מעולם לא הצלחתי להבין הפשט בגמרא ביצה כ"ד ע"א, גמרא גמור זמורתא תהא, וברש"י שם.
האם כוונת אביי שאם לא אלמד את השמועה לפי הדיוק בסברות, הרי אני כמו תלמיד שוטה, הלומד הן אמת והן שיבוש, ולא אכפת לו.
או שכוונת אביי לומר מוטב אהיה כמו התלמיד השוטה הלומד הכל, בין אם יש בו נפק"מ להלכתא, ובין אם אין בו, ויהיה לי לזמר ולשיר מאהבת התורה (ע"ד זמירות היו לי חוקיך וגו').
האם כוונת אביי שאם לא אלמד את השמועה לפי הדיוק בסברות, הרי אני כמו תלמיד שוטה, הלומד הן אמת והן שיבוש, ולא אכפת לו.
או שכוונת אביי לומר מוטב אהיה כמו התלמיד השוטה הלומד הכל, בין אם יש בו נפק"מ להלכתא, ובין אם אין בו, ויהיה לי לזמר ולשיר מאהבת התורה (ע"ד זמירות היו לי חוקיך וגו').