שמתי לב לדבר מעניין בספר תהילים

מבולבל

משתמש ותיק
שלום.
שמתי לב לזה שספר ראשון בתהילים כמעט לא נכתב בו שם "אלוקים" (ואולי אף לא נכתב כלל. איני בטוח)
ספר שני, מלא וגדוש בשם זה. כל פרק מכיל מספר ניכר של פעמים את השם "אלוקים"
ספר שלישי בתחילתו מלא ובסופו כבר אין
ספרים רביעי וחמישי אין בהם כמעט שם "אלוקים"

מישהו שם לב לזה?

האם יש לזה משמעות?

 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבולבל אמר:
שלום.
שמתי לב לזה שספר ראשון בתהילים כמעט לא נכתב בו שם "אלוקים" (ואולי אף לא נכתב כלל. איני בטוח)
ספר שני, מלא וגדוש בשם זה. כל פרק מכיל מספר ניכר של פעמים את השם "אלוקים"
ספר שלישי בתחילתו מלא ובסופו כבר אין
ספרים רביעי וחמישי אין בהם כמעט שם "אלוקים"

מישהו שם לב לזה?

האם יש לזה משמעות?

ראיתי פעם התיחסות לזה [לא ממקור מהבית מדרש אלא ממקור חיצוני] 
יש להוסיף על דבריך 
שיש פרק תהילים שמוזכר בשני המקמות 
שכל ההבדל בינייהם שפעם אחת כל שמותיו הוא שמות אלוקות 
ופעם אחת שמות משמות הויה. אינני זוכר אייזה מזמור מדובר. יבואו הבקיאים ויעידו 
 

הכהן

משתמש ותיק
את זה מצאתי ארבע פעמים:
  • סח, כא
  • קט, כא
  • קמ, ח
  • קמא, ח
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מבולבל אמר:
שלום.
שמתי לב לזה שספר ראשון בתהילים כמעט לא נכתב בו שם "אלוקים" (ואולי אף לא נכתב כלל. איני בטוח)
ספר שני, מלא וגדוש בשם זה. כל פרק מכיל מספר ניכר של פעמים את השם "אלוקים"
ספר שלישי בתחילתו מלא ובסופו כבר אין
ספרים רביעי וחמישי אין בהם כמעט שם "אלוקים"

מישהו שם לב לזה?

האם יש לזה משמעות?

ראיתי פעם התיחסות לזה [לא ממקור מהבית מדרש אלא ממקור חיצוני] 
יש להוסיף על דבריך 
שיש פרק תהילים שמוזכר בשני המקמות 
שכל ההבדל בינייהם שפעם אחת כל שמותיו הוא שמות אלוקות 
ופעם אחת שמות משמות הויה. אינני זוכר איזה מזמור מדובר. יבואו הבקיאים ויעידו 

במחילה מכת"ר, המקור החיצוני, זה ספרי ביקורת המקרא?

סגנון ביקורת כזה קיים בחמשה חומשי תורה אצל אנשי ביקורת המקרא.

המסקנות שלהם ידועות, אתה גם רוצה להסיק גם כאן?

כלך אצל בבא בתרא פרק קמא, "נתחבר על ידי עשרה בני אדם". וק"ל.
 

מבולבל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני לא יודע במה מדובר.
מסתבר שיש לזה הסבר.
אולי אלו המבינים ברמזי תורה ידעו
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יוסף ה' אמר:
המסקנות שלהם ידועות, אתה גם רוצה להסיק גם כאן?

כלך אצל בבא בתרא פרק קמא, "נתחבר על ידי עשרה בני אדם". וק"ל.
המקור החיצוני היה מאנשים מאמינים
אבל מחוץ לבית המדרש ולא מהאנשי דלא מעלי שהזכרת 
ולא באתי להסיק כלום רק סיפר את הדברים כהווייתם

וודאי שבקל אפשר להסביר זאת
על פי הגמ' שהזכרת או בדרכים אחרות
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
שמעתי זאת בעבר ביום ר"ה ממרן הגרב"ש דויטש שליט"א לאחר שסיים לומר את ספר התהילים
וביאר בזה,
ופרח מזכרוני,
חבל על דאבדין.
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
זך הרעיון אמר:
שמעתי זאת בעבר ביום ר"ה ממרן הגרב"ש דויטש שליט"א לאחר שסיים לומר את ספר התהילים
וביאר בזה,
ופרח מזכרוני,
חבל על דאבדין.

