בכה''ג גם אם יעשה האיסור אין כאן איסור כי מלאכת מחשבת אסרה תורה, ואף בשאר איסורים בכה''ג לא מתייחס לאדם.נתן הבבלי אמר:אמאי לא נאסר מדין ספק דאו' לחומרא
לפי דבריך למה כשזה פס"ר חייב חטאת הרי אין כאן מלאכת מחשבת?כמעיין המתגבר אמר:בכה''ג גם אם יעשה האיסור אין כאן איסור כי מלאכת מחשבת אסרה תורה, ואף בשאר איסורים בכה''ג לא מתייחס לאדם.נתן הבבלי אמר:אמאי לא נאסר מדין ספק דאו' לחומרא
יכול להיות שאני יכול לענות לך, אבל כיון דבלאו הכי קשה לי משאר איסורים דאף בהם מותר ולא כתיב בהו מחשבת, לכן נראה לי עיקר שהטעם כי זה לא נחשב מעשה של האדם, והוי כעבירה שנעשתה מאיליה.חימקו אמר:לפי דבריך למה כשזה פס"ר חייב חטאת הרי אין כאן מלאכת מחשבת?כמעיין המתגבר אמר:בכה''ג גם אם יעשה האיסור אין כאן איסור כי מלאכת מחשבת אסרה תורה, ואף בשאר איסורים בכה''ג לא מתייחס לאדם.נתן הבבלי אמר:אמאי לא נאסר מדין ספק דאו' לחומרא
הוא הרי לא התכוין!
כמעיין המתגבר אמר:יכול להיות שאני יכול לענות לך, אבל כיון דבלאו הכי קשה לי משאר איסורים דאף בהם מותר ולא כתיב בהו מחשבת, לכן נראה לי עיקר שהטעם כי זה לא נחשב מעשה של האדם, והוי כעבירה שנעשתה מאיליה.חימקו אמר:לפי דבריך למה כשזה פס"ר חייב חטאת הרי אין כאן מלאכת מחשבת?כמעיין המתגבר אמר:בכה''ג גם אם יעשה האיסור אין כאן איסור כי מלאכת מחשבת אסרה תורה, ואף בשאר איסורים בכה''ג לא מתייחס לאדם.
הוא הרי לא התכוין!
התכוונתי באינו פס''ר, ומה שאין כן פס''ר דכיון דודאי הוא, הוא מתייחס.חימקו אמר:כמעיין המתגבר אמר:יכול להיות שאני יכול לענות לך, אבל כיון דבלאו הכי קשה לי משאר איסורים דאף בהם מותר ולא כתיב בהו מחשבת, לכן נראה לי עיקר שהטעם כי זה לא נחשב מעשה של האדם, והוי כעבירה שנעשתה מאיליה.חימקו אמר:לפי דבריך למה כשזה פס"ר חייב חטאת הרי אין כאן מלאכת מחשבת?
הוא הרי לא התכוין!
אם נעשתה מאיליה כ"ש שלא יתחייב.
כמעיין המתגבר אמר:התכוונתי באינו פס''ר, ומה שאין כן פס''ר דכיון דודאי הוא, הוא מתייחס.חימקו אמר:כמעיין המתגבר אמר:יכול להיות שאני יכול לענות לך, אבל כיון דבלאו הכי קשה לי משאר איסורים דאף בהם מותר ולא כתיב בהו מחשבת, לכן נראה לי עיקר שהטעם כי זה לא נחשב מעשה של האדם, והוי כעבירה שנעשתה מאיליה.
אם נעשתה מאיליה כ"ש שלא יתחייב.
