חדר קירור או אולם שמחות?
סיפור מהחיים, אותו שמעתי מאחיינו של בעל המעשה, ששוחח עמו שוב לפני העברת הדברים, כדי שיהיה מדויק לפרטי פרטים.
מדובר ביהודי בשם ר' הערשל, תושב בלגיה, שהיה נוהג לפרקים להיכנס למכירות פומביות של מפעלים שפשטו רגל.
סדר הדברים הוא, שכאשר מפעל גדול פושט רגל מעמידים למכירה את הציוד כולו.
מכיוון שעפ''י רוב הציוד הוא בממדים גדולים, עורכים ערב לפני המכירה סיור בשטח לכל המעוניינים להשתתף במכירה.
במפעל עצמו יש מספר על כל דבר שעומד למכירה, וכך המכירה מתנהלת על פי מספרים.
למחרת, כל הקונים הפוטנציאליים מגיעים, וכאשר מכריזים על מכירת מספר פלוני וכל המעוניין מוסיף על המחיר והמציע את ההצעה הגבוהה ביותר, זוכה.
ר' הערשל הגיע הפעם אל המכירה כי היה זקוק לשולחן משרדי, הוא הניח שבכל מפעל יש גם משרד, שם אמור להיות גם שולחן משרדי שיתאים לצרכיו.
הוא סייר במפעל הענק כשהוא תר אחרי המשרד.
לבסוף מצאו בצמוד לאולם הקירור הענק של המפעל.
מדובר ב
אולם של ממש, בגודל כ700 מ''ר. האולם עצמו גם עמד למכירה והיה ממוספר בספרה ''91''.
בצידו שכן המשרד ובו הוא מצא את מבוקשו, שולחן כתיבה פרקטי וטוב, השולחן היה ממוספר ''92''.
למחרת הגיע מיודענו למכירה הפומבית, כאשר נפשו פזורה עליו מעט.
בשלב מסויים הוא שאל את הכרוז האם באיזה מס' עומדים. מסיבה כלשהיא, הלה הבין שהוא שואל מהו הפריט הבא בתור, והשיבו ''92''.
ר' הערשל הרים את ידו והציע ''אלף פרנק (בלגי)''.
לא היו מתמודדים נוספים, והוא זכה לקול מחיאות כפיים של הנוכחים.
מחיאות הכפיים עוררו את חשדו,
סה''כ שולחן כתיבה...
עד מהרה התאמת החשד...
ר' הערשל זכה באולם קירור ענק שאין לו צל של מושג מה לעשות בו, כעת הוא מחויב לפנותו.
יהודי בעל ניסיון שהיה שם לחש על אזנו כי הפירוק לבדו אמור להגיע לסכום של כ200.000 פרנק...
פניו נפלו.
הוא בא כדי לחסוך כמה פרוטות ועומד להפסיד סכום של ממש, מה עוד שהוא גרם לעצמו ברשלנותו.
הוא הרכין ראשו על השולחן בתנוחה של יאוש.
כך חלפה לה שעת המכירה והנוכחים החלו להתפזר.
הערשל התכוון לעזוב את המקום בחוסר אונים, כאשר בפתח הופיע מתנשף גוי ענק ממדים, וניגש ישירות אל האחראים על המכירה.
הוא הסתודד עמם רגע והם הצביעו על הערשל.
הגוי ניגש אל הערשל ושאל אם הוא זה שרכש את חדר הקירור.
הערשל הנהן בראשו לאות הן...
הגוי הסביר שהגיע במיוחד משוויץ, כדי לרכוש את חדר הקירור הזה, הוא עוסק בקניה ומכירה של דברים מסוג זה, ועיכוב בדרך גרם לו לאחר את זמן הגעתו עד סיום המכירה.
- לאיזו מטרה אתה זקוק לחדר הקירור? שואל הגוי,
הערשל שפיקח היה עונה לו: יש לי קונה...
הגוי : אוקיי, שילמת אלף פראנק, האם תמורת
מליון פראנק תיאות למוכרו לי?
