בורר בשתי מיני אוכלין

שפת הים

משתמש ותיק
הרמ"א בסי' שי"ט פסק כד' תרוה"ד דאיסור בורר הוא דוקא בב' מינין, והט"ז פליג דכ"ש הוא, ומה ב' מינין שניכרים כל מין לעצמו עאכ"ו מין אחד.
מעוניין לשמוע את חוו"ד רבני הפורום - בנתינת טעם בטעמא דבעינן ב' מינין, 
רק לחדד שבביצה יש פלוגתא דרבוותא אי החלמון והחלבון חשיב מין אחד או שנים, ובפמ"ג שם כ' דיהיה נפק"מ גם לביטול ברוב.
ובשומן של מאכל כ' המג"א דחשיב ב' מינין.
עוף צלוי ומבושל כ' המשנ"ב דהוי ב' מינין [אף שבהל' ביטול ברוב ודאי [מסברא] ייחשב מן אחד.
עז וחלבה נר' ברמב"ן שבת קמד: דחשיב מין אחד.

מהו הכלל בזה, ומה ביאור הטעם.

 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
במקור הדברים בתרוה"ד (תשו' נ"ז ?) כבר דן "לחשוש בדאורייתא" לדמות נושא מלאכת בורר לנושא מין במינו לענין ביטול ברוב, עיי"ש.
 

nls

משתמש ותיק
האמת שלא כל כך הבנתי ידידי מה קשה לך, מלאכת בורר כשמה כן היא לברר דהיינו לקחת דבר שהוא לא ברור ולעשותו ברור וזה שייך רק בתערובות של שני דברים שונים, אם יש רק מין אחד אז הוא ברור ועומד זה הדבר בעצמו.
בתוך אותו דבר בעצמו אם יש חלקים שונים ששניהם משמשים באותה צורה כגון ששניהם לאכילה בפני עצמם עדיין נקרא אותו אותו מין כמו למשל חלקי עוף שונים שבושלו באותו סיר משמע במשנ"ב שהוו מין אחד וכן כתבו פוסקי זמננו כי כיוון שהחלקים האלו הגיעו מדבר אחד אי אפשר לעשותו ב' מינים אא"כ אחד החלקים לא ראוי לאכילה כלל ביבש או ראוי ע"י הדחק בלח עי' מג"א גבי משמר וחובץ כמדומני בסעיף ג' ובמחצה"ש שם.
לא זכיתי לראות את מה שכתבת שנחלקו הפוסקים אי חלמון וחלבון מיקרי ב' מינים או לא רק ראיתי בבה"ל בתחילת הסי' שפשוט לו שזה ב' מינים וכן הוא מצטט פמ"ג.
שומן והמאכל שלו ודאי שהוא ב' מינים הוא שתי שימושים שונים לחלוטין הרי השומן אינו נאכל לרוב בני אדם כשלעצמו וברור שאין דינו כבשר עצמו ממש.
עז וחלבה? לא הבנתי את הציור, אשמח אם תוכל להסביר במה מדובר
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
nls אמר:
האמת שלא כל כך הבנתי ידידי מה קשה לך, מלאכת בורר כשמה כן היא לברר דהיינו לקחת דבר שהוא לא ברור ולעשותו ברור וזה שייך רק בתערובות של שני דברים שונים, אם יש רק מין אחד אז הוא ברור ועומד זה הדבר בעצמו.
א"כ למה הוזקקו התוס' דהמין שאינו רוצה ייחשב כפסולת, ולמה אי תרוויהו הוו אוכל ל"ח שמברר דבר מתוך תערובת.
nls אמר:
בתוך אותו דבר בעצמו אם יש חלקים שונים ששניהם משמשים באותה צורה כגון ששניהם לאכילה בפני עצמם עדיין נקרא אותו אותו מין כמו למשל חלקי עוף שונים שבושלו באותו סיר משמע במשנ"ב שהוו מין אחד וכן כתבו פוסקי זמננו כי כיוון שהחלקים האלו הגיעו מדבר אחד אי אפשר לעשותו ב' מינים אא"כ אחד החלקים לא ראוי לאכילה כלל ביבש או ראוי ע"י הדחק בלח עי' מג"א גבי משמר וחובץ כמדומני בסעיף ג' ובמחצה"ש שם.
לא זכיתי לראות את מה שכתבת שנחלקו הפוסקים אי חלמון וחלבון מיקרי ב' מינים או לא רק ראיתי בבה"ל בתחילת הסי' שפשוט לו שזה ב' מינים וכן הוא מצטט פמ"ג.
ומה תענה בחלמון וחלבון עיין לקראת סוף הסי' בד' המג"א שמסתפק בזה, ומדבריו נראה שבהא הדבר תלוי, וסביב זה עומד כל הנידון, ואם נחשב ב' מינים הוי ברירה, והיינו דזה שחלוקין הם בשמם טעמם ושימושם לא מספיק אילולי שנגדירם כב' מינים.
nls אמר:
עז וחלבה? לא הבנתי את הציור, אשמח אם תוכל להסביר במה מדובר
התוס' כ' בשם ר"ת שחולב עז בשבת הוי בורר דהבהמה הוי פסולת והחלב אוכל, והרמב"ן לא פליג אלא דבהמה הוי אוכל כיון דלמחר תהיה ראויה לאכול בשחיטה, ולכאו' מה יהני לן הא דהוי אוכל מאחר דעכ"פ הוו ב' מיני אוכלין.
 

