מה הברכה על צ'יפס פריגליס


יהושע
הודעות: 2032
הצטרף: 07 ספטמבר 2017, 18:07
נתן תודה: 37 פעמים
קיבל תודה: 200 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי יהושע » 06 פברואר 2020, 22:12

בר נש כתב:
06 פברואר 2020, 20:18
יהושע כתב:
05 פברואר 2020, 11:32
הכרה של ילדים הוא מאוד חזק, כמו שמצינו שסומכים עליהם בצורת האותיות.
לא נראה לי ששואלים אותם על האותיות בגלל ההכרה המיוחדת שלהם אלא בגלל שהם לא מכירים את הפסוק וולכן לא יקראו את האות לפי ידיעתם אלא רק לפי טביעות עין.

אבל סוף סוף סומכים עליהם בהכרת צורה


דוידי חיים
הודעות: 100
הצטרף: 14 ינואר 2020, 20:35
נתן תודה: 30 פעמים
קיבל תודה: 12 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי דוידי חיים » 13 פברואר 2020, 01:05

איש ירושלם כתב:
03 פברואר 2020, 17:43
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה" והשומע יענה "אמן"

איך אפשר לומר נוסח ברכה בלי לדעת מה זה ובלי נימוק?!


איש ירושלם
הודעות: 168
הצטרף: 20 נובמבר 2019, 23:55
נתן תודה: 114 פעמים
קיבל תודה: 74 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי איש ירושלם » 14 פברואר 2020, 01:30

דוידי חיים כתב:
13 פברואר 2020, 01:05
איש ירושלם כתב:
03 פברואר 2020, 17:43
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה" והשומע יענה "אמן"

איך אפשר לומר נוסח ברכה בלי לדעת מה זה ובלי נימוק?!
יישר כח ורב תודות על התוכחה,
בעז"ה אשתדל מיד לחזור בתשובה שלמה, ואתה ג"כ תשתדל להוכיחני על כל דבר פשע,  
והן אמנם לגופן של דברים, אשר עימי בזה, כי למענך, טוב יותר שתבדוק בעצמך, לפני שתעמוד כמוכיח בשער,
כי פשוט לי שאף אתה, אם ישאלך אדם בזה הלשון "מה מברכים על תפוח עץ פוטרמיל, זה כמו תפוח עץ סמיט!" לא תגמגם ותאמר לו,
אלא תשובתך מחודדת בפיך מיד, דמברכינן עליה בורא פרי העץ "בלי לדעת מה זה ובלי נימוק?!"
 


אמונת אומן
הודעות: 2564
הצטרף: 22 יולי 2018, 17:13
נתן תודה: 361 פעמים
קיבל תודה: 962 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי אמונת אומן » 14 פברואר 2020, 08:29

יהושע כתב:
06 פברואר 2020, 22:11
עדיי כתב:
06 פברואר 2020, 20:56
יהושע כתב:
06 פברואר 2020, 12:18

אין דבר כזה, הכשר צריך להיות לכל העדות, אם לא הם צריכים לפרסם, זה יכול להיות רמה מסוימת אבל לעדה מסוימת אם לא מפרסמים. 
ידידי, תכיר את המציאות. גם המסעדות בעלי כשרות רבנות רגילה לרוב לא מתאים לספרדים..ולא מציינים זאת. צריך להכיר את השטח
אתה משווה הכשר שתחת פיקוח חשובי וגדולי הרבנים המקובלים בציבור החרדי ושרוב יהדות החרדית בארה״ב סומכים עליו ספרדים כאשכנזים כאחת, להכשר שכל כולה הוא הרע במיעוטו.

אפשר להתווכח עם ההגדרות שלך על ההכשר. 

מה שברור ללא ספק שהם סומכים על הרבה מאד קולות, ושאינם מקפידים כלל על דעת השוע בבישולי גויים. 
 