הערשל, לבו מפרפר בקרבו מעוצמת ההפתעה,
מושיט את ידו, ''
מזל וברכה'' כמנהג המקום, והעיסקה נחתמה.
- אומר הגוי להערשל:
לא נעים לי להגיד לך, אילו היית מתעקש על 2 מליון, הייתי מסכים ללא ויכוחים...
אומר הערשל לגוי:
לא נעים לי להגיד לך,
אילו היית דורש ממני 20.000 פראנק כדי שתסכים
לקבל ממני את חדר הקירור, הייתי מסכים ללא ויכוחים...
כשראשו סחרחר עליו, חזר הערשל לביתו, כשלבו מתרונן.
נתקיים בו תוך שעתיים ''
משפיל גאים ומגביה שפלים''.
ממצב של הפסד עצום וייאוש מוחלט, נתהפך מצבו לרווח פנטסטי של פי אלף מההשקעה, ללא כל השתדלות.
עד כאן סיפור הדברים, כפי ששמעתי מפי ידידי ר' א.ש.ה. שיחי' מבית שמש.
המסר העוצמתי ממעשה זה, הוא בכך שלא מדובר באדם שרכש כרטיס פיס כדי להתעשר, אף לא נתכוון הערשל מיודענו לעשות מסחר כלשהו, גם לא ירושה פתאומית נפלה בגורלו, ולמיטב הבנתי לא היה אדם עני המצפה לישועה גדולה.
פשוט וחלק, בראש השנה של אותה שנה נקצבו להערשל תשע מאות ותשעים אלף פראנק נוספים, ומשכך קיבלם בעל כרחו, גם כאשר בכה ונשבר לבו תוך כדי התהליך, זה לא מנע את מה שהוקצב לו להיכנס לכיסו...
ידועים דברי הרה''ק בעל באר מים חיים בפר' נח, ש
אם אדם היה לו בטחון באמת, גם אם יסתר איש בחדרי חדרים כל היום או יעלה באילן, מה שנגזר עליו יבוא אליו בלי חיסרון של פרוטה אחת, ומה שנגזר עליו ''היה מוכרח הפרנסה לרדוף אחריו''.
מעשה זה מהווה המחשה נפלאה לדברי בעל באמ''ח הללו, ואם תמצי לומר בקיצור נמרץ כאשר הגדיר הרמב''ן: ''הגזירה אמת והחריצות שקר''.
אנדוקטה מעניינת לסיום:
המתנתי מס' שבועות לקבל את פרטי המעשה המדויקים, לבסוף הגיע הטלפון המיוחל מבלגיה, בתאריך אור לכ"ז כסלו יומא דהילולא של הרה"ק בעל ''באר מים חיים'' זי"ע.
למחרת אחרי התפלה בשטיבלאך יהודי דפק על השולחן והזמין את העוילם לסעודה לכבוד ההילולא.
חשבתי שאם יזדמן אספר את הסיפור ואשייך אותו לדברים הנ''ל.
להפתעתי נעמד ידידי הר''ר י.ה. כשספר באר מים חיים בידו, והקריא בדיוק את הקטע המדובר!
מיד לאחר מכן סיפרתי את הסיפור, כשהמסר מהדהד באלף קולות :
ומה שנגזר עליו ''היה מוכרח הפרנסה לרדוף אחריו''.
''ומה שנגזר עליו שישתכר ביום זה לא ימלט מהיות לו זה אפילו אם היה מתחבא בחדרי חדרים, היה זאת רודפת אחריו ומשיגו על ידי סיבות שונות המתגלגלות ובאות מסיבת כל הסיבות וכמו שאנו רואין בחוש אשר דבר המוכן לאדם זה ממילא יבוא אליו לביתו על ידי גלגולים שונים אשר לא יבוא כלל בשכל האדם, וכמאמר החכם '
'אילו היה אחד בורח מט[ו]רפו כאשר בורח מן המות היה ט[ו]רפו רודף אחריו יותר ממנו ולמהר להשיגו יותר''...