נתן הבבלי אמר:אמאי לא נאסר מדין ספק דאו' לחומרא
מענה לשון אמר:בפסיק רישיה שהתוצאה ברורה מאיליה, הרי יש כאן מלאכת מחשבת, ומה שאינו רוצה בכך אינו מפקיע את הידיעה בשעת מעשה שהתוצאה האסורה תיעשה בוודאות
כמו בחותך ראש התרנגול, הוא יודע שהתרנגול ימות, ומה שאין חפץ בכך אינו מגרע בעצם המעשה
חימקו ידידי, שים לב שאתה עובר משאלה לשאלה לשאלה.חימקו אמר:מענה לשון אמר:בפסיק רישיה שהתוצאה ברורה מאיליה, הרי יש כאן מלאכת מחשבת, ומה שאינו רוצה בכך אינו מפקיע את הידיעה בשעת מעשה שהתוצאה האסורה תיעשה בוודאות
כמו בחותך ראש התרנגול, הוא יודע שהתרנגול ימות, ומה שאין חפץ בכך אינו מגרע בעצם המעשה
אבל למה חייב חטאת, הרי זה נהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה?
שאלה נפלאה שכל לומד מסכת שבת מתקשה בזה איך להגדיר את החילוק בין פסיק רישא דלא ניחא ליה למלאכה שאינה צריכה לגופה (ראיתי ש'כמעיין המתגבר' ענה על זה אבל במחכ"ת לא הבנתי את דבריו)חימקו אמר:מענה לשון אמר:בפסיק רישיה שהתוצאה ברורה מאיליה, הרי יש כאן מלאכת מחשבת, ומה שאינו רוצה בכך אינו מפקיע את הידיעה בשעת מעשה שהתוצאה האסורה תיעשה בוודאות
כמו בחותך ראש התרנגול, הוא יודע שהתרנגול ימות, ומה שאין חפץ בכך אינו מגרע בעצם המעשה
אבל למה חייב חטאת, הרי זה נהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה?
באמת אינו חייב חטאת משום משאצל"ג כמ"ש התוס' בשבת קג,אחימקו אמר:מענה לשון אמר:בפסיק רישיה שהתוצאה ברורה מאיליה, הרי יש כאן מלאכת מחשבת, ומה שאינו רוצה בכך אינו מפקיע את הידיעה בשעת מעשה שהתוצאה האסורה תיעשה בוודאות
כמו בחותך ראש התרנגול, הוא יודע שהתרנגול ימות, ומה שאין חפץ בכך אינו מגרע בעצם המעשה
אבל למה חייב חטאת, הרי זה נהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה?
מש"כ הרב כמעיין המתגבר מבואר בריטב"א שבת קיז,אהקטו שבחבורה אמר:שאלה נפלאה שכל לומד מסכת שבת מתקשה בזה איך להגדיר את החילוק בין פסיק רישא דלא ניחא ליה למלאכה שאינה צריכה לגופה (ראיתי ש'כמעיין המתגבר' ענה על זה אבל במחכ"ת לא הבנתי את דבריו)חימקו אמר:מענה לשון אמר:בפסיק רישיה שהתוצאה ברורה מאיליה, הרי יש כאן מלאכת מחשבת, ומה שאינו רוצה בכך אינו מפקיע את הידיעה בשעת מעשה שהתוצאה האסורה תיעשה בוודאות
כמו בחותך ראש התרנגול, הוא יודע שהתרנגול ימות, ומה שאין חפץ בכך אינו מגרע בעצם המעשה
אבל למה חייב חטאת, הרי זה נהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה?
ומה שנראה לי בזה לחלק שמלאכה שאינה צריכה לגופה הוא במקרה שאין לו שום תועלת מהמלאכה האסורה הנפעל ממעשיו, משא"כ פסיק רישא הוא במקרה שיש תועלת מהמלאכה האסורה הנפעל ממעשיו רק הוא לא ניחא ליה בזה, ולכך הוא יותר חמור ממלאכה שאינה צריכה לגופה
ויש לציין ש'לא ניחא ליה' אין הכוונה שלא נוח לו ואיכפת ליה מהתוצאה שנפעל בדיעבד ממעשיו, אלא הכוונה הוא שהוא לא צריך את זה למרות התועלת שנפעל ע"י מעשיו
כמה יישובים בדברנתן הבבלי אמר:אמאי לא נאסר מדין ספק דאו' לחומרא
מבקש אמת אמר:באמת אינו חייב חטאת משום משאצל"ג כמ"ש התוס' בשבת קג,אחימקו אמר:מענה לשון אמר:בפסיק רישיה שהתוצאה ברורה מאיליה, הרי יש כאן מלאכת מחשבת, ומה שאינו רוצה בכך אינו מפקיע את הידיעה בשעת מעשה שהתוצאה האסורה תיעשה בוודאות
כמו בחותך ראש התרנגול, הוא יודע שהתרנגול ימות, ומה שאין חפץ בכך אינו מגרע בעצם המעשה
אבל למה חייב חטאת, הרי זה נהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה?