יהושע
הודעות: 2032
הצטרף: 07 ספטמבר 2017, 18:07
נתן תודה: 37 פעמים
קיבל תודה: 200 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי יהושע » 14 פברואר 2020, 09:13

אמונת אומן כתב:
14 פברואר 2020, 08:29
יהושע כתב:
06 פברואר 2020, 22:11
עדיי כתב:
06 פברואר 2020, 20:56

ידידי, תכיר את המציאות. גם המסעדות בעלי כשרות רבנות רגילה לרוב לא מתאים לספרדים..ולא מציינים זאת. צריך להכיר את השטח
אתה משווה הכשר שתחת פיקוח חשובי וגדולי הרבנים המקובלים בציבור החרדי ושרוב יהדות החרדית בארה״ב סומכים עליו ספרדים כאשכנזים כאחת, להכשר שכל כולה הוא הרע במיעוטו.
אפשר להתווכח עם ההגדרות שלך על ההכשר. 

מה שברור ללא ספק שהם סומכים על הרבה מאד קולות, ושאינם מקפידים כלל על דעת השוע בבישולי גויים. 


יש הבדל גדול בין קולות לקלות
 


משיב כהלכה
הודעות: 1674
הצטרף: 10 יוני 2016, 15:12
נתן תודה: 534 פעמים
קיבל תודה: 667 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי משיב כהלכה » 02 מרץ 2020, 19:06

כשרות OU היא כשרות מצויינת, אלא שבניגוד לבד"צים שמחפשים כל חומרא אפשרית ומחמירים בה (כך הם נראים כאמינים בעיני הציבור) הם מחפשים כל קולא אפשרית ומקילים בה, ומאידך גיסא הפיקוח הכשרותי אצלם הוא מצויין.

ואמנם לכתחילה אסור לספרדים לאכול מבישולי גויים, אבל המקילים בזה בדיעבד יש להם על מה שיסמוכו, היות וכל בישולי גויים הוא גזירת חז"ל, ויש בזה כמה ספקות (ולדעת הגר"ע יוסף אמרינן ס"ס גם נגד מרן, וגם אפשר לצרף לספק דעות של פוסקים שמרן חלק עליהם), וממילא יש כאן ס"ס בדרבנן:

שמא הלכה כרמ"א שגם בבישול די בכך שהישראל מדליק, ושמא הלכה כהראב"ד שבבית יהודי מותר (אם מדובר במסעדה או מפעל של יהודי), ושמא כהראשונים המתירים בישול נכרי הבא בשכרו, ושמא כהמהריט"ץ שאם קונים את המאכל בחנות אין עליו איסור בישולי נכרים.

ואפרט את הדעות הנ"ל:

דעת הרמ"א שגם בבישולי נכרים סגי בהדלקת אש של ישראל, ואף שמרן הבית יוסף החמיר בדבר, מ"מ ודאי חזי סברתו להצטרף להיתר בדבר.

התוס' בע"ז (לח.) כתבו בשם הראב"ד, (וביאר בנימוקי יוסף (סוף פרק ב' דע"ז עמו' רלז), שאין הוא הראב"ד בעל ההשגות, אלא הוא רבינו אברהם דודו של רבינו יצחק מבעלי התוספות), כי נכרי המבשל בבית ישראל, אין בבישולו משום חשש חתנות, שהרי אין במעשהו קירוב דעת, ואין הישראל מרגיש הכרת הטוב כלפי הנכרי המבשל לו, כיון שזהו ביתו של הישראל. ולא הודה לו רבינו תם, שכל שהנכרי מבשל לא חילקו חכמים היכן הוא מבשל. ואמנם רוב הפוסקים הסכימו עם דברי ר"ת, ולא עם דעת הראב"ד, וראה בבית יוסף (ריש סימן קיג, ובבדק הבית), מ"מ ודאי שדעת הראב"ד ראויה ויכולה להצטרף לסניף להקל.
הרשב"א בתשובותיו, חלק א (סימן סח), הביא דעות כמה מרבותינו שצידדו להתיר בישולי שפחות נכריות העובדות ומבשלות לישראל, וטעמם הוא, שהואיל ובישולם הוא מכורח ולא מרצון, לא שייך בהכי קירוב דעת, ואין בזה גזרת חתנות, וסיים, אולם אין דבריהם מחוורים בעיני, וכן אנו נוהגים איסור בבישוליהם. ע"כ.