הוא גם ציין בזמנו שאף שיש פסוקים נרדפים בתהילים מ"מ יש שנכתבו בשם אלוקים ויש שנכתבו בשם אדנות.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
שאלת פותח האשכול חשובה, כי התורה ארוכה מארץ מידה והכל רמוז בה,
מאידך להקשות מחלוקת ספרי תהלים ספר ראשון שני וכו' אין לה שום משמעות והיא אף מטעה, כי חלוקה זו אין לה כמובן מקור בחז"ל וככל שידוע לי גם לא בראשונים.
 

הכהן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
חלוקה זו אין לה כמובן מקור בחז"ל וככל שידוע לי גם לא בראשונים.
מדרש שוחר טוב אמר:
 משה נתן להם חמשה חומשי תורה. וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה ספרים. אשרי האיש. למנצח משכיל. מזמור לאסף. תפלה למשה. יאמרו גאולי.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
תודה, ערבבתי בין חלוקת הימים (שבעה ימים) שברפרוף היה נראה לי שע"ז דבר השואל (ושאין לו מקור),
לבין חמשה ספרים שבתהלים (שגם מצוינים בספרי בתהלים הרגילים), הנמצא במדרש תהלים והראשונים מביאים אותו.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יש לציין שחלוקת חמשת הספרים מלבד מה שיש לו מקור בחז"ל
הרי יש לו יסוד בפסוקי התהילים עצמו שכל ארבעת הספרים הראשונים מסתיימים בברכה.

שספר ראשון מסתיים בפסוק ברוך ה' אלוקי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן
ספר שני ברוך ה' אלוקים אלוקי ישראל עשה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן כלו תפילות דוד בן ישי
ספר שלישי ברוך ה' לעולם אמן ואמן
ספר רביעי ברוך דה' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה.

ויש לציין שזה נוסח של ברכה וראה את המשנה בברכות בסוף פרק ט' שכך היה חתימת הברכות במקדש.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ברור שיש לו יסוד, שהרי זו הסיבה שאלו ספרים חלוקים בברכותיהם (ואם לא היו ספרים חלוקים, לא היה מובן למה באו ברכות אלו שם).
אציין עוד, שבחלוקת הספרים שבכתר ארם צובה, בין ספר לספר מחמשה ספרים, יש רווח שתי שיטין חלקים (דוגמת תמונה למטה), במקום שיטה אחת בכל פרק ופרק.
עוד אציין שבמדרש תהילים של מהדורת בובר יש טעות בכתב היד ההוא, שהם מציינים תחילת ספר שני בלמנצח גו' אשרי משכיל אל דל (מא), וזה לא נכון שהרי רווח שתי שיטין יש בלמנצח משכיל לבני קרח (מב).

494.JPG
 

מבולבל

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
יש לציין שחלוקת חמשת הספרים מלבד מה שיש לו מקור בחז"ל
הרי יש לו יסוד בפסוקי התהילים עצמו שכל ארבעת הספרים הראשונים מסתיימים בברכה.

שספר ראשון מסתיים בפסוק ברוך ה' אלוקי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן
ספר שני ברוך ה' אלוקים אלוקי ישראל עשה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן כלו תפילות דוד בן ישי
ספר שלישי ברוך ה' לעולם אמן ואמן
ספר רביעי ברוך דה' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה.

