והנה ראיתי בנב"י [מה"ק חיו"ד] סי' פ"ו דוחה דברי ר' פרץ כלאחר יד ומחא לי' אמוחי', לכן אראה להשיב על כל דברי הגאון ז"ל במחילת כבודו כי תורה היא, ובשגם כי יצאתי להצדיק הצדיק דמעיקרא:
הנה מה שדחק להביא עצות מרחוק מילקוט שמעוני סוף לך לך שעלה ריח הערלות לפני הקדוש ברוך הוא כריח עולה וקטורת, ובאמת דברי המדרש בזה הם רק גוזמא בעלמא, אבל אני מצאתי מפורש יותר והוא ריש פ' וירא ברבה וז"ל, ר' יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי אר"י מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, ר' לוי פתח שור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה', אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי עאכ"ו עכ"ל. ונראה פשוט דאותו ק"ו בעצמו יאמר אקרא ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו [דברים ל"ג י'] ומה זה שלא הקטיר אלא קטרת לשמי יברך ה' חילו, זה שנימול לשמי [עאכ"ו] ועיין ביפ"ת שם שייכות המילה לקרבנות, ומה צורך ראיה לזה הלא מקריב נפשו לה' ובמס' גיטין [נ"ז ע"ב] אמרו חז"ל כי עליך הורגנו כל היום זה מילה שניתנה בשמיני, פרש"י דהרבה מתים על ידי זה, נמצא שלפע"ד הוא קל וחומר גמור מדאורייתא שכל שימצא בקרבנות ימצא במילה עכ"פ. ועוד ממקומו הוא מוכרע, שהרי כתיב כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפיך וגו' ופירש"י בריתך הוא ברית מילה, ועל יורו משפטיך פירש"י ראויין הם לכך, פירוש על ששמרו בריתך ע"כ בשכר זאת זכו לכל האמור בקרא והיינו קטורת שעי"ז ברך ה' חילו, א"כ הרי קמן בזכות ששמרו ברית מילה במדבר זכו כל השבט לעולם להיות מקטירי קטורת המעשרת, א"כ מיני' ילפינן לכל העוסק במצות מילה שהוא כקטורת ומעשרת אותו עכ"פ, והא דלא מייתי המדרש פסוק זה, משום דאטו כי רוכלא לחשוב והיפ"ת יהיב טעמא במאי פליגי הני אמוראי מר מייתי מהך קרא ומר מהכא ולעולם ק"ו זה אמת ברור הוא:
ומ"ש הגאון בנב"י ממנהג כמה ק"ק שהרב אב"ד הוא הסנדק, תמהתי על הגאון מה בכך הלא חדשים לקטורת [יומא כ"ו ע"א] לבר מכהן הגדול שמקטיר [ומקריב] חלק בראש, [שם י"ד ע"א], והכי נמי הרב אב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה, ומה שכתב שהר"פ דימה לנותן מתנותיו לכהן אחד [עירובין ס"ג ע"א], דבר גדול דבר הנב"י וראוי למי שאמרו, אבל ראיתי נוהגים שהאב בעצמו אינו סנדק ב' פעמים בבנו ומ"ט לזה, וכי לא יעכב הכהן תרומותיו והלוי מעשרותיו לעצמו, גם צלע"ג במ"ש דסנדק לא שכיחא משא"כ מוהל, וקשה אטו בשכיחא ולא שכיחא תליא מילתא, רק מסברא מוקמינן קרא בלא שכיחא אבל אין הטעם משום לא שכיחא וכיון דמילה עדיף כמו קטורת מה בכך שהוא שכיחא, ומ"ש תוס' ישנים ביומא [שם, ד"ה עולה] נגד רש"י, היינו שיטת תוס' מנחות נ' ע"א ד"ה דלא שכיחא ונעלם מתי"ט וברכת הזבח שם במנחות, אמנם ברכת הזבח השיג שיטת תוס' ישנים מסברא דנפשי' ודחהו בקושיא עצומה אין בידי לישבה, דהרי יכולים להתעשר ע"י עולות ומ"ט הקפידו על חדשים לקטורת והיא קושיא עצומה על שיטת תוס' ישנים:
ובעזה"י עלה ברעיוני ליישב כל זה וגם מה שהקשה עוד מ"ט לא מקפידין אמוהלים ג"כ אחדשים, בשום לב על חכמי בני ישראל לא חשו על מצות ה' להיות כל א' זוכה באיברים ופדרים ושחיטה וזריקה והיו מפיסים ושונים, ואילו בעשירות הקפידו שלא ישנו בה וכי היה ממונם חביב עליהם ממצות ה'. תו קשי', וכי מה להם להתחכם על הגורל הלא בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו2 ומה גם בביתו נאוה קודש,