עניית ברוך הוא וברוך שמו

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
עניית ברוך הוא וברוך שמו:
כתב השו"ע (סי' קכ"ד סעיף ה') "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום עונה ברוך הוא וברוך שמו". ומבואר במשנה ברורה שם (סקכ"ב( דגם על ברכות השחר עונה "ברוך הוא וברוך שמו". ורבים לא נזהרים בזה וראוי לדקדק בכך.

אמנם באג"מ (או"ח ח"ב סי' צ"ח) כתב שלא נהגו לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכות פרטיות כיון שאי"ז חיוב. אך דעת הגר"ח קניבסקי שליט"א (נוטרי אמן פל"א הערה ו') דאין למנהג זה שום מקור, וצריך לענות על כל ברכה ברוך הוא וברוך שמו.

ובערוה"ש (קכ"ד סק"י) כתב "אבל כשצריך לצאת בה כמו ברכות של קידוש והבדלה ושל תקיעת שופר ושל מקרא מגילה אסור לענות דהוי הפסק ומטעם זה יש הרבה מן הגדולים שאין דעתם נוחה מזה מפני ההמון שאינם יודעים זה וסוברים שחיוב הוא על כל ברכה לענות ב"ה וב"ש ואינם יוצאים בברכות חובה מפני שעונים גם באלו". וכן דעת הגר"א. וכן נהג מרן ראש הישיבה זללה"ה, ואף בחזרת הש"ץ לא היו ממתינים על הציבור לומר בהו"ש. כך העיר אחד מנכדיו בני הישיה"ק.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שלומי טויסיג אמר:
עניית ברוך הוא וברוך שמו:
כתב השו"ע (סי' קכ"ד סעיף ה') "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום עונה ברוך הוא וברוך שמו". ומבואר במשנה ברורה שם (סקכ"ב( דגם על ברכות השחר עונה "ברוך הוא וברוך שמו". ורבים לא נזהרים בזה וראוי לדקדק בכך.

אמנם באג"מ (או"ח ח"ב סי' צ"ח) כתב שלא נהגו לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכות פרטיות כיון שאי"ז חיוב. אך דעת הגר"ח קניבסקי שליט"א (נוטרי אמן פל"א הערה ו') דאין למנהג זה שום מקור, וצריך לענות על כל ברכה ברוך הוא וברוך שמו.

ובערוה"ש (קכ"ד סק"י) כתב "אבל כשצריך לצאת בה כמו ברכות של קידוש והבדלה ושל תקיעת שופר ושל מקרא מגילה אסור לענות דהוי הפסק ומטעם זה יש הרבה מן הגדולים שאין דעתם נוחה מזה מפני ההמון שאינם יודעים זה וסוברים שחיוב הוא על כל ברכה לענות ב"ה וב"ש ואינם יוצאים בברכות חובה מפני שעונים גם באלו". וכן דעת הגר"א. וכן נהג מרן ראש הישיבה זללה"ה, ואף בחזרת הש"ץ לא היו ממתינים על הציבור לומר בהו"ש. כך העיר אחד מנכדיו בני הישיה"ק.
מי זה?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תודה. אל תייחס לי כוונת אחרות.
מדוע אף בחזרת הש"ץ לא היו ממתינים על הציבור לומר בהו"ש - הרי בין כה הציבור כבר יצא ידי חובה בשל לחש?
 

HaimL

משתמש ותיק
שלומי טויסיג אמר:
עניית ברוך הוא וברוך שמו:
כתב השו"ע (סי' קכ"ד סעיף ה') "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום עונה ברוך הוא וברוך שמו". ומבואר במשנה ברורה שם (סקכ"ב( דגם על ברכות השחר עונה "ברוך הוא וברוך שמו". ורבים לא נזהרים בזה וראוי לדקדק בכך.