nls

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
nls אמר:
האמת שלא כל כך הבנתי ידידי מה קשה לך, מלאכת בורר כשמה כן היא לברר דהיינו לקחת דבר שהוא לא ברור ולעשותו ברור וזה שייך רק בתערובות של שני דברים שונים, אם יש רק מין אחד אז הוא ברור ועומד זה הדבר בעצמו.
א"כ למה הוזקקו התוס' דהמין שאינו רוצה ייחשב כפסולת, ולמה אי תרוויהו הוו אוכל ל"ח שמברר דבר מתוך תערובת.
nls אמר:
בתוך אותו דבר בעצמו אם יש חלקים שונים ששניהם משמשים באותה צורה כגון ששניהם לאכילה בפני עצמם עדיין נקרא אותו אותו מין כמו למשל חלקי עוף שונים שבושלו באותו סיר משמע במשנ"ב שהוו מין אחד וכן כתבו פוסקי זמננו כי כיוון שהחלקים האלו הגיעו מדבר אחד אי אפשר לעשותו ב' מינים אא"כ אחד החלקים לא ראוי לאכילה כלל ביבש או ראוי ע"י הדחק בלח עי' מג"א גבי משמר וחובץ כמדומני בסעיף ג' ובמחצה"ש שם.
לא זכיתי לראות את מה שכתבת שנחלקו הפוסקים אי חלמון וחלבון מיקרי ב' מינים או לא רק ראיתי בבה"ל בתחילת הסי' שפשוט לו שזה ב' מינים וכן הוא מצטט פמ"ג.
ומה תענה בחלמון וחלבון עיין לקראת סוף הסי' בד' המג"א שמסתפק בזה, ומדבריו נראה שבהא הדבר תלוי, וסביב זה עומד כל הנידון, ואם נחשב ב' מינים הוי ברירה, והיינו דזה שחלוקין הם בשמם טעמם ושימושם לא מספיק אילולי שנגדירם כב' מינים.
nls אמר:
עז וחלבה? לא הבנתי את הציור, אשמח אם תוכל להסביר במה מדובר
התוס' כ' בשם ר"ת שחולב עז בשבת הוי בורר דהבהמה הוי פסולת והחלב אוכל, והרמב"ן לא פליג אלא דבהמה הוי אוכל כיון דלמחר תהיה ראויה לאכול בשחיטה, ולכאו' מה יהני לן הא דהוי אוכל מאחר דעכ"פ הוו ב' מיני אוכלין.

