גמרא חולין מד - אלא אי כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן אי כבית הלל כקוליהן וכחומריהן הא גופא קשיא אמרת לעולם הלכה כדברי ב"ה והדר תני והרוצה לעשות כדברי ב"ש יעשה לא קשיא כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול...
חזון איש י"ד קנ א הקשה מההיא דע"ז ז, א היו שנים אחד אוסר.. בשל תורה הלך אחד המחמיר.. ותירץ - "נראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אנו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות."
אציין כי כבר קדמוהו בקשיה זו רבותינו הראשונים הרמב"ן והרשב"א בחולין שם, ויעויין בדבריהם שהם תירצו הקושיה באופן שהם לא העמידו את הגמרא כפירושו, ופלא גדול מדוע לא התייחס לדבריהם על מנת לאלפנו בינה מדוע יש לשלול אותם. הסיבה העיקרית שני מעלה את הנושא היא כדי להבין את דבריו, כי בניסיון להבינם השתוממתי כמה רגעים על המראה הזה, ולגודל הקושי להבינו חכחתי בדעתי שמא יש להמנות ולגמור שאין דבריו כפשוטם, מפני שאם לא אומר כן יש לתמוה כאן תמיהות רבות ועצומות שכל אחת קשה מחברתה. והרי הן:
1. בגמרא נאמר הרוצה לעשות, ולפי דברי החזו"א היה צריך להאמר - "כל תלמיד קרוב של ב"ש וב"ה השומע את שמועות ב"ש ברוב מצוות התורה ורוצה לנהוג כב"ה ינהג, ואם אינו תלמידם הקרוב באופן זה, עליו להחמיר כב"ש וכב"ה". כבר מדקדוק זה נראה שקשה מאוד לרדת לסוף דעתו הגדולה והעמוקה של מרן החזו"א. בשולי הדברים אדגיש שהדבר נכפל בתלמוד בע"ז ז, א שם הציעו לעשות כקוליהון וחומריהון דחד - וללא כל התניות שיהיה החכם רבו, ועוד "רב" לפי ההגדרה המקסימליסטית, כפי שחקקה החזו"א בספרו.
(ועיין בזה בראשונים הנ"ל)
2. מעבר לדקדוק דברי הש"ס הקדושים, יש לתמוה ע"ד מסוגיין דעלמא, הלוא ידוע לכל בר בי רב דהלכה כרב באיסורי וכרב נחמן ושמואל בדיני, וכרבי שמעון בשבת, כר"ג במשנתנו וכו'. וצריך עיון, לפי החזו"א איך ניתן לפסוק בסגנון הזה? הרי רב ושמואל כב"ש וב"ה בדורם, והחזו"א הסביר שמה שהתלמוד אמר שאפשר לנהוג כבית הלל או כבית שמאי, היינו דווקא לתלמיד שלומר מהם תמיד רוב דיני התורה, ורק משום בת קול שללו זאת ופסקו שהלכה כב"ה לגמרי. והשתא עלינו לתמוה תמיהה עצומה - מי הוא זה ואיזה הוא אשר שמע בת קול לגבי רב ושמואל וכיו"ב - שהלכה כחד מינייהו, הרי ללא בת קול יש לנו ללכת אחרי המחמיר בדאורייתא או המיקל בדרבנן, אם לא שמדובר ברבו שלומד ממנו תמיד רוב מצוות התורה.
וקשה לומר שהחזו"א יאמר שחז"ל הכריעו תמיד ע"פ הגדול בחכמה, מה שהיה קשה להם אצל ב"ש וב"ה משום דב"ה הוו רוב נגד ב"ש המחודדים יותר. שהרי בע"ז משמע דמ"ד בשל תורה וכו' פליג את"ק דאמר דאזלינן בתר הגדול שבהן (וכ"מ עוד ברמב"ם ממרים א ה ובמרן בכס"מ שם).
3. אם כדברי החז"א, איך נמצא את עצמנו בבית מדרשם של רבותינו, איך נסתמך על מורה הוראה בדאורייתא, איך נסתמר על הש"ע, הרמ"א והמשנה ברורה - כל עוד שאינני יכולים להצהיר בבטחון שאנו שומעים את שמועותיהם תמיד ועוד ברוב מצוות התורה.
