שנתיים וחצי נחלקו ב"ש וב"ה האם נוח לאדם שנברא אם לאו, עד שנמנו וגמרו... אך מי אמר מה?

במבי

משתמש ותיק
הגמ' בעירובין יג: כותבת ששנתיים וחצי נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משמנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו.

אך מי אמר מה?

המלאכת שלמה בתרומות ה-ד כותב שלא מצינו שהודו ב"ש לב"ה אלא כאן (לענין תרומות) וא"כ חייבים לומר שבעירובין ב"ה הם אלה שהודו לדברי ב"ש.
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
הגמ' ביבמות (כמדומני) אומרת שב"ה תמיד הקדימו את דברי ב"ש לפניהם וא"כ ב"ש אמרו נוח שלא נברא וב"ה אמרו נוח שנברא.

אגב, אכן סגנון מתאים יותר לב"ש (בתקווה שאני לא מבעיר פה אש).
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסף ה' אמר:
הגמ' ביבמות (כמדומני) אומרת שב"ה תמיד הקדימו את דברי ב"ש לפניהם וא"כ ב"ש אמרו נוח שלא נברא וב"ה אמרו נוח שנברא.

אגב, אכן סגנון מתאים יותר לב"ש (בתקווה שאני לא מבעיר פה אש).

עיין ברש"י עירובין יג: שהם הקדימו את דברי ב"ש לדבריהם לעניין סיפור דברים שכותב שם רש"י שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן - דקאמרי להו מעשה שהלכו זקני ב"ש והדר זקני ב"ה !
(ולא מהמשנה מי שהיה ראשו ורובו... ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין)

ובזה יתורץ מדוע רבא שם בדף ח: מקדים טעמו ואומר, אימא טעמא דידי ואימא טעמא דידהו. טעמא דידי...

ולכ' היה צריך לנהוג כב"ה ולהקדים טעמא דידהו, אלא שבלימוד הכלל שתאמר את טעמך קודם !
לעניין ענווה כגון סיפור מעשה אז תקדים את הזולת לעצמך.
 

איש קטן

משתמש ותיק
זכור לי ששמעתי בפירוש מחלוקת זו שהרי יש רמח עשה ושסה לא תעשה ויותר אפשר שיחטא משיקיים מצוות ממילא נוח לו שלא נברא .. ועוד שהמצוות עשה מצד האהבה ששכרה מרובה והל'ת מצד היראה שעונשה מרובה
ולב'ה מצד החסד אהבה עדיפה ומצוות עשה לכן נוח שנברא גם אם יחטא
ולב'ש מצד הגבורה העיקר הוא יראה והזהירות מעברה ולכן נוח לו שלא נברא

ובסוף הודו להם ב'ה מכיוון שלמרות שלשיטתם האהבה חשובה יותר והשכר על המצוות גדול עדיין לא שווה הכל אם יכעיס את בוראו אפילו פעם אחת

א'כ למה נברא מרחמי ה' עליו שהיה מוכן לסבול את חטאי בני האדם העיקר שיעשו מצוות ויקבלו עליהם שכר טוב
אבל מצד האדם עצמו היה עדיף שלא היה נברא ולכן עכשיו שבחסדי ה' נברא יפשפש וימשמש במעשיו
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
המלאכת שלמה בתרומות ה-ד כותב שלא מצינו שהודו ב"ש לב"ה אלא כאן (לענין תרומות) וא"כ חייבים לומר שבעירובין ב"ה הם אלה שהודו לדברי ב"ש.

סתם מעניין אם זה שב"ש הודו רק במקום אחד, האם הסיבה שבאמת היה רק מקום אחד שאחזו שלא צדקו או שהיה בעוד מקומות והם לא רצו להודות ע"כ.

(כמו שלכאורה הם טעו בהנהגתם שלא נהגו להקדים בסיפור דברים את בית הלל לעצמם מה שאכן לכאורה גרם שלא נפסקה הלכה כמותם)
 
חלק עליון תַחתִית