ובספר אורחות חיים (יו"ד עמו' שכט) הביא משם הרמב"ן בתשובה להתיר, אבל מסברא אחרת, שכיון שאנו מוזהרים על העבדים הללו מן התורה שלא לעשות מלאכה בשבת, אינם בכלל גוים בעלמא, ואין הם בכלל גזרת חז"ל. והרא"ה (בבדק הבית בית ג' שער ז' דף צד ע"א), הביא הדברים בשם רבינו יצחק ב"ר מנוח, ושהרמב"ן הסכים להיתר זה, ואף שאין ראוי לעשות כן, בדיעבד מותר. ע"כ. גם הריטב"א בע"ז (לח), הביא דברי המקילים בעבדים ושפחות שלנו, ופסק שראוי להחמיר.

ומרן השלחן ערוך (קיג סעי' ד) כתב, יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר אף בדיעבד, וכתב על זה הרמ"א, ובדיעבד יש לסמוך על המתירים. ואף אמנם שלהלכה קיי"ל בדעת מרן, כשהביא יש ויש, דהלכה כויש בתרא, לאסור אף בדיעבד בישול השפחות, מ"מ ודאי שראויה סברא זו להצטרף לסניף להקל.

אולם, עדיין לכאורה, לפי דברי הרמב"ן, יש מקום לחלק בין עבדים ושפחות הקנויים לישראל, והישראל התחייב שלא לעבוד בהם בשבת, לבין משרת השכור לישראל, העובד תמורת שכרו שהוא מקבל מהישראל, ובאמת, הש"ך (שם), דייק בדעת הרמ"א שדבריו הם דלא כהרמב"ן, אלא ס"ל שגם משרת העובד בשכירות אצל הישראל, והוא מבשל תמורת משכורתו, לא יהיה בדבר איסור, אף שאין אנו מוזהרים על שביתתו בשבת, (כמבואר בסימן שד), דאין קירוב דעת והכרת הטוב של הישראל למשרת המבשל, שהרי במלאכתו הוא עושה. גם השלחן גבוה (שם סק"ט וסק"י) כתב להקל בנכרי העובד בשכירות, ודלא כהפרי חדש שכתב כהרמב"ן שרק שפחות הקנויות לנו, שאנו מוזהרים עליהם בשבת, הותר בישולם, ולא בשכירים, ושכ"כ להקל בשו"ת רב פעלים ח"ד (חאו"ח סי' ו), שאין למחות במי שנוהג היתר בדבר. ומ"מ מידי ספק לא יצאנו, וחזי לאצטרופי עם ספק נוסף.