אמנם באג"מ (או"ח ח"ב סי' צ"ח) כתב שלא נהגו לענות ברוך הוא וברוך שמו בברכות פרטיות כיון שאי"ז חיוב. אך דעת הגר"ח קניבסקי שליט"א (נוטרי אמן פל"א הערה ו') דאין למנהג זה שום מקור, וצריך לענות על כל ברכה ברוך הוא וברוך שמו.

ובערוה"ש (קכ"ד סק"י) כתב "אבל כשצריך לצאת בה כמו ברכות של קידוש והבדלה ושל תקיעת שופר ושל מקרא מגילה אסור לענות דהוי הפסק ומטעם זה יש הרבה מן הגדולים שאין דעתם נוחה מזה מפני ההמון שאינם יודעים זה וסוברים שחיוב הוא על כל ברכה לענות ב"ה וב"ש ואינם יוצאים בברכות חובה מפני שעונים גם באלו". וכן דעת הגר"א. וכן נהג מרן ראש הישיבה זללה"ה, ואף בחזרת הש"ץ לא היו ממתינים על הציבור לומר בהו"ש. כך העיר אחד מנכדיו בני הישיה"ק.
יתר על כן הדעת נותנת שעל כל הזכרת שם שמים שהיא לצורך יש לענות ב"ה וב"ש, ולכן גם צדקו הנוהגים לענות ב"ה וב"ש על שם השם שבברכת כהנים. וצא ולמד מכך שהיו אומרים בשכמל"ו, כשהיו שומעים את שם השם בוידוי יוהכ"פ של כהן גדול, ולפי דרכנו, נלמד שיש לענות על כל הזכרת שם שמים. כך נ"ל.
 
 

אליהו52

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יתר על כן הדעת נותנת שעל כל הזכרת שם שמים שהיא לצורך יש לענות ב"ה וב"ש, ולכן גם צדקו הנוהגים לענות ב"ה וב"ש על שם השם שבברכת כהנים. וצא ולמד מכך שהיו אומרים בשכמל"ו, כשהיו שומעים את שם השם בוידוי יוהכ"פ של כהן גדול, ולפי דרכנו, נלמד שיש לענות על כל הזכרת שם שמים. כך נ"ל.

א"כ הדעת נותנת שאם שמעת את חברך אומר פסוקי דזמרה על כל הזכרת שם תאמר בהו"ש? תספור כמה פעמים זה יוצא... וכן נוסיף נידון האם מפסיקים בין הפרקים לבהו"ש ששמע את חברו אומר פסוקי דזמה תחשוב איך הבי"כ יראה

למעשה, מקור ההלכה היא הרא"ש שלמד זאת מגמ' וכיון שלא הביאוהו (למיטב ידיעתי) גאונים או ראשונים לפניו זהו מנהג טוב לנהוג בו וחייבים ע"פ השו"ע, אבל לכא' כל ברכה שיוצאים בה יד"ח ודאי לא יאמרו, וכן בכל מקום שיש מקום לעורר שלא לאמרו ייתכן וראוי לימנע עיין במעשה רב על דעת הגר"א שלא לאומרו בחזרת הש"ץ, אמנם ייתכן שהוא לשיטתו בחזרת הש"ץ דנחשב תפילה. (מדין התפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר על חזרת הש"ץ)  
 

HaimL

משתמש ותיק
אליהו52 אמר:
HaimL אמר:
יתר על כן הדעת נותנת שעל כל הזכרת שם שמים שהיא לצורך יש לענות ב"ה וב"ש, ולכן גם צדקו הנוהגים לענות ב"ה וב"ש על שם השם שבברכת כהנים. וצא ולמד מכך שהיו אומרים בשכמל"ו, כשהיו שומעים את שם השם בוידוי יוהכ"פ של כהן גדול, ולפי דרכנו, נלמד שיש לענות על כל הזכרת שם שמים. כך נ"ל.

