האם מותר לאמר "צבקות" אלקים" שקי"? או שיש בכך איסור של מכנה שם?

טל חרמון

משתמש ותיק
מסברא שלי פשיטא שק"ו, אם לחבירו אסור לכנות שם ק"ו למקום ב"ה. ושאלתי לר"נ רוטמן ואמר לי שהצדק איתי וזו בעיה חמורה וטוב שלא לעשות כן אלא לאמר בפירוש ובלי שיבושים.
וסיפר לי היום ידיד ששר פעם ליד הרב קוק מטבריה מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבקות הוא מלך, וגער בו שני פעמים, ובפעם השלישית אמר "צבאות" ואמר לכולם - שמעתם איך הוא שר? רק ככה תאמרו...

נ.ב. חידה מעניינת - מדוע דחפו "ק" לכל אחד משמותיו של ה', גיגולה של אות... זה התחיל עם זה שכתבו יקוק ואלקים דהיינו שהאריכו קצת את האות "ה" למנוע חשש בזיון שמות, ואז זה התקדם וה"ק" החליפה את ה"ד" בשם שקי, ומשם זה התקדם להחלפת ה"א" בק' בשם צבקות,  "אוי מה היה לנו..." 
 

טל חרמון

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמר לי יהודי - ח"ו את ה' אנחנו מכנים דרך כבוד שאין ראוי לקרוא בשמו (כמו שנא' הודו לה' קראו בשמו וגו') אז אמרתי לו - גם לרב אסור לקרא בשמו אז אולי לרב שלך ר' נתן קופשיץ תתחיל לקרוא ר' קתן קופשיץ כדי לא לפגוע בכבודו?
 

חיים ליצא

משתמש ותיק
כל עניין מכנה שם זה משום שאין בזה כבוד
כיום אחר שהציבור רואה בזה יותר כבוד אין צורך להוציא סתם את שם שמים לבטלה
 

טל חרמון

משתמש ותיק
פותח הנושא
חיים ליצא אמר:
כל עניין מכנה שם זה משום שאין בזה כבוד
כיום אחר שהציבור רואה בזה יותר כבוד אין צורך להוציא סתם את שם שמים לבטלה

אין להוציא לבטלה לא מתיר כנות ואין ביזוי גדול מזה, וזה שהתרגלנו זה בעיה זה לא אומר שזה טוב.
 

חיים ליצא

משתמש ותיק
אני מכיר אותך היטב !!! כול החכמולגים שכמותך מפזרים שמות על ימין ועל שמול ללא מוראה כלל
לא כתבתי שכיון שרבים נחשלים לכן זה מותר, אלא כיוון שכל עניין כבוד וכ"ו נקבע לפי נורמות החברה כיום שזה הכבוד יש להשתמש בו
ולמשל אתה יכול לאמור שכל החסידים מבזים את אדמוריהם בזה שהם לא מכנים אותם בתואר רב פלוני אלא משבשים את שמו לכ"ק אדמו"ר
 

HaimL

משתמש ותיק
כמדומני שהג"ר שלמה גנצפריד כתב בקצוש"ע שאין לומר את המילה אדושם.
ומשנה מפורשת, שהתקינו שיהיה אדם שואל את חבירו בשם (למרות שאני בטוח שכבר נשתברו על זה קולמוסים).
ועוד דבר. השם אלהים, כשהוא שם של חול, ודאי אסור לכנותו כדרך שמכנים שם לא-להי ישראל. אבל מישהו פעם התווכח איתי על זה, וטען שנמצא כתוב שאסור לומר אלהים, גם כשזה דרך חול.
 

