יישוב רש"י !

במבי

משתמש ותיק
הגמ' בשבת כותבת "מִדְבַּר פָּארָן — שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו" (שבת פט)

וכותב שם רש"י שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא

 

ויומם ה' חסדו  בס"ד ניתן לומר היכן רמיזא.

הפסוק המדובר הוא "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" (דברים ה-כז) והפסוק הקודם  אומר "מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" ומהו לבבם זה? ככתוב קודם לכן  "וַיִּשְׁמַ֤ע ה'֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ"

וא"כ הפסוק משבחם על ליבם הטוב.

ובריש שבת 

״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ״. ״וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם״ — שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן בְּטָהֳרָה. ״שְׂמֵחִים״ — שֶׁנֶּהֱנוּ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. ״וְטוֹבֵי לֵב״ — שֶׁנִּתְעַבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד וְיָלְדָה זָכָר.


איתא מפורש ש"טוב לב" היינו עיבור זכר
 והנה הפלא ופלא מיושבת שאלת רש"י !
 
 

דוד חיים

משתמש ותיק
ייש"כ.
אכן לב טוב דריש שבת היינו ששמחו ולבם היה טוב עליהם, והשייכות להליכת האהל היינו שנתעברו נשותיהם זכר.
אכן לב טוב דהיטיבו אשר דברו עניינו אחר.
ואדרבה יחכימנו בענין זה דמצאנו הרבה בספרים השוואות שכמדו' בתוכנם אינם שווים, אכן במילותיהם שווים.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת "מִדְבַּר פָּארָן — שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו" (שבת פט)

וכותב שם רש"י שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא

 

ויומם ה' חסדו  בס"ד ניתן לומר היכן רמיזא.

הפסוק המדובר הוא "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" (דברים ה-כז) והפסוק הקודם  אומר "מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" ומהו לבבם זה? ככתוב קודם לכן  "וַיִּשְׁמַ֤ע ה'֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ"

וא"כ הפסוק משבחם על ליבם הטוב.

ובריש שבת 

״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ״. ״וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם״ — שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן בְּטָהֳרָה. ״שְׂמֵחִים״ — שֶׁנֶּהֱנוּ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. ״וְטוֹבֵי לֵב״ — שֶׁנִּתְעַבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד וְיָלְדָה זָכָר.


איתא מפורש ש"טוב לב" היינו עיבור זכר
 והנה הפלא ופלא מיושבת שאלת רש"י !

ההקשר נפלא אך כמה הערות:
א. טובי לב שנאמר כאן אין כוונתו לטוב לב באופ, אלא כמו "כטוב לב המלך ביין" וממילא אינו שייך כלל למש"כ "היטיבו אשר דיברו"
ב. איני נכנס לעומק דרשות חז"ל אך מסתמא הדרשה בשבת אינה רק מן המילים "וטובי לב" - אלא מכיון דלפנ"כ כתוב "וילכו לאהליהם" שהוא מיותר, ודרשוהו שמצאו נשותיהן בטהרה" דרשו גם "וטובי לב" -  שנתעברו נשותיהן וכו' 

ומכל מקום, עדיין הדברים ניתנם להיאמר אך ניתן לדרוש זאת דווקא מהפסוק הקודם שהבאת "...לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" -ומהו ההטבה? "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" דכל אחד נתעברה אשתו זכר וכמו שדרשו בריש שבת דהליכה לאוהל והטבה הוא סימן לעיבור
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת "מִדְבַּר פָּארָן — שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו" (שבת פט)

וכותב שם רש"י שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא

 

ויומם ה' חסדו  בס"ד ניתן לומר היכן רמיזא.

הפסוק המדובר הוא "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" (דברים ה-כז) והפסוק הקודם  אומר "מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" ומהו לבבם זה? ככתוב קודם לכן  "וַיִּשְׁמַ֤ע ה'֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ"

וא"כ הפסוק משבחם על ליבם הטוב.