התוס' מיירי באופן שלא ניחא ליה כמובן, שהרי אם ניחא ליה הרי זו מלאכה הצריכה לגופה.חימקו אמר:מבקש אמת אמר:באמת אינו חייב חטאת משום משאצל"ג כמ"ש התוס' בשבת קג,אחימקו אמר:אבל למה חייב חטאת, הרי זה נהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה?
אז איך הגמ' אומרת מודה רבי שמעון בפס"ר ולא ימות שחייב חטאת, לפי דבריך בפסיק רישיה האיסור רק מדרבנן, (תוס' מדבר על מקרה שלא ניחא ליה, ואולי צריך להגיד שאינו מתכוין ופס"ר שחייב - זה כשניחא ליה, אע"פ שלא התכוין)
במקרה של פס"ר דניחא ליה, מתי ניחא ליה תוך כדי שהוא עושה את הפעולה המותרת (לולא מה שזה גורם) או שבדיעבד ניחא לי המאלכה שעשה?מבקש אמת אמר:התוס' מיירי באופן שלא ניחא ליה כמובן, שהרי אם ניחא ליה הרי זו מלאכה הצריכה לגופה.
הדבר פשוט בגמ' וראשונים דבעי דנייחא להי בעת עשייתו וכגון תולש בארעה דידיה שמבואר שאם לא ידע שזה ארעה דידיה אינו חייב.חימקו אמר:במקרה של פס"ר דניחא ליה, מתי ניחא ליה תוך כדי שהוא עושה את הפעולה המותרת (לולא מה שזה גורם) או שבדיעבד ניחא לי המאלכה שעשה?מבקש אמת אמר:התוס' מיירי באופן שלא ניחא ליה כמובן, שהרי אם ניחא ליה הרי זו מלאכה הצריכה לגופה.
אם תוך כדי - ודאי שחייב חטאת וזה יכול להקרא 'מתכוין' ואם לא חשב על זה בכלל - רק בדיעבד הוא שמח בתוצאה של הפסיק רישיה שנהיה, למה אין פה חסרון של מלאכת מחשבת?
אם ניחא בעת עשיתו והוא יודע מזה כמו שכתבת, א"כ למה זה נקרא אינו מתכוין, הוא מתכוין לשתי פועולות אחת עיקרית ואחת שולית, אבל הוא מתכוין.כיסופים אמר:הדבר פשוט בגמ' וראשונים דבעי דנייחא להי בעת עשייתו וכגון תולש בארעה דידיה שמבואר שאם לא ידע שזה ארעה דידיה אינו חייב.
חימקו אמר:אם ניחא בעת עשיתו והוא יודע מזה כמו שכתבת, א"כ למה זה נקרא אינו מתכוין, הוא מתכוין לשתי פועולות אחת עיקרית ואחת שולית, אבל הוא מתכוין.כיסופים אמר:הדבר פשוט בגמ' וראשונים דבעי דנייחא להי בעת עשייתו וכגון תולש בארעה דידיה שמבואר שאם לא ידע שזה ארעה דידיה אינו חייב.
תלמיד נאמן אמר:חימקו אמר:אם ניחא בעת עשיתו והוא יודע מזה כמו שכתבת, א"כ למה זה נקרא אינו מתכוין, הוא מתכוין לשתי פועולות אחת עיקרית ואחת שולית, אבל הוא מתכוין.כיסופים אמר:הדבר פשוט בגמ' וראשונים דבעי דנייחא להי בעת עשייתו וכגון תולש בארעה דידיה שמבואר שאם לא ידע שזה ארעה דידיה אינו חייב.
