יואל נהרי אמר:בכל אופן, נגיד שכבר לא יכלו לסגור, למשל שהציבור התחיל מיד להתפלל נעילה, ונגיד שזה לא היה ילד אלא גדול, מה עם הכסף? הפותח חייב משהו? הביהכ"נ הפסיד את הכסף?
שאר לעמו אמר:אולי מזוית אחרת, אם גדול בר דעת היה חוטף לו ופותח? הרי הוא הפסידו מצוה
עיין משנ"ב סי' קד' ס"ק ט' שהביא בשם העולת תמיד "כגון שכבדו אותו לפתיחת ארון הקודש בעת שאומרים אבינו מלכנו שהעולם חושבים זה קצת למצוה", לא יודע מה הכוונה בזה, אבל עכ"פ העולם חושבים את זה קצת למצוה.עקביא בן מהלל אומר אמר:פתיחת הארון זו מצוה? אולי זכות?!
לא מעלה ולא מוריד, שם הוא מדבר שאדם שעקר רגליו בלא עושה שלום וכבדו אותו בפתיחת ארון הקודש, שהדין ששרי לו ללכת לשם בלא עושה שלום.עקביא בן מהלל אומר אמר:בשביל לברר זאת צריך לדעת בקשר למה זה נכתב במשנה ברורה? אם תוכל לצטט את הקטע בשלימותו בשביל לברר זאת
נבשר אמר:לא מעלה ולא מוריד, שם הוא מדבר שאדם שעקר רגליו בלא עושה שלום וכבדו אותו בפתיחת ארון הקודש, שהדין ששרי לו ללכת לשם בלא עושה שלום.עקביא בן מהלל אומר אמר:בשביל לברר זאת צריך לדעת בקשר למה זה נכתב במשנה ברורה? אם תוכל לצטט את הקטע בשלימותו בשביל לברר זאת
עיין בחצי שהוספתי שישלים לך את חציך, וצ"ע, שבתחילה לשונו למצוה ואח"כ העולם, לא יודע.עקביא בן מהלל אומר אמר:כבר העלית וטוב שכך, וכעת אבוא לדרוש במשנה. המשנה ברורה מייחס לפתיחת הארון כמצוה, שמחמתה יכול לעקור רגליו, ואילו מנהג בעלמא בלי ריח מצוה הוא מה ראה לפסוק את פסקו זה
נבשר אמר:עיין בחצי שהוספתי שישלים לך את חציך, וצ"ע, שבתחילה לשונו למצוה ואח"כ העולם, לא יודע.עקביא בן מהלל אומר אמר:כבר העלית וטוב שכך, וכעת אבוא לדרוש במשנה. המשנה ברורה מייחס לפתיחת הארון כמצוה, שמחמתה יכול לעקור רגליו, ואילו מנהג בעלמא בלי ריח מצוה הוא מה ראה לפסוק את פסקו זה
אני מבין, אבל עדיין עיי"ש בלשונו שסותרת, ועדיין ריח מצוה איך דימה למצוה,עקביא בן מהלל אומר אמר:כבר העלית וטוב שכך, וכעת אבוא לדרוש במשנה. המשנה ברורה מייחס לפתיחת הארון תואר מצוה [לא מצווה ממש אבל ריח מצווה] שמחמתה יכול לעקור רגליו, ואילו מנהג בעלמא בלי ריח מצוה הוא מה ראה לפסוק את פסקו זה
כנ"ל אני מבין, אבל כל זה נכלל בצ"ע לדעתי.עקביא בן מהלל אומר אמר:עיין במה שכתבתי לפני הוספתך. ובכל מקרה מה שנקט שהעולם חושבים למצוה. כוונתו שמצוה גמורה אין כאן אבל ריח מצוה ומעשה הנטפל למצוה יש כאן. ועדיין צ"ב. בכל מקרה למעשה דעת המ"ב שיש בזה ענין ולא בחינם פסק שעוקר רגליו
נידון ארוך, עיי' רמ"א או"ח סי' ש"ו ס"ו, ובמג"א ס"ק ט"ו, ומבואר דהוי מו"מ, ודלא כמהרש"ל, ואכמ"ל.יוסף ה' אמר:נראה לי שאין מכירת המצוות נחשב כמכירה, אלא כהבטחת נדבה בתמורה לנתינת הזכות לקיים מצווה.
עניין זה התרחב מאוד מהזכות במצווה לזכות בכבוד... וד"ל.
ומ"מ כיון שאין זה מכירה, אלא התחייבות לנדבה, חייב המתחייב לתת 2000 ש"ח.
וכבר אמרו בר"ה (ה א) ובעוד מקומות כי ישראל הנודר ע"מ ש... ה"ז צדיק גמור, וביאר רש"י, כיון שאין מבטל נדרו אם לא נתקיים תנאו.
יוסף ה' אמר:נראה לי שאין מכירת המצוות נחשב כמכירה, אלא כהבטחת נדבה בתמורה לנתינת הזכות לקיים מצווה.
עניין זה התרחב מאוד מהזכות במצווה לזכות בכבוד... וד"ל.
ומ"מ כיון שאין זה מכירה, אלא התחייבות לנדבה, חייב המתחייב לתת 2000 ש"ח.
וכבר אמרו בר"ה (ה א) ובעוד מקומות כי ישראל הנודר ע"מ ש... ה"ז צדיק גמור, וביאר רש"י, כיון שאין מבטל נדרו אם לא נתקיים תנאו.