הגמ' בשבת ל:
אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר (מלכים ב ג, טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן
וברש"י שמחה של מצוה - כגון הכנסת כלה:
קחו לי מנגן - מצוה היא להשרות עליו שכינה:
אבקש את עזרתכם
הדוגמא הראשונה של רש"י שמחה של מצוה מובנת מצוה שנעשית בשמחה
אבל המקור של דברי הגמ' מאלישע צריך לי ביאור
א. מהיכן לומדים שיש מצוה להשרות שכינה בפשטות השראת השכינה זה שכר עבור מצוה
ב. לכאורה השמחה הייתה כגורם והכשר והיא לא שמחה של מצוה עצמה
והכי חשוב לי הרבה שנים אני חושב על דברי ר' נחמן "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"
מה המקור של דבריו
לכאורה מדברי הגמ' יש מקור משמעותי לזה
אם יש מצוה להשרות שכינה והדרך היא ע"י שמחה א"כ מצוה להיות בשמחה
אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר (מלכים ב ג, טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן
וברש"י שמחה של מצוה - כגון הכנסת כלה:
קחו לי מנגן - מצוה היא להשרות עליו שכינה:
אבקש את עזרתכם
הדוגמא הראשונה של רש"י שמחה של מצוה מובנת מצוה שנעשית בשמחה
אבל המקור של דברי הגמ' מאלישע צריך לי ביאור
א. מהיכן לומדים שיש מצוה להשרות שכינה בפשטות השראת השכינה זה שכר עבור מצוה
ב. לכאורה השמחה הייתה כגורם והכשר והיא לא שמחה של מצוה עצמה
והכי חשוב לי הרבה שנים אני חושב על דברי ר' נחמן "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"
מה המקור של דבריו
לכאורה מדברי הגמ' יש מקור משמעותי לזה
אם יש מצוה להשרות שכינה והדרך היא ע"י שמחה א"כ מצוה להיות בשמחה