להגיד זיכר פעמיים באשרי מישהו שמע

[ב. זעירא]

לאחר שעיינתי ראיתי שהדבר נתון למחלוקת בדעת הגר"א,
יתכן שאותו אחד הוא מן המדקדקים באורחותיו, ואם כן הדרנא בי מרוב דבריי.

[אליהוא]

מקור הקריאה הכפולה נידון בהרחבה במאמר של פנקובר בקובץ 'עיוני מקרא ופרשנות' חלק ד'
בעמוד 71 - 128. הנספחים בסוף המאמר עוסקים ב'יששכר' וגם בקריאות במגלה 'ולהרג', 'לפניהם'.

ראה גם מאמר של הרב מרדכי ברויאר על 'מקראות שיש להם הכרע', שמביא בקיצור מאין השבוש של
האשכנזים [כלומר שש נקודות]:
http://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega10_broyer.pdf
 

[יושב אוהלים]

בקידוש גם אומרים "זכר למעשה בראשית", גם שם הוא יגיד זכר זיכר?

(ברוח "משנכנס אדר...)
שמעתי על מחמיר אחד שראה בבית חבירו שטיח הקיר היה קלוף בשני מקומות, כזכר לחורבן.
כששאלוהו למה צריך שתיים, השיב לו חברו "אחד הוא זייכר לחורבן, ואחד הוא זכר לחורבן (בסגול)"

נהנה המחמיר מהחומרא החדשה שגילה, ובליל הסדר אכל פעמיים כורך, אחד בשביל "זייכר למקדש כהלל" ואחד בשביל זכר למקדש (בסגול).

[גבריאל פולארד]

האם יש מקור לומר פעמיים זייכר באשרי בפסד"ז 
(כך נוהג שכני לספסל בית הכנסת)
כמו בקריאת זכור

זכורני שכן נהג הגרש"י בורנשטיין זצ''ל (גם באשרי של מנחה).
 

[ראשון לציון]

מי שהתרגל לומר פעמיים למה שבמנחה יאמר אחרת?

יש עוד מלים שיש נוהגים לאומרם פעמיים בגלל מחלוקת בניקוד

[אמלתרא]

גם אנכי הכרתי אחד [הוא כבר שחל"ח] שהיה מתפלל במנין שלי בכל ליל שבת, הוא נהג לכפול ולומר בקול רם בברכת מעין שבע 'זכר למעשה בראשית' פעמיים, פעם בצירי ופעם בסגל...

[לבי במערב]

זה כבר גובל בליצנות גרידא...

[ב. גפנר]

שמעתי שפעם שאלו את הגרש"ז אורבך על זה, מדוע ב'אשרי' לא אומרים פעמיים, 'זייכר' ו'זכר,
הוא ענה: בעיקרון גם ב'זכור' לא צריך להגיד פעמיים.
שאלו אותו: אז למה אתה לא מורה כך?
ענה: זה קולא שאין הציבור יכול לעמוד בה...
ודפח"ח.

[מ אלישע]

זה כבר גובל בליצנות גרידא...

גם חשש שיחה בברכת מעין שבע.
 

[יעקב שלם]

שמעתי שפעם שאלו את הגרש"ז אורבך על זה, מדוע ב'אשרי' לא אומרים פעמיים, 'זייכר' ו'זכר,
הוא ענה: בעיקרון גם ב'זכור' לא צריך להגיד פעמיים.
שאלו אותו: אז למה אתה לא מורה כך?
ענה: זה קולא שאין הציבור יכול לעמוד בה...
ודפח"ח.

אשמח למקור מדוייק

[ב. גפנר]

אשמח למקור מדוייק

אין לי מקור מדוייק. סיפור ששמעתי. יתכן שהיה ויתכן שלא. הווארט, ודאי מוצלח.

[ב. זעירא]

שמעתי שפעם שאלו את הגרש"ז אורבך על זה, מדוע ב'אשרי' לא אומרים פעמיים, 'זייכר' ו'זכר,
הוא ענה: בעיקרון גם ב'זכור' לא צריך להגיד פעמיים.
שאלו אותו: אז למה אתה לא מורה כך?
ענה: זה קולא שאין הציבור יכול לעמוד בה...
ודפח"ח.

ואני שמעתי שאמר את זה על חיוב נשים בשמיעת זכור.
 

[יושב אוהלים]

שמעתי שפעם שאלו את הגרש"ז אורבך על זה, מדוע ב'אשרי' לא אומרים פעמיים, 'זייכר' ו'זכר,
הוא ענה: בעיקרון גם ב'זכור' לא צריך להגיד פעמיים.
שאלו אותו: אז למה אתה לא מורה כך?
ענה: זה קולא שאין הציבור יכול לעמוד בה...
ודפח"ח.