ינון בר כוכבא

משתמש רגיל
קודם כל רציתי להבהיר שכאשר אומר אחד משבעה שמות שאינם נמחקים (המבוארים בשו"ע יו"ד סי' רעו ס"ט שהם: שם ההויה; ושם אדנות; ואל, אלוה, אלהים; שדי; צבאות. ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה) לבטלה תוך כדי שיחה עם חבירו וכדו' שלא באמירת פסוק ושלא בדרך תחינה ותפילה, עובר באיסור אמירת שם ה' לבטלה. ואפילו בלשון לע"ז וכמבואר במשנה ברורה (סי' פה ס"ק י. ובסי' רטו ס"ק יט). גם בשו"ת יביע אומר (ח"י או"ח סי' נה אות יז) דיבר באורך על שם אלהים שיש בו איסור ש"ש לבטלה והביא מספר משכנות הרועים (מע' קידושין אות כב) שכ' וז"ל דפשיטא דמה שאמרו (בברכות לג א) שכל המזכיר שם שמים לבטלה עובר משום לא תשא, לא סוף דבר אמרו על שם בן ארבע, אלא הוא הדין לכל שבע שמות שאינם נמחקים, עכ"ל. וכן משמע ברמב"ם (שבועות יב, יא) ולא שבועה לשוא בלבד היא שאסורה אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדין לבטלה אסור וכו.

וכל הנידון הוא אם אומר אחד מז' שמות כשקורא פסוק או דרך תחינה ובקשה או בשירים זמירות שבת וכדו' שנאמרים הכובד ראש, שיש בהן שמות, שמעיקר הדין מותר לומר שם השם (כמבואר מדברי הרמב"ם הנ"ל (שבועות יב, יא) שכ' וז"ל לפיכך אם טעה הלשון והוציא שם לבטלה ימהר מיד וישבח ויפאר ויהדר לו כדי שלא יזכר לבטלה, כיצד אמר ה' אומר ברוך הוא לעולם ועד או גדול הוא ומהולל מאד וכיוצא בזה כדי שלא יהא לבטלה. וכ"כ הריב"ש סי' תח וז"ל וכמה בקשות ותחנונים אדם אומר בכל יום בהזכרת שם שמים. ואין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה דאין זה לבטלה, עכ"ל.)

ועל זה הנידון האם מותר או כדאי להחמיר ולכנות שם ה' או שאדרבא יש עניין לאומרם כתקנן ולא לכנות:

הא לך ציטוט משו"ת יביע אומר (חלק ג או"ח סימן יד אות ט) על נידון זה ממש: וראיתי להגר"א מני ז"ל בזכרונות אליהו (מע' מ אות א'), שהביא ד' החיד"א והזכור ליצחק שהתירו להזכיר ה' בפסוקים שבתלמוד, וכ' דמ"מ אנן לא נהגינן הכי להזכיר ה' בפירוש, הואיל ומסתמות ל' התשב"ץ (סי' תיט) יש לדייק להחמיר, וכמ"ש בעקרי הד"ט, ולכן שוא"ת עדיף. ע"כ. וכ"כ כיו"ב בערוך השלחן (סי' רטו סק"ב). אולם לפע"ד חומרא זו מביאה לידי קולא, שהרי פעמים רבות נזכרים בפסוקים שם אלקים ואלקינו ואל שדי וכדומה, ויצטרך לכנות ולבטאת אלקים בקו"ף ולא בה"א, (ובשם שדי לא יוכל עשות גם זאת.) וזהו דרך כינוי ח"ו להשי"ת דבודאי לא אריך למעבד הכי. וכמש"כ לעיל (אות ד) בשם מהר"י יוזפא ביוסף אומץ (סי' שמט) שכ' וז"ל, להזכיר השמות המוזכרים בגמ' ובפוסקים נ"ל דשרי. ומצוה להזכיר בפירוש בשעת הלימוד. ולא לכנות אדושם וכיו"ב, שלדעתי אינו דרך כבוד כלפי מעלה לכנות, שהרי הכינוי לאדם הוי ביזוי. וכן שמעתי מהקדמונים. ע"כ ושכ"כ הט"ז והא"ר (סי' תרכא), שאין לומר אדושם במקום ה' דהוי כמכנה שם כלפי מעלה. ע"ש. וכ"כ בס' טהרת המים (מע' ה אות פו), להעיר על ההמון שמכנים בשם ה' ואומרים המוני, שאין לעשות כן. ע"ש. והן אמת שבע"כ כשקוראים מטבע הברכות שבש"ס צריכים לומר השם אלקינו. וכמש"כ לעיל לחלק בין האזכרות שבפסוקים, לשאר אזכרות המובאים בש"ס, ואין לנו עצה אחרת בשם אלקים רק לכנות ולקראו בקו"ף. (וכ"כ בערוך השלחן שם.) כי קשה מאד לשנותו תמיד לשם השם, ומה גם כשהוא סמוך להשם. מ"מ ההכרח לא יגונה, ואין למדין אפשר משאי אפשר. ולכן עכ"פ בפסוקים שבש"ס הואיל ומדינא משרא שרי וכמ"ש רוב האחרונים, אין לנו להחמיר בזה, כי המחמיר יוצא שכרו בהפסדו. (וע' מ"ש הרב המגיה בס' זכרונות אליהו שם.) והנה כבר כ' לעיל שאין הכרח מד' התשב"ץ אלו, וגם משמע בתשו' הגאונים להקל, וכן ד' כמה פו'. ומכללם בשו"ת הריב"ש (סי' ריט), בשם רבותינו הר"פ והר"ן שנהגו להזכיר ה' בפסוק לפני ה' (תטהרו) שבסדר עבודה. וכדעת הרי"צ גיאת. והובא בב"י (סי' תרכא). וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל. ועוד שהרבה אחרונים כ' זאת למצוה שיש לקרות את האזכרות שפסוקי הש"ס כהוייתן, ולא נאמר זאת דרך היתר גרידא. וכמש"כ לעיל מהר"י יוזפא ביוסף אומץ. וכ"כ בקצור של"ה. וזכל"י. וטהרות המים. וכ"כ בחי' הר"א גוטמאכר ברכות (ו.) ובס' בירך את אברהם (דפ"א:). וגם היעב"ץ העיד בגדלו בשם מ"א הח"צ שהיה גוער במי שכינה לומר השם. וכ' בס' תורת חיים סופר (סי' רטו סק"ז) שראיות הח"צ צודקות מאד. ע"ש. ע"כ נלע"ד שאין להחמיר בזה ויש להזכיר ה' בפסוקים שבש"ס ומדרשי חז"ל. +/מלואים/ כעת ראיתי בשו"ת צור יעקב (סי' קפג) בד"ה ומ"ש לסייע, שג"כ כתב ע"ד הרב השואל שבאמת לא נחלקו הפו' באזכרות שבפסוקים שהובאו בתלמוד, ואדרבה בכה"ג מצוה איכא להזכיר ה'.+ וכן מצאתי בחפישה בשו"ת תורת יקותיאל (חאו"ח סי' לג) שהאריך למעניתו בד"ז, והעלה להקל בזה כמש"כ. ע"ש. וכן פסק המשנה ברורה (סי' רטו יד). והחסד לאלפים (שם סק"ז). והכה"ח (שם ס"ק יז). וע"ע בשד"ח ברכות (סי' א אות מג).
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
אגב הנידון פה אזכיר דין שרבים לא יודעים או לא נזהרים להזכיר שמות שאינם נמחקים בלשון לע"ז כמו גאט או גאד ובמ"ב פסק להדיא שאסור לאומרם לבטלה (סי' פה סק"י).
 

אח שלך

משתמש ותיק
במ"ב רטו יד כתוב רק >שמותר< להזכיר שם שמים כשנתקלים בזה בדרך הלימוד.
לא כתוב שצריך דוקא כך.
[ובטח לא כתוב שאם לא יזכיר הרי זה איסור מכנה שם ועוד רעיונות כאלו שחביבים בד"כ על אותם נשמות טובות הגדולים באהבה וקטנים ביראה]
 

ינון בר כוכבא

משתמש רגיל
אח שלך אמר:
במ"ב ריד טו כתוב רק >שמותר< להזכיר שם שמים כשנתקלים בזה בדרך הלימוד.
לא כתוב שצריך דוקא כך.
[ובטח לא כתוב שאם לא יזכיר הרי זה איסור מכנה שם ועוד רעיונות כאלו שחביבים בד"כ על אותם הטיפוסים בעלי אהבה וחסרי יראה]
עיין בכל הפוסקים שהובאו בשו"ת יביע אומר שהזכרתי לעיל שכתבו שצריך דוקא כך
 

ינון בר כוכבא

משתמש רגיל
אמונת אומן אמר:
איזה רעיון הזוי 'מכנה שם'.

במחילה הרעיון הזה של "מכנה שם" למי שאומר אדושם או שקי וכדו' כתבוהו גדולי הפוסקים :הט"ז והא"ר ויוסף אומץ וטהרת המים ועוד כפי שציטטתי לעיל משו"ת יבי"א ח"ג סי' יד אות ט.
 

