כשיש מיעוט פוסקים המתירים נגד רבים

וישכון

משתמש ותיק
האם מותר מעיקר הדין לסמוך על המתירים ואפילו בדאורייתא, או שחייבים לילך אחר הרוב, אם אסור איך הפוסקים המתירים שיודעים שרבים חולקים עליהם מותרים להכשיל את הרבים.
 

איש ירושלם

משתמש רגיל
הרבה חושבים שבכל נושא ועניין יש דין הליכה אחר רוב, ואפי' לדוגמא הרבה מאד אברכים חשובים, מו"צים וכד' מול הכרעת מיעוט גדולים כהחזו"א, הגרי"ז, וכיו"ב
או באופן שנחלקו רבנים שלא דנו יחד ולא שמעו מכלי ראשון, האחד טענות השני, במקרה הטוב, ובמקרה היותר גרוע לא יודעים כלל הסברות של שכנגדם,

ואילו בספר החינוך מצוה ע"ח כתב "ובחירת רוב לפי הדומה הוא בששני הכתות החולקות יודעות בחכמת התורה בשווה,
שאין לומר שכת חכמים מועטת לא תכריע כת בורים מרובה ואפילו כיוצא מצריים,"

ועוד עניין כתב מרן הגרח"ע גרודז'ינסקי זצוק"ל "כמדומה שהרוב הסכימו ע"ז אולם באשר לא התייעצנו יחד ולא שמענו את נימוקי המיעוט שלא הסכימו - בודאי אין לזה תוקף של רוב ע"פ ד"ת"
("קדמא ואזלא" נתן תודה ולאחר מכן עשה "אזלא גרש" והסיר את התודה)
 

וישכון

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ירושלם אמר:
הרבה חושבים שבכל נושא ועניין יש דין הליכה אחר רוב, ואפי' לדוגמא הרבה מאד אברכים חשובים, מו"צים וכד' מול הכרעת מיעוט גדולים כהחזו"א, הגרי"ז, וכיו"ב
או באופן שנחלקו רבנים שלא דנו יחד ולא שמעו מכלי ראשון, האחד טענות השני, במקרה הטוב, ובמקרה היותר גרוע לא יודעים כלל הסברות של שכנגדם,

ואילו בספר החינוך מצוה ע"ח כתב "ובחירת רוב לפי הדומה הוא בששני הכתות החולקות יודעות בחכמת התורה בשווה,
שאין לומר שכת חכמים מועטת לא תכריע כת בורים מרובה ואפילו כיוצא מצריים,"

ועוד עניין כתב מרן הגרח"ע גרודז'ינסקי זצוק"ל "כמדומה שהרוב הסכימו ע"ז אולם באשר לא התייעצנו יחד ולא שמענו את נימוקי המיעוט שלא הסכימו - בודאי אין לזה תוקף של רוב ע"פ ד"ת"
כפי שזכור לי בפוסקים כתוב שאפילו כשהרוב הם פחות מהמיעוט בחכמה ובמנין הולכים אחר הרוב כמו שבית שמאי מחדדי טפי אבל בית הלל היו הרוב. 
 
 
וישכון אמר:
האם מותר מעיקר הדין לסמוך על המתירים ואפילו בדאורייתא, או שחייבים לילך אחר הרוב, אם אסור איך הפוסקים המתירים שיודעים שרבים חולקים עליהם מותרים להכשיל את הרבים.
אין חיוב ללכת אחר הרוב רק בסנהדרין, שכל החכמים ישבו יחד וליבנו את ההלכה זה בפני זה, אבל פוסקים שכל אחד כתב דעתו בספרו אין חובה ללכת אחר הרוב.
ויש לכלל זה כמה ראיות:

א. השוע פוסק כמו שלושת עמודי הוראה, הרמב"ם והרי"ף והרא"ש, ולאו דווקא כדעת רוב הראשונים. עיין בהקדמת הבית יוסף:
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך:
ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה:
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול: 

ב. שבת קל עמוד א:
תנו רבנן במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב 
כלומר על אף שרוב החכמים לא סברו כרבי אליעזר ורבי יוסי, אבל במקומם היו נוהגים כדעתם ולא כדעת הרוב. וזה חידוש גדול, שהרי גם רבי יוסי וגם חכמים החולקים כולם היו חיים וכולם היו באותו הדור.