המהריט"ץ (בסי' קסא) כתב לחדש, דיש לומר שלא רק בפת פלטר התירו חכמים, אלא אף בתבשיל של פלטר, דהיינו, שנתבשל בבית חרושת ובמפעל, שלא שייכה סברת חתנות, יש סברא ומקום להקל. ואמנם מרן החיד"א בשיורי ברכה (קיב סק"ט) דחה את דבריו, דרק בפת שהוא חיי נפש התירו חכמים פת פלטר, אבל בבישול לא שמענו מי שהתיר בזה. וכ"כ בשו"ת הרשב"ץ ח"א (סי' פט). ובשו"ת הריב"ש (סי' תקיד) כתב, שאין להתיר פאנדיש של בשר הנאפים על ידי נכרי, מטעם שהנכרי אופין אותו בשכר לכל דורש, ואין בזה משום חתנות, שלא אמרו טעם זה אלא בפת, משום חיי נפש, אבל בשאר בישולים אסור. וכ"כ בערך השלחן (קיב סק"ג). אולם, מרן אאמו"ר מאור ישראל זצוק"ל בספרו הליכות עולם ח"ז (פר' חקת סוס"ק יח), כתב, שאפשר לצרף סברא זו כסניף להיתר, והביא סמך לדברי המהריט"ץ מדברי רבינו הרא"ה בבדק הבית (בית ג שער ז, דף צ ע"א), שכתב, דלא חשיב בישולי נכרים אם הנכרי עושה כן במקום מיוחד לכך, ואינו מתכוין לשום אדם מיוחד, אלא למלאכתו, דבכהאי גוונא ליכא איקרובי דעתא, ולא חשיב בישולי גויים. ע"ש. ואילו ראו דברי רבינו הרא"ה, לא היו האחרונים ממהרים לדחות דברי המהריט"ץ. ובפרט שכמה מהאחרונים הסכימו עם סברת המהריט"ץ, להקל בבישול שנעשה במפעל, ומהם בספר פחד יצחק (לאמפרונטי מע' פת גויים), ובספר ישרי לב (חזן דף יד ע"ג אות יג), [הביא דבריהם בשדי חמד (אס"ד מע' בישולי א"י אות ד), ופסק כדעת מרן החיד"א. ע"ש]. גם בשו"ת התעוררות התשובה ח"ד (סי' ס), כתב להתיר בישולי נכרי בדבר שמוכרים אותו כדי להרוויח כסף. ובשו"ת רבי עקיבא יוסף שלזינגר (יו"ד סי' כד), צירף סברה זו להיתר, וכן כתב לצרף סברא זו בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' כה). גם בשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סי' כו אות ו, ובח"ז סי' סב), הביא את סברת המהריט"ץ וצירפה לספקות נוספים להקל. ע"ש. וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"ז (סי' קלג). ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ט (סי' מא אות יד). ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד, סי' מח אות ה), אחר שהביא סברת המתירים, כתב, שאין למחות ביד מי שמיקל בזה. והביא דבריו בשו"ת רבבות אפרים ח"ה (סי' תקצו). ובשו"ת חשב האפוד ח"ג (סי' כט אות א), חיזק הסברא, הואיל ואין כל אחד פורע לאופה, אלא יש איש מיוחד במפעל המחלק את התוצרת לחנויות קטנות, ושם באים לקנות, ואולי כ"ע לא יאסרו בכהאי גוונא. וכן הביא סברה זו בשו"ת אבן ישראל ח"ט (סי' ע). (וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ה חיו"ד סי' ט).


יהודי
הודעות: 3679
הצטרף: 06 מרץ 2016, 13:14
נתן תודה: 520 פעמים
קיבל תודה: 806 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי יהודי » 02 מרץ 2020, 23:57

משיב כהלכה כתב:
02 מרץ 2020, 19:06
כשרות OU היא כשרות מצויינת, אלא שבניגוד לבד"צים שמחפשים כל חומרא אפשרית ומחמירים בה (כך הם נראים כאמינים בעיני הציבור) הם מחפשים כל קולא אפשרית ומקילים בה, ומאידך גיסא הפיקוח הכשרותי אצלם הוא מצויין.

אימרות נבובות חסרות בסיס.


פותח הנושא
שלומי טויסיג
הודעות: 554
הצטרף: 16 ינואר 2020, 22:08
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 79 פעמים
קיבל תודה: 93 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי שלומי טויסיג » 04 מרץ 2020, 18:11

משיב כהלכה כתב:
02 מרץ 2020, 19:06
כשרות OU היא כשרות מצויינת, אלא שבניגוד לבד"צים שמחפשים כל חומרא אפשרית ומחמירים בה (כך הם נראים כאמינים בעיני הציבור) הם מחפשים כל קולא אפשרית ומקילים בה, ומאידך גיסא הפיקוח הכשרותי אצלם הוא מצויין.