א"כ הדעת נותנת שאם שמעת את חברך אומר פסוקי דזמרה על כל הזכרת שם תאמר בהו"ש? תספור כמה פעמים זה יוצא... וכן נוסיף נידון האם מפסיקים בין הפרקים לבהו"ש ששמע את חברו אומר פסוקי דזמה תחשוב איך הבי"כ יראה

למעשה, מקור ההלכה היא הרא"ש שלמד זאת מגמ' וכיון שלא הביאוהו (למיטב ידיעתי) גאונים או ראשונים לפניו זהו מנהג טוב לנהוג בו וחייבים ע"פ השו"ע, אבל לכא' כל ברכה שיוצאים בה יד"ח ודאי לא יאמרו, וכן בכל מקום שיש מקום לעורר שלא לאמרו ייתכן וראוי לימנע עיין במעשה רב על דעת הגר"א שלא לאומרו בחזרת הש"ץ, אמנם ייתכן שהוא לשיטתו בחזרת הש"ץ דנחשב תפילה. (מדין התפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר על חזרת הש"ץ)  
אם תאמין או לא, תיארתי לעצמי שמישהו ישאל שאלה דומה. כמובן, הכוונה היא להזכרת שם שמים בדרך של ברכה, או כל דבר הדומה לזה. לא בקריאת התורה, לא בפסוקי דזמרה, לא בזמירות שבת, סליחות, קינות וכל דבר הדומה להם. הבאתי דוגמאות מצויות, אבל אני לא יודע כרגע להגיד בזה כלל.

