דין עינוי כחלק מדין השביתה

מה אדבר

משתמש ותיק
גדר איסור מלאכה וחיוב עינוי ביוה"כ
א) איתא בסוכה (כח.) האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי ביוה"כ, ובהמשך דברי הגמ' (ע"ב) מסיק לא לא נצרכא אלא לתוספת עינוי סלקא דעתך אמינא הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ומאזהרה לא נתחייבו נשים כלל קמשמע לן ע"כ דברי הגמ'. והקשה הרש"ש מ"ט לא קאמר ג"כ לרבות נשים שאסורות במלאכה, דהא גם תוספת יוה"כ לענין מלאכה אימעוט ביומא מעונש ואזהרה, והאזרח סמיך טפי לכל מלאכה לא תעשו, ומסתבר טפי לרבות איסור מלאכה בנשים.

וכתב הרש"ש דמכאן הוכיח הרמב"ם (פ"א מהל' שביתת עשור ה"ו) דאין חיוב תוספת יוה"כ לענין מלאכה אלא לענין עינוי גרידא וכמש"כ המ"מ שם, ומש"ה אין לרבות נשים בדבר שאף הזכרים לא התחייבו בו. וע"ש במ"מ דהוסיף לחדש דשיטת הרמב"ם דאין חיוב תוספת לענין מלאכה אף בשבת ויו"ט, כי לא הזכיר מזה כלום בהלכות שבת.

אך יש שחלקו על שי' הרמב"ם בזה וס"ל דחיוב תוספת הוא מדאו' אף לענין מלאכה, ובתוס' בפסחים (צט:) איכא ב' פירושים שנחלקו אם איכא תוספת אף על מצות קידוש, וביארו בזה האח' דהסוברים שנאמר כן גם לענין קידוש ס"ל דכל קדושת היום נמשכת לערב היו"ט, ולדידהו כ"ש שיש דין תוספת לענין מלאכה, ועי' מנח"ח (שכ"ג) דלענין חיוב סוכה לא אמרי' תוספת אלא לענין מלאכה, [ועי' במג"א (סי' תצא סק"א) דגם לענין איסור חמץ לא מהני תוספת], וא"כ לשיטתם הדק"ל מ"ט לא קאמר הגמ' חיוב נשים בתוספת מלאכה מהאזרח.

ב) מקור דין תוספת יוה"כ לענין עינוי, מדאיתא בר"ה (ט.) דילפי' מדכתיב מערב עד ערב תשבתו שבתכם. והק' רע"א בגלה"ש שם דכ"ז נאמר לענין מלאכה ומנלן תוספת העינוי, וצ"ע.

ג) הנה הרמב"ם כתב בתחילת הפרק (ה"א) מ"ע לשבות ממלאכה בעשור לחודש השביעי, ובהמשך הפרק (ה"ד) כתב מ"ע יש ביוה"כ והיא לשבות בו מאכילה ושתיה, ומשמע שיש קשר בין ב' המצוות דאל"ה מהו הא לישנא מ"ע אחרת יש. ועוד צ"ב מהו הלשון לשבות בו מאכילה ושתיה, והא המצוה היא עינוי ולא שביתה. אכן זה איתא בגמ' יומא (עד.) בהדיא דהמקור למצות עינוי הוא מדכתיב שבתון, וחזי' דג"ז שם שביתה עליה, אך הוא גופא צ"ב.

ובחת"ס (חולין ק. ד"ה והנה מה) הוכיח מדברי הרמב"ם הללו דעינוי ומלאכה תרוייהו שם חד אית להו והוא מצות שביתה, שחייב לשבות ממלאכה וחייב לשבות מאכילה ושתיה. ולפ"ז מיושבת קושיית הרש"ש דאה"נ כיון דמרבינן נשים לעינוי, ע"כ היינו דגם נשי בכלל שביתה דגברי וממילא ה"ה לענין תוספת בהשביתה. ומיושב ג"כ עפ"ז קושיית רעק"א מנלן תוספת לענין מלאכה, דלפמשנ"ת היינו כך. וכן א"ש מה שהרמב"ם כתב הל' עינוי בהלכות שביתת עשור, משום דגם דין עינוי שייך להשביתה.
 
חלק עליון תַחתִית