מצאתי אצלי בענין מן המותר בפיך בקטורת, להלן ציטוטים נבחרים:
הנה הראשונים פליגי בזה אי במסקנא קאי אמשכן או רק אתפילין, דרש״י [ד״ה אלא] ורה״ג [הו״ד ברשב׳׳א] ס׳׳ל דלא קאי אמשכן אלא אתפילין, וא״כ הוכשר למשכן אף עור בהמה טמאה, והרמב״ן ורא״ה [הו׳׳ד בר״ן בשבת שם] ס׳׳ל דקאי אף אמשכן, ואפשר דבהא פליגי הרמב״ם והראב״ד, דהרמב״ם [כלה״מ ב, ׳ד שהמור האמור בקטורת הוא המוסק - מין חיה טמאה] ס״ל כרה״ג ורש״י דאף דבר טמא הוכשר למשכן, והראב״ד ס״ל כהרמב״ן ורא״ה.
והחת״ס [שם] כ׳ דאף דחלזון ותולעת שני הם טמאים אפ״ה צבעו בהם במלאכת המשכן, כיון שאין מהם במעשה המשכן אלא צבע והוא חזותא בעלמא, ולא הקפידה תורה אלא בממשם, כגון עור תחש אי הוה טמא כו'.
וקל וחומר בן בנו של ק"ו בענין זה שלא בא מהשמיר במקדש כלום, אלא השתמשו בו לחיתוך האבנים, וכי אסור לישא אבנים לבנין ביהמ"ק על גבי חמורים, אתמהה.