ואני שמעתי שאמר את זה על חיוב נשים בשמיעת זכור.

פעם התפללתי בשבת זכור בביהכ"נ של ת"ח גדול אחד (הוא רב ביהכ"נ), ואחרי התפילה הביאו מבחוץ אברך תימני שיקרא את פרשת זכור בהברה תימנית, (למרות שלא היה בין המתפללים באותה ביהכ"נ שום תימני).
שאלתי את הרב הרי פ' זכור הוא דאורייתא רק לחלק מהראשונים, וק"ש הוא מה"ת לכל הדיעות, וא"כ למה בקריאת שמע לא חוששים לקרות גם בהברה תימנית? ענה לי הרב "אני לא יכול לקרות בהברה תימנית, ולא פשוט שאפשר לצאת ידי ק"ש מאחר. המשכתי ושאלתי אותו אם זה היה באמת חשש לכאורה היינו צריכים ללמוד איך לדבר בהברה זו, ועוד גם אם זה לא מוסכם שאפשר לצאת, למה לא נעשה כן כדי לחשוש לדיעה שכן אפשר.
והשיב לי הרב שזה טעות לחשוב שמה שאנו עושים חומרות כאלו ואחרות במצוות קריאת פרשת זכור הוא משום שחוששים שבלי זה אולי לא יצאנו ידי חובה. אלא בודאי גם בהברה אשכנזית יצאנו ידי חובה, אלא שמשום חביבות המצוה שהוא מצוה שאין מקיימים אותו כל יום משתדלים אנו לקיים המצוה בצורה הכי טובה שאפשר, (וכוונתנו הוא שאכן המצוה יתקיים בצורה הכי טובה).
וכן הוא לענין זכור וזייכר, גם אם לא צריכים להכפיל כך בפ' זכור עושים כן משום חביבות המצוה פעם בשנה, משא"כ באמירת אשרי שאומרים בכל יום.
 

[מ אלישע]

בספרים כתוב (אולי בספר חרדים) שיש עניין לתפוס לעצמו מצוה מיוחדת ולקיימה בשלימות.
ומקורו מהגמ' בשבת

אדמו"ר אחד שיטט"א תפס לו את מצות קריאת זכור.
ובשבת הולך מבית כנסת לבית כנסת, עד ששומע כל צורות הקריאות.

[תלמיד נאמן]

פעם התפללתי בשבת זכור בביהכ"נ של ת"ח גדול אחד (הוא רב ביהכ"נ), ואחרי התפילה הביאו מבחוץ אברך תימני שיקרא את פרשת זכור בהברה תימנית, (למרות שלא היה בין המתפללים באותה ביהכ"נ שום תימני).
שאלתי את הרב הרי פ' זכור הוא דאורייתא רק לחלק מהראשונים, וק"ש הוא מה"ת לכל הדיעות, וא"כ למה בקריאת שמע לא חוששים לקרות גם בהברה תימנית? ענה לי הרב "אני לא יכול לקרות בהברה תימנית, ולא פשוט שאפשר לצאת ידי ק"ש מאחר. המשכתי ושאלתי אותו אם זה היה באמת חשש לכאורה היינו צריכים ללמוד איך לדבר בהברה זו, ועוד גם אם זה לא מוסכם שאפשר לצאת, למה לא נעשה כן כדי לחשוש לדיעה שכן אפשר.
והשיב לי הרב שזה טעות לחשוב שמה שאנו עושים חומרות כאלו ואחרות במצוות קריאת פרשת זכור הוא משום שחוששים שבלי זה אולי לא יצאנו ידי חובה. אלא בודאי גם בהברה אשכנזית יצאנו ידי חובה, אלא שמשום חביבות המצוה שהוא מצוה שאין מקיימים אותו כל יום משתדלים אנו לקיים המצוה בצורה הכי טובה שאפשר, (וכוונתנו הוא שאכן המצוה יתקיים בצורה הכי טובה).
וכן הוא לענין זכור וזייכר, גם אם לא צריכים להכפיל כך בפ' זכור עושים כן משום חביבות המצוה פעם בשנה, משא"כ באמירת אשרי שאומרים בכל יום.

אני הייתי חושב שאולי ביקשו מתימני לקרוא כיון שלא כל המתפללים אשכנזים, וכלפי מה שגם האשכנזים מטים אוזן (מנצלים את ההזדמנות) אפשר לומר את הסברא דלעיל (וגם אפשר לומר שזה מוסיף כבוד עדה כלפי עדה), אבל בלי זה איך יתכן לשנות וגם להחמיר יותר מאבותינו ורבותינו.
איברא די"ל באופן אחר, שחוששים שהאשכנזי לא דייק כדבעי, וכ"ש כשאינו מבטא חי"ת ועי"ן.