ג. שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן יד
ובשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סימן י"ד) הסביר הטעם לזה, שאע"פ שנאמר אחרי רבים להטות, זהו דוקא כשנחלקו פנים אל פנים, ובטלה דעת המיעוט מפני הרוב, אבל כשפוסקים כותבים בחיבוריהם חוות דעתם בהלכה, לא שייך בזה דין אחרי רבים להטות מן התורה. וכמ"ש הגאון מהר"ם בן חביב בספר גט פשוט בכללים ע"ש. וכן כתב בשו"ת אהל יצחק חסיד (בחידושי הרמב"ם דף ג' ע"ד). ויש להוסיף עוד לפי מ"ש בשו"ת שארית יהודה (דף נ"ח ע"ג) בשם אחיו הגאון ר' זלמן בעל התניא, דלא שייך דין אחרי רבים להטות אלא בדור ההוא, ולא בדורות שלאחר מכן ע"ש. 
שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נח
וראה עוד בשו"ת שארית יהודה (דף נח ע"ג) בשם אחיו הגאון רבי שניאור זלמן בעל התניא, שדין אחרי רבים להטות אינו אלא באותו דור שנחלקו בדבר, אבל בדורות הבאים לאחר מכן כיון שיכול בית דין שלאחריהם לסתור דבריהם ולחזור ולדון בענין אחר, אין חיוב ללכת אחר הרוב, לפיכך יכולים לסמוך על היחיד בשעת הדחק. ע"ש. וראה עוד בפירוש הרמב"ם והראב"ד (בפרק קמא דעדיות משנה ה'), ובגט פשוט הנ"ל. ואכמ"ל. 

 
 

וישכון

משתמש ותיק
פותח הנושא
רחמים אמר:
וישכון אמר:
האם מותר מעיקר הדין לסמוך על המתירים ואפילו בדאורייתא, או שחייבים לילך אחר הרוב, אם אסור איך הפוסקים המתירים שיודעים שרבים חולקים עליהם מותרים להכשיל את הרבים.
אין חיוב ללכת אחר הרוב רק בסנהדרין, שכל החכמים ישבו יחד וליבנו את ההלכה זה בפני זה, אבל פוסקים שכל אחד כתב דעתו בספרו אין חובה ללכת אחר הרוב.
ויש לכלל זה כמה ראיות:

א. השוע פוסק כמו שלושת עמודי הוראה, הרמב"ם והרי"ף והרא"ש, ולאו דווקא כדעת רוב הראשונים. עיין בהקדמת הבית יוסף:
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך:
ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה:
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול: 

ב. שבת קל עמוד א:
תנו רבנן במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב 
כלומר על אף שרוב החכמים לא סברו כרבי אליעזר ורבי יוסי, אבל במקומם היו נוהגים כדעתם ולא כדעת הרוב. וזה חידוש גדול, שהרי גם רבי יוסי וגם חכמים החולקים כולם היו חיים וכולם היו באותו הדור.

ג. שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן יד
ובשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סימן י"ד) הסביר הטעם לזה, שאע"פ שנאמר אחרי רבים להטות, זהו דוקא כשנחלקו פנים אל פנים, ובטלה דעת המיעוט מפני הרוב, אבל כשפוסקים כותבים בחיבוריהם חוות דעתם בהלכה, לא שייך בזה דין אחרי רבים להטות מן התורה. וכמ"ש הגאון מהר"ם בן חביב בספר גט פשוט בכללים ע"ש. וכן כתב בשו"ת אהל יצחק חסיד (בחידושי הרמב"ם דף ג' ע"ד). ויש להוסיף עוד לפי מ"ש בשו"ת שארית יהודה (דף נ"ח ע"ג) בשם אחיו הגאון ר' זלמן בעל התניא, דלא שייך דין אחרי רבים להטות אלא בדור ההוא, ולא בדורות שלאחר מכן ע"ש. 
שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נח
וראה עוד בשו"ת שארית יהודה (דף נח ע"ג) בשם אחיו הגאון רבי שניאור זלמן בעל התניא, שדין אחרי רבים להטות אינו אלא באותו דור שנחלקו בדבר, אבל בדורות הבאים לאחר מכן כיון שיכול בית דין שלאחריהם לסתור דבריהם ולחזור ולדון בענין אחר, אין חיוב ללכת אחר הרוב, לפיכך יכולים לסמוך על היחיד בשעת הדחק. ע"ש. וראה עוד בפירוש הרמב"ם והראב"ד (בפרק קמא דעדיות משנה ה'), ובגט פשוט הנ"ל. ואכמ"ל. 
נכון שאין דין אחרי רבים להטות, אבל בכל זאת יש דין לפסוק כהרוב כמבואר ברמ"א ובש"ך חו"מ סימן כה וביו"ד סימן רמב.
 
 

איש ירושלם

משתמש רגיל
וישכון אמר:
רחמים אמר:
וישכון אמר:
האם מותר מעיקר הדין לסמוך על המתירים ואפילו בדאורייתא, או שחייבים לילך אחר הרוב, אם אסור איך הפוסקים המתירים שיודעים שרבים חולקים עליהם מותרים להכשיל את הרבים.
אין חיוב ללכת אחר הרוב רק בסנהדרין, שכל החכמים ישבו יחד וליבנו את ההלכה זה בפני זה, אבל פוסקים שכל אחד כתב דעתו בספרו אין חובה ללכת אחר הרוב.
ויש לכלל זה כמה ראיות:

א. השוע פוסק כמו שלושת עמודי הוראה, הרמב"ם והרי"ף והרא"ש, ולאו דווקא כדעת רוב הראשונים. עיין בהקדמת הבית יוסף:
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך:
ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה:
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול: 

ב. שבת קל עמוד א:
תנו רבנן במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב 
כלומר על אף שרוב החכמים לא סברו כרבי אליעזר ורבי יוסי, אבל במקומם היו נוהגים כדעתם ולא כדעת הרוב. וזה חידוש גדול, שהרי גם רבי יוסי וגם חכמים החולקים כולם היו חיים וכולם היו באותו הדור.