ויש לציין שזה נוסח של ברכה וראה את המשנה בברכות בסוף פרק ט' שכך היה חתימת הברכות במקדש.
וסיום הללו- יה שבפסוקי דזמרה זה פסוקים של סיום ספר שלישי וראשון

 
 

מבולבל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אם כבר דנים כאן בשמות הקדושים, אציג שאלה שמציקה לי.

שם "אלוקים" פירושו 'תקיף ובעל היכולת, ובעל הכוחות כולם.
וקשה לי מה הכוונה בביטוי "אלוהים אחרים" לכאורה היה צריך לומר 'אלוה אחר' שהרי אין עבודה זרה שטוענת שיש לה "בעל כל הכוחות' אחר ח"ו. אלא כפירתם היא באמונה בכוחות נוספים.
ותוך כדי כתיבת הדברים אני חושב על תירוץ.
ש'אלוהים אחרים' הכונה הרבה סוגי עבודות זרות של אלוה אחר. ולא "אלוהים" אחר. ח"ו.
וא"כ זה כך: אלוה,הים אחרים. (כמובן שאין כוונתי שכך צריך לומר, אלא רק לסבר את האוזן.)
 

הכהן

משתמש ותיק
אני לא בטוח ש'כל הכוחות כולם' זה בגלל לשון הרבים, כי לשון רבים זה בגוף המילה כמו אדונים.
רש''י אמר:
כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים, אשר הלכו אלהים, אלהים חיים, אלהים קדושים, וכל לשון אלהים לשון רבים, וכן ויקח אדוני יוסף, אדוני האדונים, אדוני הארץ, וכן בעליו יומת, והועד בבעליו.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מבולבל אמר:
שלום.
שמתי לב לזה שספר ראשון בתהילים כמעט לא נכתב בו שם "אלוקים" (ואולי אף לא נכתב כלל. איני בטוח)
ספר שני, מלא וגדוש בשם זה. כל פרק מכיל מספר ניכר של פעמים את השם "אלוקים"
ספר שלישי בתחילתו מלא ובסופו כבר אין
ספרים רביעי וחמישי אין בהם כמעט שם "אלוקים"

מישהו שם לב לזה?

האם יש לזה משמעות?

ראיתי פעם התיחסות לזה [לא ממקור מהבית מדרש אלא ממקור חיצוני] 
יש להוסיף על דבריך 
שיש פרק תהילים שמוזכר בשני המקמות 
שכל ההבדל בינייהם שפעם אחת כל שמותיו הוא שמות אלוקות 
ופעם אחת שמות משמות הויה.
אינני זוכר אייזה מזמור מדובר. יבואו הבקיאים ויעידו 