ידידי היקר ר' שייע י. התלהב למקרא הדברים, ומיהר להעתיק את הדברים ולשלוח לי בצורה מעוצבת, כדי להפיצו, ויותר אנשים יתוודעו לדברים המאלפים הללו ויתחזקו.
פרק ב'
עכשיו מגיע ההמשך...
''יש בורא עולם, יש בורא עולם, יש!''
לפני תקופה, כשנה - שנתיים, ניגש אלי בשטיבלאך יהודי חסידי הדור פנים,
היכרותי עמו מסתכמת בזה שאני רואה אותו לפרקים שופך נפשו בתפלה חמה ותוססת, [ומקנא קנאת סופרים עזה...] אף שמו לא ידוע לי.
עננה היתה פרושה על פניו, ובקשה בפיו.
''אני רואה שבתיק הטלית ותפילין שלך יש ספרים העוסקים בענין הביטחון, אבקש רשותך לשאול אחד מהם''.
כמובן עניתי לו שיקח ככל אשר יחפוץ ויחזיר אח''כ.
אחרי חצי שעה הוא הגיע להחזיר את הספר, ונהרה שפוכה על פניו.
אחרי התפלה הוא ניגש אלי הציג עצמו בשם ר' דניאל ו., והחל לשוחח עמי בענין הבטחון והדרכים להגיע אליו.
הארכנו מעט, ומאז אנו משוחחים מפעם לפעם ומחזקים איש את רעהו.
באחד המפגשים סיפר לי שאחרי השיחה שלנו קבע עם ב''ב ללמוד שער הביטחון בקביעות, וב''ה השלווה קנתה את מקומה בביתו.
השבוע, ביום שלישי בערב פגשתיו בעת תפלת מעריב בשעה מאוחרת בלילה.
הוא היה שרוי בעליצות גדולה, כאשר הוציא מכיסו הזמנה לחתונת בתו שתערך למחרת בערב.
ע''ג ההזמנה הוא רשם כמה מילים ע''ד גוזמא רבתי בדבר הכרת הטוב שלו אלי וכו'.
הדברים היו נראים לי קצת מעוררי פליאה, אך לא הרביתי בדברים.
התאמצתי במיוחד להגיע לשמחה, רקדנו ריקוד של אהבה ושמחה גדולה אחד עם רעהו, בעיקר גברה עליצותו כששרו את השיר ''יש בורא עולם ,יש!'' נראה היה כשיכור ולא מיין.
למחרת בבוקר הגעתי לתפלה בשטיבלאך.
בעוברי בקרבת ה''קאווע שטיבל'' שמעתי תכונה מתוכו.
עמדתי מבחוץ והשקפתי.
ראיתי את ידידי הנ''ל עומד ליד הפלקט הצבעוני עם דברי ה''באר מים חיים'' שבכותרת, אותו אני הק' תליתי שם כדי לזכות את הרבים, ופשוט רוקד מהתלהבות.
הוא ביקש לברר מי הוא זה שתלה את הפלקט.
הגבאי ר' סנדר, הצביע עלי, משער כי אני האשם...
הוא יצא החוצה, והכריז בקול צרוד:
''יישר כחך, חיתנתי הלילה את בתי עם דברי הבאר מים חיים שתלית פה''!
בקטעי משפטים ושברי מילים תיאר בפני את ההשתלשלות המופלאה של הדברים.
ידידי הלזה הוא מלמד, משפחתו ברוכת ילדים, ומתפרנס בצמצום רב.
משמש היה כמלמד בת''ת מפורסם.
לפני כשמונה שנים זכה מיודענו להתקרב לאחד מצדיקי הדור.
באחת ההזדמנויות, אותו צדיק ציטט בהרחבה והטעמה גדולה את דברי הבאמ''ח הללו ''אילו היה אחד בורח מטרפו [פרנסתו] כאשר בורח מן המוות, היה טרפו רודף אחריו יותר ממנו''.