טל חרמון

משתמש ותיק
פותח הנושא
אח שלך אמר:
במ"ב רטו יד כתוב רק >שמותר< להזכיר שם שמים כשנתקלים בזה בדרך הלימוד.
לא כתוב שצריך דוקא כך.
[ובטח לא כתוב שאם לא יזכיר הרי זה איסור מכנה שם ועוד רעיונות כאלו שחביבים בד"כ על אותם נשמות טובות הגדולים באהבה וקטנים ביראה]



לצערי אני חושב שאם לדעתך מותר ולא צריך אתה בבעיה קשה, ייתכן שאתה שונא את שם ה' כאותם נשמות הגדולים ביראה ושונאים את הקב"ה בכל ליבם.
והראשון שהזכיר שם שמים בגודל אהבתו אותו ובראותו כי הזכרתו מתמעטת מישראל לגודל יראתם היה בועז שאמר לקוצרים י-ה-ו-ה עמכם? וכמבואר בתוספתא לפי גירסת הגר"א בראשונה היתה משתכחת מישראל (הזכרת שמו הגדול) באו זקנים והחזירוה להם, ולא דיברו על תפילה או עסק התורה אלא לברך את חבירו רח"ל ממש הפרו תורתך... 

אבל מה לעשות ו"עת לעשות לה'?"
 

טל חרמון

משתמש ותיק
פותח הנושא
נהירו דאנפין אמר:
פעם שמעתי את אחד מגאוני הדור מברך את תלמידו בשם אדנות ככתיבתו ללא כינוי "המוני": "א-ד-נ-י יברכך"

אשמח מאוד לדעת מי זה (אפשר בפרטי)
אני אומר י-ה יברכך על פי הגמ' שמיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנא' כל הנשמה תהלל יה, ופירש רש"י ז"ל להשתמש- לשבח את ה' ולברך את חבירו, 
 

