יושב אוהלים
משתמש ותיק
יש לעיין האם עדיף למוצא אבידה לתלות מודעות השבת אבידה לבד (בלוחות מודעות וכו') במקום לפרסם בעיתון משום מצוה בו יותר מבשלוחו?
א. יש לעיין האם "הכרזת אבידה" היא חלק מעצם מצוות השבת אבידה, וא"כ לכאורה יהיה בזה מעלה של מצוה בו יותר מבשלוחו או שאינה אלא הכשר מצוה.ב. אם ת"ל שהכרזה הוא רק הכשר מצווה האם יש בהכשר מצוה דין מצוה בו יותר מבשלוחו.
ג. באופן שהמצוה יתקיים בצורה יותר טוב ע"י שלוחו, או שההכשר ע"י שליח יביא יותר לקיום המצווה, האם גם בכה"ג אמרינן מצוה בו יותר במשלוחו. (ואת"ל שלא אמרינן, אז רק אם בטוח שע"י העיתונים יתקיים המצווה יותר טוב אז יעדיף מודעה בעיתון, ואם לא, אז שוב יקיים בעצמו. (ולכאורה אף לצד זה אם זה מחמת עצלותו, שלא יכריז בהרבה מקומות, לא נאמר דין זה, שהרי תמיד יכול האדם לומר שהוא מתעצל ולא יקיים בעצמו).
א. (עיין נמו”י ב”מ דף טז ע”א בדפי הרי”ף ד”ה עשה דנחלקו הראשונים לגבי "הגבהת" מציאה אם הוא מצווה ממש או רק הכשר מצווה.
ויש מקום לחלק אם הכרזה הוא דומה להגבהה לעניין זה, ויש צדדים לומר שהוא פחות חלק מהמצווה ויש צדדים שהוא יותר חלק מהמצוה, ואם הגבהה הוא חלק מעצם המצווה לדעת חלק מהראשונים כ"ש הכרזה, ואולי הפוך שהוא פחות חלק מהמצווה, וא"כ יל"ע להני ראשונים דס"ל דהגבהה אינו אלא הכשר מצוה כ"ש לגבי הכרזה, ולהני ראשונים דס"ל דהגבהה הוא חלק מהמצווה מה הדין לגבי הכרזה.
ב. עי' מ”ב סימן רו ס”ק יח שכ' שאם חברו מושיט לו ספר יקבלו ביד ימין, (ומקורו מספר חסידים סימן קט), ואיתא שם הטעם שהתורה ניתנה בימין, שנאמר מימינו אש דת למו, לכן יקבל את הספר בימין. ומשמע דלולי האי טעמא א”צ לקבל בימין, והסברא לכאורה הוא משום דקבלת הספר ללמוד בו אינו אלא הכשר מצווה, ורואין מדבריו שהצטרך לטעם הנ"ל שאין דין ימין בהכשר מצווה.
ולכאורה י"ל דכיון דדין ימין אינו אלא משום חשיבות המצווה, לא נאמרה אלא במצווה עצמה ולא בהכשר המצוה, ה"נ י"ל לגבי ההידור של מצוה בו יותר מבשלוחו שהוא ג"כ ענין של חשיבות וחביבות המצווה, דלא נאמר בהכשר מצווה אלא רק במצוה עצמה.
בגמ' קידושין
ויש לחלק דהתם הוא משום חשיבות וזה רק במצווה עצמה, משא"כ לגבי מצוה בו יותר מבשלוחו הוא להראות חביבותו למצוה, ואולי זה בכל הקשור למצווה גם בהכשר מצווה.
אמנם כבר דשו רבים בסוגיא דקידושין (מא.) האיש מקדש בו ובשלוחו... אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו, כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא - דלכאורה ההכנה לשבת הוא רק הכשר מצוה ולא המצוה עצמה, וה"נ דנו שם בפלוגתת הראשונים אם מעשה הקידושין היא מצוה או רק הכשר מצוה למצוות פרו ורבו. והדברים ידועים ומפורסמים. ויש להביא מהתם להכא לניד"ד אי איכא דין מצוה בו יותר מבשלוחו בהכשר מצוה -(אם נוכיח דהכרזה אינו אלא הכשר מצוה).
ושמא יש לחלק בין זה לדין הספ"ח לגבי קבלת ספר ביד ימין, דמעשה שעושה בגופו ולא ע"י שליח הוא בעצם מעשה של חשיבות וחביבות להמצוה, ולכן הצריכוהו גם בהכשר מצוה, משא"כ מה שעושה ביד ימין אינו מעשה בפ"ע אלא צורת עשיית המצווה, ולכן לא הצריכוהו אלא במצוה עצמה ולא בהכשר מצוה.