ועכ"פ, למנהג העולם שכן עונים ב"ה וב"ש בברכות השחר ובחזרת הש"ץ, אני לא רואה חילוק בין זה לבין לענות אחר המברך ברכת הנהנין וכדומה. יש חילוק בכך שיחיד המברך, ע"פ רוב אין מי שמכוון לברכותיו, ומי שכן מכוון, זה בדרך כלל בברכה שמתכוון לצאת בה יד"ח ואז הלא אסור לענות ב"ה וב"ש. אבל מי שרואה את חברו נוטל פרי ומברך, מדוע לא יענה אחריו ב"ה וב"ש.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
לי קשה בענין של חזרת הש"ץ, הרי גדר חזרת הש"ץ היא להוציא את מי שאינו בקיא, ומכל מקום מבואר שאף היום שאנו בקיאים גם כן יש לזה עדיין צורה של כאילו אנו יוצאים,
למשל, מבואר ברמ"א לעמוד בחזרת הש"ץ והטעם משום ששומע כעונה.
וא"כ למה יענו ברוך הוא וברוך שמו בחזרת הש"ץ?
דרך אגב, כלפי לייא פעם העלה פה כבר את הנושא היה שם הרבה חידושים.
מצאתי את זה לאחר חיפוש. https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=6351&hilit=%D7%9E%D7%94+%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90%D7%99#p81177
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
לי קשה בענין של חזרת הש"ץ, הרי גדר חזרת הש"ץ היא להוציא את מי שאינו בקיא, ומכל מקום מבואר שאף היום שאנו בקיאים גם כן יש לזה עדיין צורה של כאילו אנו יוצאים,
למשל, מבואר ברמ"א לעמוד בחזרת הש"ץ והטעם משום ששומע כעונה.
וא"כ למה יענו ברוך הוא וברוך שמו בחזרת הש"ץ?
דרך אגב, כלפי לייא פעם העלה פה כבר את הנושא היה שם הרבה חידושים.
אולי נהגו כך כדי שלא לבייש את שאינם בקיאים. ובזמן הרמ"א, לא היה רחוק מהמציאות, שיהיו אנשים שאינם יודעים עברי ותפילה.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
לי קשה בענין של חזרת הש"ץ, הרי גדר חזרת הש"ץ היא להוציא את מי שאינו בקיא, ומכל מקום מבואר שאף היום שאנו בקיאים גם כן יש לזה עדיין צורה של כאילו אנו יוצאים,
למשל, מבואר ברמ"א לעמוד בחזרת הש"ץ והטעם משום ששומע כעונה.
וא"כ למה יענו ברוך הוא וברוך שמו בחזרת הש"ץ?
דרך אגב, כלפי לייא פעם העלה פה כבר את הנושא היה שם הרבה חידושים.
אולי נהגו כך כדי שלא לבייש את שאינם בקיאים. ובזמן הרמ"א, לא היה רחוק מהמציאות, שיהיו אנשים שאינם יודעים עברי ותפילה.
לא משנה, עדיין זה תמוה מאוד, לומר ברוך הוא וברוך שמו שזה בעצם סתירה לשומע כעונה ואם היה חייב לצאת לא היה יוצא בכך.
ואם אני זוכר אז ברמא ובפוסקים שם סימן קכד מבואר שזה גם כהיום שכבר התפללו.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
לי קשה בענין של חזרת הש"ץ, הרי גדר חזרת הש"ץ היא להוציא את מי שאינו בקיא, ומכל מקום מבואר שאף היום שאנו בקיאים גם כן יש לזה עדיין צורה של כאילו אנו יוצאים,
למשל, מבואר ברמ"א לעמוד בחזרת הש"ץ והטעם משום ששומע כעונה.
וא"כ למה יענו ברוך הוא וברוך שמו בחזרת הש"ץ?
דרך אגב, כלפי לייא פעם העלה פה כבר את הנושא היה שם הרבה חידושים.
אולי נהגו כך כדי שלא לבייש את שאינם בקיאים. ובזמן הרמ"א, לא היה רחוק מהמציאות, שיהיו אנשים שאינם יודעים עברי ותפילה.
לא משנה, עדיין זה תמוה מאוד, לומר ברוך הוא וברוך שמו שזה בעצם סתירה לשומע כעונה ואם היה חייב לצאת לא היה יוצא בכך.
ואם אני זוכר אז ברמא ובפוסקים שם סימן קכד מבואר שזה גם כהיום שכבר התפללו.
חיפשתי עכשיו ברמ"א את הטעם שכתבת, ולא מצאתיו
​​
סימן קכ"ד סעיף ד'כששליח ציבור חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו ויכוין לברכת החזן.
(יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר השליח ציבור התפלה) (הגהות מנהגים):
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
אולי נהגו כך כדי שלא לבייש את שאינם בקיאים. ובזמן הרמ"א, לא היה רחוק מהמציאות, שיהיו אנשים שאינם יודעים עברי ותפילה.
לא משנה, עדיין זה תמוה מאוד, לומר ברוך הוא וברוך שמו שזה בעצם סתירה לשומע כעונה ואם היה חייב לצאת לא היה יוצא בכך.
ואם אני זוכר אז ברמא ובפוסקים שם סימן קכד מבואר שזה גם כהיום שכבר התפללו.
חיפשתי עכשיו ברמ"א את הטעם שכתבת, ולא מצאתיו
​​
סימן קכ"ד סעיף ד'כששליח ציבור חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו ויכוין לברכת החזן.
(יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר השליח ציבור התפלה) (הגהות מנהגים):
ומה טעמו של ההגהות ומנהגים עיי"ש במשנ"ב בשם הפמ"ג.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אגב, מסתימת לשון המחבר בסעיף ה', משמע שצריך לענות ב"ה וב"ש על כל ברכה

על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו:
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
לא משנה, עדיין זה תמוה מאוד, לומר ברוך הוא וברוך שמו שזה בעצם סתירה לשומע כעונה ואם היה חייב לצאת לא היה יוצא בכך.
ואם אני זוכר אז ברמא ובפוסקים שם סימן קכד מבואר שזה גם כהיום שכבר התפללו.
חיפשתי עכשיו ברמ"א את הטעם שכתבת, ולא מצאתיו
​​
סימן קכ"ד סעיף ד'כששליח ציבור חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו ויכוין לברכת החזן.
(יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר השליח ציבור התפלה) (הגהות מנהגים):
ומה טעמו של ההגהות ומנהגים עיי"ש.
הכוונה היא להגהות המנהגים של מהר"י טירנא, נכון? עיינתי שם, ומשמע מדבריו שהמנהג הוא משום כבוד שמיים.

