איכא ואיכא. דהא לדידן נמי אוכל ניטל אף שלא לצורך כלל, משא"כ רוב הכלים.נתן הבבלי אמר:למ"ד אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, איך מותר ליתן מזונות לבהמתו, ואין לומר דדוקא כלי אסרו ולא אוכל דמאי חילוק איכא
נתן הבבלי אמר:למ"ד אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, איך מותר ליתן מזונות לבהמתו, ואין לומר דדוקא כלי אסרו ולא אוכל דמאי חילוק איכא
סנגורן של ישראל אמר:איכא ואיכא. דהא לדידן נמי אוכל ניטל אף שלא לצורך כלל, משא"כ רוב הכלים.נתן הבבלי אמר:למ"ד אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, איך מותר ליתן מזונות לבהמתו, ואין לומר דדוקא כלי אסרו ולא אוכל דמאי חילוק איכא
נדיב לב אמר:נתן הבבלי אמר:למ"ד אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, איך מותר ליתן מזונות לבהמתו, ואין לומר דדוקא כלי אסרו ולא אוכל דמאי חילוק איכא
יש בזה נדון ארוך מה גדרו של מזון בהמה. בפרי מגדים בכמה מקומות משמע שהוא גדר של כלי שמלאכתו להיתר, אבל אינו כאוכלין וכתבי הקודש שהותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל. ומנגד יש בזה ביאורים אחרים שדין מזון הבהמה כדין מאכלי אדם והותר אף שלא לצורך. אמנם בפשטות יש חילוק בין מאכל אדם ובין מאכל בהמה על פי מה שכתב החיי אדם והאור שמח וקצרתי.
נדיב לב אמר:הוא שכתבתי, אם הגדרת מאכל בהמה כמאכל אדם ולא ככלי שמל"ה, אין קושיא.
באמת אין אנו יודעים את דעתו בנושא.נתן הבבלי אמר:אבל מנין לנו שהמ"ד הזה יסבור שמותר שמא יאסור כמו שאוסר כל של היתר אא"כ זה לצורך דבר הניטל
ואין להביא ראיה מדידן עליו
נתן הבבלי אמר:למ"ד אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, איך מותר ליתן מזונות לבהמתו, ואין לומר דדוקא כלי אסרו ולא אוכל דמאי חילוק איכא
נתן הבבלי אמר:סנגורן של ישראל אמר:איכא ואיכא. דהא לדידן נמי אוכל ניטל אף שלא לצורך כלל, משא"כ רוב הכלים.נתן הבבלי אמר:למ"ד אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, איך מותר ליתן מזונות לבהמתו, ואין לומר דדוקא כלי אסרו ולא אוכל דמאי חילוק איכא
נדיב לב אמר:נתן הבבלי אמר:למ"ד אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, איך מותר ליתן מזונות לבהמתו, ואין לומר דדוקא כלי אסרו ולא אוכל דמאי חילוק איכא
יש בזה נדון ארוך מה גדרו של מזון בהמה. בפרי מגדים בכמה מקומות משמע שהוא גדר של כלי שמלאכתו להיתר, אבל אינו כאוכלין וכתבי הקודש שהותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל. ומנגד יש בזה ביאורים אחרים שדין מזון הבהמה כדין מאכלי אדם והותר אף שלא לצורך. אמנם בפשטות יש חילוק בין מאכל אדם ובין מאכל בהמה על פי מה שכתב החיי אדם והאור שמח וקצרתי.
אבל מנין לנו שהמ"ד הזה יסבור שמותר שמא יאסור כמו שאוסר כל של היתר אא"כ זה לצורך דבר הניטל
ואין להביא ראיה מדידן עליו
שמש מרפא אמר:נתן הבבלי אמר:סנגורן של ישראל אמר:איכא ואיכא. דהא לדידן נמי אוכל ניטל אף שלא לצורך כלל, משא"כ רוב הכלים.
נדיב לב אמר:
יש בזה נדון ארוך מה גדרו של מזון בהמה. בפרי מגדים בכמה מקומות משמע שהוא גדר של כלי שמלאכתו להיתר, אבל אינו כאוכלין וכתבי הקודש שהותר לטלטלם אף שלא לצורך כלל. ומנגד יש בזה ביאורים אחרים שדין מזון הבהמה כדין מאכלי אדם והותר אף שלא לצורך. אמנם בפשטות יש חילוק בין מאכל אדם ובין מאכל בהמה על פי מה שכתב החיי אדם והאור שמח וקצרתי.
אבל מנין לנו שהמ"ד הזה יסבור שמותר שמא יאסור כמו שאוסר כל של היתר אא"כ זה לצורך דבר הניטל
ואין להביא ראיה מדידן עליו
בפשטות, או לפחות לפי חלק מהראשונים (אור זרוע למשל) דין אכל"נ אלדה"נ כלל אינו דין בדבר הניטל, אלא בדבר שלצרכו נטלים. דהיינו, שעצם טלטול כלי לצרכו הוא התעסקות עם המוקצה, ואסיר. ולפי"ז הדר קושיא לדוכתא.
יש להוסיף אבל, שאי"ז החמרה בדיני מוקצה סתם, אלא חלק מדיני גזירת כלים, שאף שהתירו כלים שמלאכתן להיתר, מ"מ לצורך דבר שאינו ניטל לא התירושמש מרפא אמר:דהיינו, שעצם טלטול כלי לצרכו הוא התעסקות עם המוקצה, ואסיר
אחזור על מ"ש לעיל. מדמודה ר"י בצריך למקומו משמע דהוא דין בכלי הניטל [והתו' למדו מזה לכשמל"א שנטלו בהיתר, דתו שרי לטלטלו מחמה לצל], וכן פשטות הל' אין כלי ניטל.שמש מרפא אמר:בפשטות, או לפחות לפי חלק מהראשונים (אור זרוע למשל) דין אכל"נ אלדה"נ כלל אינו דין בדבר הניטל, אלא בדבר שלצרכו נטלים. דהיינו, שעצם טלטול כלי לצרכו הוא התעסקות עם המוקצה, ואסיר. ולפי"ז הדר קושיא לדוכתא.
וצ''ת דהא הרשב''א ס''ל לעניין דלףשם קסבר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל כו', ברשב"א ביצה ל"ו הקשה א"כ איך מאכילין לבהמה, ותירץ דבהמה כדבר הניטל דמי כיון שיכול להוליכה, וכ"כ תו' נ"ג א' ד"ה מהו,