ואמנם לכתחילה אסור לספרדים לאכול מבישולי גויים, אבל המקילים בזה בדיעבד יש להם על מה שיסמוכו, היות וכל בישולי גויים הוא גזירת חז"ל, ויש בזה כמה ספקות (ולדעת הגר"ע יוסף אמרינן ס"ס גם נגד מרן, וגם אפשר לצרף לספק דעות של פוסקים שמרן חלק עליהם), וממילא יש כאן ס"ס בדרבנן:

שמא הלכה כרמ"א שגם בבישול די בכך שהישראל מדליק, ושמא הלכה כהראב"ד שבבית יהודי מותר (אם מדובר במסעדה או מפעל של יהודי), ושמא כהראשונים המתירים בישול נכרי הבא בשכרו, ושמא כהמהריט"ץ שאם קונים את המאכל בחנות אין עליו איסור בישולי נכרים.

ואפרט את הדעות הנ"ל:

דעת הרמ"א שגם בבישולי נכרים סגי בהדלקת אש של ישראל, ואף שמרן הבית יוסף החמיר בדבר, מ"מ ודאי חזי סברתו להצטרף להיתר בדבר.

התוס' בע"ז (לח.) כתבו בשם הראב"ד, (וביאר בנימוקי יוסף (סוף פרק ב' דע"ז עמו' רלז), שאין הוא הראב"ד בעל ההשגות, אלא הוא רבינו אברהם דודו של רבינו יצחק מבעלי התוספות), כי נכרי המבשל בבית ישראל, אין בבישולו משום חשש חתנות, שהרי אין במעשהו קירוב דעת, ואין הישראל מרגיש הכרת הטוב כלפי הנכרי המבשל לו, כיון שזהו ביתו של הישראל. ולא הודה לו רבינו תם, שכל שהנכרי מבשל לא חילקו חכמים היכן הוא מבשל. ואמנם רוב הפוסקים הסכימו עם דברי ר"ת, ולא עם דעת הראב"ד, וראה בבית יוסף (ריש סימן קיג, ובבדק הבית), מ"מ ודאי שדעת הראב"ד ראויה ויכולה להצטרף לסניף להקל.
הרשב"א בתשובותיו, חלק א (סימן סח), הביא דעות כמה מרבותינו שצידדו להתיר בישולי שפחות נכריות העובדות ומבשלות לישראל, וטעמם הוא, שהואיל ובישולם הוא מכורח ולא מרצון, לא שייך בהכי קירוב דעת, ואין בזה גזרת חתנות, וסיים, אולם אין דבריהם מחוורים בעיני, וכן אנו נוהגים איסור בבישוליהם. ע"כ.

ובספר אורחות חיים (יו"ד עמו' שכט) הביא משם הרמב"ן בתשובה להתיר, אבל מסברא אחרת, שכיון שאנו מוזהרים על העבדים הללו מן התורה שלא לעשות מלאכה בשבת, אינם בכלל גוים בעלמא, ואין הם בכלל גזרת חז"ל. והרא"ה (בבדק הבית בית ג' שער ז' דף צד ע"א), הביא הדברים בשם רבינו יצחק ב"ר מנוח, ושהרמב"ן הסכים להיתר זה, ואף שאין ראוי לעשות כן, בדיעבד מותר. ע"כ. גם הריטב"א בע"ז (לח), הביא דברי המקילים בעבדים ושפחות שלנו, ופסק שראוי להחמיר.

ומרן השלחן ערוך (קיג סעי' ד) כתב, יש מי שמתיר בשפחות שלנו, ויש מי שאוסר אף בדיעבד, וכתב על זה הרמ"א, ובדיעבד יש לסמוך על המתירים. ואף אמנם שלהלכה קיי"ל בדעת מרן, כשהביא יש ויש, דהלכה כויש בתרא, לאסור אף בדיעבד בישול השפחות, מ"מ ודאי שראויה סברא זו להצטרף לסניף להקל.