​​​שכך כתוב, ירושלמי כולא יומא את קאי בשוקא ולית את לעי ובשעתא זעירתא את לעי. מכאן שאין לישב בשעת שהש"ץ אומר י"ח מצאתי. 

ועוד מביא שם ראיה מתקיעות דמיושב ודמעומד, ונראה לי מדבריו, שמאחר והש"ץ קאי בתפילת עמידה, יש להם לציבור לעמוד משום כבוד שמיים (דהא מנהגנו הפשוט שאין יוצאים יד"ח במוסף ר"ה של הש"ץ, ומתפללים כל התשע ברכות בלחש, ומה גם למנהג שתוקעים בלחש).
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
אין זה סתירה, יתכן שמעיקר הדין גם מדין שומע כעונה אפשר לשבת, האור גדול מדבר על זה בסוף מסכת ראש השנה.
וכך משמע בראשונים לענין ספירת העומר שהיו יוצאים מהש"ץ בישיבה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
לי קשה בענין של חזרת הש"ץ, הרי גדר חזרת הש"ץ היא להוציא את מי שאינו בקיא, ומכל מקום מבואר שאף היום שאנו בקיאים גם כן יש לזה עדיין צורה של כאילו אנו יוצאים,
למשל, מבואר ברמ"א לעמוד בחזרת הש"ץ והטעם משום ששומע כעונה.
וא"כ למה יענו ברוך הוא וברוך שמו בחזרת הש"ץ?
דרך אגב, כלפי לייא פעם העלה פה כבר את הנושא היה שם הרבה חידושים.
מצאתי את זה לאחר חיפוש. https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=6351&hilit=%D7%9E%D7%94+%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90%D7%99#p81177
נשאל כבר בהודעות הראשונות של האשכול
נדיב לב אמר:
מדוע אף בחזרת הש"ץ לא היו ממתינים על הציבור לומר בהו"ש - הרי בין כה הציבור כבר יצא ידי חובה בשל לחש?
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=8571&p=114004#p113699
כלפי ליא אמר:
הכהן אמר:
שאר לעמו אמר:
ואף אצל כל העדות מהיכן מגיע 'ברוך הוא וברך שמו'. ובאמת הרב מבריסק לא היה אומר ברוך הוא וברוך שמו, וכפי שאנו נוהגים לא לענות באמצע ברכה שיוצאים יד"ח דהוי הפסק.
שלחן ערוך אורח חיים סימן קכד סעיף ה אמר:
על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו:
זה חיוב דאורייתא לפי הרא"ש
וזה לא הרב מבריסק אלא מובא בשם הגר"א, וזה באמת תמוה מאוד נגד ראשונים מפורשים שלמדו כן מגמרות מדרשה מהפסוקים, והלכה פסוקה בשו"ע.
וכבר תמה בזה התורה תמימה (פרשת האזינו) על מנהג תמוה זה שיש שאין אומרים ב"ה וב"ש, לעקור חיוב דאורייתא.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
אין זה סתירה, יתכן שמעיקר הדין גם מדין שומע כעונה אפשר לשבת, האור גדול מדבר על זה בסוף מסכת ראש השנה.
וכך משמע בראשונים לענין ספירת העומר שהיו יוצאים מהש"ץ בישיבה.


סתירה למה? אתה הבאת טעם שלא מצאתי כתוב. אך אני רואה עכשיו שהבאת עוד מקורות לנושא, אשתדל לעיין בהם.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
אין זה סתירה, יתכן שמעיקר הדין גם מדין שומע כעונה אפשר לשבת, האור גדול מדבר על זה בסוף מסכת ראש השנה.
וכך משמע בראשונים לענין ספירת העומר שהיו יוצאים מהש"ץ בישיבה.