ובריש שבת 

״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ״. ״וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם״ — שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן בְּטָהֳרָה. ״שְׂמֵחִים״ — שֶׁנֶּהֱנוּ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. ״וְטוֹבֵי לֵב״ — שֶׁנִּתְעַבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד וְיָלְדָה זָכָר.


איתא מפורש ש"טוב לב" היינו עיבור זכר
 והנה הפלא ופלא מיושבת שאלת רש"י !

ההקשר נפלא אך כמה הערות:
א. טובי לב שנאמר כאן אין כוונתו לטוב לב באופ, אלא כמו "כטוב לב המלך ביין" וממילא אינו שייך כלל למש"כ "היטיבו אשר דיברו"
ב. איני נכנס לעומק דרשות חז"ל אך מסתמא הדרשה בשבת אינה רק מן המילים "וטובי לב" - אלא מכיון דלפנ"כ כתוב "וילכו לאהליהם" שהוא מיותר, ודרשוהו שמצאו נשותיהן בטהרה" דרשו גם "וטובי לב" -  שנתעברו נשותיהן וכו' 

ומכל מקום, עדיין הדברים ניתנם להיאמר אך ניתן לדרוש זאת דווקא מהפסוק הקודם שהבאת "...לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" -ומהו ההטבה? "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" דכל אחד נתעברה אשתו זכר וכמו שדרשו בריש שבת דהליכה לאוהל והטבה הוא סימן לעיבור

ועוד יש להוסיף: דאף אצל שרה נאמר (בראשית יח ט) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל ומאותו ביקור זכתה לבן זכר
 

HaimL

משתמש ותיק
במבי אמר:
איתא מפורש ש"טוב לב" היינו עיבור זכר והנה הפלא ופלא מיושבת שאלת רש"י !
אבל במעמד ה"ס טוב הלב היה הגורם לשכר, ובחנוכת הבית טוב הלב הוא השכר עצמו.
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת "מִדְבַּר פָּארָן — שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו" (שבת פט)

וכותב שם רש"י שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא

 

ויומם ה' חסדו  בס"ד ניתן לומר היכן רמיזא.

הפסוק המדובר הוא "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" (דברים ה-כז) והפסוק הקודם  אומר "מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" ומהו לבבם זה? ככתוב קודם לכן  "וַיִּשְׁמַ֤ע ה'֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ"

וא"כ הפסוק משבחם על ליבם הטוב.

ובריש שבת 

״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ״. ״וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם״ — שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן בְּטָהֳרָה. ״שְׂמֵחִים״ — שֶׁנֶּהֱנוּ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. ״וְטוֹבֵי לֵב״ — שֶׁנִּתְעַבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד וְיָלְדָה זָכָר.


איתא מפורש ש"טוב לב" היינו עיבור זכר
 והנה הפלא ופלא מיושבת שאלת רש"י !

