פלא עצום! האם שינויים משונים בשי"ן של התפילין הם אלו שיצילו מ"חק תוכות" ??? לכאורה בדיוק להיפך!

[אח שלך]

רקע: 
מקובל בעיקר שני דרכים לעשיית שי"ן של תפילין של ראש בלי חשש חק תוכות. 
1. למשוך ע"י מברג, מתוך זהירות שהמברג רק יתפוס בליטת השי"ן ולא יעשה שקעים מסביבו שאז זה חק תוכות. 
2. שיטה חדשה יותר: למשוך על ידי מחטים את השי"ן טיפין טיפין. 

​​​​​​(הערה טכנית אולי מ​​​​​​יותרת:
בשתי הצורות הנ"ל - בעצם שי"ן זה כבר נעשה מקודם ע"י חק תוכות בדפוס ובכוונה ביטלו צורתו ולכן שייך למשוך שוב בלי לקרוע וכעת זה יהיה כדין בלי חק תוכות)


וכעת ברשותכם אתמה תמיהה גדולה ועצומה. 

בשלמא אם "חק תוכות" היה סתם גזרת הכתוב לא לחקוק - ניחא.
אבל הרי באמת אין שום פסוק שרואה בחקיקה כאוייב...
אלא כל דין זה מתחיל מכך שנצטוינו לכתוב, "וכתבתם" "וכתב לה" "ועתה כתבו" וכו'. 
וכיון שברור ש'לכתוב' זה בודאי דוקא כדרך כתיבה כי התורה דיברה באופן הנורמלי ולא בשינוי וכו', אז לכן לחקוק זה פסול רק בגלל שזה לא כדרך כתיבה ולחקוק "חק ירכות" כשר לכתחילה כי זה כן דרך כתיבה.
אז איך זה שהיום עושים את השי"ן באופן הכי משונה?
ראיתם פעם מישהו שככה כותב/חוקק אותיות? 


ותדע שהרי כשהיו תפילין מבהמה דקה לא הוצרכו לזה ועשו חק יריכות נורמלי (כמו בציץ) מהצד השני בקלות ובפשיטות.
אז מי יימר שמהיום התורה של תפילין ניתנה דוקא על מנת לעשות קונצים שכאלו?
וכי ככה כותבים? הרי זהו הכי הכי שלא כדרך כתיבה! 


נ. ב. בירושלמי יש גם "וכתב ולא השופך, ולא הזורק" כי הרעיון הוא לכתוב בלי קונצים. 

[אח שלך]

מכח הירושלמי הזה שלל הגריש"א על הסף את הרעיון של הדפסת ספרי תורה בשיטת דפוס משי אף שהיה אמור להיות הכל ע"י כח גברא.

[חזק וברוך]

האיסור של חק תוכות אינו נובע ממה שאינו דרך כתיבה, אלא ממה שאינך מתעסק באות עצמה, וכתיבה היא באות עצמה. ממילא שתי האפשרויות שציינת עומדות בקריטוריון הנ"ל והן כשרות.

(דברי הגרי"ש שציינת צ"ע לדעתי. לולי דמסתפינא הו"א שדחאם בקנה, וטעמו האמיתי היה כדי לא לשנות מהמקובל)

[בן המתחטא]

האיסור של חק תוכות אינו נובע ממה שאינו דרך כתיבה, אלא ממה שאינך מתעסק באות עצמה, וכתיבה היא באות עצמה. ממילא שתי האפשרויות שציינת עומדות בקריטוריון הנ"ל והן כשרות.

(דברי הגרי"ש שציינת צ"ע לדעתי. לולי דמסתפינא הו"א שדחאם בקנה, וטעמו האמיתי היה כדי לא לשנות מהמקובל)

למה לחדש שדחאם בקנה כשפשטות הירושלמי שפסול?

[חזק וברוך]

האיסור של חק תוכות אינו נובע ממה שאינו דרך כתיבה, אלא ממה שאינך מתעסק באות עצמה, וכתיבה היא באות עצמה. ממילא שתי האפשרויות שציינת עומדות בקריטוריון הנ"ל והן כשרות.

(דברי הגרי"ש שציינת צ"ע לדעתי. לולי דמסתפינא הו"א שדחאם בקנה, וטעמו האמיתי היה כדי לא לשנות מהמקובל)

למה לחדש שדחאם בקנה כשפשטות הירושלמי שפסול?

הירושלמי מדבר בשפיכה, בדפוס משי מעבירים את הדיו על הקלף.
אמנם חוזרני בי בדעת הגרי"ש, ראיתי בלשכת הקודש ח"א עמ' עג שהביא עדות בשמו שאכן חשש מן הדין שזה בכלל הירושלמי. ואמנם במכתבו דקדק וכתב 'ויש לדון שזה בגדר המבואר בירושלמי'.

[אח שלך]

האיסור של חק תוכות אינו נובע ממה שאינו דרך כתיבה, אלא ממה שאינך מתעסק באות עצמה, וכתיבה היא באות עצמה. ממילא שתי האפשרויות שציינת עומדות בקריטוריון הנ"ל והן כשרות.

עיינתי שוב לאור הערתך הנבונה. ואכן אני מודה שזו הפשטות. 
אבל ברשב"א שבת קד משמע ש"חק תוכות" זה ענין של דרך כתיבה שאל"כ אין לדבריו מובן לכאורה. 
וכן כתב כהרשב"א גם בחידושי הר"ן שם. 
ואם כשתעיין שם תתפלא עליו מאוד - אז תעיין בריטב"א ותשמח שכבר קדמך בטענת 'מה הקשר?'.