טוב בוא רגע נעשה סדר, כמו שאמרתי קודם מלאכת בורר כשמה כן היא לברר דבר שהיינו להפוך אותו מלא ברור אלא מעורב, לברור, מה קשה לך מתוס' שב' מיני אוכלים חשוב אוכל ופסולת? כל דבר שאני כרגע רוצה לאכול חשיב אוכל והשני חשיב פסולת לגביו לעניין זה שיהיה אסור להפריד ביניהם ולברר כל אחד לעצמו, וכן אם תרווייהו אוכל יש איסור דאו' לברור אחד מהשני בשביל להניח לאחר זמן (כמבואר בביה"ל תחילת הסי'), ואם רצוני לאכול את שתיהם מיד מותר לעשות כן כדין מפריד אוכל מפסולת ביד ולאלתר שמותר כלפי כל מין בפני עצמו. באמת שאני לא מבין למה להסתבך הדברים פשוטים. 

חלבון וחלמון באמת שלא ראיתי את הרייד (מקווה שנגיע לזה בכולל עוד השבוע) אבל שוב אני חוזר, קלמנטינה והליפה שלה הם ב' מינים אע"פ שהם דבר אחד כי הקליפה לא נאכלת והקלמנטינה כן, וכן עלי חסה מעופשים בקלח של עלי חסה טובים וכו', חלמון וחלבון הם שניהם נאכלים ושניהם הם דבר אחד, אבל לדברי הבה"ל והפמ"ג הם משמשים לב' עניינים שונים ולכן הם ב' מינים בתערובת, אם יש מי מן הפוסקים שכותב שהם מין אחד, גם זה אפשר להבין די בקלות הרי שניהם נאכלים וע"פ רוב ביחד אפילו ומדוע יהיו שונים מפולקע וחזה עוף? עכ"פ אפשר לשמוע שני צדדים מאוד ברורים.

גבי עז וחלבה, שוב לצערי אני לא מכיר מבפנים את הסוגיא (ה' יתן שנספיק הכל...) אבל צריך לברר מה דעת הרמב"ן בב' מיני אוכלים, אולי הוא חולק על תוס' ומצריך פסולת ממש?


 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
מה שכתבו התוס' דהמין שאינו רוצה חשוב כפסולת, הוא משום דס"ל שכשמעורבים ב' דברים שאינם אוכל ופסולת אין כאן מלאכה,
משום שאין זה הכשר בעצם האוכל, אלא הרי הוא כמי שמונח בקופסא והוציאו משם, שאין בזה שינוי ויצירה בעצם האוכל,
ודווקא כשהאוכל מעורב בפסולת הרי זה הופך את האוכל עצמו למקולקל, שעצם התערובת בפסולת הופכת אותו לחלק מפסולת, ובהפרדה ביניהם הוא מתקן את האוכל ומחזירו להיות אוכל כמו שהיה.
וזוהי גם הסיבה שצריך דווקא ב' מינים, שאז אפשר להגדיר שהמין השני הוא פסולת בעיניו,
משא"כ כשהכל אותו דבר, וההבדל הוא רק חיצוני, שזה מונח בכיוון כזה וזה להיפך וכדו', אז אין שייך לומר שמכוח זה נחשב פסולת, ואין כאן תיקון ויצירה (הגע עצמך, שהוצאת חתיכות קטנות המעורבות בגדולות לא יכולה להיות מלאכה יותר מאשר להפוך את החתיכה הגדולה בעצמה לקטנה, שאין בזה שום מלאכה).
 

הצד השוה

משתמש ותיק
עז וחלבה אינם ב' מינים. אין מצב.

כדי לבאר את הרמב"ן באופ"א אולי תוכל להשתמש ביסוד של היש"ש שאין איסור בורר ב'גוף אחד', (ולהוסיף עליו דפסולת שאני).

או אולי שחיוב ברירה בב' מינים זה רק מחמת שדוחה מין אחד כאילו היה פסולת, מה שלא ניתן להיאמר כ"כ בפעולת חליבה.