ג. שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן יד
ובשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סימן י"ד) הסביר הטעם לזה, שאע"פ שנאמר אחרי רבים להטות, זהו דוקא כשנחלקו פנים אל פנים, ובטלה דעת המיעוט מפני הרוב, אבל כשפוסקים כותבים בחיבוריהם חוות דעתם בהלכה, לא שייך בזה דין אחרי רבים להטות מן התורה. וכמ"ש הגאון מהר"ם בן חביב בספר גט פשוט בכללים ע"ש. וכן כתב בשו"ת אהל יצחק חסיד (בחידושי הרמב"ם דף ג' ע"ד). ויש להוסיף עוד לפי מ"ש בשו"ת שארית יהודה (דף נ"ח ע"ג) בשם אחיו הגאון ר' זלמן בעל התניא, דלא שייך דין אחרי רבים להטות אלא בדור ההוא, ולא בדורות שלאחר מכן ע"ש. 
שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נח
וראה עוד בשו"ת שארית יהודה (דף נח ע"ג) בשם אחיו הגאון רבי שניאור זלמן בעל התניא, שדין אחרי רבים להטות אינו אלא באותו דור שנחלקו בדבר, אבל בדורות הבאים לאחר מכן כיון שיכול בית דין שלאחריהם לסתור דבריהם ולחזור ולדון בענין אחר, אין חיוב ללכת אחר הרוב, לפיכך יכולים לסמוך על היחיד בשעת הדחק. ע"ש. וראה עוד בפירוש הרמב"ם והראב"ד (בפרק קמא דעדיות משנה ה'), ובגט פשוט הנ"ל. ואכמ"ל. 
נכון שאין דין אחרי רבים להטות, אבל בכל זאת יש דין לפסוק כהרוב כמבואר ברמ"א ובש"ך חו"מ סימן כה וביו"ד סימן רמב.
לא מדויק! הש"ך (ב"פלפול" נמצא אחרי סי' רמ"ב) להדיא מדבר וסומך את כל טענותיו כנגד הב"ח דווקא על דין אחרי רבים להטות דאורייתא יעוי"ש היטב.
השאלה היא רק את מי מחשבים בתוך הרוב. 
  
 
 

וישכון

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ירושלם אמר:
וישכון אמר:
רחמים אמר:
אין חיוב ללכת אחר הרוב רק בסנהדרין, שכל החכמים ישבו יחד וליבנו את ההלכה זה בפני זה, אבל פוסקים שכל אחד כתב דעתו בספרו אין חובה ללכת אחר הרוב.
ויש לכלל זה כמה ראיות:

א. השוע פוסק כמו שלושת עמודי הוראה, הרמב"ם והרי"ף והרא"ש, ולאו דווקא כדעת רוב הראשונים. עיין בהקדמת הבית יוסף:


ב. שבת קל עמוד א:

כלומר על אף שרוב החכמים לא סברו כרבי אליעזר ורבי יוסי, אבל במקומם היו נוהגים כדעתם ולא כדעת הרוב. וזה חידוש גדול, שהרי גם רבי יוסי וגם חכמים החולקים כולם היו חיים וכולם היו באותו הדור.

ג. שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן יד

שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נח
נכון שאין דין אחרי רבים להטות, אבל בכל זאת יש דין לפסוק כהרוב כמבואר ברמ"א ובש"ך חו"מ סימן כה וביו"ד סימן רמב.
לא מדויק! הש"ך (ב"פלפול" נמצא אחרי סי' רמ"ב) להדיא מדבר וסומך את כל טענותיו כנגד הב"ח דווקא על דין אחרי רבים להטות דאורייתא יעוי"ש היטב.
השאלה היא רק את מי מחשבים בתוך הרוב. 
  
נכון בשך משמע שזה מדין אחרי רבים להטות, ולפי זה גם אם הדבר קרוב לשקול וגם המיעוט הם גדולים מהרוב צריך מן התורה לפסוק כרוב, וזה חידוש. 

וקשה על השך, שא"כ גם המיעוט יהיו צריכים לבטל דעתם מפני הרוב, וזה וודאי לא שמענו. 

אבל עכ"פ גם לחולקים על השך שאין דין אחרי רבים להטות, אין מי שחולק שאחד מכללי הפסק הוא להכריע כהרוב, ולא מצינו מי שחולק על זה. 
 
חלק עליון תַחתִית