מכרו פתיחה דנעילה ובסוף ילד פתח הארון קודש

יואל נהרי

משתמש ותיק
אדם קנה פתיחת הארון לנעילה ב 2000 ש"ח, והנה כשהגיע הזמן לפתוח, הלך ילד ופתח את הארון קודש לנעילה. [מעשה שהיה].

איך לדעתכם צריך לנהוג במקרה כזה? [הן בשעת מעשה עם הפתיחה, והן בענין הכסף]. 

 
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
לכאורה (אני לא פוסק) אם הייתי הגבאי הייתי סוגר את הארון ונותן לאותו אדם לפתוח, ואין לך כבוד גדול מזה...
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
פותח הנושא
זה מגוחך, הארון כבר פתוח, אם האדם הוא אינטלגנטי הוא עצמו לא יתרצה בכך.
 
וכל העשרים.. פעם שפותחים וסוגרים בחזרת הש"ץ זה לא מוגחך? ועל כרחך שאינה דומה פתיחה לפתיחה ואינה דומה פתיחה לא הגונה... לפתיחה המגיעה בצדק
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש הבדל בין לפתוח כשיש צורך בפתיחה לבין כשאין צורך כי כבר פתוח.

בכל אופן, נגיד שכבר לא יכלו לסגור, למשל שהציבור התחיל מיד להתפלל נעילה, ונגיד שזה לא היה ילד אלא גדול, מה עם הכסף? הפותח חייב משהו? הביהכ"נ הפסיד את הכסף?
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
נראה לי שאין מכירת המצוות נחשב כמכירה, אלא כהבטחת נדבה בתמורה לנתינת הזכות לקיים מצווה.

עניין זה התרחב מאוד מהזכות במצווה לזכות בכבוד... וד"ל.

ומ"מ כיון שאין זה מכירה, אלא התחייבות לנדבה, חייב המתחייב לתת 2000 ש"ח.

וכבר אמרו בר"ה (ה א) ובעוד מקומות כי ישראל הנודר ע"מ ש... ה"ז צדיק גמור, וביאר רש"י, כיון שאין מבטל נדרו אם לא נתקיים תנאו.
 
יואל נהרי אמר:
בכל אופן, נגיד שכבר לא יכלו לסגור, למשל שהציבור התחיל מיד להתפלל נעילה, ונגיד שזה לא היה ילד אלא גדול, מה עם הכסף? הפותח חייב משהו? הביהכ"נ הפסיד את הכסף?

זו כבר שאלה התלויה בשאלה יסודית אחרת ובכל המכירות בבית כנסת. וכי נתפס בהם קנין. נשבר את אזנך. בכל מקח וממכר יש קונה ולוקח, האחד מעביר מוצר ממשי כלשהו והשני מעביר תמורתו כסף. כאן מה בדיוק קיבל הרוכש פתיחה או עליה? כלום, רק זכות! וכי שייך למכור זכות? על כרחך שבעבור תרומה לבית הכנסת הוא מקבל הוקרה בדמות העליה וכדומה. אבל צריך לחפש באחרונים שמסתמא עסקו בזה כמו שעסקו לא פעם בויכוח על רכישת מקום בבית הכנסת
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
זה אולי מצד חשבון,
אבל כלל לא בטוח שהוא חייב. ואולי ההוא קנה את זה בתור סגולה

אולי מזוית אחרת, אם גדול בר דעת היה חוטף לו ופותח? הרי הוא הפסידו מצוה
 

נבשר

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
פתיחת הארון זו מצוה? אולי זכות?!
עיין משנ"ב סי' קד' ס"ק ט' שהביא בשם העולת תמיד "כגון שכבדו אותו לפתיחת ארון הקודש בעת שאומרים אבינו מלכנו שהעולם חושבים זה קצת למצוה", לא יודע מה הכוונה בזה, אבל עכ"פ העולם חושבים את זה קצת למצוה.
 

נבשר

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
בשביל לברר זאת צריך לדעת בקשר למה זה נכתב במשנה ברורה? אם תוכל לצטט את הקטע בשלימותו בשביל לברר זאת
לא מעלה ולא מוריד, שם הוא מדבר שאדם שעקר רגליו בלא עושה שלום וכבדו אותו בפתיחת ארון הקודש, שהדין ששרי לו ללכת לשם בלא עושה שלום.
מה כן רואים שנחשב לאיזו מצוה שא"כ איך שרי לו לילך לשם בלא עושה שלום, אמנם אחר שהציבור כן נוהג, הוי כש"צ ששרי לו לילך להוציא הס"ת, שהוי מצורת התפילה, אמנם נקט שהוי מצוה. וצ"ע שם. 
 
נבשר אמר:
עקביא בן מהלל אומר אמר:
בשביל לברר זאת צריך לדעת בקשר למה זה נכתב במשנה ברורה? אם תוכל לצטט את הקטע בשלימותו בשביל לברר זאת
לא מעלה ולא מוריד, שם הוא מדבר שאדם שעקר רגליו בלא עושה שלום וכבדו אותו בפתיחת ארון הקודש, שהדין ששרי לו ללכת לשם בלא עושה שלום.

