הדרך סלולה
משתמש ותיק
בספר הליכות שלמה (תפילה פ"ח ארחות הלכה הע' 50) כתב שאין להתפלל על חולים בשמו"ע כל הג' תפילות, כדי שזה לא יהפך לתפילת קבע, [וכמו ששנינו בברכות (כח, ב): "רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע, אין תפלתו תחנונים", ובגמ' (כט, ב) אמרו: "מאי קבע... רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה [בתפלתו] דבר", היינו בקשה[1], זוהי תפלת "קבע", כי כתפלתו היום, כן תפלתו אתמול, ותפלתו למחר[2]], ולכן אל יתפלל עליהם בכל תפילה, אלא מדי יחזור ויחדש תפילתו או ישנה בסגנון הבקשה.
[1] הגר"א נקט שחידוש דבר, היינו שישיג את החסרון המיוחד שיש לו בכל יום.
[2] אך יש להעיר כי מדברי הרמב"ם (פ"ד מהל' תפלה הט"ז) כתב: "כיצד היא הכוונה וכו' יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה את תפלתו כמי שהיה נושא משאוי", והיינו שלא יעשנה קבע כי שהמתפלל יכוון, ולכן לא הביא את דעת רבה ורב יוסף שאין טעמם משום קבע של המתפלל, אלא בעצם התפלה הקבועה.