אולם, עדיין לכאורה, לפי דברי הרמב"ן, יש מקום לחלק בין עבדים ושפחות הקנויים לישראל, והישראל התחייב שלא לעבוד בהם בשבת, לבין משרת השכור לישראל, העובד תמורת שכרו שהוא מקבל מהישראל, ובאמת, הש"ך (שם), דייק בדעת הרמ"א שדבריו הם דלא כהרמב"ן, אלא ס"ל שגם משרת העובד בשכירות אצל הישראל, והוא מבשל תמורת משכורתו, לא יהיה בדבר איסור, אף שאין אנו מוזהרים על שביתתו בשבת, (כמבואר בסימן שד), דאין קירוב דעת והכרת הטוב של הישראל למשרת המבשל, שהרי במלאכתו הוא עושה. גם השלחן גבוה (שם סק"ט וסק"י) כתב להקל בנכרי העובד בשכירות, ודלא כהפרי חדש שכתב כהרמב"ן שרק שפחות הקנויות לנו, שאנו מוזהרים עליהם בשבת, הותר בישולם, ולא בשכירים, ושכ"כ להקל בשו"ת רב פעלים ח"ד (חאו"ח סי' ו), שאין למחות במי שנוהג היתר בדבר. ומ"מ מידי ספק לא יצאנו, וחזי לאצטרופי עם ספק נוסף.

המהריט"ץ (בסי' קסא) כתב לחדש, דיש לומר שלא רק בפת פלטר התירו חכמים, אלא אף בתבשיל של פלטר, דהיינו, שנתבשל בבית חרושת ובמפעל, שלא שייכה סברת חתנות, יש סברא ומקום להקל. ואמנם מרן החיד"א בשיורי ברכה (קיב סק"ט) דחה את דבריו, דרק בפת שהוא חיי נפש התירו חכמים פת פלטר, אבל בבישול לא שמענו מי שהתיר בזה. וכ"כ בשו"ת הרשב"ץ ח"א (סי' פט). ובשו"ת הריב"ש (סי' תקיד) כתב, שאין להתיר פאנדיש של בשר הנאפים על ידי נכרי, מטעם שהנכרי אופין אותו בשכר לכל דורש, ואין בזה משום חתנות, שלא אמרו טעם זה אלא בפת, משום חיי נפש, אבל בשאר בישולים אסור. וכ"כ בערך השלחן (קיב סק"ג). אולם, מרן אאמו"ר מאור ישראל זצוק"ל בספרו הליכות עולם ח"ז (פר' חקת סוס"ק יח), כתב, שאפשר לצרף סברא זו כסניף להיתר, והביא סמך לדברי המהריט"ץ מדברי רבינו הרא"ה בבדק הבית (בית ג שער ז, דף צ ע"א), שכתב, דלא חשיב בישולי נכרים אם הנכרי עושה כן במקום מיוחד לכך, ואינו מתכוין לשום אדם מיוחד, אלא למלאכתו, דבכהאי גוונא ליכא איקרובי דעתא, ולא חשיב בישולי גויים. ע"ש. ואילו ראו דברי רבינו הרא"ה, לא היו האחרונים ממהרים לדחות דברי המהריט"ץ. ובפרט שכמה מהאחרונים הסכימו עם סברת המהריט"ץ, להקל בבישול שנעשה במפעל, ומהם בספר פחד יצחק (לאמפרונטי מע' פת גויים), ובספר ישרי לב (חזן דף יד ע"ג אות יג), [הביא דבריהם בשדי חמד (אס"ד מע' בישולי א"י אות ד), ופסק כדעת מרן החיד"א. ע"ש]. גם בשו"ת התעוררות התשובה ח"ד (סי' ס), כתב להתיר בישולי נכרי בדבר שמוכרים אותו כדי להרוויח כסף. ובשו"ת רבי עקיבא יוסף שלזינגר (יו"ד סי' כד), צירף סברה זו להיתר, וכן כתב לצרף סברא זו בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' כה). גם בשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סי' כו אות ו, ובח"ז סי' סב), הביא את סברת המהריט"ץ וצירפה לספקות נוספים להקל. ע"ש. וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"ז (סי' קלג). ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ט (סי' מא אות יד). ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד, סי' מח אות ה), אחר שהביא סברת המתירים, כתב, שאין למחות ביד מי שמיקל בזה. והביא דבריו בשו"ת רבבות אפרים ח"ה (סי' תקצו). ובשו"ת חשב האפוד ח"ג (סי' כט אות א), חיזק הסברא, הואיל ואין כל אחד פורע לאופה, אלא יש איש מיוחד במפעל המחלק את התוצרת לחנויות קטנות, ושם באים לקנות, ואולי כ"ע לא יאסרו בכהאי גוונא. וכן הביא סברה זו בשו"ת אבן ישראל ח"ט (סי' ע). (וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ה חיו"ד סי' ט).

