שאלה בהבנה פסחים סב עמוד ב'

תורה לשמה

משתמש רגיל
אמר ליה, רבי, מה בין פסח שנשחט לשמו ושלא לשמו שהקרבן פסול, לבין פסח שנשחט לאוכליו ושלא לאוכליו שכשר הוא, אמר ליה ר''י
לשמו ושלא לשמו א''א לברר איסורו, למה לא? הרי הגמר' עצמה מתחבטת דף נט: מה דקתני במשנה לשמו ושלא לשמו, בעבודה אחת תנן או בשתי עבודות, והגמר' לא פשטה את הספק, הרי אף בשחיטה עצמה שהיא עבודה אחת שייך שבתחילת השחיטה יחשוב לשמו [לשם פסח] ולבסוף יחשוב [שלא לשמו] לשם שלמים? דזהו שאלת הגמר', או שנסחפתי
 

HaimL

משתמש ותיק
תורה לשמה אמר:
אמר ליה, רבי, מה בין פסח שנשחט לשמו ושלא לשמו שהקרבן פסול, לבין פסח שנשחט לאוכליו ושלא לאוכליו שכשר הוא, אמר ליה ר''י
לשמו ושלא לשמו א''א לברר איסורו, למה לא? הרי הגמר' עצמה מתחבטת דף נט: מה דקתני במשנה לשמו ושלא לשמו, בעבודה אחת תנן או בשתי עבודות, והגמר' לא פשטה את הספק, הרי אף בשחיטה עצמה שהיא עבודה אחת שייך שבתחילת השחיטה יחשוב לשמו [לשם פסח] ולבסוף יחשוב [שלא לשמו] לשם שלמים? דזהו שאלת הגמר', או שנסחפתי



בפשטות, שני הטעמים של רבי חד המה, והשני פירוש הראשון. היינו זה שאי אפשר לברר איסורו הוא כי פסולו בגופו, ואי אפשר לחלוק גוף אחד לשני קרבנות. אבל במנויים אפשר לחלוק בין הראויים ושאינם ראויים ולומר הוברר הדבר שכאשר נשחט הפסח זה היה רק לראויים.

 אבל הגמרא בדף נ"ט דנה במחשבתו של המקריב את הפסח, ובמחשבה ודאי אפשר לחלק מעשה אחד לעשר מחשבות. ועל זה הספק, איזו מחשבה תופסת בקרבן. 
 
חלק עליון תַחתִית