הרעיון כשלעצמו הוא נפלא ומדהים. והאמת שהוא כבר כתוב בספר "גליוני יואל" המצורף למטה.
ומ"מ אענה לפי חלקי כיד ה' הטובה מה שעלה לי לעניות דעתי.
קודם כל, בפסוקים שבפרשת דברים שציטטת אין הוכחה שמדובר על "ליבם הטוב" אלא רק על כך שיהיה להם טוב באופן כללי - לאו דווקא ללב (וברכת הטוב הזה נמשך ממה שהלב ירא מלפני הקב"ה).
שנית, אי אפשר להקיש מדרשות על דרשות, שהרי כתוב גם בעוד מקומות עניין הטבת הלב בפירושים שונים, וכ"א לפי מקומו מבאר ממה היתה ההטבת לב לפי העניין.
ולמשל:
כתוב "וטוב לב משתה תמיד" - "כטוב לב המלך ביין" וא"כ טוב לב הכוונה ליין.
וכן כתוב "תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב, ודרשינן (ערכין יא ע"א) שהכוונה לשירה.
וכתוב "ויהי כי טוב לבם" שופטים (טז כה) והכוונה לליצנות (ע"ז יט ע"א)
ומה עם הפסוק "ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב"?? האם נתעברה זרש בבנים זכרים???... [וראה בקובץ "הדרום" המצורף]
ולכן נראה כי בכל מקום דורשים ומפרשים לפי הענין, ולגבי הדרשה שהבאת לעיל על "וטובי לב" ראה מש"כ המהר"ל (מצורף למטה; ויש עוד הסברים) וכן ב"ילקוט הגרשוני (מצורף) שדווקא שם יש סיבה לפרש כך [מפני שכתוב "וטובי לב" בלש' רבים או מפני השראת השכינה וביהמ"ק עיי"ש].
לא התעמקתי מדי בפסוקים שהבאתי, ויתכן שעל חלק מהם אפשר לענות בקלות, אך הרעיון ברור לי כשמש - ש"טוב לב" הכוונה שהלב מרגיש טוב ולא יותר מזה, אלא שבכל מקום טוב הלב מגיע מחמת סיבה שונה השייכת לעניין.
וראה עוד בקבצים המצורפים כאן [חלק מהקבצים נמצאים בשליחה הבאה]. הצג קובץ מצורף הדרום.PDF
 

קבצים מצורפים

  • עטרת ישועה.PDF
    181.5 KB · צפיות: 1
  • ילקוט הגרשוני.PDF
    262.9 KB · צפיות: 1
  • גליוני יואל.PDF
    164.2 KB · צפיות: 5
  • בית יעקב.PDF
    133.4 KB · צפיות: 1

אור החכמה

משתמש ותיק
אור החכמה אמר:
במבי אמר:
הצג קובץ מצורף פרח לבנון.PDF הגמ' בשבת כותבת "מִדְבַּר פָּארָן — שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו" (שבת פט)

וכותב שם רש"י שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא

 

ויומם ה' חסדו  בס"ד ניתן לומר היכן רמיזא.

הפסוק המדובר הוא "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" (דברים ה-כז) והפסוק הקודם  אומר "מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" ומהו לבבם זה? ככתוב קודם לכן  "וַיִּשְׁמַ֤ע ה'֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ"

וא"כ הפסוק משבחם על ליבם הטוב.

ובריש שבת 

״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ״. ״וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם״ — שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן בְּטָהֳרָה. ״שְׂמֵחִים״ — שֶׁנֶּהֱנוּ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. ״וְטוֹבֵי לֵב״ — שֶׁנִּתְעַבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד וְיָלְדָה זָכָר.


איתא מפורש ש"טוב לב" היינו עיבור זכר
 והנה הפלא ופלא מיושבת שאלת רש"י !

הרעיון כשלעצמו הוא נפלא ומדהים. והאמת שהוא כבר כתוב בספר "גליוני יואל" המצורף למטה.
ומ"מ אענה לפי חלקי כיד ה' הטובה מה שעלה לי לעניות דעתי.
קודם כל, בפסוקים שבפרשת דברים שציטטת אין הוכחה שמדובר על "ליבם הטוב" אלא רק על כך שיהיה להם טוב באופן כללי - לאו דווקא ללב (וברכת הטוב הזה נמשך ממה שהלב ירא מלפני הקב"ה).
שנית, אי אפשר להקיש מדרשות על דרשות, שהרי כתוב גם בעוד מקומות עניין הטבת הלב בפירושים שונים, וכ"א לפי מקומו מבאר ממה היתה ההטבת לב לפי העניין.
ולמשל:
כתוב "וטוב לב משתה תמיד" - "כטוב לב המלך ביין" וא"כ טוב לב הכוונה ליין.
וכן כתוב "תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב, ודרשינן (ערכין יא ע"א) שהכוונה לשירה.
וכתוב "ויהי כי טוב לבם" שופטים (טז כה) והכוונה לליצנות (ע"ז יט ע"א)
ומה עם הפסוק "ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב"?? האם נתעברה זרש בבנים זכרים???... [וראה בקובץ "הדרום" המצורף]
ולכן נראה כי בכל מקום דורשים ומפרשים לפי הענין, ולגבי הדרשה שהבאת לעיל על "וטובי לב" ראה מש"כ המהר"ל (מצורף למטה; ויש עוד הסברים) וכן ב"ילקוט הגרשוני (מצורף) שדווקא שם יש סיבה לפרש כך [מפני שכתוב "וטובי לב" בלש' רבים או מפני השראת השכינה וביהמ"ק עיי"ש].
לא התעמקתי מדי בפסוקים שהבאתי, ויתכן שעל חלק מהם אפשר לענות בקלות, אך הרעיון ברור לי כשמש - ש"טוב לב" הכוונה שהלב מרגיש טוב ולא יותר מזה, אלא שבכל מקום טוב הלב מגיע מחמת סיבה שונה השייכת לעניין.
וראה עוד בקבצים המצורפים כאן.הדרום.PDF