ראשית, יתכן שהתוצאה (אם תיווצר) ניחא ליה בה, אבל אינו מתכוון לה.
ובנוסף, במשנ"ב סוף סי' רנ"ג מבואר דאזלינן לפי עיקר הכוונה. (אמנם אחד מגדולי האחרונים פליג על זה, אולי הט"ז ?).
על זה כתבתי שיש מצבים שאינו מתכוון אע"פ שניחא ליה שיקרה כך.חימקו אמר:למה זה נקרא אינו מתכוין
שאלה מרכזית בסוגיא.חימקו אמר:אם ניחא בעת עשיתו והוא יודע מזה כמו שכתבת, א"כ למה זה נקרא אינו מתכוין, הוא מתכוין לשתי פועולות אחת עיקרית ואחת שולית, אבל הוא מתכוין.כיסופים אמר:הדבר פשוט בגמ' וראשונים דבעי דנייחא להי בעת עשייתו וכגון תולש בארעה דידיה שמבואר שאם לא ידע שזה ארעה דידיה אינו חייב.
כיסופים אמר:שאלה מרכזית בסוגיא.חימקו אמר:אם ניחא בעת עשיתו והוא יודע מזה כמו שכתבת, א"כ למה זה נקרא אינו מתכוין, הוא מתכוין לשתי פועולות אחת עיקרית ואחת שולית, אבל הוא מתכוין.כיסופים אמר:הדבר פשוט בגמ' וראשונים דבעי דנייחא להי בעת עשייתו וכגון תולש בארעה דידיה שמבואר שאם לא ידע שזה ארעה דידיה אינו חייב.
ככל הנראה התשובה היא שלא כל ידיעה נחשבת כוונה רק מטרת הפעולה נחשבת ככוונה ולכן אפי' אם יש לו קורת רוח דרך אגב אי"ז חשוב כוונה
ומלאכת מחשבת אסרה תורה, ובגמ' שבת קל"ג מבואר שאף לענין קציצת בהרת חשיב א"מ.
עיי' בכפות תמרים בסוכה לג ע"ב שמבואר שם דאליבא דתוס' באמת כל א"מ בפ"ר דלניח"ל בשבת יהיה פטור מדין משאצל"ג ומה שאמרו גבי פסיק רישא עצמו הביאוהו כמשל דהיינו כמו שאדם שיקצוץ ראש התרנגול ולא ימות ה"ה היכא שהמלאכה מוכרחת הרי הוא כפ"ר ואסוראז איך הגמ' אומרת מודה רבי שמעון בפס"ר ולא ימות שחייב חטאת, לפי דבריך בפסיק רישיה האיסור רק מדרבנן, (תוס' מדבר על מקרה שלא ניחא ליה, ואולי צריך להגיד שאינו מתכוין ופס"ר שחייב - זה כשניחא ליה, אע"פ שלא התכוין)
בודאי בע"כ בגורר מטה וספסל מיירי שגרר בשדה שעומד להחרשאבל למה חייב חטאת, הרי זה נהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה?
ע"ז השיבו כהוגן, אבל ישנה שאלה אחרת מעניינת, מדוע דשא"מ אסור לר' יהודה בשבת, לדעת תוס' ודעימיה שגם לר' יהודה בשבת אסור רק מדרבנן משום שלא הוי מלאכת מחשבת, א"כ שאינו פס"ר ואיסורו רק מדרבנן, מדוע לא הוי ספק דרבנן שדינו לקולא, ומדוע מחמיר ר' יהודה. אך באמת אינו קשה של"ש ספק אלא בשיש שני צדדים לפנינו איסור והיתר, אך כל שספיקו דילמא יעבור איסור וודאי במעשהו, אין זה ספק אלא מחויב לדאוג שלא יבא לעבור עבירה, ככל אדם שצריך לפרוש מחשש עבירה, ודו"ק.אמאי לא נאסר מדין ספק דאו' לחומרא
למה חטאת? הרי לחרוש ע"י מיטה זה שינויבודאי בע"כ בגורר מטה וספסל מיירי שגרר בשדה שעומד להחרש