם הכותב מתכוון למנהגים עתיקים, הרי שהיו מנהגים שונים, כרמב"ם, כרא"ש, וכשיטות נוספות שנדחו לגמרי מהלכה, וכבר כתב הרמ"א, שם, שאין לפסול ספר, שנמצא כתוב בשיטות אחרות, כי נכתב על דעת שיטות אחרות (אגב זה נושא גדול לעיין בו, שאף שאנו פוסקים כשיטה אחת, ונפסול ספר שיכתב היום בשיטה אחרת, לא נפסול ספר ישן, שנכתב בשיטה אחרת).
יש אחרונים שפסקו לא כט"ז, אך זה מיעוט, רוב מוחלט של הפוסקים, סברו כט"ז. לדחות אחרונים מכח מה שמצאו בראשונים, אפשרי, אם לא היה ידוע לאחרונים, ואומרים שאם היו רואים השיטה לא היו חולקים. לא נראה שהאחרונים היו חוזרים בהם, בפרט שהמאירי מביא שכתבו כן בדעת הרמב"ם, רק שהוא חולק, וכבר ראיתי בעבר, שהביאו עוד ראשונים שמבואר בהם כט"ז. ויש מקום גדול, לחשוש לשיטת הרא"ש, שחשש לו השו"ע, בכל מקום שאפשר, ושיטתו לא נדחתה מהלכה, רק שנפסק הלכה כרמב"ם, בדאי אפשר, אף שיהיה בדיעבד לרמב"ם. שיותר בדיעבד הוא, שלא להניח תפילין להרא"ש, מאשר להניח בדיעבד, תפילין כשרות לכו"ע.
לגבי ט' אותיות קטנות, כן כתב הב"י, וכן כתבו הפוסקים, ואמנם יש חולקים, אך זה שיטות שנדחו מהלכה, וודאי עדיף לחשוש לשיטות שנזכרו בפוסקים, הרא"ש, מלחשוש לשיטות שנדחו ע"י הפוסקים, ולחשוש לכל השיטות אין טעם, ולא שייך.

[סופר המלך]

הריטב"א והמאירי המדוברים לא נדפסו עוד בזמן הט"ז. וא"א לקבוע שאין הלכה כמותם.

אחרי שהגר"א הט"ז רע"א החזו"א כתבו שלא כדבריהם אפשר לומר שאין הלכה כמותם

האחרונים דס"ל כהט"ז לא פסלו תפילין רמב"ם, (ומוסכם להלכה לכו"ע לברך על תפילין אלו), רק ס"ל שיש עצה לצאת גם דעת הרא"ש.

הכרעת הט"ז והגר"א והחזו"א וכו' שכעושים ט"ז מרווחים את שיטת הרא"ש, ואין צריך לחוש לשיטת הגר"ז והמאמר מרדכי, שמי שעושה כהט"ז אין לו הפסק פרשה כלל, דהיינו עדיף לחשוש לשיטת הרא"ש מאשר לחשוש לשיטת הגר"ז, ואתה אומר שעדיף לחשוש לשיטת הגר"ז והמאמר מרדכי וכו' מאשר לחשוש לשיטת הרא"ש,
כשמברכים על תפילין רמב"ם לשיטת הרא"ש לא קיימנו מצוות תפלין [לפי מנהגנו היום לעשות סתמות], ומי שפסק כהט"ז ס"ל שאין הלכה כהגר"ז, ולכן עדיף לעשות כהרא"ש,
האם עדיף לסמוך על הכרעת האחרונים שס"ל כהט"ז [ט"ז גר"א חזו"א וכו'] כדי להרויח את שיטת הרא"ש, או לחשוש לשיטת האחרונים [גר"ז מאמר מרדכי וכו'] שאין כאן הפסק פרשה,
ידי כולם אי אפשר לצאת, ונכון שכשעושים כהט"ז לשיטת הגר"ז אין כאן הפסק פרשה בכלל ופסול, אבל גם שעושים כהרמב"ם, לשיטת הרא"ש אין כאן פתוחה, וגם בזה יש צד פסול,
וע"ז נאמר נהרא נהרא ופשטיה

