שהשמחה במעונו. האם באמת בזמנינו "ערבה >כל< שמחה"?

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
הנה הגמרא בכתובות ח. נכתבה כידוע אחרי שביהמ"ק חרב וישראל גלו.
ואעפ"כ בזמן הגמ' עדיין אמרו "שהשמחה במעונו" גם בלי שבע ברכות כל י"ב חודש מהחתונה. 

וא"כ תמוה אתמה - איך בלי להתבלבל כולם מצטטים מהפוסקים שהאידנא אין אומרים "שהשמחה במעונו" משום שערבה כל שמחה. 
האם לא צריך לפני כן לבדוק שוב את המציאות כעת?
והרי בודאי גם בזמן הגמ' היו צרות רבות וכידוע, אלא שכנראה הן לא היו כה גדולות כמו בזמן הסמ"ג שהוא זה שכ' שהאידנא ערבה כל שמחה. 

וכדי שלא תאמרו שבאמת הכוונה היא לשמחה הרוחנית שאין אני ואתם יודעים טיבה ומהותה והיא היא זו שנסתלקה מאיתנו רק אחרי זמן הגמ' כי בזמן הגמ' היתה עדיין שמחת שרידי בית המקדש החרב וכו'. 

לכן אצטט את לשון המהרש"ל ביש"ש כתובות א' יב:
"והאידנא בוודאי שערבה כל שמחה וקושי הגלות וצער המחיה..." 
הרי לנו שהיה פשוט לו שמדובר בשמחה אנושית רגילה. 

והאמת שגם הפסוק שהוא המקור של התערבבות השמחה הלזו - מדבר על שמחה אנושית.
כי הנביא (ישעיהו כד יא) מאיים על רשעים שיקרה להם אסונות ואז תהיה התוצאה "ערבה כל שמחה" כלשונו. 



נ. ב. כמובן תמיד תוכלו לטעון שעדיין רע לנו עד מאוד בדיוק כמו שהיה בגירוש ספרד ובאינקווזיציה ובפרעות ת"ח ות"ט וחמלניצקי ובסיביר ובטרבלינקה וכו'. 
רק תצטרכו להוסיף ולטעון שזה יותר גרוע פיזית ונפשית מכל התקופות הגרועות שבזמן הגמ' וכנ"ל. 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
האמת שאח"כ חשבתי לעצמי שלו יצוייר שנחליט שכיום זה ספק האם השמחה ערבה (החשיכה, כמו הערב שמש) עד כדי כך כמו בימי הסמ"ג ואחריו.
הרי מספק שב ואל תעשה, ולכן מספק אין אומרים "שהשמחה במעונו" כשאולי זהו שקר יחסית לימי הסמ"ג וכדומה.

אבל מאידך גם במצב של ספק שכזה - עדיין אין זה מתיר לכפור בטובתו של מקום ולומר ולכתוב בבטחון מלא שנכון לעכשיו אנו במצב אוטומטי ש"ערבה כל שמחה".
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
הערה במקומה

רק אעיר דבר נכון
שאמנם בימינו אין את הצרות והגזירות שהיו בימי הסמ"ג 
אבל מבחינה תרבותית
התרבות הקרה של ימינו
ערבה אצליינו כל שמחה
כי איבדנו את החיים הטבעיים

וכי ראית פעם שעורכים בתוך השנה
לכבוד החתן והכלה אייזה משתה ושמחה [שזה תנאי באמירת שמחה במעונו]
 

שלום רב

משתמש ותיק
אפשר עוד לתרץ בפשטות, כי אמת שבזמן הגמרא נראה שהיו אומרים 'שהשמחה במעונו' גם לאחר חורבן ביהמ"ק ולא ביטלו אמירתו, אולם אחרי שהראשונים ביטלו אמירת 'שהשמחה במעונו' מלבד בז' ימי המשתה בגלל הצרות שהיו בימיהם, צריך שמחה אמיתית כדי להחזיר אותה, ואין לנו בגלותנו שמחה כזאת.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
הערה במקומה