ג. (מראה מקומומות בעניין מצוה בו יותר מבשלוחו נגד "הידור מצוה" :
1- חיי אדם סח, ז) לעניין מצוות כתיבת ס"ת בעצמו או ע"י שליח
2- פרי מגדים (תרכה, א)
4- תורת היולדת’ (להגר"י זילברשטיין פרק נד, סעיף ד) לעניין הדלקת נר חנוכה בעצמו במקום פחות מהודר או ע"י שליח במקום אחר |(וכבר דנו רבים לעניין להדליק נ"ח בזמן ע"י שליח או להדליק בעצמו מאוחר יותר)
5- מנחת אשר, להגר"א וייס בראשית סימן כג) מכריע לגבי ס"ת יש להעדיף שליח אבל בשאר מצוות יעשה בעצמו אף בפחות הידור.
ועוד ועוד
שוב חשבתי לפי מה שידוע בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א בהא דאמרינן שיש מעלה ללכת להתפלל בביהכ"נ שרחוק מביתו, (שכר פסיעות ), דהגמרא מיירי באלמנה (אשה) שאין לה מצוות תלמוד תורה אבל באיש צריך להקפיד שזה לא יגרום לו ביטול תורה, ויחשוב או ידבר בלימוד בדרך. (לא שמעתי שאמר שלא ללכת לרחוק יותר אם לא ילמד, אלא שיזהר שלא יגרום לו ביטול תורה, ואם לא יזהר בזה יהיה לו עון ביטול תורה.) א"כ ה"נ בניד"ד יזהר שתליית המודעות לא יגרום לו לביטול תורה. ובפרט אם אמרינן שזה רק הכשר מצוה ויכול לקיים המצוה בלי ביטול תורה, ואם יעשה באופן זה שהוא יודע בעצמו שזה יבטל אותו מלימודו, י"ל שלא יעשה כן. וצע"ע דאולי נשאר הדין שיעשה בעצמו ואם הוא עבר על ביטול תורה ולא חשב בדברי תורה איהו דאפסיד אנפשיה. ויש לעשות שאלת חכם בכל בכגון דא, בנוגע לביטול תורה.
א. יש לעיין האם "הכרזת אבידה" היא חלק מעצם מצוות השבת אבידה, וא"כ לכאורה יהיה בזה מעלה של מצוה בו יותר מבשלוחו או שאינה אלא הכשר מצוה.ב. אם ת"ל שהכרזה הוא רק הכשר מצווה האם יש בהכשר מצוה דין מצוה בו יותר מבשלוחו.
ג. באופן שהמצוה יתקיים בצורה יותר טוב ע"י שלוחו, או שההכשר ע"י שליח יביא יותר לקיום המצווה, האם גם בכה"ג אמרינן מצוה בו יותר במשלוחו. (ואת"ל שלא אמרינן, אז רק אם בטוח שע"י העיתונים יתקיים המצווה יותר טוב אז יעדיף מודעה בעיתון, ואם לא, אז שוב יקיים בעצמו. (ולכאורה אף לצד זה אם זה מחמת עצלותו, שלא יכריז בהרבה מקומות, לא נאמר דין זה, שהרי תמיד יכול האדם לומר שהוא מתעצל ולא יקיים בעצמו).
א. (עיין נמו”י ב”מ דף טז ע”א בדפי הרי”ף ד”ה עשה דנחלקו הראשונים לגבי "הגבהת" מציאה אם הוא מצווה ממש או רק הכשר מצווה.
ויש מקום לחלק אם הכרזה הוא דומה להגבהה לעניין זה, ויש צדדים לומר שהוא פחות חלק מהמצווה ויש צדדים שהוא יותר חלק מהמצוה, ואם הגבהה הוא חלק מעצם המצווה לדעת חלק מהראשונים כ"ש הכרזה, ואולי הפוך שהוא פחות חלק מהמצווה, וא"כ יל"ע להני ראשונים דס"ל דהגבהה אינו אלא הכשר מצוה כ"ש לגבי הכרזה, ולהני ראשונים דס"ל דהגבהה הוא חלק מהמצווה מה הדין לגבי הכרזה.