[אבל הרמב"ן שם תלה את האיסור בגודלה של הבהמה ד'הפסולת נפישא', וצ"ע].
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
nls אמר:
כל דבר שאני כרגע רוצה לאכול חשיב אוכל והשני חשיב פסולת לגביו לעניין זה שיהיה אסור להפריד ביניהם ולברר כל אחד לעצמו, וכן אם תרווייהו אוכל יש איסור דאו' לברור אחד מהשני בשביל להניח לאחר זמן (כמבואר בביה"ל תחילת הסי'),
יעוייש"ה ד' הביה"ל לאסור שניהם לאחר זמן אינם לשי' התוס' הנ"ל אלא לפי המבואר בר"מ שהאיסור הוא אף בב' אוכלין כמבואר שם בביה"ל ובראש יוסף, גם בשי' הר"מ שאסור אף בב' מינין זה דין בפ"ע עם דינים שונים יעויין בב"י.
nls אמר:
קלמנטינה והליפה שלה הם ב' מינים אע"פ שהם דבר אחד כי הקליפה לא נאכלת והקלמנטינה כן, וכן עלי חסה מעופשים בקלח של עלי חסה טובים וכו',
קליפה אולי חשיבא פסולת [גם לא ברור] ודאי לא ב' מינין.
nls אמר:
הרי שניהם נאכלים וע"פ רוב ביחד
זה ההגדרה לדעתך? דעתי שונה וכן מבואר ברמב,ן שעדיין לא הגעת.
הרמב"ן מביא את ד' הר"ח דגריס ב' מיני אוכלין וכן ד' רוב הראשונים, מלבד דעת רש"י שגם בו לא ברירא מילתא יעויין פמ"ג.
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ.ה. אמר:
מה שכתבו התוס' דהמין שאינו רוצה חשוב כפסולת, הוא משום דס"ל שכשמעורבים ב' דברים שאינם אוכל ופסולת אין כאן מלאכה,
משום שאין זה הכשר בעצם האוכל, אלא הרי הוא כמי שמונח בקופסא והוציאו משם, שאין בזה שינוי ויצירה בעצם האוכל,
ודווקא כשהאוכל מעורב בפסולת הרי זה הופך את האוכל עצמו למקולקל, שעצם התערובת בפסולת הופכת אותו לחלק מפסולת, ובהפרדה ביניהם הוא מתקן את האוכל ומחזירו להיות אוכל כמו שהיה.
וזוהי גם הסיבה שצריך דווקא ב' מינים, שאז אפשר להגדיר שהמין השני הוא פסולת בעיניו,
משא"כ כשהכל אותו דבר, וההבדל הוא רק חיצוני, שזה מונח בכיוון כזה וזה להיפך וכדו', אז אין שייך לומר שמכוח זה נחשב פסולת, ואין כאן תיקון ויצירה (הגע עצמך, שהוצאת חתיכות קטנות המעורבות בגדולות לא יכולה להיות מלאכה יותר מאשר להפוך את החתיכה הגדולה בעצמה לקטנה, שאין בזה שום מלאכה).
והט"ז דכתב שכ"ש הוא דיבר מצד הקושי לברר, ושיח חרשים יש ביניהם.
מלבד שדבריך במהות המלאכה אמנם שכן נראה בישועות יעקב הו"ד בביה"ל שאף הוא הלך בדרך זו, אך לא כן מבואר בבעה"מ ריש פ' האורג והרמב"ן בליקוטיו קו. ל"פ אלא מטעם אחר, ושניהם מודים שענין המלאכה הוא סילוק הנזק מהאוכל, ולא יצירה ותיקון באוכל.
גם חלמון וחלבון אם זה דבר אחד היתכן לומר שאינו אלא הופך חתיכה גדולה לקטנה?
 