[אבי חי]

איברא די"ל באופן אחר, שחוששים שהאשכנזי לא דייק כדבעי, וכ"ש כשאינו מבטא חי"ת ועי"ן.

בן אשכנז שאינו מבדיל בין ח' לכ' ובין ע' לא' - יפה עושה, כמנהג אבותיו ורבותיו. ולא כחדשים מקרוב באו לנהוג שלא כמסורתם בדבר התלוי במסורת.

[תלמיד נאמן]

איברא די"ל באופן אחר, שחוששים שהאשכנזי לא דייק כדבעי, וכ"ש כשאינו מבטא חי"ת ועי"ן.

בן אשכנז שאינו מבדיל בין ח' לכ' ובין ע' לא' - יפה עושה, כמנהג אבותיו ורבותיו. ולא כחדשים מקרוב באו לנהוג שלא כמסורתם בדבר התלוי במסורת.

אינו מובן לכ', הרי בקריאת שמע אומרים נשבע בהטעמת העיי"ן.

[כמו שחל]

בדבר התלוי במסורת

אין שום מסורת להגיד בדווקא כֿי"ת ואי"ן, אלא חוסר ידיעה (או עכ"פ קושי) לבטא כראוי, ופשוט

[הולך ללמוד]

האם יש מקור לומר פעמיים זייכר באשרי בפסד"ז 
(כך נוהג שכני לספסל בית הכנסת)
כמו בקריאת זכור

זה נראה לי חומרא תמוהה

בפרט שגם בזכור שזה דאורייתא ודאי יצא יד"ח גם בלי לחזור

נפגשתי פעם עם אחד שעושה כך
שאלתי אותו לפשר הדבר
אז הוא אמר לי 'ראיתי שאנשים נהנים מזה, למה לא לשמח אנשים'?

בקיצור, לך תדע מה עובר על אנשים...
 

[אבי חי]

 

אינו מובן לכ', הרי בקריאת שמע אומרים נשבע בהטעמת העיי"ן.

אומרים - מי שיודע איך לומר. בני אשכנז אינם יודעים. וכמו שאינם יודעים להבדיל בין ט' לת' דגושה, בין ת' רפויה לס', בין ב' רפויה לו', בין כ' דגושה לק', ובין ג' וד' רפויות לדגושות.

כמדו' שכת"ר מבוגר ממני בעשרות שנים - האם אבותיו ורבותיו הטעימו את העי"ן של נשבע?
כמובן שאני לא שואל באויר, אלא ע"פ מה ששמעתי מזקנים, ביניהם ממוהגרד"ל (אמנם לא שמעתי להדיא על נשבע, אלא באופן כללי)
 

[כמו שחל]

בן אשכנז שאינו מבדיל בין ח' לכ' ובין ע' לא' - יפה עושה, כמנהג אבותיו ורבותיו.

בני אשכנז אינם יודעים.

ומי שקרה לו ובטעות הוא נאלץ לשמוע מספרדים או תימנים חי"ת ועי"ן - מה יעשה?

[אבי חי]

בן אשכנז שאינו מבדיל בין ח' לכ' ובין ע' לא' - יפה עושה, כמנהג אבותיו ורבותיו.

בני אשכנז אינם יודעים.

ומי שקרה לו ובטעות הוא נאלץ לשמוע מספרדים או תימנים חי"ת ועי"ן - מה יעשה?

כמובן שפיר דמי. גם אם שמע כן מאשכנזי. [יל"ע איפכא, באשכנזי שאמר או שמע על"ף או ח"ף, האם מעכב]
 

[כמו שחל]

בן אשכנז שאינו מבדיל בין ח' לכ' ובין ע' לא' - יפה עושה, כמנהג אבותיו ורבותיו.

בני אשכנז אינם יודעים.

ומי שקרה לו ובטעות הוא נאלץ לשמוע מספרדים או תימנים חי"ת ועי"ן - מה יעשה?

כמובן שפיר דמי. גם אם שמע כן מאשכנזי. [יל"ע איפכא, באשכנזי שאמר או שמע על"ף או ח"ף, האם מעכב]

התכוונתי לומר, מה יעשה מי ששמע איך מבטאים ח' וע' ועכשיו הוא יודע לבטא אותן -
האם יבטא כראוי, או ימהר לשכוח, כמנהג אבותיו לא לדעת איך מבטאים את זה.