יש על ליניק
תעיין ואולי שייך לשם
viewtopic.php?f=46&t=8500


משיב כהלכה
הודעות: 1674
הצטרף: 10 יוני 2016, 15:12
נתן תודה: 534 פעמים
קיבל תודה: 667 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: מה הברכה על צ'יפס פריגליס

שליחה על ידי משיב כהלכה » 04 מרץ 2020, 18:30

יהודי כתב:
02 מרץ 2020, 23:57
אימרות נבובות חסרות בסיס

אני דיברתי על כך שבחירת הבד"צ צריכה להיות ע"פ המקצוענות והמומחיות שלהם, וההקפדה על הכשרות במקום, שבזה כשרות OU מצויינים (גם שאר הבד"צים סומכים ומשתמשים בחומרי גלם שלהם), ולא ע"פ רמת החומרות שלהם.

אתן דוגמא מבד"ץ בית יוסף. זה מה שהם מפרסמים באתר שלהם, ואני מצטט:

"ישנו עוד נושא חמור לא פחות ממנו ובו אנו צריכים להקפיד אף יותר, והוא נושא דגים בגבינה, שאחינו האשכנזים נוהגים היתר גמור, דבר הגורם גם להשגחות טובות להקל בו [היינו, מלכלכים על השגחות אחרות שאינם מקפידים בחומרא זו...)

בפיצריות רבות נהוג להגיש פיצה המכילה גבינה צהובה וטונה יחד, ואמנם הקונה שעיניו בראשו נזהר שלא לרכוש מפיצה זו, אולם אף הקונה מפיצה ללא טונה, צריך לדעת כי לעיתים אף ללא רצונו הוא אוכל גבינה ודגים, כי הסכינים בהם חותכים את הפיצות מלוכלכים מממשות טונה, או שעובד המכין את הפיצות הכין קודם פיצה עם טונה, ועתה בבואו להכין פיצה ללא טונה לא שטף את ידיו קודם, ונמצא מאכיל את הקונה הספרדי המקפיד על איסור דגים בגבינה.

והנה מקור דין זה הוא בבית יוסף (יו"ד סי' פז)... וכן העלה להלכה מרן שר התורה, מאור ישראל, רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן מח), שאין לאכול דגים וגבינה, או דגים עם חלב. ע"ש.

עוד דוגמא שכיחא עלינו נתבקשנו לפרסם ולהזהיר את הצבור, כי באירוע שנערך לא מכבר, באולם שמחות מכובד הנושא את חותמו של גוף כשרות מפורסם וידוע, הוגשו לפני האורחים מנות דג עם רוטב, כשהאורחים נהנים מטעמו המיוחד של הרוטב, אחד מהאברכים המוזמנים שאל את המלצר בתמימות, מה מכיל הרוטב המיוחד הזה, השיב לו המלצר, רוטב שמנת, כמובן שאותו אברך שנמנה על בני עדות המזרח משך ידו מהדג, שיש בו איסור לדעת מרן הבית יוסף, אבל מאוד הצטער בראותו מוזמנים רבים בני תורה ויראי ה' מבני עדות המזרח, האוכלים מהדג עם הרוטב, אותו אברך התקשר אלינו וביקשנו לפרסם את גודל האיסור, כדי שלא יכשלו בדבר יהודים תמימים, על כן אנו מפרסמים דברים אלו לתועלת הרבים, והמזהיר והנזהר שלומם ירבה כנהר".