סתירה למה? אתה הבאת טעם שלא מצאתי כתוב. אך אני רואה עכשיו שהבאת עוד מקורות לנושא, אשתדל לעיין בהם.
הבאתי שהמשנ"ב כתב כן בשם הפמ"ג.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
אין זה סתירה, יתכן שמעיקר הדין גם מדין שומע כעונה אפשר לשבת, האור גדול מדבר על זה בסוף מסכת ראש השנה.
וכך משמע בראשונים לענין ספירת העומר שהיו יוצאים מהש"ץ בישיבה.


סתירה למה? אתה הבאת טעם שלא מצאתי כתוב. אך אני רואה עכשיו שהבאת עוד מקורות לנושא, אשתדל לעיין בהם.
הבאתי שהמשנ"ב כתב כן בשם הפמ"ג.
עיינתי עכשיו בפמ"ג במשבצות, ולא זה מה שראיתי שם, אלא שזה מנהג קדמונים (כנראה כוונתו למה שהובא ברמ"א בשם הגהות מנהגים). ואח"כ אומר שבד"א של הש"ץ אסור מדינא לשבת, גם אלה שמכוונים לצאת ידי  חובה בתפילתו. אבל לא הוזכר שם שיש לעמוד מטעם ששומע כעונה. או שאני מפספס משהו.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
סתירה למה? אתה הבאת טעם שלא מצאתי כתוב. אך אני רואה עכשיו שהבאת עוד מקורות לנושא, אשתדל לעיין בהם.
הבאתי שהמשנ"ב כתב כן בשם הפמ"ג.
עיינתי עכשיו בפמ"ג במשבצות, ולא זה מה שראיתי שם, אלא שזה מנהג קדמונים (כנראה כוונתו למה שהובא ברמ"א בשם הגהות מנהגים). ואח"כ אומר שבד"א של הש"ץ אסור מדינא לשבת, גם אלה שמכוונים לצאת ידי  חובה בתפילתו. אבל לא הוזכר שם שיש לעמוד מטעם ששומע כעונה. או שאני מפספס משהו.
לא ראיתי בתוך הפמ"ג, אני מאמין למשנ"ב שהביא כן בשמו.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
הבאתי שהמשנ"ב כתב כן בשם הפמ"ג.
עיינתי עכשיו בפמ"ג במשבצות, ולא זה מה שראיתי שם, אלא שזה מנהג קדמונים (כנראה כוונתו למה שהובא ברמ"א בשם הגהות מנהגים). ואח"כ אומר שבד"א של הש"ץ אסור מדינא לשבת, גם אלה שמכוונים לצאת ידי  חובה בתפילתו. אבל לא הוזכר שם שיש לעמוד מטעם ששומע כעונה. או שאני מפספס משהו.
לא ראיתי בתוך הפמ"ג, אני מאמין למשנ"ב שהביא כן בשמו.
אכן, עיינתי עכשיו, הלשון הזאת נמצאת במשנה ברורה, ומציין לפמ"ג. אבל, את תחילת הדברים (שבהם כתוב הטעם של שומע כעונה) לא מצאתי בדברי הפמ"ג, וכפי שכתבתי, מלשון הגהות המנהגים נראה שהטעם אחר. ולפי מה שאני מבין מדברי הגאון הח"ח במשנה ברורה, הטעם הוא, שבמקור, השומעים מהש"ץ, היו יוצאים יד"ח בתפילתו, וכאילו מתפללים הם בעצמם (ומן הסתם, היו כולם נוהגים כן, כדי שלא לבייש את אלו שאינם בקיאים)
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
עיינתי עכשיו בפמ"ג במשבצות, ולא זה מה שראיתי שם, אלא שזה מנהג קדמונים (כנראה כוונתו למה שהובא ברמ"א בשם הגהות מנהגים). ואח"כ אומר שבד"א של הש"ץ אסור מדינא לשבת, גם אלה שמכוונים לצאת ידי  חובה בתפילתו. אבל לא הוזכר שם שיש לעמוד מטעם ששומע כעונה. או שאני מפספס משהו.
לא ראיתי בתוך הפמ"ג, אני מאמין למשנ"ב שהביא כן בשמו.