עמנואל

משתמש ותיק
מתוך תבואות שמש י"ד עג (והלאה):
מתוך שאלתו של הרב משה מלכה זצ"ל (לימים רבה של פ"ת):
"כבוד מעלת הרב הגאון מעוז ומגדול כבוד קדושת שם תפארתו וכבוד מורינו הרב הגאון רבי שלום משאש שליט"א, רב ראשי וראש בית הדין בעיר ואם בישראל קזבלנקא יגן עליה א-לוהים.
רב מאוד נעלה.
ברגשי כבוד הראויים הנני להגיש לפני רום מעלתו את שאלתי דלקמן, ומבקש את חוות דעתו הרחבה בקשר לעניין והנני אסיר תודתו לנצח.
חדשים מקרוב באו, בחורי הישיבות וסתם בני אדם, הנהיגו לבטא את השמות א-ל וא-לוהים בקו"ף במקום הה"א, כך שלא יזכירו את שם שמיים לבטלה, ולהיות, שלעניות דעתי, דבר זה כמו זר נחשב להקל בכבודו של מקום חלילה, ולבטא את שמו ביטוי לא הגון כזה, ולהיות שבמקום חלול השם אין חולקין כבוד לרב, לכן הוכרחתי לבוא לפני מעלת כבוד תורתו בשאלתי זאת, והנני מציע לפני מעלתו מה שנראה לי בזה, והוא בשכלו הזך ידון עליה לחיוב או לשלילה.
לעניות דעתי הקלה נראה ברור שהביטוי קל ואלוקים אינם אלא הקלה בכבודו של מקום, וכל המרשה לעצמו לבטא כן לא חס על כבוד קונו ויצא שכרו בהפסדו, כי המלות מורים על הקלה ומלקות, ולא נעלם ממעלת כבוד תורתו את רוב השימוש בש"ס ובפוסקים במקור הקיל, שממנו בונים פעלים, מקיל, הקיל, אקיל, להקל וכמותם, וכולם הוראתם הקלה וחסרון כבוד חלילה, גם בנוגע לביטוי אלוקים כידוע שהאל"ף היא מאותיות אהו"י, ואינה נרגשת במבטא, וישנם בני אדם הבולעים אותה לגמרי, ונמצא שיכול השומע לשמוע לוקים, וזה מחייב את המבטא מלקות.
אמת הוא שהרמב"ם זכרו לברכה פסק בהלכות שבועות פרק י"ב הלכה י"א שלאו דווקא שבועת שווא, אלא אפילו להזכיר שם מהשמות המיוחדים לבטלה אסור וכולי לפיכך אם טעה הלשון והוציא שם שמיים לבטלה, ימהר מייד וישבח ויפאר וכולי כדי שלא יזכר שם שמיים לבטלה וכולי, עד כאן לשונו...
ועיין משנה ברורה אורח חיים סימן רט"ו סעיף קי"ט ועיין הריב"ש סימן ת"ח שכן דעתם להלכה שלאו דווקא שם בן ארבע אלא כל השמות שאינם נמחקים בכלל האיסור, ואמנם הדבר פשוט וברור שלא אמרו חז"ל אלא במזכירו לבטלה ככה סתם בלי שום חיוב ובלי סיבה, אבל אם מזכיר את השם דרך קריאה בתורה או דרך שבח והודאה, בקשה ותחנונים, ודאי שזה מותר, ולא עוד אלא שהוא עושה מצווה גדולה, והלוואי שיהיה אדם מהלל ומשבח כל היום ליוצר נשמתו, וכן תקנו לנו חז"ל אנשי כנסת הגדולה שירות ותשבחות בתפילה.
והגם שלעניות דעתי דבר זה אינו צריך ראיה, מכל מקום, מצאתי לו ראיה מפורשת מדברי רש"י זכרו לברכה, בפרשת תולדות שכתב על פסוק גשה נא ואמושך בני וזה לשונו, אמר אין דרך עשו שיהיה שם שמיים שגור בפיו וכולי, הרי ששבח הוא לאדם שיהיה שם שמיים שגור בפיו כמו שהיה יעקב, ולהיפך כתוב מפורש ושם א-לוהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך, עיין רמב"ן על התורה שם...
ממנו לנדון שלנו, שאין אנו רגילין להזכיר שמות הללו אלא באמצע קריאה כמו בקריאת פסוק או שיר לכבוד השם, הדבר פשוט שאין בהם משום הזכרת שם שמיים לבטלה, שאלו בסיפורים והגדות כבר הניחו לנו אבותינו ורבותינו ביטויים רבים ונכבדים שמהם אנו משתמשים לתאר את השם יתברך, כמו בורא עולם, הקדוש ברוך הוא, השם יתברך, וכדומה, אבל ביטויים מעין אלה מעולם לא שמענו.
ובכל אופן, אף מי שירצה להתחסד הרבה ולשמור את עצמו גם מזה שלא להזכיר את שם שמיים כלל, אף דרך שבח והודאה מחשש התרגלות, הרשות בידו, אמנם לא לכנותו בביטוי שכזה, שנשמע כמחרף ומגדף חלילה ויצא שכרו בהפסדו.
זהו אדוני הרב מה שנראה לעניות דעתי הקלה, ואני מבקש ממעלת כבוד תורתו להודיעני את דעתו הרמה, ואם נמצא איזה פוסק או איזה ספר שגילה דעתו בזה, כך יעמידנו על האמת ויבא שכרו כפול מהשמיים.
כה דברי ידידו הצעיר, החותם בהערכה נאמנה ובכבוד רב, עבד ה' משה מלכה סופו טוב."