רק אעיר דבר נכון
שאמנם בימינו אין את הצרות והגזירות שהיו בימי הסמ"ג 
אבל מבחינה תרבותית
התרבות הקרה של ימינו
ערבה אצליינו כל שמחה
כי איבדנו את החיים הטבעיים

וכי ראית פעם שעורכים בתוך השנה
לכבוד החתן והכלה אייזה משתה ושמחה [שזה תנאי באמירת שמחה במעונו]
מי שאינו רגיל בשמחה כזאת אז בלאו הכי אין לו נפק"מ, אבל גם בימינו כן יש כאלו שעושים כן לפעמים.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מבחינה פיזית הכל בסדר, אבל השמחה הפנימית של האדם (גוי ויהודי כאחד) ערבה לחלוטין עם הטכנולוגיה ועזיבת הטבע.
 
איש ווילנא אמר:
וכי ראית פעם שעורכים בתוך השנה
לכבוד החתן והכלה אייזה משתה ושמחה [שזה תנאי באמירת שמחה במעונו]
ברור שגם בזמנם זה לא היה הנוהג הרגיל, לחגוג שנה שלימה, שהרי להדיא אמרו אם מחמת חתן אומרים ואם לאו אין אומרים.
אלא שפעמים היו חוגגים לכבוד החתן והכלה, וזה מצוי אצלינו הרי לרוב, א. אם הזוג התחתן בראץ אחרת והוא מגיע לארצו אחרי ימי המשתה, הרי מתאספים כל בני המשפחה ואוכלים ושותים ושמחים, ואין לך מחמת תחן גדול מזה.
ב. עוד שכיח שכמה ימים אחרי החתונה אחים ואחיות של החתן והכלה עושים איזה מנגל וכיוצא בזה לכבודם, והוא שכיח טובא.
ג. יש נוהגים לחגוג ביום שטבלת אם היתה חופת נידה ואכמ"ל במנהג זה.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
מבחינה פיזית הכל בסדר, אבל השמחה הפנימית של האדם (גוי ויהודי כאחד) ערבה לחלוטין עם הטכנולוגיה ועזיבת הטבע.
האפריקנים העניים יותר שמחים? 
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
מבחינה פיזית הכל בסדר, אבל השמחה הפנימית של האדם (גוי ויהודי כאחד) ערבה לחלוטין עם הטכנולוגיה ועזיבת הטבע.
האפריקנים העניים יותר שמחים? 
אלו שיש להם מחסור בלחם ומים וכדו', אינם ראיה, אבל שאר בני השבטים הפרימיטיביים שם יותר שמחים, זה ברור לי, וחוץ מזה לא התכוונתי בעיקר עליהם, התכוונתי על תושבי הכפרים הפשוטים שאינם פרימיטיביים בלי לדעת קרוא וכתוב, אבל הם חיים חיים יותר פשוטים ומשולבים עם טבע חי וצומח, אולי הם לא יותר מאושרים אבל הם הרבה הרבה יותר רגועים ושלוים ומחייכים וזה ברור.
 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
כשהסתובבתי זה לא מכבר במושב אחיסמך - ממש לא קינאתי בשלוה האוילית הדוחה של עמי הארצות ה'ישנים שוכבים' בתוך טינופת זוהמת הרפתות והלולים.
והעיקר, משום מה לא ראיתים שמחים ולא מאושרים יותר.

וכשחזרתי ל'גני איילון' הסמוכה (שהחרדים קוראים לה 'אחיסמך') הרגשתי הקלה נעימה בשובי לחיים המודרניים שאליהם הנני רגיל.
וגם וזה העיקר, כמדומה ששם (בביהכ"נ של רבי שבח) פגשתי קצת יותר שמחה מאשר אצל הכפריים הפרימיטיביים והמנומנמים!

* סליחה מחובבי הנוסטלגיה ומתגעגעי היודאיקה ומתרפקי ההיסטוריה על כך שניפצתי וחיללתי את קדושת הדמיונות המתוקים.
 
חלק עליון תַחתִית