עתה הבה נראה כמה דברים שאינם נכונים נכתבו במאמר זה, וכמה חומרות מיותרות (שבאות לידי ביטוי הלכה למעשה בהנהגת הבד"צ):

א. איסור דגים וגבינה עיקרו בדברי רבינו בחיי (פרשת משפטים) בשם הרופאים בזמנו, ושם מדובר על בישול: "דעת הרופאים שתערובת דגים בגבינה שנתבשלו ביחד קשה לחולי הצרעת". מהיכן הגיעו לחומרא שאולי המלצר "לא שטף את ידיו לאחר שנגע בטונה".... איני יודע.

ב. בהמשך להנ"ל, כתב הגר"ע יוסף בספרו יחוה דעת הנ"ל, "ואפילו למי שמקיים הנוסחא בבית יוסף נראה שאין צריך נטילה וקינוח הפה והדחה בינתים, ואף על פי שבבשר ודגים צריך נטילה וקינוח הפה, מכל מקום כאן הבו דלא להוסיף עלה, ודי לנו במה שנחמיר לאסור אכילת דגים וחלב". מסתבר שאנשי הבד"ץ אפילו לא יודעים מה כתב הגר"ע יוסף (וכדלהלן עוד).

ג. אין צורך להרחיב בדברים המפורסמים, שרוב ככל האחרונים (אשכנזים וספרדים גם יחד) ביארו בבית יוסף שהוא טעות סופר, וכן פשוט למעיינים, שהרי בשו"ע כתב במפורש להתיר דגים עם חלב (לא ראיתי מאן דהו ששם לבו לכך...) ובב"י הפנה את הקורא לבשר ודגים. ומרן הגר"ש משאש התבטא שאותם הנמנעים מכך הם "מדומיינים", שהרי כל יסוד החומרא הוא ברופאים, ולא בחז"ל (ואדרבה מובא בחז"ל שאכלו דגים וחלב) וכיום הרופאים לא סבורים כך, ולמה שנחמיר לחינם.

ד. גם הגר"ע יוסף שהם נתלים בו, לא כתב "לא לאכול" אלא "יש להימנע"! שזהו לשון של מותר אבל ראוי להימנע, ותו לא. ולא כפי שסילפו דבריו והפכו זאת לאיסור גמור (ומסתמא הסיק כך ע"פ מה שכתב שם, "ונמצא שכל עיקר איסור דגים בחלב הוא על פי יסוד רעוע, לפי דעת מרן החיד"א שאנו נגררים אחריו, וכמו שכתב עליו בספר נר מצוה (סימן יא דף קפו) וזו לשונו: וחביבים עלי דברי גאון עוזינו החיד"א, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים, וכמו שאמרו על הרמב"ם, ממשה עד משה לא קם כמשה, כעת יאמר מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף, כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ולכל בני ישראל היה אור ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן העיד עט"ר מר אבי בשם רבינו משה חיים ז"ל שלא היה נוטה מדברי החיד"א בין להקל בין להחמיר, ושקבלנו עלינו הוראות החיד"א כדרך קבלת דברי מרן השלחן ערוך").

ה. מה שהביאו מעשיה, וסיפרו ברגש רב "כמובן שאותו אברך שנמנה על בני עדות המזרח משך ידו מהדג, שיש בו איסור לדעת מרן הבית יוסף", ועוד הצטער על אלה שאכלו, "מאוד הצטער בראותו מוזמנים רבים בני תורה ויראי ה' מבני עדות המזרח, האוכלים מהדג עם הרוטב, אותו אברך התקשר אלינו וביקשנו לפרסם את גודל האיסור" (לא נחה דעתם עד שהפכו חומרא לאיסור גדול...) כל זה לשיטת הגר"ע יוסף מיותר לחלוטין, כי הוא התיר (ביחוה דעת שם) לאכול בדיעבד דגים שבושלו בחלב...

וזה לשון הגר"ע שם: "ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה".

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “הלכה ומנהג”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: הכהן ההדיוט, טוביה פריד, שמש מרפא | 5 אורחים