א. הריטב"א והמאירי לא היו לעיני כל הפוסקים שפסקו כהט"ז
ב. כבר נתבאר שלגבי דעת הרא"ש יש ספק ספיקא וכמו שכתב הב"י, כלפי דעת הריטב"א אין ספק ספיקא
 

[סופר המלך]

הריטב"א והמאירי

היכן הם הריטב"א והמאירי

הובאו בבירור הלכה תליתאה יו"ד סי' רפח, שם מובא קונטרס ארוך מהגר"ד יצחקי על דעת הט"ז
צוינו גם במקו"צ על הרמב"ם פרנקל בהל' ס"ת שם
 

[כי הם חיינו]

הריטב"א והמאירי המדוברים לא נדפסו עוד בזמן הט"ז. וא"א לקבוע שאין הלכה כמותם.

אחרי שהגר"א הט"ז רע"א החזו"א כתבו שלא כדבריהם אפשר לומר שאין הלכה כמותם

האחרונים דס"ל כהט"ז לא פסלו תפילין רמב"ם, (ומוסכם להלכה לכו"ע לברך על תפילין אלו), רק ס"ל שיש עצה לצאת גם דעת הרא"ש.

הכרעת הט"ז והגר"א והחזו"א וכו' שכעושים ט"ז מרווחים את שיטת הרא"ש, ואין צריך לחוש לשיטת הגר"ז והמאמר מרדכי, שמי שעושה כהט"ז אין לו הפסק פרשה כלל, דהיינו עדיף לחשוש לשיטת הרא"ש מאשר לחשוש לשיטת הגר"ז, ואתה אומר שעדיף לחשוש לשיטת הגר"ז והמאמר מרדכי וכו' מאשר לחשוש לשיטת הרא"ש,
כשמברכים על תפילין רמב"ם לשיטת הרא"ש לא קיימנו מצוות תפלין [לפי מנהגנו היום לעשות סתמות], ומי שפסק כהט"ז ס"ל שאין הלכה כהגר"ז, ולכן עדיף לעשות כהרא"ש,
האם עדיף לסמוך על הכרעת האחרונים שס"ל כהט"ז [ט"ז גר"א חזו"א וכו'] כדי להרויח את שיטת הרא"ש, או לחשוש לשיטת האחרונים [גר"ז מאמר מרדכי וכו'] שאין כאן הפסק פרשה,
ידי כולם אי אפשר לצאת, ונכון שכשעושים כהט"ז לשיטת הגר"ז אין כאן הפסק פרשה בכלל ופסול, אבל גם שעושים כהרמב"ם, לשיטת הרא"ש אין כאן פתוחה, וגם בזה יש צד פסול,
וע"ז נאמר נהרא נהרא ופשטיה

א. הריטב"א והמאירי לא היו לעיני כל הפוסקים שפסקו כהט"ז
ב. כבר נתבאר שלגבי דעת הרא"ש יש ספק ספיקא וכמו שכתב הב"י, כלפי דעת הריטב"א אין ספק ספיקא

כבר כתב לעיל הרב יראתי בפצותי שלא נראה לומר שאם האחרונים היו רואים את הראשונים בהכרח שהיו חוזרים בהם
בדבר שהכריעו כן הרבה אחרונים ואח"כ נמצא לאזה מהראשונים שלא כתב כן אין אומרים אילו ראה וכו'

בירור הלכה להרב יחיאל אברהם זילבר זצ"ל?

 

[סופר המלך]