מיודענו שהיה במצב של 'אין חוזק מן החסידות בתחילתו', קיבל את הדברים בפשטות גדולה, מעט קיצונית, ובעקבות כך ניכר שינוי בולט בהתנהגותו.
בת''ת שבו לימד החלו לדאוג... ופיטרוהו ממשרתו.
אבל הוא הרגיש שאם כך נגזר עליו הוא לא הולך לחפש משהו אחר, אפילו את הפיצויים המגיעים לו בדין, לא דרש. הלא מה שמגיעו ירוץ אחריו... מדוע עליו להתבזות?
הוא החליט שכעת לא מתאים לו להמשיך במלמדות, והתיישב ללמוד בביתו, פרוש לגמרי מהעוה''ז.
[אמר הכותב: כאן יבוא הקורא הנעים בשאלה המתבקשת, האם אכן זו ההנהגה הרצויה, וכו.
' אין כאן המקום הראוי לענות ע''ז, וברור שאין זו ההנהגה לכל אדם, רק יש מצבים שאדם מרגיש בלבו את גודל בטחונו בהשי''ת עד שאין שום שאלה לפניו]
כך עברו בקושי רב חודשי אלול תשרי, אז עוד היו ברשותו שאריות מחודשי השבע, עם מעט עזרה מקובלת לחגים.
אחרי שמחת תורה הגיע הבית למצב של עניות ממש.
בערש''ק בראשית הוא חזר מירושלים לביתר, יורד מהאוטובוס ע''י צרכנית ''רמי לוי'' מביט על הצרכניה הענקית ומהרהר,
נגמרו כל השאריות והעזרה לחגים.
חושב לעצמו איך יאכיל את ילדיו, שבת בפתח...
אבל הרבי אמר שהבורח מטרפו טרפו רודף אחריו...
מכאן אני מצטט אותו בלשונו:
המספר סיפר מתוך התרגשות קטעי דברים, ועמלתי לחבר ולתפור הקטעים כדי להבין מתחילה ועד סוף.
התחזקתי באמונת אומן בכל כוחי.
אני נכנס לקלויז של באיאן מול 'רמי לוי', עורך את חשבון נפשי שעה לפני שבת, אני יושב לבדי בביהכנ''ס הריק מאדם וכותב.
בבימ''ד אין עוד נפש חיה מלבדי.
תוך כדי שאני שקוע בכתיבה נכנס לביהמ''ד יהודי ליטאי שלא ראיתי מעולם לפנ''כ ואח''כ.
אחרי כמה דק' הוא ניגש אלי, תגיד לי, יש לי קצת כספי מעשר פה, אתה מכיר מישהו שצריך עזרה?
כן עניתי לו, אני מכיר אחד כזה...
ואז הוא מוסר לו ביד קצת יותר מאלפיים שקלים!
טרפו רודף אחריו!!!
מי האיש הזה? אין לו למי לתת?
הוא לא מכירני, סכום כה גדול לתת למישהו שלא ראהו מעולם?
אפילו לא אמרתי למי אני הולך לתת,
לא הספקתי לומר שאני זקוק לזה בעצמי.
לא עברו 3 דקות והוא חוזר... הייתי בטוח שהגיע לברר מי המקבל...
''טעיתי בסכום'', הוא פולט בחפזה, ומוסיף לי עוד כמאתיים ומשהו דולר!
נכנסתי לשבת כולי תחת ההלם, הנה התקיים בי טרפו רודף אחריו!
יש עם מה לעשות שבת.
מוצ''ש היה יא''צ ראשון של סבתא שלי.
אני מגיע ליא''צ. כולם ידעו במשפחה ש''דניאל קצת זז לו משהו''...
יש לנו במשפחה כמה אחים שירדו מן הדרך ל''ע. אחי האחד כבר בן 32 ועד היום אינו נשוי כי הוא ממתין שיהיה לו בית ומכוניות... ובודאי שלא נתן לי בחיים אגורה שחוקה... היום הוא קורא לי בשמי, בא לפה שניה... מכניס אותי לחדר, אני תוהה מה קורה פה... הוא שולף מארנקו 4000 ש''ח. פשוט נתן לי והמשיך הלאה.