המזמור הראשון שבו הכל שמות אלהי''ם הוא מזמור נ''ו  "לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת. ב חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי. ג שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם. ד יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח. ה בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי. ו כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע. ז יָגוּרוּ יצפינו [יִצְפּוֹנוּ] הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. ח עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִיםט נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ. י אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים לִי. יא בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהוָה אֲהַלֵּל דָּבָר. יב בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי. יג עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ. יד כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים..
והמזמור שבו הכל כתוב בשם הוי''ה הוא מזמור ל"ד
" לְדָוִד--    בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמוֹ, לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ; וַיְגָרְשֵׁהוּ, וַיֵּלַךְ.
ב  אֲבָרְכָה אֶת-ה' בְּכָל-עֵת;    תָּמִיד, תְּהִלָּתוֹ בְּפִי.
ג  בַּיהוָה, תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי;    יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ.
ד  גַּדְּלוּ לַיהוָה אִתִּי;    וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו.
ה  דָּרַשְׁתִּי אֶת-ה' וְעָנָנִי;    וּמִכָּל-מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי.
ו  הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ;    וּפְנֵיהֶם, אַל-יֶחְפָּרוּ.
ז  זֶה עָנִי קָרָא, וַיהוָה שָׁמֵעַ;    וּמִכָּל-צָרוֹתָיו, הוֹשִׁיעוֹ.
ח  חֹנֶה מַלְאַךְ-ה' סָבִיב לִירֵאָיו;    וַיְחַלְּצֵם.
ט  טַעֲמוּ וּרְאוּ, כִּי-טוֹב ה';    אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר, יֶחֱסֶה-בּוֹ.
י  יְראוּ אֶת-ה' קְדֹשָׁיו:    כִּי-אֵין מַחְסוֹר, לִירֵאָיו.
יא  כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ;    וְדֹרְשֵׁי ה', לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב.
יב  לְכוּ-בָנִים, שִׁמְעוּ-לִי;    יִרְאַת ה', אֲלַמֶּדְכֶם.
יג  מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;    אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
יד  נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
טו  סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;    בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
טז  עֵינֵי ה', אֶל-צַדִּיקִים;    וְאָזְנָיו, אֶל-שַׁוְעָתָם.
יז  פְּנֵי יְהוָה, בְּעֹשֵׂי רָע;    לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם.
יח  צָעֲקוּ, וַיהוָה שָׁמֵעַ;    וּמִכָּל-צָרוֹתָם, הִצִּילָם.
יט  קָרוֹב ה', לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב;    וְאֶת-דַּכְּאֵי-רוּחַ יוֹשִׁיעַ.
כ  רַבּוֹת, רָעוֹת צַדִּיק;    וּמִכֻּלָּם, יַצִּילֶנּוּ ה'.
כא  שֹׁמֵר כָּל-עַצְמוֹתָיו;    אַחַת מֵהֵנָּה, לֹא נִשְׁבָּרָה.
כב  תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה;    וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ.
כג  פֹּדֶה ה', נֶפֶשׁ עֲבָדָיו;    וְלֹא יֶאְשְׁמוּ, כָּל-הַחֹסִים בּוֹ.

לא יודע אם לזה התכוונת. כי בשניהם יש פסוקים וביטויים שחוזרים ונשנים..
מה שמאוד מעניין שהמזמור הזה (לד) והמזמור שם (נו) שתיהם נאמרו באותו הקשר-על זה שדויד המלך נשבה על ידי מלך גת.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
הכהן אמר:
טוביה פריד אמר:
המזמור הראשון שבו הכל שמות אלהי''ם הוא מזמור נ''ו
חוץ מפסוק יא

והכותב התכוון כנראה להבדלים בין מזמור יד למזמור נג
במזמור יד רוב השמות הם שמו אלקים למעט אחדים.
ובנ'ג כולם אלהי'ם.
כך שזה לא באמת אותו מזמור.
מעניין...
 
 

מבקש השם

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
שיש פרק תהילים שמוזכר בשני המקמות 
שכל ההבדל בינייהם שפעם אחת כל שמותיו הוא שמות אלוקות 
ופעם אחת שמות משמות הויה.

ככל הזכור לי, יש שלשה פרקים בתהלים שחוזרים על עצמם בתנ"ך
א.
פרק יח (שירת דוד), חוזר עצמו בשינויים קלים בספר שמואל (כדוגמת מגדיל ומגדול הידוע) - רוב השמות בשתי השירות הם שמות הוי"ה.
ב.
פרק קה (הודו לה' קראו בשמו), מקבלי לדברי הימים א' (פסוקי דזמרא) - רובו שם הוי"ה בשני המקומות.
ג.
פרק ס (אלקים דיבר בקדשו), חוזר על עצמו בפרק קח בתהלים עצמו - כולו שם אלקים בשני המקומות.

מעניין אם יש עוד חזרה

הוספה:
ד.
עכשיו ראיתי מה שכתב @הכהן  על פרק יד ו-נג, זה באמת חדש לי - יישר כח
באמת בפרק יד, יש ארבע פעמים שם הוי"ה שמתחלף בפרק נג לאלוקות
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
רש"י מפ' שהראשון על בית ראשון (נבוכדנצאר) והשני על בית שני (טיטוס), ועי' גם מלבי"ם.
 