ב. עי' מ”ב סימן רו ס”ק יח שכ' שאם חברו מושיט לו ספר יקבלו ביד ימין, (ומקורו מספר חסידים סימן קט), ואיתא שם הטעם שהתורה ניתנה בימין, שנאמר מימינו אש דת למו, לכן יקבל את הספר בימין. ומשמע דלולי האי טעמא א”צ לקבל בימין, והסברא לכאורה הוא משום דקבלת הספר ללמוד בו אינו אלא הכשר מצווה, ורואין מדבריו שהצטרך לטעם הנ"ל שאין דין ימין בהכשר מצווה.
ולכאורה י"ל דכיון דדין ימין אינו אלא משום חשיבות המצווה, לא נאמרה אלא במצווה עצמה ולא בהכשר המצוה, ה"נ י"ל לגבי ההידור של מצוה בו יותר מבשלוחו שהוא ג"כ ענין של חשיבות וחביבות המצווה, דלא נאמר בהכשר מצווה אלא רק במצוה עצמה.
בגמ' קידושין
ויש לחלק דהתם הוא משום חשיבות וזה רק במצווה עצמה, משא"כ לגבי מצוה בו יותר מבשלוחו הוא להראות חביבותו למצוה, ואולי זה בכל הקשור למצווה גם בהכשר מצווה.
אמנם כבר דשו רבים בסוגיא דקידושין (מא.) האיש מקדש בו ובשלוחו... אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו, כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא - דלכאורה ההכנה לשבת הוא רק הכשר מצוה ולא המצוה עצמה, וה"נ דנו שם בפלוגתת הראשונים אם מעשה הקידושין היא מצוה או רק הכשר מצוה למצוות פרו ורבו. והדברים ידועים ומפורסמים. ויש להביא מהתם להכא לניד"ד אי איכא דין מצוה בו יותר מבשלוחו בהכשר מצוה -(אם נוכיח דהכרזה אינו אלא הכשר מצוה).
ושמא יש לחלק בין זה לדין הספ"ח לגבי קבלת ספר ביד ימין, דמעשה שעושה בגופו ולא ע"י שליח הוא בעצם מעשה של חשיבות וחביבות להמצוה, ולכן הצריכוהו גם בהכשר מצוה, משא"כ מה שעושה ביד ימין אינו מעשה בפ"ע אלא צורת עשיית המצווה, ולכן לא הצריכוהו אלא במצוה עצמה ולא בהכשר מצוה.
ג. (מראה מקומומות בעניין מצוה בו יותר מבשלוחו נגד "הידור מצוה" :
1- חיי אדם סח, ז) לעניין מצוות כתיבת ס"ת בעצמו או ע"י שליח
2- פרי מגדים (תרכה, א)
4- תורת היולדת’ (להגר"י זילברשטיין פרק נד, סעיף ד) לעניין הדלקת נר חנוכה בעצמו במקום פחות מהודר או ע"י שליח במקום אחר |(וכבר דנו רבים לעניין להדליק נ"ח בזמן ע"י שליח או להדליק בעצמו מאוחר יותר)
5- מנחת אשר, להגר"א וייס בראשית סימן כג) מכריע לגבי ס"ת יש להעדיף שליח אבל בשאר מצוות יעשה בעצמו אף בפחות הידור.
ועוד ועוד
שוב חשבתי לפי מה שידוע בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א בהא דאמרינן שיש מעלה ללכת להתפלל בביהכ"נ שרחוק מביתו, (שכר פסיעות ), דהגמרא מיירי באלמנה (אשה) שאין לה מצוות תלמוד תורה אבל באיש צריך להקפיד שזה לא יגרום לו ביטול תורה, ויחשוב או ידבר בלימוד בדרך. (לא שמעתי שאמר שלא ללכת לרחוק יותר אם לא ילמד, אלא שיזהר שלא יגרום לו ביטול תורה, ואם לא יזהר בזה יהיה לו עון ביטול תורה.) א"כ ה"נ בניד"ד יזהר שתליית המודעות לא יגרום לו לביטול תורה. ובפרט אם אמרינן שזה רק הכשר מצוה ויכול לקיים המצוה בלי ביטול תורה, ואם יעשה באופן זה שהוא יודע בעצמו שזה יבטל אותו מלימודו, י"ל שלא יעשה כן. וצע"ע דאולי נשאר הדין שיעשה בעצמו ואם הוא עבר על ביטול תורה ולא חשב בדברי תורה איהו דאפסיד אנפשיה. ויש לעשות שאלת חכם בכל בכגון דא, בנוגע לביטול תורה.