מתוך תשובת הרב שלום משאש
למעלת ידידי הרב המופלא אחד מאיתנו כבוד מורינו ורבינו הרב רבי משה מלכה ישמרך צור ויחייך.
ראיתי דברי כבוד תורתו בעניין חדשים מקרוב באו לבטא שם א-ל א-לוקים בקו"ף במקום ה"א, ולפי דעתו כמו זר נחשב וכו', ופנה אלי אני הצעיר לחוות דעתי בזה, ואם נזכר זה בדברי הפוסקים. ואם כי מה מני יהלוך ובפרט כי אינני מופנה כלל ועתותי ספורות, עם כל זה לעשות רצונו חפצתי ודחקתי מעתותי לחפש בזה. ובצאתי לחפש בדברי הפוסקים ראיתי להרב שדי חמד בהרבה מקומות דרך חידושיו כותב אלוקינו בקו"ף, ובהרבה מקומות כתוב שם א-לוהינו ככתבה. מוכח שהן ולאו רפויה בידו (לפעמים אומר כך לפעמים אומר כך); גם לא הזכיר מזה בפירוש לאסור להזכיר שם א-לוהינו כי אם בקו"ף, מוכח שלא הקפיד על זה. ואנו בשלנו אין מנהג זה נוהג בינינו כלל, ומעולם לא ראינו ולא שמענו מאבותינו ורבותינו שהזכירו מעולם שם א-לוהים בקו"ף. רק במקום שצריך לאומרו כמו בקריאת פסוקים או שירים ותשבחות אומרים אותו על נכון, וכשמדברים בדברי חול וכיוצא אומרים ברוך ה', השם יתברך, יתברך שמו לעד, בורא עולם וכיוצא. זולת בשם הוי"ה לבד גם בדרך קריאה בפתיחת אליהו או בלשם יחוד קודשא בריך הוא מקפידים לומר יו"ד ק"ה וא"ו ק"ה, או יו"ד ד"ה וא"ו ד"ה ולקמן נדבר בזה.
ומה שכתב הרמב"ם זכרו לברכה בהלכות שבועות פרק י"ב הלכה י"א אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדים לבטלה אסור, פשוט שבכלל זה גם שם א-לוהים וכל השמות שאינם נמחקים, שהם מיוחדים לבורא, ולהוציא שאר הכינויים רחום וחנוך וכולי, שאלה מותר למוחקם...
אמנם הדבר פשוט שכל זה הוא דווקא בדברים של חול בעלמא שאין בהם שום קדושה, אבל אם אומר פסוקים או שירים ותשבחות או תפילה יכול להזכירו כראוי, ואין בזה חשש, ולא עוד אלא שצריך לאומרו כך ולא ישנה, שאין זה דרך כבוד כלפי ה', וכן מצאתי להרב קשל"ה דף ק' עמוד א', הביא דבריו הרב זכו"ל אורח חיים אות א' אזכרה, וזה לשונו, אף על פי שכשמזכיר את ה' לבטלה עברה היא בידו, אם מזכירו דרך לימודו מצווה להזכירו בפירוש אדנ"י ולא לכנות לו אדוש"ם וכיוצא, שאין דרך כבוד כלפי מעלה לכנות עד כאן לשונו הבהיר...
ועוד אני אומר שעדיף, שגם בדיבור בעלמא שאינו דרך לימוד רק שיהיה בו צורך קצת ( שאם לא כן הוי מזכיר שם שמיים לבטלה), יכול להזכיר שם שמיים, והוא ממה שמצינו גבי בועז ששאל לקוצרים ה' עמכם, ויאמרו לו יברכך ה', ובפסוק אחר גבי גדעון נאמר ה' עמך גיבור החיל. ואין לומר שהפסוק קבעו כך אבל בועז לא אמר שם של ד', רק אמר השם עימכם... וראיה לזה ממה שכתוב במסכת ברכות דף נ"ד התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם, שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עימכם ואומר ה' עמך גיבור החיל מזה מוכח שאומר הזכרת ה' כתקנה...
אך נראה ברור שאין מותר להזכיר מן הדין בדיבור בעלמא, אלא בכיוצא באלו - שהם לצורך, שרוצה להזכיר שם שמיים על הקורבן, וכמו שכתוב בש"ס ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמיים על הקורבן אמרה תורה קורבן לה', מוכח שיש לו בזה כוונה טובה להזכיר שם שמיים על הקורבן, גם בברכת חברו יש בזה צורך אהבת הבריות ואהבת חברים וכמו שכתוב ואהבת לרעך כמוך, ורוצה לברכו בשם ה' כראוי, אבל באין צורך כלל רק בדברים בטלים, פשוט שאסור להזכירו לבטלה.
ומדברי רש"י זכרו לברכה על פסוק גשה נא ואמושך שכתב שאין דרך עשו להיות שם שמיים שגור בפיו, אין ראיה לומר שיעקב אבינו עליו השלום היה שגור שם שמיים בפיו גם בדברים בעלמא כמו שם, שיש לומר שגם שם מצדקתו של יעקב לא רצה לתלות הדבר בכוחו ובגבורתו, ונתכוון לשבח לבורא שהוא הוא שהקרה לפניו ולא מידו היתה זאת לו.
וכל זה מצד הדין, אבל מנהג העולם שלא להזכיר ה' גם בדברים כאלו, כי אם אומרים השם יתברך או בורא עולם הוא ישמרך, ברוך אתה בני לשם וכיוצא, וכל שהוא פסוק בתורה או לימוד דרך תחנון או שיר בכל זה אומרים השם שלם כראוי ואין מוחה, ואדרבא חובה לומר כך וכמו שכתבתי לעיל... ומנהגינו הספרדים מיוסד על פי דברי מרן זכרו לברכה הנזכר לעיל...