nls

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
nls אמר:
כל דבר שאני כרגע רוצה לאכול חשיב אוכל והשני חשיב פסולת לגביו לעניין זה שיהיה אסור להפריד ביניהם ולברר כל אחד לעצמו, וכן אם תרווייהו אוכל יש איסור דאו' לברור אחד מהשני בשביל להניח לאחר זמן (כמבואר בביה"ל תחילת הסי'),
יעוייש"ה ד' הביה"ל לאסור שניהם לאחר זמן אינם לשי' התוס' הנ"ל אלא לפי המבואר בר"מ שהאיסור הוא אף בב' אוכלין כמבואר שם בביה"ל ובראש יוסף, גם בשי' הר"מ שאסור אף בב' מינין זה דין בפ"ע עם דינים שונים יעויין בב"י.
nls אמר:
קלמנטינה והליפה שלה הם ב' מינים אע"פ שהם דבר אחד כי הקליפה לא נאכלת והקלמנטינה כן, וכן עלי חסה מעופשים בקלח של עלי חסה טובים וכו',
קליפה אולי חשיבא פסולת [גם לא ברור] ודאי לא ב' מינין.
nls אמר:
הרי שניהם נאכלים וע"פ רוב ביחד
זה ההגדרה לדעתך? דעתי שונה וכן מבואר ברמב,ן שעדיין לא הגעת.
הרמב"ן מביא את ד' הר"ח דגריס ב' מיני אוכלין וכן ד' רוב הראשונים, מלבד דעת רש"י שגם בו לא ברירא מילתא יעויין פמ"ג.

בעניין הבה"ל של להפריד ב' מיני אוכלים לאחר זמן, אמת שהוא למד זאת מהרמב"ם אבל יסלח לי מר, לא עלה לדעתי לרגע אחד שתוס' יחלקו על זה... לענ"ד לא מוכרח בכלל.

קליפה היא פסולת אבל היא לא ב' מינים עם בשר הפרי?! פסולת ואוכל הם ב' מינים ולכן יש בהם איסור בורר אחרת לא היה בהם איסור בורר (מלבד הט"ז והרש"ל), דברים פשוטים, ההגדרה של תערובת זה בדעת האדם (אם זה ב' מיני אוכלים אז זה אינדיווידואלי ואם זה פסולת גמור אז זה מוחלט) שהוא רואה שתי דברים שלא מסתדרים לו אחד עם השני והוא חפץ לעשות הפרד ומשול, וזה זה נראה ב' מינים 

אמתין בסבלנות שאגיע לסעיף י"ב עם החלמון ונהיה חכמים יותר

 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
[אינני בעניין עכשיו, אבל את זה מצאתי רשום אצלי. אציין, שבשעתו היה לי המשך בזה בישוב הדברים, אך לצערי נמחק, וקשה עתיקא מחדתא לשחזר את הדברים].

