להגיד זיכר פעמיים באשרי מישהו שמע

[יעקב שלם]

האם יש מקור לומר פעמיים זייכר באשרי בפסד"ז 
(כך נוהג שכני לספסל בית הכנסת)
כמו בקריאת זכור

זה נראה לי חומרא תמוהה

בפרט שגם בזכור שזה דאורייתא ודאי יצא יד"ח גם בלי לחזור

[ב. זעירא]

OCD

[יראתי בפצותי]

גם בזכור זה חומרא תמוהה, גם אם בוזכרה בפוסקים, הרי פשיטא שיוצאים בשני הצורות, ומה העניין לחזור שוב רק לדקדוק הקריאה?

[יעקב שלם]

גם לי זה היה נראה דבר משונה עד למאוד

חבל ששכני לספסל לא יראה את ההודעות בפורום...

[יד אבשלום]

וכי כל הענין הוא לצאת ידי"ח עד כמה שציותה תורה לקרוא פרשת זכור ויש דיון מה הקריאה היותר טובה למה לא לקרוא את שניהם ברור שיש יותר מקום להחמיר במקום שבל"ז לא יוצא ידי"ח אבל גם אם יוצא ממילא ידי"ח עדיין יש ענין להחמיר

[אבי חי]

וכי כל הענין הוא לצאת ידי"ח עד כמה שציותה תורה לקרוא פרשת זכור ויש דיון מה הקריאה היותר טובה למה לא לקרוא את שניהם ברור שיש יותר מקום להחמיר במקום שבל"ז לא יוצא ידי"ח אבל גם אם יוצא ממילא ידי"ח עדיין יש ענין להחמיר

מילתא מילתא ותני לה - כל תיבה ותיבה חוזר ושונה מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה שאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ אמר פסוק שלם ותני ליה משתקינן ליה דמחזי כשתי רשויות:

רש"י ברכות לג ב (ע"ש בתוס' דר"ח פי' איפכא, ובאו"ח סא ט)

 

[חזק וברוך]

לא מובן, וכי בגלל שמצאנו ספק במקום אחד - ממילא יש ספק על כל המקומות שנזכר זכר בתנ"ך? היכן שקבלה בידינו שיש ספק על המסורת - אולי יש לחשוש ולהחמיר, אך במקום שלא ידוע לנו ספק - מנין לנו לערער על מסורת הניקוד?

[אבי חי]

לא מובן, וכי בגלל שמצאנו ספק במקום אחד - ממילא יש ספק על כל המקומות שנזכר זכר בתנ"ך? היכן שקבלה בידינו שיש ספק על המסורת - אולי יש לחשוש ולהחמיר, אך במקום שלא ידוע לנו ספק - מנין לנו לערער על מסורת הניקוד?

לכ' הנידון הוא ע"פ דקדוק, וזה שייך בכל מקום שכתוב זכר (בסמיכות)
 

[פרלמן משה]

בקידוש גם אומרים "זכר למעשה בראשית", גם שם הוא יגיד זכר זיכר?

[חייל של הרבי]

האם יש מקור לומר פעמיים זייכר באשרי בפסד"ז 
(כך נוהג שכני לספסל בית הכנסת)
כמו בקריאת זכור

זה נראה לי חומרא תמוהה

בפרט שגם בזכור שזה דאורייתא ודאי יצא יד"ח גם בלי לחזור

כן הוא מנהג כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (ואעפ"כ במנהג חב"ד ההוראה לרבים להגיד רק בסגול). 

ואולי המגיבים ocd וכיוצא בו, צריכים קצת להירגע בעצמם. לא כל חומרא או הקפדה שמישהו נוהג בה ואתם לא, מגיעה ממחלת נפש. 
 

[קדמא ואזלא]

שמעתי פעם על מישהו שהעיר לבעל קורא שהוא לא שמע את הנ' של ז(נ)כור..

[אבי חי]

כן הוא מנהג כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (ואעפ"כ במנהג חב"ד ההוראה לרבים להגיד רק בסגול). 

ואולי המגיבים ocd וכיוצא בו, צריכים קצת להירגע בעצמם. לא כל חומרא או הקפדה שמישהו נוהג בה ואתם לא, מגיעה ממחלת נפש.

ע"פ נגלה אין בזה טעם [כמובן, תמיד אפשר להפתיע, אדרבה...]
מי שיש לו בזה ענינים ע"פ קבלה וכדו', לחיי. אך מי שלא, יש לחשוש מבורות ומטה.

[סנגורן של ישראל]

בסגול

חידוש!

[חזק וברוך]

לא מובן, וכי בגלל שמצאנו ספק במקום אחד - ממילא יש ספק על כל המקומות שנזכר זכר בתנ"ך? היכן שקבלה בידינו שיש ספק על המסורת - אולי יש לחשוש ולהחמיר, אך במקום שלא ידוע לנו ספק - מנין לנו לערער על מסורת הניקוד?