חזון איש י"ד קנ א הקשה מההיא דע"ז ז, א היו שנים אחד אוסר.. בשל תורה הלך אחד המחמיר.. ותירץ - "נראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אנו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות."
אציין כי כבר קדמוהו בקשיה זו רבותינו הראשונים הרמב"ן והרשב"א בחולין שם, ויעויין בדבריהם שהם תירצו הקושיה באופן שהם לא העמידו את הגמרא כפירושו, ופלא גדול מדוע לא התייחס לדבריהם על מנת לאלפנו בינה מדוע יש לשלול אותם. הסיבה העיקרית שני מעלה את הנושא היא כדי להבין את דבריו, כי בניסיון להבינם השתוממתי כמה רגעים על המראה הזה, ולגודל הקושי להבינו חכחתי בדעתי שמא יש להמנות ולגמור שאין דבריו כפשוטם, מפני שאם לא אומר כן יש לתמוה כאן תמיהות רבות ועצומות שכל אחת קשה מחברתה. והרי הן:
1. בגמרא נאמר הרוצה לעשות, ולפי דברי החזו"א היה צריך להאמר - "כל תלמיד קרוב של ב"ש וב"ה השומע את שמועות ב"ש ברוב מצוות התורה ורוצה לנהוג כב"ה ינהג, ואם אינו תלמידם הקרוב באופן זה, עליו להחמיר כב"ש וכב"ה". כבר מדקדוק זה נראה שקשה מאוד לרדת לסוף דעתו הגדולה והעמוקה של מרן החזו"א. בשולי הדברים אדגיש שהדבר נכפל בתלמוד בע"ז ז, א שם הציעו לעשות כקוליהון וחומריהון דחד - וללא כל התניות שיהיה החכם רבו, ועוד "רב" לפי ההגדרה המקסימליסטית, כפי שחקקה החזו"א בספרו.
(ועיין בזה בראשונים הנ"ל)
2. מעבר לדקדוק דברי הש"ס הקדושים, יש לתמוה ע"ד מסוגיין דעלמא, הלוא ידוע לכל בר בי רב דהלכה כרב באיסורי וכרב נחמן ושמואל בדיני, וכרבי שמעון בשבת, כר"ג במשנתנו וכו'. וצריך עיון, לפי החזו"א איך ניתן לפסוק בסגנון הזה? הרי רב ושמואל כב"ש וב"ה בדורם, והחזו"א הסביר שמה שהתלמוד אמר שאפשר לנהוג כבית הלל או כבית שמאי, היינו דווקא לתלמיד שלומר מהם תמיד רוב דיני התורה, ורק משום בת קול שללו זאת ופסקו שהלכה כב"ה לגמרי. והשתא עלינו לתמוה תמיהה עצומה - מי הוא זה ואיזה הוא אשר שמע בת קול לגבי רב ושמואל וכיו"ב - שהלכה כחד מינייהו, הרי ללא בת קול יש לנו ללכת אחרי המחמיר בדאורייתא או המיקל בדרבנן, אם לא שמדובר ברבו שלומד ממנו תמיד רוב מצוות התורה.
וקשה לומר שהחזו"א יאמר שחז"ל הכריעו תמיד ע"פ הגדול בחכמה, מה שהיה קשה להם אצל ב"ש וב"ה משום דב"ה הוו רוב נגד ב"ש המחודדים יותר. שהרי בע"ז משמע דמ"ד בשל תורה וכו' פליג את"ק דאמר דאזלינן בתר הגדול שבהן (וכ"מ עוד ברמב"ם ממרים א ה ובמרן בכס"מ שם).
3. אם כדברי החז"א, איך נמצא את עצמנו בבית מדרשם של רבותינו, איך נסתמך על מורה הוראה בדאורייתא, איך נסתמר על הש"ע, הרמ"א והמשנה ברורה - כל עוד שאינני יכולים להצהיר בבטחון שאנו שומעים את שמועותיהם תמיד ועוד ברוב מצוות התורה.