מבולבל

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
אני לא בטוח ש'כל הכוחות כולם' זה בגלל לשון הרבים, כי לשון רבים זה בגוף המילה כמו אדונים.
רש''י אמר:
כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים, אשר הלכו אלהים, אלהים חיים, אלהים קדושים, וכל לשון אלהים לשון רבים, וכן ויקח אדוני יוסף, אדוני האדונים, אדוני הארץ, וכן בעליו יומת, והועד בבעליו.

לא הבנתי. אשמח אם תרחיב. 
ואציין שהפסוק " הודו לאלוהי האלוהים, כל"ח. הודו לאדוני האדונים, כל"ח." גם לא היה מובן לי שהרי ה' הוא אדון האדונים ולא אדוני האדונים. 
ולגבי "אלוהי האלוהים" חשבתי שזה כמו "אלוהי אברהם" שהכונה לכאורה 'אלוה של אברהם"
אבל לדבריך (שאיני מבין די הצורך) ניחא.
ובאמת, הגר"א מסביר את הפסוק בישעיה "קדוש קדוש קדוש" שהכוונה שהוא קדוש בתכלית הקדושה ומביא דוגמא לגבר שאומרים "מלך מלכי המלכים"
ואני לתומי חשבתי שהכוונה בביטוי "מלך מלכי המלכים" היא   שהקב"ה הוא מלך על המלכים של המלכים. אבל לגר"א הנ"ל אין זה הכוונה וגם לדבריו צריך להסביר שלשון ריבוי זה בעצם המילה.
ובכל אופן איני מבין הדבר. ואשמח מאד לביאור. גם את דברי רש"י שהבאת לא הבנתי. ואם נתכוון לומר שכל שם אלוקים אין זה בגלל לשון רבים אלא זה חלק מהמילה מ"ט לא הביא פסוק ראשון בתורה: בראשית ברא אלוקים"  ונראה שכוונתו למשהו אחר. היכן מקור הדברים?
בתודה מראש.
 
 

מבולבל

משתמש ותיק
פותח הנושא
זך הרעיון אמר:
שמעתי זאת בעבר ביום ר"ה ממרן הגרב"ש דויטש שליט"א לאחר שסיים לומר את ספר התהילים
וביאר בזה,
ופרח מזכרוני,
חבל על דאבדין.

יש לך איתו קשר? אולי תשאל אותו.
ייש"כ.

אני הקטן גם שמתי לב לזה ביום כיפור האחרון שבעקבות מצב התחלואה התפללתי במניין בשטח פתוח ולצורך כך השכמתי להנץ, והיה לי זמן רב פנוי. וקראתי תהילים. וכיון שבתפילה התודיתי על חטאיי וביניהם הזכרת שם שמיים בלי כוונה, היו לי יותר כוחות לכוון בשמות. ובהתחלה זה הלך טוב שהרי שם הויה הגר"א פוסק שדי לכוון "אדון הכל" וזה קל ונכנס בתוך שטף הדיבור והכוונה של זה ברורה. ש'אדון כל' זה דבר מובן -הקב"ה הוא האדון של הכל.
אבל בהגיעי לספר שני הסתבכתי והקריאה נעשתה איטית מאד כי שם יש שם "אלוקים" וצריך כל רגע לעצור ולכוון כוונה שלאדם פשוט כמוני אינה פירוש אינטגרלי מהמילה. וככל שקראתי יותר והתרגלתי, כך יותר חדר לי שבאופן טבעי משמעות המילה "אלוקים" תהיה " בעל יכולת ובעל כל הכוחות" ועדיין יש הרבה מה להתרגל בזה. אבל למעשה אין כ"כ נפק"מ בזה כי בתפילה ובברכות וכו' כמעט לא מוזכר שם "אלוקים" קודש. אם בכלל.  
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מבולבל אמר:
שהרי שם הויה הגר"א פוסק שדי לכוון "אדון הכל" וזה קל ונכנס בתוך שטף הדיבור והכוונה של זה ברורה. ש'אדון כל' זה דבר מובן -הקב"ה הוא האדון של הכל.
אבל בהגיעי לספר שני הסתבכתי והקריאה נעשתה איטית מאד כי שם יש שם "אלוקים" וצריך כל רגע לעצור ולכוון כוונה שלאדם פשוט כמוני אינה פירוש אינטגרלי מהמילה. וככל שקראתי יותר והתרגלתי, כך יותר חדר לי שבאופן טבעי משמעות המילה "אלוקים" תהיה " בעל יכולת ובעל כל הכוחות" ועדיין יש הרבה מה להתרגל בזה. אבל למעשה אין כ"כ נפק"מ בזה כי בתפילה ובברכות וכו' כמעט לא מוזכר שם "אלוקים" קודש. אם בכלל.  
אינני בטוח שצריך לדקלם כל הכוונה במחשבתו, אלא יעמיד לפניו ששם אדנות הוא אדון והיינו אדון הכל, ואלוקות זה הכח המוחלט שאין בלתו, ואפשר להתרגל שזה לוקח שבריר שניה, כשמתפללים במחשבה לפני המלך.
 