בפשוטו בי' ד' התרוה"ד הוא, דהרי מלאכת ברירה אינה אלא בדבר שהוא תערובת, ובזה כללא הוא דאין שם תערובת נופל לעני"ז אלא בין ב' דברים שונים, דזהו עיקר שם תערובת, ששני דברים שונים נתערבו זב"ז. וב' דברים שונים היינו ב' מינים דוקא, ולא גדול וקטן במין אחד, דלא סגי בהבדל זה להפכם לב' דברים שונים וממילא אין כאן שם תערובת כלל, ואף אם הם מעורבים מאד אין שייך בזה בורר כיון שאין זה מוגדר כתערובת כלל אלא כדבר אחד.
ולפ"ז נמצא, דאף התרוה"ד מודה דבדרגת חוזק התערובת, אם נדון מה מעורב יותר, אפשר שמין אחד מיקרי מעורב יותר מב' מינים משום שאין ניכר כ"א כ"כ וקשה להפרידם, וכמ"ש הט"ז, אלא דס"ל דמ"מ הרי אין בענין זה שם תערובת כלל, דלא מיקרי תערובת כ"א ב' מינים שונים זמ"ז שנתערבו, משא"כ מין אחד אף אם נתערבו ביותר הגדולות והקטנות שבו. וא"כ, הט"ז דפליג ע"ז אף הוא עיקר טענתו היא על עיקר יסוד דברי התרוה"ד, דאיהו ס"ל דבאמת אין תנאי מוקדם בעצם שם תערובת שיהיו ב' דברים שונים במהותם זמ"ז עד שתתן לדבר שיעור ותאמר דבעי' ב' מינים, אלא דשייך שפיר שם תערובת אף במין אחד כגון בין גדולות לקטנות, דכל שיש כאן חילוק כל שהוא בין ב' הדברים שייך כבר שם תערובת שפיר. ורק השתא שייך שפיר להוסיף ולו' ק"ו בענין דרגת התערובת מב' מינים למין אחד שהוא מעורב יותר [אך לא ע"ז הוא דפליג התרוה"ד כמש"נ], וק"ל.
א. והנה במל"מ [ ] הקשה, מ"ש דבעלין מעופשין שראויין לאכילה ע"י הדחק אינו אלא שבות, ובקום וגבינה או יין ושמרים שראויין ע"י הדחק חייב חטאת, ותי' דבדברים לחין שאני. ובמג"א שי"ט סק דייק מקושיית המ"מ דס"ל דיין ושמרים וכן קום וגבינה מיקרי מין אחד [ומזה דייק שם דה"ה חלמון וחלבון, עיש"ה], דאי נימא דב' מינים הויא מאי קושיא הא י"ל דלהכי הוא דהוי מדאורייתא משום דהוי ב' מינים ובזה סגי שאינו חפץ בדבר ול"ד לעלין שהן מין אחד דבעי' פסולת גמורה וליכא, וע"כ דס"ל דהוי מין אחד. אמנם צ"ע דאם אכן הוי מין אחד א"כ מאי תירץ דבלחים שאני, מאי מהני דהן לחין, דאף די"ל דבזה נבלל ומעורב יותר הא מ"מ לא שייך כלל שם תערובת במין אחד, דתערובת היינו דוקא בין ב' מינים שונים, וכדלעיל, וצ"ע.
ב. בס' שביתת השבת [ ] כ' דבמין אחד אין איסור ברירה בין גדולות לקטנות, אמנם אם הוא בורר לצורך אורחים הבאים אליו גדולות מתוך הקטנות יש לאסור [ועכ"פ מדרבנן, עי"ש]. ועי"ש בפירושו מה שהאריך בזה. אמנם עיקר סברת חילוקו צ"ב דכיון דפסק דבמין אחד לא שייכא ברירה, והיינו ע"כ משום דעיקר ברירה לא שייכא אלא בשם תערובת ב' מינים שונים זמ"ז, א"כ מה שייך לו' דאם מקפיד טובא כגון משום אורחים שייך ברירה, הא סוכ"ס מין אחד הוא, דאטו משום דמקפיד יותר בהפרדתן הוו ב' מינים.
ג. בפמ"ג [ ] נסתפק בדין מין אחד בנפה וכברה אי מותר או פטור או חייב, עי"ש. וגם דבריו צ"ב טובא כנ"ל, דמאחר דבמין אחד לא מיקרי תערובת ול"ש שם ברירה כלל, איך יתכן לו' דבנפה וכברה יהא חייב חטאת, דאטו משום דהוי בנפה וכברה נחייב משום ברירה אף בדבר שבעצמותו אינו תערובת כלל, וצ"ע.
ד. המג"א בהל' יו"ט [סי' ת"ק סקי"ב] כ' דבניקור הגיד ל"ש ענין ברירה כלל משום דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, [פשטות כונתו דכיון דכל חלק מסודר במקומו אי"ז תערובת], והוסיף דאף לפמ"ש בסי' תק"י [ר"ל דשם מבו' דאף בכה"ג שייכא ברירה – מחה"ש] היינו רק במין אחד ופסולת ממש או בב' מינים, משא"כ הכא דהוא מין אחד ואי"ז פסולת ממש אלא איסורא דהוא רק ארי' דרביע עלי'. ומבו' בדבריו דבאופן דכ"א לחודי' קאי אין כאן ברירה ובלבד דהוא מין אחד ואינו פסולת ממש אלא כגון איסורא דארי' רביע עלי', אבל במין אחד ופסולת ממש או בב' מינים אע"ג דכ"א לחודי' קאי איכא איסור ברירה. [וכן הבין בדבריו בס' ת"ש שהובא במחה"ש סי' שי"ט, וכן נראה ממה שהובא שם [בסי' שי"ט] במג"א סברת האי לחודי' קאי לענין שומן ורוטב, ולאפוקי ממה שבי' דבריו [בסי' ת"ק] בס' שביתת השבת דהדר בי' המג"א מסברת לחודי' קאי ומסיק משום חילוק חדש בין פסולת ממש לאיסורא, ומשום דהוק' לו לבעל שבה"ש קושייתינו דלהלן, וכ"נ מד' הגר"ז שהביא רק הסברא השני' הנ"ל עי"ש, אמנם בודאי רהיטת לשון המג"א מורה כדברינו דלא הדר בי', ודו"ק בדבריו]. וסברת דבריו צ"ע טובא, דמה צירוף הוא בין ב' סברות אלו, דארי' בעלמא הוא דרביע עלי', ודכ"א לחודי' קאי, דאי סברי' דבמקום שכ"א לחודי' קאי אי"ז תערובת כלל למה לא נימא כן אף בפסולת ממש דמין אחד ואף בב' מינים דהא מ"מ אין כאן תערובת כלל, או להיפך אי סברי' דארי' דרביע עלי' דאיסורא לא משוי שם פסולת א"כ אף אם יש כאן תערובת גמורה ול"א כ"א לחודי' קאי ליכא ברירה בכה"ג במין אחד כיון דליכא פסולת, וצ"ע.