אחרי שהגר"א הט"ז רע"א החזו"א כתבו שלא כדבריהם אפשר לומר שאין הלכה כמותם


הכרעת הט"ז והגר"א והחזו"א וכו' שכעושים ט"ז מרווחים את שיטת הרא"ש, ואין צריך לחוש לשיטת הגר"ז והמאמר מרדכי, שמי שעושה כהט"ז אין לו הפסק פרשה כלל, דהיינו עדיף לחשוש לשיטת הרא"ש מאשר לחשוש לשיטת הגר"ז, ואתה אומר שעדיף לחשוש לשיטת הגר"ז והמאמר מרדכי וכו' מאשר לחשוש לשיטת הרא"ש,
כשמברכים על תפילין רמב"ם לשיטת הרא"ש לא קיימנו מצוות תפלין [לפי מנהגנו היום לעשות סתמות], ומי שפסק כהט"ז ס"ל שאין הלכה כהגר"ז, ולכן עדיף לעשות כהרא"ש,
האם עדיף לסמוך על הכרעת האחרונים שס"ל כהט"ז [ט"ז גר"א חזו"א וכו'] כדי להרויח את שיטת הרא"ש, או לחשוש לשיטת האחרונים [גר"ז מאמר מרדכי וכו'] שאין כאן הפסק פרשה,
ידי כולם אי אפשר לצאת, ונכון שכשעושים כהט"ז לשיטת הגר"ז אין כאן הפסק פרשה בכלל ופסול, אבל גם שעושים כהרמב"ם, לשיטת הרא"ש אין כאן פתוחה, וגם בזה יש צד פסול,
וע"ז נאמר נהרא נהרא ופשטיה

א. הריטב"א והמאירי לא היו לעיני כל הפוסקים שפסקו כהט"ז
ב. כבר נתבאר שלגבי דעת הרא"ש יש ספק ספיקא וכמו שכתב הב"י, כלפי דעת הריטב"א אין ספק ספיקא

כבר כתב לעיל הרב יראתי בפצותי שלא נראה לומר שאם האחרונים היו רואים את הראשונים בהכרח שהיו חוזרים בהם
בדבר שהכריעו כן הרבה אחרונים ואח"כ נמצא לאזה מהראשונים שלא כתב כן אין אומרים אילו ראה וכו'

בירור הלכה להרב יחיאל אברהם זילבר זצ"ל?

גם אם נאמר שהאחרונים לא היו חוזרים בהם מכח דברי הריטב"א, הריטב"א ודאי לא היה חוזר בו מכח דברי הט"ז, כ"ש המאירי שהבין ברמב"ם כהט"ז וחלק עליו, וא"כ מידי ספק קרקפתא דלא מנח לא יצאנו. וסברא זו תועיל רק בכדי להניח הנוהגים כן על מנהגם ולא למחות בהם.

בירור הלכה להריא"ז, אכן.
 

[כי הם חיינו]

א. הריטב"א והמאירי לא היו לעיני כל הפוסקים שפסקו כהט"ז
ב. כבר נתבאר שלגבי דעת הרא"ש יש ספק ספיקא וכמו שכתב הב"י, כלפי דעת הריטב"א אין ספק ספיקא

כבר כתב לעיל הרב יראתי בפצותי שלא נראה לומר שאם האחרונים היו רואים את הראשונים בהכרח שהיו חוזרים בהם
בדבר שהכריעו כן הרבה אחרונים ואח"כ נמצא לאזה מהראשונים שלא כתב כן אין אומרים אילו ראה וכו'

בירור הלכה להרב יחיאל אברהם זילבר זצ"ל?

גם אם נאמר שהאחרונים לא היו חוזרים בהם מכח דברי הריטב"א, הריטב"א ודאי לא היה חוזר בו מכח דברי הט"ז, כ"ש המאירי שהבין ברמב"ם כהט"ז וחלק עליו, וא"כ מידי ספק קרקפתא דלא מנח לא יצאנו. וסברא זו תועיל רק בכדי להניח הנוהגים כן על מנהגם ולא למחות בהם.

בירור הלכה להריא"ז, אכן.

וכעין זה אפשר לומר דכל שלא עשה כהט"ז לא יצא מידי ספק קרפקפתא דלא מנח, דקיי"ל דיש לחוש לשיטת הרמב"ם דבעינן פתוחה דוקא, וקיי"ל לחוש לשיטת הרא"ש בסתומות, 
והשאלה למאי יש יותר לחוש לשיטת הריטב"א או לשיטת הרא"ש, 
הט"ז ודעימיה הכריעו לחוש לרא"ש 
והגר"ז ודעימה הכריעו לחוש כהריטב"א,
והיות וא"א לקיים שניהם נהרא נהרא ופשטיה

 

[סופר המלך]

מה הטעם בכפילת הענין
הט"ז הרי לא ראה את הריטב"א, ולכן לא היה לו ספק בהכרעתו
אבל אנו שראינו הן את הט"ז, הן את החולקים עליו ואשר מפורש כדבריהם בריטב"א, נשארנו בספק.
מי הכריע שעדיף ספק רא"ש על פני הריטב"א?