לכ' הנידון הוא ע"פ דקדוק, וזה שייך בכל מקום שכתוב זכר (בסמיכות)

לשון ספר השרשים לרד"ק:

"זכר עמלק במקצת ספרים בשש נקודות, ובשאר ספרים כל זכר בחמש נקודות".
עריכה - זו לשון הרד"ק:
"תמחה את זכר עמלק בשש נקודות, אבל לזכר קדשו בחמש נקודות ולית כוותיה, כן הוא במקצת ספרים, ובמקצת ספרים כל זכר בחמש נקודות".

 

[אורח]

https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=149710

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... &pgnum=538

[חייל של הרבי]

בסגול

חידוש!

אכן. וכמדומה שכן הוא בנוסח הגר"א.


 

[אבי חי]

אכן. וכמדומה שכן הוא בנוסח הגר"א.

מחלוקת בדעתו (עי' הסכמת הגר"ח מוולאזין למעשה רב).

[חייל של הרבי]

כן הוא מנהג כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (ואעפ"כ במנהג חב"ד ההוראה לרבים להגיד רק בסגול). 

ואולי המגיבים ocd וכיוצא בו, צריכים קצת להירגע בעצמם. לא כל חומרא או הקפדה שמישהו נוהג בה ואתם לא, מגיעה ממחלת נפש.

ע"פ נגלה אין בזה טעם [כמובן, תמיד אפשר להפתיע, אדרבה...]
מי שיש לו בזה ענינים ע"פ קבלה וכדו', לחיי. אך מי שלא, יש לחשוש מבורות ומטה.

לא צריך לחשוש לשום דבר. מה כבר הוא יעשה לך? 

אם אתה סקרן לטעמו, גש לשאול אותו. אבל ישר להגיד שהוא טיפש או משוגע, זו הבורות האמיתית כאן. בורות בהסתכלות חיובית. בורות בלדעת שיש מנהגים טובים שאיני נוהג בהם. 
 

[אבי חי]

צודק.

(כנראה מר לא מכיר את סוג האנשים המדובר...)

[PKURHSV]

לא מובן, וכי בגלל שמצאנו ספק במקום אחד - ממילא יש ספק על כל המקומות שנזכר זכר בתנ"ך? היכן שקבלה בידינו שיש ספק על המסורת - אולי יש לחשוש ולהחמיר, אך במקום שלא ידוע לנו ספק - מנין לנו לערער על מסורת הניקוד?

מתוך מעשה רב: בפסד"ז אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני ביו"ד והאומר בוא"ו שבוש הוא בידו. באשרי זכר רב טובך ב' סגלין:

 

[יואל נהרי]

יש נותנים פעמיים מחצית השקל, פעם זיכר למחצית השקל, ופעם זכר.

[הכהן]

שמעתי פעם קריאת התורה מהגרא"י נבנצל שליט"א, בפרשת תצוה-זכור, והוא חזר גם בקריאת הפרשה על שלוש תיבות פעמיים: "ויָהלם -ויַהלם" ,"וישפֵה-וישפֶה" ,"ונקדָש-ונקדַש".
אגב, גם ב"זכר" הוא חזר רק על "את זכר" ולא על כל הפסוק (אולי "את זכר עמלק").

[מנצפך]

יש נותנים פעמיים מחצית השקל, פעם זיכר למחצית השקל, ופעם זכר.

וכן בכורך זכר למקדש כהלל

[פינחס רוזנצוויג]

בכורך אני אוכל פעמיים,
וגם בבית עשיתי זכר לחורבן וזיכר לחורבן.

[חייל של הרבי]

שמעתי פעם על מישהו שהעיר לבעל קורא שהוא לא שמע את הנ' של ז(נ)כור..

לא הבנתי

[תלמיד נאמן]

בלי להתייחס אישית לפלוני (השכן לספסל) שאינני יודע מה דרגתו, וזה לא הנושא.

השאלה המרכזית כאן היא האיזון בין הקפדה גבוהה יותר ופחות ביחס לדברים החמורים יותר ופחות.

[עוגן]

בלי להתייחס אישית לפלוני (השכן לספסל) שאינני יודע מה דרגתו, וזה לא הנושא.

השאלה המרכזית כאן היא האיזון בין הקפדה גבוהה יותר ופחות ביחס לדברים החמורים יותר ופחות.

במחילה, לאו דוקא.
יש אנשים שאינם בדרגה גבוהה, ששמעו פעם איזו חומרא, שקל לבצע אותה, ונקלט במוח ונכנס להרגל שיטפא דלישנא, והם עושים זאת בלי שום מאמץ.
לעומת זאת חומרות אחרות שקשים להם וכבדים עליהם הם מחפשים דעות לקולא.