כבר העלית וטוב שכך, וכעת אבוא לדרוש במשנה. המשנה ברורה מייחס לפתיחת הארון תואר מצוה [לא מצווה ממש אבל ריח מצווה] שמחמתה יכול לעקור רגליו, ואילו מנהג בעלמא בלי ריח מצוה הוא מה ראה לפסוק את פסקו זה
 

נבשר

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
כבר העלית וטוב שכך, וכעת אבוא לדרוש במשנה. המשנה ברורה מייחס לפתיחת הארון כמצוה, שמחמתה יכול לעקור רגליו, ואילו מנהג בעלמא בלי ריח מצוה הוא מה ראה לפסוק את פסקו זה
עיין בחצי שהוספתי שישלים לך את חציך, וצ"ע, שבתחילה לשונו למצוה ואח"כ העולם, לא יודע.
 
נבשר אמר:
עקביא בן מהלל אומר אמר:
כבר העלית וטוב שכך, וכעת אבוא לדרוש במשנה. המשנה ברורה מייחס לפתיחת הארון כמצוה, שמחמתה יכול לעקור רגליו, ואילו מנהג בעלמא בלי ריח מצוה הוא מה ראה לפסוק את פסקו זה
עיין בחצי שהוספתי שישלים לך את חציך, וצ"ע, שבתחילה לשונו למצוה ואח"כ העולם, לא יודע.

עיין במה שכתבתי לפני הוספתך. ובכל מקרה מה שנקט שהעולם חושבים למצוה. כוונתו שמצוה גמורה אין כאן אבל ריח מצוה ומעשה הנטפל למצוה יש כאן. ועדיין צ"ב. בכל מקרה למעשה דעת המ"ב שיש בזה ענין ולא בחינם פסק שעוקר רגליו
 

נבשר

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
כבר העלית וטוב שכך, וכעת אבוא לדרוש במשנה. המשנה ברורה מייחס לפתיחת הארון תואר מצוה [לא מצווה ממש אבל ריח מצווה] שמחמתה יכול לעקור רגליו, ואילו מנהג בעלמא בלי ריח מצוה הוא מה ראה לפסוק את פסקו זה
אני מבין, אבל עדיין עיי"ש בלשונו שסותרת, ועדיין ריח מצוה איך דימה למצוה,
זה מהעולת תמיד. צריך לראות אם זה העתקה או שינוי מלשונו.
 

נבשר

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
עיין במה שכתבתי לפני הוספתך. ובכל מקרה מה שנקט שהעולם חושבים למצוה. כוונתו שמצוה גמורה אין כאן אבל ריח מצוה ומעשה הנטפל למצוה יש כאן. ועדיין צ"ב. בכל מקרה למעשה דעת המ"ב שיש בזה ענין ולא בחינם פסק שעוקר רגליו
כנ"ל אני מבין, אבל כל זה נכלל בצ"ע לדעתי.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
יוסף ה' אמר:
נראה לי שאין מכירת המצוות נחשב כמכירה, אלא כהבטחת נדבה בתמורה לנתינת הזכות לקיים מצווה.
עניין זה התרחב מאוד מהזכות במצווה לזכות בכבוד... וד"ל.
ומ"מ כיון שאין זה מכירה, אלא התחייבות לנדבה, חייב המתחייב לתת 2000 ש"ח.
וכבר אמרו בר"ה (ה א) ובעוד מקומות כי ישראל הנודר ע"מ ש... ה"ז צדיק גמור, וביאר רש"י, כיון שאין מבטל נדרו אם לא נתקיים תנאו.
נידון ארוך, עיי' רמ"א או"ח סי' ש"ו ס"ו, ובמג"א ס"ק ט"ו, ומבואר דהוי מו"מ, ודלא כמהרש"ל, ואכמ"ל.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
יוסף ה' אמר:
נראה לי שאין מכירת המצוות נחשב כמכירה, אלא כהבטחת נדבה בתמורה לנתינת הזכות לקיים מצווה.

עניין זה התרחב מאוד מהזכות במצווה לזכות בכבוד... וד"ל.

ומ"מ כיון שאין זה מכירה, אלא התחייבות לנדבה, חייב המתחייב לתת 2000 ש"ח.

וכבר אמרו בר"ה (ה א) ובעוד מקומות כי ישראל הנודר ע"מ ש... ה"ז צדיק גמור, וביאר רש"י, כיון שאין מבטל נדרו אם לא נתקיים תנאו.

לא משנה אם זה מכירה או נדר. עכ"פ לא התחייב אא"כ יקבל מה שמכרו.
ואינו דומה לגמ' בר"ה (ד א), ששם כבר נתן לצדקה, כמבואר בגמ' האומר סלע זו לצדקה. וביאר רש"י שאינו קורא לו תגר אלא תולה היסורין בעונו. אבל פשוט שהאומר עלי סלע לצדקה אם יחיה בני, שאם לא יחיה בנו אינו חייב כלום.
 
חלק עליון תַחתִית