סיכום דעתו של הרב משאש מתוך תגובת הרב משה מלכה:
"כבוד מעלת אור עיני, גאון עולם, ראש בית הדין החביב, כבוד קדושת שם תפארתו וכבוד מורינו הרב הגאון רבי שלום משאש שיבדל לחיים טובים וארוכים ויאריך ימים על ממלכתו אמן כן יהיה רצון.
רבינו הגדול!
תשובתו הרמתה בעניין ביטוי האזכרות, קראתי בתשומת לב רבה וראיתי איך מעלת כבוד תורתו,
האריך הרחיב כרוב חכמתו וכרוח מבינתו,
בסברה נכונה וברוח מתונה,
בדברים ערבים מפי סופרים וספרים,
וזו הלכה העלה, על כל ברכה ותהילה,
בדרך קריאה ותפילה, שירה ושבחה כלולה,
אין כל חשש חלילה, להזכיר אל נורא עלילה,
ואין זה כלל לבטלה, אלא תפארת וגדולה, למלך הכבוד והממשלה,
וכל הפונה מזו המסילה, העולה למעלה,
להחליף הא' המעולה, בקו"ף הקלה,
יגע לריק וילד לבהלה,

כי כל חכמה זולה, וכל עצה טפלה, כלפי כבוד מעלה,
וכל שינוי או כינוי תפילה, יש בו משום מעילה,
והנני אסיר תודתו, על אשר הואיל ברוב ענוותנותו,
לכבדני בתשובתו, יואיל אלוה וירים מעלתו,
ולהאריך ימיו על ממלכתו, הוא ובניו ובני ביתו אמן כן יהי רצון..."

מתוך דברי הפוסקים הללו נראה שיש בשימוש בכינוי "אלוקים" משום חשש בזיון וחומרא דאתיא לידי קולא (וכמובן גם בשיחת רעים סתמית אין היתר להשתמש בכינוי מזלזל). ומדבריהם עולה שהרוצה להחמיר ישתמש בכינוי "ה'".
 

חננאל

משתמש רגיל
שמעתי ממישהו שאמר פעם אלוקים שאלו אדם האם רוצה אתה שילדיך יקראו לך"שלקה"(במקום שלמה )
 

חננאל

משתמש רגיל
quote="ינון בר כוכבא" post_id=108645 time=1579375682 user_id=2372]
הרעיון הזה של "מכנה שם" למי שאומר אדושם או שקי וכדו' כתבוהו גדולי הפוסקים :הט"ז והא"ר ויוסף אומץ וטהרת המים ועוד כפי שציטטתי לעיל משו"ת יבי"א ח"ג סי' יד אות ט.
[/quote]ולגוף הענין מזה שרוא[ים שיצאו נגד מי שאמר אדושם ולא יצאו להתנגד לאמור ע"י ההמון אלוקים מראה שבזה אין בעיה
 

נהירו דאנפין

משתמש רגיל
טל חרמון אמר:
נהירו דאנפין אמר:
פעם שמעתי את אחד מגאוני הדור מברך את תלמידו בשם אדנות ככתיבתו ללא כינוי "המוני": "א-ד-נ-י יברכך"

אשמח מאוד לדעת מי זה (אפשר בפרטי)
אני אומר י-ה יברכך על פי הגמ' שמיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנא' כל הנשמה תהלל יה, ופירש רש"י ז"ל להשתמש- לשבח את ה' ולברך את חבירו, 
קשה עלי הדבר להיות כהולך רכיל וכו' ושמא אף לגרום היזק לאותו גאון
עכ"פ בוודאי שזה מנהג [נחמד ו] יוצא דופן
 
 