לא אמר לי ''אין לך עבודה'', או ביטוי אחר של רחמים.
נתן והמשיך הלאה... המשכורת החודשית שלי היתה עד היום מעט יותר מ6000 ש''ח.
הנה כבר קיבלתי בצורה לא צפויה את אותו הסכום... הבורח מטרפו.
מעולם לא נתן לי אחי שקל אחד נוסף לפני או אחרי, אפילו כששיפצתי את הבית וניסיתי לרמוז בכל מיני דרכים...
פשוט הקב''ה שלח את האנשים הכי לא צפויים בעולם ונתנו לי משכורת מלאה.
הרגשתי שהקב''ה התגלה אלי ואמר לי ''הנה לך, טורפו רודף אחריו''.
*************
פרק ג'
מאז עברו כבר 8 שנים.
כבר חזרתי לחיי שיגרה, קיבלתי משרת מלמדות יפה בביתר, זה מכבר יצאה מזכרוני המימרא של הבורח מטרפו.
והנה... לפני שבוע, אני לפני חתונה של בת, אין לי שקל אחד.
יש לי אח אחר, לא בדיוק מאנ''ש.
אשתקד כשחיתנתי לא היה לי, התקשרתי אליו, אמרתי לו שאין לי כלום. הוא שילם לי את כל האולם.
אבל במשך הזמן נתגלעו בינינו חיכוכים על רקע היותו מזלזל בכמה עניינים של אידישקייט.
הפעם התחזקתי והחלטתי אני לא מתקשר אליו. אינני רוצה שירגיש שהוא מחזיק אותי בזכותו...
עוד לא שילמתי עבור שמלת כלה, עבור אולם לשבת שבע ברכות, אין לי לתזמורת, לצלם, כלום אחד גדול.
מהאולם מתקשרים לומר שאם לא אכניס כסף העיסקה בטלה. לא ידעתי מה לעשות.
ואז נכנסתי לכאן לביהמ''ד, שבוע לפני החתונה, נכנס לקאווע שטיבל ואז אני רואה את הכותרת הצבעונית ''דברי הבאר מים חיים שישנו לך את החיים''!
אני מתחיל לקרוא ומצטמרר ''אשר דבר המוכן לאדם ממילא יבוא אליו לתוך ביתו ע''י גלגולים שונים אשר לא יבוא כלל בשכל האדם, ומאמר החכם, אילו היה אחד בורח מטרפו [פרנסתו] כאשר בורח מן המוות, היה טרפו רודף אחריו יותר ממנו''.
ואני אומר לעצמי, אתה?
אתה הרי ראית מה זה הבורח מטרפו, זה לא חרוז או מליצה. אתה הלא ראית בעיניים.
אינך צריך להאמין, הרי הקב''ה התגלה לעיניך ממש, כמו שפחה על הים!
זה חיזק אותי.
בחומש דברים כ' שהקב''ה מאד כעס על עם ישראל ''ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה, ובדבר הזה אינכם מאמינים בד' אלקיכם''?
בן אדם שחווה ניסים ופתאום לא מאמין, הקב''ה יכעס עליו!
חשבתי לעצמי, אתה ראית!!!
לא זו בלבד, אני מגיע לשטיבלאך לעתים רחוקות, ודווקא היום באתי לפה ממרחק, רגלי, והנה בדיוק הלילה נתלה הפלקט הזה פה!
והאמת שבשעתו רק שמעתי מהרבי את הדברים בע''פ, ועתה אני קורא לראשונה את הדברים מתוך הכתב...
[אמר הכותב:] זה המקום היחיד שתליתי את הפלקט בינתיים. וגם זה סיפור...
הצוות בישיבה אצלנו לפני שבועיים החליטו על פרויקט מסויים , כדי להרבות הערכה וכבוד לתורה, הפרויקט דרש הדפסה צבעונית מקצועית.