אכן, עיינתי עכשיו, הלשון הזאת נמצאת במשנה ברורה, ומציין לפמ"ג. אבל, את תחילת הדברים (שבהם כתוב הטעם של שומע כעונה) לא מצאתי בדברי הפמ"ג, וכפי שכתבתי, מלשון הגהות המנהגים נראה שהטעם אחר. ולפי מה שאני מבין מדברי הגאון הח"ח במשנה ברורה, הטעם הוא, שבמקור, השומעים מהש"ץ, היו יוצאים יד"ח בתפילתו, וכאילו מתפללים הם בעצמם (ומן הסתם, היו כולם נוהגים כן, כדי שלא לבייש את אלו שאינם בקיאים)
על מה אתה מדבר אתה סבור שבתקופת הרמא אנשים היו יוצאים מהש"ץ? לא נראה לי.
ועכפ המשנה ברורה שהעתיקו ודאי התכוון גם באופן שכולם מתפללים לבד.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
לא ראיתי בתוך הפמ"ג, אני מאמין למשנ"ב שהביא כן בשמו.
אכן, עיינתי עכשיו, הלשון הזאת נמצאת במשנה ברורה, ומציין לפמ"ג. אבל, את תחילת הדברים (שבהם כתוב הטעם של שומע כעונה) לא מצאתי בדברי הפמ"ג, וכפי שכתבתי, מלשון הגהות המנהגים נראה שהטעם אחר. ולפי מה שאני מבין מדברי הגאון הח"ח במשנה ברורה, הטעם הוא, שבמקור, השומעים מהש"ץ, היו יוצאים יד"ח בתפילתו, וכאילו מתפללים הם בעצמם (ומן הסתם, היו כולם נוהגים כן, כדי שלא לבייש את אלו שאינם בקיאים)
על מה אתה מדבר אתה סבור שבתקופת הרמא אנשים היו יוצאים מהש"ץ? לא נראה לי.
ועכפ המשנה ברורה שהעתיקו ודאי התכוון גם באופן שכולם מתפללים לבד.
כפי שכתבתי בדיון הנוכחי, אני בהחלט סבור שבזמן הרמ"א, ואפילו בזמן הפמ"ג, ואפילו בזמן המשנה ברורה, יכולים היו להיות אנשים שיוצאים מהש"ץ.
ולפי מה שראיתי, לא כל דברי המ"ב בזה הועתקו מדברי הפמ"ג (אלא אם כן אני מפספס משהו), ולא הבנתי את דבריו כפי שאתה הבנת, שאפילו בכולם בקיאים, צריכים לעמוד מן הדין, אלא שעיקר הדין היה רק בכאלה שאינם בקיאים (והחידוש הוא, שאע"פ שאין מתפללים בעצמם, יש להם לעמוד כיוון שדומים כמתפללים) ונשתרבב מזה שבאופן כללי, יש לעמוד בחזרת הש"ץ.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
אכן, עיינתי עכשיו, הלשון הזאת נמצאת במשנה ברורה, ומציין לפמ"ג. אבל, את תחילת הדברים (שבהם כתוב הטעם של שומע כעונה) לא מצאתי בדברי הפמ"ג, וכפי שכתבתי, מלשון הגהות המנהגים נראה שהטעם אחר. ולפי מה שאני מבין מדברי הגאון הח"ח במשנה ברורה, הטעם הוא, שבמקור, השומעים מהש"ץ, היו יוצאים יד"ח בתפילתו, וכאילו מתפללים הם בעצמם (ומן הסתם, היו כולם נוהגים כן, כדי שלא לבייש את אלו שאינם בקיאים)
על מה אתה מדבר אתה סבור שבתקופת הרמא אנשים היו יוצאים מהש"ץ? לא נראה לי.
ועכפ המשנה ברורה שהעתיקו ודאי התכוון גם באופן שכולם מתפללים לבד.
כפי שכתבתי בדיון הנוכחי, אני בהחלט סבור שבזמן הרמ"א, ואפילו בזמן הפמ"ג, ואפילו בזמן המשנה ברורה, יכולים היו להיות אנשים שיוצאים מהש"ץ.
ולפי מה שראיתי, לא כל דברי המ"ב בזה הועתקו מדברי הפמ"ג (אלא אם כן אני מפספס משהו), ולא הבנתי את דבריו כפי שאתה הבנת, שאפילו בכולם בקיאים, צריכים לעמוד מן הדין, אלא שעיקר הדין היה רק בכאלה שאינם בקיאים (והחידוש הוא, שאע"פ שאין מתפללים בעצמם, יש להם לעמוד כיוון שדומים כמתפללים) ונשתרבב מזה שבאופן כללי, יש לעמוד בחזרת הש"ץ.
אז למה המשנב לא כותב שהדברים אמורים רק לגבי אלו שיוצאים מהש"ץ?
אני מצטער אבל דבריך מוזרים בעיני.
מענין מה דעת הציבור על כך?
 