 
 

קבצים מצורפים

  • מהר''ל ח''א.PDF
    197.3 KB · צפיות: 1
  • חומת אנך.PDF
    163.8 KB · צפיות: 1

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
במבי אמר:
הגמ' בשבת כותבת "מִדְבַּר פָּארָן — שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו" (שבת פט)

וכותב שם רש"י שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא

 

ויומם ה' חסדו  בס"ד ניתן לומר היכן רמיזא.

הפסוק המדובר הוא "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" (דברים ה-כז) והפסוק הקודם  אומר "מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" ומהו לבבם זה? ככתוב קודם לכן  "וַיִּשְׁמַ֤ע ה'֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ"

וא"כ הפסוק משבחם על ליבם הטוב.

ובריש שבת 

״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ״. ״וַיֵּלְכוּ לְאׇהֳלֵיהֶם״ — שֶׁמָּצְאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן בְּטָהֳרָה. ״שְׂמֵחִים״ — שֶׁנֶּהֱנוּ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. ״וְטוֹבֵי לֵב״ — שֶׁנִּתְעַבְּרוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד וְיָלְדָה זָכָר.


איתא מפורש ש"טוב לב" היינו עיבור זכר
 והנה הפלא ופלא מיושבת שאלת רש"י !

ההקשר נפלא אך כמה הערות:
א. טובי לב שנאמר כאן אין כוונתו לטוב לב באופ, אלא כמו "כטוב לב המלך ביין" וממילא אינו שייך כלל למש"כ "היטיבו אשר דיברו"
ב. איני נכנס לעומק דרשות חז"ל אך מסתמא הדרשה בשבת אינה רק מן המילים "וטובי לב" - אלא מכיון דלפנ"כ כתוב "וילכו לאהליהם" שהוא מיותר, ודרשוהו שמצאו נשותיהן בטהרה" דרשו גם "וטובי לב" -  שנתעברו נשותיהן וכו' 

ומכל מקום, עדיין הדברים ניתנם להיאמר אך ניתן לדרוש זאת דווקא מהפסוק הקודם שהבאת "...לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם" -ומהו ההטבה? "לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם" דכל אחד נתעברה אשתו זכר וכמו שדרשו בריש שבת דהליכה לאוהל והטבה הוא סימן לעיבור
שוב מצאתי דכ"כ מהרש"ל בשבת (פט:) ליישב דברי רש"י לא ידענא היכא רמיזא וז"ל: "רש"י בד"ה שפרו ורבו כו' ולא ידענו היכא רמיזא נ"ב ואני אומר ויש הוכחה ברורה מאחר דילפי' גבי חינוך בית המקדש אצל שלמה המלך שמצאו נשותיהם טהורות וכל אחת ילדה זכר ק"ו במצות מתן תורה וגם שם נאמר וילכו לאהליהם והכא שובו לאהליכם וק"ל" וכעין מש"כ
 
חלק עליון תַחתִית