ביום חמישי עבדתי שעות רבות על הפרויקט ושלחתי להדפסה בדפוס.
על הדרך שלחתי גם את הפלקט עם דברי הבאמ''ח להדפיס כמה יחידות...
בסוף התברר שמסיבות משמחות למדי עלינו לגנוז את הפרויקט המתוכנן אחר שכבר יצא מהדפוס... הפרויקט נגנז.
כל מה שיצא זה הבאמ''ח... שנתלה למחרת בערש''ק אחה''צ, והפך את לבו של ידידי בראשון בבוקר.
נכנסתי לביהכנ''ס ושקעתי בדבקות בתפלה.
''עזרת אבותינו, מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם'' שכחתי מהכל, איחרתי לעבודה... שום דבר לא קרה.
במוצ''ש שלפנ''כ מישהו הציע לי לשוחח עם האולם שיעשו לי הנחה, הסכמתי.
למחרת הוא סיפר שהורידו 500 ש''ח. ''הורדתי לך דאגה''. אבל הייתי ''באור של הבאמ''ח'', ואמרתי לו ''אין לי שום דאגה''... הוא הביט בי ספק מקנא ספק מרחם...
אותו אחד שדאג להנחה באולם, במקביל פנה גם ליד אליעזר.
מיד אליעזר, באמצע שבוע שעבר מתקשרת הפקידה, הפקידה אומרת כנראה אתה בעל בטחון גדול, כי אישרו לך 5000 $... והסטנדרט הוא 600 ש''ח.
פצחתי בריקוד. באתי לכיתה ואמרתי לילדים, זוכרים שאיחרתי ביום ראשון?
נכון אמרתי לכם שאני צריך ישועות? הנה הגיעו ישועות! בואו נרקוד ילדים!
אבל יד אליעזר יבצעו העברה בנקאית רק בתחילת שבוע הבא.
התחננתי, האולם דוחק, מבטלים את הארוע! נשתדל מחר.
בינתיים נתתי שיק דחוי ע''ח ההעברה שתתבצע.
הגיע יום חמישי, יד אליעזר לא עונים בטלפון. בבנק אין זכר להעברה...
יום ראשון, השיק שכתבתי לאולם יוצא היום... יום שני, השיק שלי חזר.
עובר יום שני וגם שלישי, אין הפקדה. מתקשר ליד אליעזר לא עונים...
חזרתי אלף פעמים על הפסוק ''אל תבטחו בנדיבים''... הנה הבטיחו וכה שמחתי... אפס תוצאה.
ביום שלישי, יום לפני החתונה, התקשרתי לארגון החסד של הקהילה שלנו. מחר החתונה, ועדיין אין אולם, אין שמלת כלה. הם ענו תשובה לא מחייבת כזו ''נראה מה נוכל לעשות'' לא אמרו לי ''אל תדאג, תהיה חתונה''. סתם התחמקות. נשאר לי רק לבטוח בקב''ה.
לא איבדתי עשתונות, הכל ברוגע ונחת, הרי מה שנרשם לנו ירדוף אחרינו.
התקשרתי לאחי שגר בבית שמש.
לא נעים לי לומר, אבל מחר החתונה, וכאח עלי לעדכן אותך בנעשה.
עדיין אין אולם, אין שמלת כלה, אין כלום...
אחי אומר לי: אתה הרי יודע שגם אני דלפון, מה ביכולתי לעשות?
המקסימום שבידי, אוכל לנסות לדבר עם האברכים בכולל, כל אחד יתן חמישים ש''ח...
אחרי הטלפון הזה הרגשתי שכבר מיציתי את חובת ההשתדלות.
הלכתי לבית המדרש, וישבתי ללמוד 9 שעות רצופות... להיות קרוב לרבש''ע.
ממתין לטרף שירדוף אחרי.
צהרים, הבן שלי הגיע מחו''ל לחתונה, ועכשיו הוא בירושלים, מתקשר לאשתי.
האם יש משהו שאפשר לעזור?
אשתי אמרה לו שינסה להיכנס ליד אליעזר לראות מה קורה.