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
HaimL אמר:
איש אל רעהו אמר:
על מה אתה מדבר אתה סבור שבתקופת הרמא אנשים היו יוצאים מהש"ץ? לא נראה לי.
ועכפ המשנה ברורה שהעתיקו ודאי התכוון גם באופן שכולם מתפללים לבד.
כפי שכתבתי בדיון הנוכחי, אני בהחלט סבור שבזמן הרמ"א, ואפילו בזמן הפמ"ג, ואפילו בזמן המשנה ברורה, יכולים היו להיות אנשים שיוצאים מהש"ץ.
ולפי מה שראיתי, לא כל דברי המ"ב בזה הועתקו מדברי הפמ"ג (אלא אם כן אני מפספס משהו), ולא הבנתי את דבריו כפי שאתה הבנת, שאפילו בכולם בקיאים, צריכים לעמוד מן הדין, אלא שעיקר הדין היה רק בכאלה שאינם בקיאים (והחידוש הוא, שאע"פ שאין מתפללים בעצמם, יש להם לעמוד כיוון שדומים כמתפללים) ונשתרבב מזה שבאופן כללי, יש לעמוד בחזרת הש"ץ.
אז למה המשנב לא כותב שהדברים אמורים רק לגבי אלו שיוצאים מהש"ץ?
אני מצטער אבל דבריך מוזרים בעיני.
מענין מה דעת הציבור על כך?
אל תצטער, מותר לנו להבין את הדברים באופן שונה. לי ברור שמה שכתב המשנה ברורה, כיוון שמכוונים ושומעים מהש"ץ וכו' כוונתו היא על אלה שמכוונים לצאת יד"ח, שאחרת, מי מכוון ושומע, ומה מועילה כוונה בזה, הלא לא מכוונים אלא לענות האמנים רק כדי לקיים את תקנת החזרה, אבל אין מי שמכוון לברכותיו, שאין זה מועיל לשום דבר מדינא. אבל, מעניין, מה דעת הציבור.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
למה לא להצטער? אני מצטער על מי שמבין את הדברים לא נכון.
זה היה משעשע. מפאת כבודך, ומאחר ונוכחתי בטוהר כוונתך, אני לא אמשיך את הדיון בסגנון הדברים האלה.
 
 

חכם באשי

משתמש ותיק
היכן מתועד עניית ב"ה וב"ש, לפני הרא"ש?

האם מצינו בפסוקים שהזהירו על אלה שאינם עונים ב"ה וב"ש?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חכם באשי אמר:
האם מצינו בפסוקים שהזהירו על אלה שאינם עונים ב"ה וב"ש?
שולחן ערוך סימן קכד סעיף ה שהוזכר לא מספק אותך?

"על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו"
 

נדיב לב

משתמש ותיק
טור אורח חיים סימן קכד
ושמעתי מאבא מורי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו וזה שאמר משה רבינו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה ע"כ
 
חלק עליון תַחתִית