והנראה מוכרח בזה, דבאמת אין הביאור בהא דבעי' ב' מינים לחיוב ברירה מטעם שכתבנו לעיל, דלעצם שם תערובת דעיקר דין ברירה בעי' ב' דברים שונים ורחוקים זמ"ז, ולא סגי לריחוק ושינוי זה כל שאין כאן ב' מינים מעורבים. אלא דבאמת אין כלל תנאי מוקדם לשם תערובת שתהיה התערובת מורכבת משני מינים, ואף כשאין כאן אלא מין אחד כל עוד יש הפרש כלשהו ביניהם כגון גדולות וקטנות שייך שפיר שם תערובת, דלענין שם תערובת שמשמעו עירוב 'שני' דברים אין צריך שיהיו מוגדרים כב' מינים, ובאמת אין מין אחד מופקע מתורת ברירה אף כשהכל ראוי לאכילה.
והא דכ' התרוה"ד והמל"מ דדוקא בב' מינים איכא ברירה ולא במין אחד, נראה ביאור הדבר, ד??
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
nls אמר:
בעניין הבה"ל של להפריד ב' מיני אוכלים לאחר זמן, אמת שהוא למד זאת מהרמב"ם אבל יסלח לי מר, לא עלה לדעתי לרגע אחד שתוס' יחלקו על זה... לענ"ד לא מוכרח בכלל.
כדאי שתעיין בד' הפמ"ג ובראש יוסף ובביה"ל. ושוב אני אומר - גם בר"מ זה נושא בפ"ע עם דינים חלוקים כמבואר בב"י.
nls אמר:
קליפה היא פסולת אבל היא לא ב' מינים עם בשר הפרי?! פסולת ואוכל הם ב' מינים ולכן יש בהם איסור בורר אחרת לא היה בהם איסור בורר (מלבד הט"ז והרש"ל), דברים פשוטים
פסולת עניינו לא בהא דהוי מין אחר אלא בהיותו פסולת. דברים פשוטים??? נו נו...
nls אמר:
אמתין בסבלנות שאגיע לסעיף י"ב עם החלמון ונהיה חכמים יותר
מקווה שאכן כך יהיה אצלך, בכל אופן כשתגיע לשם תעיין בב"ח בהיתר דלגוון שגם בדבריו מבואר להדיא כהבנתי בד' התוס' שהאוכל השני באמת נחשב פסולת, וכן שלא כדבריך שכל רצון של הפרד ומשול נחשב לבורר.
הרבה הצלחה.
 
חלק עליון תַחתִית