הוא מתקשר בחזרה, אני ליד הפקידה ביד אליעזר. הפקידה אומרת שכחתי לגמרי... איך פרח מזכרוני, מחר יום החופה! טוב שבאת... אבצע הפקדה עכשיו ומחר תראו את זה בבנק.
אבל בעל האולם דוחק, אם אין כסף היום... הוא לא מכין את האירוע...
התקשרתי לחתן שלי שישיג לי הלוואה ע''ח ההפקדה ומחר אחזיר.
אחרי כמה שעות הוא מתקשר בחזרה, ''חבל שיעבור ידיים''.
עדיף שאתה בבוקר תוציא מזומן ותלך לשלם לבעל האולם. קיבלתי את דבריו.
במקביל, אחי מבית שמש אסף את אברכי הכולל וסיפר להם על המצב.
כצפוי הגישו אחד 50 ש''ח אחד 20... כל אחד כפי כוחו.
בצד ישב שם אברך שנקרא לו בשם ''המערבב''.
אחד שעוסק בעסקי אוויר מהכא להתם, ותמיד בסוף נראה שאין לו כסף...
כבר 10 שנים הוא לא דרך בכולל. עכשיו הוא נתקף בברען של ''דף היומי'' לרגל התחלת המחזור, ובא ללמוד.
הוא כעס על שאחי מדבר בקול ומפריעו בלימוד דף היומי.
אחי ניגש והסביר לו ברוגע את חשיבות הענין.
הוא אינו מכירני כלל, אבל משום מה הדברים נכנסו ללבו.
הוא שאל את אחי כמה עלות האולם? 11.000 ש''ח.
האיש קם ממקומו ורץ לסניף הבנק, ומשך מהכספומט 11.000 ש''ח בכמה משיכות זהות, נסע לביתר בעצמו, ניגש אל משרד האולם ושאל במזכירות האם כבר שולמה החתונה שמיועדת למחר בערב. הוא נענה בשלילה. [כזכור חתני הציע להמתין לבוקר...] על אתר הוא הוציא מעטפה ושילם את כל הסכום...
בשעה 7.00 בערב מצלצל הסלולרי שלי, מדברים מהארגון של הקהילה. האם הענין עם האולם סודר? כן! עניתי ברוגע. שולם לאולם.
מהעבר השני נשמע אדם מופתע לגמרי... איך? מי?
אינני יודע. אינני מכירו ואף את שמו אינני יודע... יש בורא עולם. זה שולם.
לרגע העסקן איבד את לשונו, הוא לא ציפה לתשובה כזו...
ומיד אמר שיש להם כסף עבור שמלת הכלה. נתנו גם עבור צלם, וגראמער... פשוט כבר הכינו כסף...
אחרי כמה שעות אח שלי מתקשר ושואל, אם תקבל עכשיו עוד 11.000 מה תעשה בהם?
עניתי שאני צריך גם עבור התזמורת וגם עבור שבת שבע ברכות... ובכן, יש עוד 11.000. מצוה גוררת מצוה, ''המערבב'' שלח עוד 11.000 בתוך מעטפה משומשת.
אפילו אישורי המשיכות מהבנק היו בפנים... יש כבר גם שבת שבע ברכות...
ועוד ענין סמלי – בחתונה הקודמת קיבלתי המון מתנות, מתלמידים, משפחה.
זו הפעם, אפילו חמי שהגיע מחו''ל ומתאכסן אצלי לא הביא עדיין מתנה... קיבלתי מעטפה אחת ויחידה בחתונה.
תנחש ממי? אחי ... הביא מעטפה ובה 400 ש''ח.
ראיתי בזה סמליות, להזכירני את אותם ה4000 מלפני 8 שנים... אותו רבש''ע שלח לי תזכורת.
כל זה בזכות הפתק שלך עם הציטוט מהבאר מים חיים.
אז בא נמשיך לרקוד –
''יש בורא עולם, יש בורא עולם, יש!''אין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו – אין !