מבולבל

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
מבולבל אמר:
זך הרעיון אמר:
שמעתי זאת בעבר ביום ר"ה ממרן הגרב"ש דויטש שליט"א לאחר שסיים לומר את ספר התהילים
וביאר בזה,
ופרח מזכרוני,
חבל על דאבדין.
שהרי שם הויה הגר"א פוסק שדי לכוון "אדון הכל" וזה קל ונכנס בתוך שטף הדיבור והכוונה של זה ברורה. ש'אדון כל' זה דבר מובן -הקב"ה הוא האדון של הכל.
אבל בהגיעי לספר שני הסתבכתי והקריאה נעשתה איטית מאד כי שם יש שם "אלוקים" וצריך כל רגע לעצור ולכוון כוונה שלאדם פשוט כמוני אינה פירוש אינטגרלי מהמילה. וככל שקראתי יותר והתרגלתי, כך יותר חדר לי שבאופן טבעי משמעות המילה "אלוקים" תהיה " בעל יכולת ובעל כל הכוחות" ועדיין יש הרבה מה להתרגל בזה. אבל למעשה אין כ"כ נפק"מ בזה כי בתפילה ובברכות וכו' כמעט לא מוזכר שם "אלוקים" קודש. אם בכלל.  
אינני בטוח שצריך לדקלם כל הכוונה במחשבתו, אלא יעמיד לפניו ששם אדנות הוא אדון והיינו אדון הכל, ואלוקות זה הכח המוחלט שאין בלתו, ואפשר להתרגל שזה לוקח שבריר שניה, כשמתפללים במחשבה לפני המלך.
גם אני חושב כך. אבל נראה לי שזה כן אמור להגיע כהבנה אינטגרלית. (אין לי מושג תרגום בלשון הקודש למילה זו.)
לדוגמא: 
כשאומרים 'אבינו מלכנו' ונראה פירוש על עניין 'אבינו' והמחשת אהבת אב לבנו. כעת כשיאמר 'אבינו' הוא יבטא את כל ידיעתו. דהיינו שאדם יודע שאב זה מוליד ומביאו לעולם ואוהבו אהבה שאינה תלויה בדבר. ונותן ומוותר וכו'. וכשפונה לה' במילה "אבא" אז הוא כאילו אומר "האוהב והמוליד וכו'"
ולכן יש להתבונן היטב במהות האלוקים ומה זה אומר. ולקרוא על זה פירושים המתאימים לערכינו. ולהתרגל לחשוב את כל זה בשעת אמירת "אלוקים" ואז נגיע למצב שיש לנו ידיעה מסויימת שאותה אנו מבטאים במילה "אלוקים"

ככלל נראה לי שזה כל עניין הכוונה. שמבטא את ידיעתו במילה. וצריך הרבה להתבונן ולהתלמד בזה.
 
 
חלק עליון תַחתִית