מכיר את מקומו

משתמש חדש
שלום החברים דפה. יהיו ברוכים.
מספרים על החפץ חיים שהיה משוחח [מתפלל] עם ה' בשם אדנות
פעם מישהו שמע אותו באמצע הלילה מדבר אל ה'
כך שמעתי פעם
 

טל חרמון

משתמש ותיק
פותח הנושא
מכיר את מקומו אמר:
שלום החברים דפה. יהיו ברוכים.
מספרים על החפץ חיים שהיה משוחח [מתפלל] עם ה' בשם אדנות
פעם מישהו שמע אותו באמצע הלילה מדבר אל ה'
כך שמעתי פעם
כך נהג גם רבנו משה לפנות לבוראו, וקדם לו אברהם אבינו.
 

מכיר את מקומו

משתמש חדש
טוב הם גם ככה דיברו ביניהם:
"כי למחיה שלחני אל-הים לפניכם"
התחת אל-הים אני

ואפי שם השם - "ויאמר אליהם עברי אנכי ואת י-ה.. אלהי השמים אני ירא" (יונה)

מסתמא יש רבים
שלפתי מזכורני
 

טל חרמון

משתמש ותיק
פותח הנושא
ואני אומר שכך ראוי נכון וצריך לעשות והיראה היתרה השכיחה הזכרת ה' מאיתנו ומתי שכבר מזכירים עושים זאת בכינויי גנאי (בלי כוונה כזו ח"ו) וזה גרוע יותר מלא להזכיר, אבל וודאי שכך הראוי והנכון,
ואדרבה זהו הגורם ליראתו והפך ממה שחושבים שזה קלקול היראה.
 

יהודי תמים

משתמש רגיל
בשינון לשון המשנה בשבועות (לה.) אפשר ללמוד משהו
....באלף דלת ביוד הי בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ברב חסד ובכל הכנויין....

רואים שהמשנה מסתפקת בשתי האותיות הראשונות רק בשני השמות: 1. המפורש. 2. אדנות.
שאר השמות משמע שהמשנן יכול לומר בתוך לימודו.

ולא ראיה היא?
 

טל חרמון

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי תמים אמר:
בשינון לשון המשנה בשבועות (לה.) אפשר ללמוד משהו
....באלף דלת ביוד הי בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ברב חסד ובכל הכנויין....

רואים שהמשנה מסתפקת בשתי האותיות הראשונות רק בשני השמות: 1. המפורש. 2. אדנות.
שאר השמות משמע שהמשנן יכול לומר בתוך לימודו.

ולא ראיה היא?

ראיה יפה ומעניינת.
 

אח שלך

משתמש ותיק
טל חרמון אמר:
אמר לי יהודי - ח"ו את ה' אנחנו מכנים דרך כבוד שאין ראוי לקרוא בשמו (כמו שנא' הודו לה' קראו בשמו וגו') אז אמרתי לו - גם לרב אסור לקרא בשמו אז אולי לרב שלך ר' נתן קופשיץ תתחיל לקרוא ר' קתן קופשיץ כדי לא לפגוע בכבודו?
יש דבר כזה, בגור ובויז'ניץ ומסתמא בעוד חסידויות אסור לומר את שמו של הרבי. 
כעי"ז יש גם אצל הליטוואקים שאסור לקרוא בשם של אבא ואמא. 
 
 

טל חרמון

משתמש ותיק
פותח הנושא
אח שלך אמר:
טל חרמון אמר:
אמר לי יהודי - ח"ו את ה' אנחנו מכנים דרך כבוד שאין ראוי לקרוא בשמו (כמו שנא' הודו לה' קראו בשמו וגו') אז אמרתי לו - גם לרב אסור לקרא בשמו אז אולי לרב שלך ר' נתן קופשיץ תתחיל לקרוא ר' קתן קופשיץ כדי לא לפגוע בכבודו?
יש דבר כזה, בגור ובויז'ניץ ומסתמא בעוד חסידויות אסור לומר את שמו של הרבי. 
כעי"ז יש גם אצל הליטוואקים שאסור לקרוא בשם של אבא ואמא. 
דיברתי על כינוי שם בצורה של שיבוש המילה ולא בדרך כבוד, ומחמת ההרגל נראה לאיזה אנשים שיש בכך כבוד מדומה
 
 
חלק עליון תַחתִית