[תלמיד נאמן]

בלי להתייחס אישית לפלוני (השכן לספסל) שאינני יודע מה דרגתו, וזה לא הנושא.

השאלה המרכזית כאן היא האיזון בין הקפדה גבוהה יותר ופחות ביחס לדברים החמורים יותר ופחות.

במחילה, לאו דוקא.
יש אנשים שאינם בדרגה גבוהה, ששמעו פעם איזו חומרא, שקל לבצע אותה, ונקלט במוח ונכנס להרגל שיטפא דלישנא, והם עושים זאת בלי שום מאמץ.
לעומת זאת חומרות אחרות שקשים להם וכבדים עליהם הם מחפשים דעות לקולא.

ייש"כ. הסברא כשלעצמה נכונה, אבל צריך גם לקחת בחשבון את הנושא (גם הוא מרכזי) של "מלומדה", ובנוסף את ההשפעה של ההתנהגות, הן מבחינת תחושה מוטעית, והן השראת אוירה. בכל-מקרה אני כתבתי מבחינת "השאלה המרכזית".

[מ.ה.]

לדעתי השאלה המרכזית היא לא במה מחמירים,
אלא איך ולמה מחמירים.

כמעט לכל חומרא אפשר למצוא הסבר הגיוני, וגם מקורות, וממילא יש לה מקום וטעם,
אבל השאלה היא איזה חומרות אדם מחפש,
וכיצד הוא מוצא אותם.

אם אדם לומד סוגיא, ויוצא לו שיש להחמיר באיזה שהוא פרט, אין שום בעיה עם זה, אדרבא, שיחמיר עד כמה שיראתו מגעת,
וגם אם לדעתי אין מקום לחומרא ספציפית כזו או אחרת, כנראה שהבנתו בסוגיא וסגנון מחשבתו שונים משלי, וזה לגיטימי לגמרי.
אם הוא לא למד את הנושא, אבל רבותיו נחלקים בדבר, גם בזה הוא יכול להחמיר מספק, ואפי' בדרבנן שמעיקר הדין ספקו לקולא.

אבל כאשר בני אדם מחליטים להחמיר לפי "איזו חומרא שהם שמעו פעם וקל לבצע" (כפי שהזכירו קודם) וכדו',
בדרך כלל זה מעיד על לחץ פנימי של צורך להחמיר, אם כדי להיחשב צדיקים בעיני עצמם, ואם כדי להיראות כך בעיני אחרים.
זה לכשעצמו כבר איננו דבר טוב, כי אין שום צורך להחמיר, פשוט במה שאיננו יכולים להתיר אנו נוהגים איסור, ומי שיכול מוסיף גדרים וסייגים,
אבל להחמיר סתם כי מישהו אמר שאולי יש כאן מקום להחמיר? זה סתם לחץ מיותר.

ברוב הפעמים, החומרות המגיעות מדברים כאלו הם בתחום מסוים מאוד, המזכיר מאוד כפייתיות,
כך שגם אם בדרך כלל לא צריך ללכת רחוק עד כפייתיות, אבל דבר בריא לנפש ולנשמה אין בזה.

[ב. זעירא]

האם יש מקור לומר פעמיים זייכר באשרי בפסד"ז 
(כך נוהג שכני לספסל בית הכנסת)
כמו בקריאת זכור

זה נראה לי חומרא תמוהה

בפרט שגם בזכור שזה דאורייתא ודאי יצא יד"ח גם בלי לחזור

כן הוא מנהג כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (ואעפ"כ במנהג חב"ד ההוראה לרבים להגיד רק בסגול). 

ואולי המגיבים ocd וכיוצא בו, צריכים קצת להירגע בעצמם. לא כל חומרא או הקפדה שמישהו נוהג בה ואתם לא, מגיעה ממחלת נפש. 

קודם כל תודה על המידע המעניין.
ואחרי שהעירו כולם מה שהעירו, אענה אף אני חלקי בדרך דומה (כי אני הוא בעל השמועה עליה נסובים דבריך).
א. מסתבר מאוד שטעמו של אדמו"ר מליובאוויטש היה עפ"י נסתר (אשמח לשמוע ביאור).
ב. אם אותו אחד הוא מחסידי אדמו"ר מליובאוויטש, או כל מישהו גדול אחר שנהג כן, אזי אני מבטל את דבריי כעפרא דארעא, ופשוט.
ג. לאחר שלא נראה ששמע אדמו"ר מליובאוויטש הגיע לאותו אחד... וגם לא מסתבר שהוא הגיע בכוחות עצמו לאותם מסקנות, ומאחר שלא שמענו בלתי היום מקור להנהגה זו. וכפי שהזכירו כאן שתופעה זו מוכרת למדי בווירואציות שונות אין לי אלא להסיק על אותה בעיה שהנ"ל סובל ממנה.

כל זה נלע"ד פשוט.