[אבי חי]

התכוונתי לומר, מה יעשה מי ששמע איך מבטאים ח' וע' ועכשיו הוא יודע לבטא את זה.
האם יבטא כראוי, או ימהר לשכוח, כמנהג אבותיו לא לדעת איך מבטאים את זה.

ומה יעשה מי ששמע איך מבטאים ק' ת' רפויה או ג' דגושה?
יקנא בהם על מסורתם המפוארת, וימשיך בדרכו.

[נצבים וילך]

טעות לחשוב שמה שאנו עושים חומרות כאלו ואחרות במצוות קריאת פרשת זכור הוא משום שחוששים שבלי זה אולי לא יצאנו ידי חובה.

וראה נטעי גבריאל פורים פרק כא בהערה, הביא שהאריז"ל היה מתפלל בבית כנסת ספרדי, ולא חש לשמוע זכור דוקא בהברה אשכנזית. ופשיטא שבכל אופן ששומע הקריאה יוצא יד"ח.
ויש להעיר, יש כאלו החוששים ושומעים בכמה הברות. אף שכנ"ל זה מיותר [ויש מקום לומר שאפילו אם רוצה להחמיר בזה אין לזה משמעות, שהרי לאחרי שיצא יד"ח בהברה הראשונה, שוב אינו מקיים בקריאה פעם נוספת את החובה של הקריאה. ויל"ע], אבל הרוצה לנהוג כן - האם טוב יותר לקרוא בהברה הנוספת לפני הברכה, כדי שלהצד שיש עדיפות בהברה זו ה"ז ג"כ יהיה קריאה בברכה, או שמא עדיף לקרוא דוקא לאחרי הברכה, מחשש הפסק?

[אבי חי]

מעשה לסתור דברי דלעיל - ערה"ש סי' סב

ב ומזה הטעם אני אומר דלפי מבטא שלנו, שאין הפרש בין אל''ף לעי''ן, ובין חי''ת לכ''ף, ובין סמ''ך לתי''ו רפויה, ובין טי''ת לתי''ו דגושה – יצאו ידי חובתן כיון שלשונם כן הוא. והרי אנו רואים שהמדקדקים בזה בא להם ההפרש בטורח רב, ועדיין אין ההפרש כראוי.
וביחוד בין אל''ף לעי''ן יש כמו הפכים ממש, וכחירוף וגידוף חס ושלום. כמו בשמונה עשרה ''וטהר לבנו לעבדך באמת'', וכמו בקריאת שמע ''השמרו לכם... וסרתם ועבדתם...'', דכשאומר כמו באל''ף – הוי ממש ההיפוך חס ושלום. מכל מקום כיון דמבטא שלנו כן הוא – אין חשש בדבר. ורחמנא ליבא בעי, ורק המדקדק במצות יראה לדקדק בזה הרבה. וכן בכל התורה בשם ''עבודה'' דמיחזי לפי מבטא שלנו כמו ''אבידה'' – שכרו גדול כשמדקדק בזה.


אלו דברי הרב. וכמדומה שחלוקים עליו חבריו, וכנ"ל.

[לבי במערב]

אי"צ להמציא 'מחלוקת' היכן שאינה קיימת.
אם לא ביטאו ח' וע' - ה"ז מפני קושי ההגי', ותול"מ [משא"כ גבי ג' דגושה ('ר'ימ"ל') שכזה לא נשמע בינותינו מעולם, ופשוט שאין מחויבים לקבל מסורתם].

אם כבר 'מחמירים' לשמוע בכמה הברות, היפך הנפסק שבכל הברה שהיא יוצאים י"ח -
ראוי תחילה לחזר אחר ס"ת בכל הכתבים הנהוגים, ובפרט - לחפש ס"ת תימני ('ויהי־ויהיו', ועוד ז' שינויים שאינם נוגעים למבטא).

[תלמיד נאמן]

אינו מובן לכ', הרי בקריאת שמע אומרים נשבע בהטעמת העיי"ן.

אומרים - מי שיודע איך לומר. בני אשכנז אינם יודעים. וכמו שאינם יודעים להבדיל בין ט' לת' דגושה, בין ת' רפויה לס', בין ב' רפויה לו', בין כ' דגושה לק', ובין ג' וד' רפויות לדגושות.

כמדו' שכת"ר מבוגר ממני בעשרות שנים - האם אבותיו ורבותיו הטעימו את העי"ן של נשבע?
כמובן שאני לא שואל באויר, אלא ע"פ מה ששמעתי מזקנים, ביניהם ממוהגרד"ל (אמנם לא שמעתי להדיא על נשבע, אלא באופן כללי)
 

מאבי קיבלתי להטעים העיי"ן של נשבע, מה כאו"א נהג אינני יודע, אבל באופן כללי גם האשכנזים הודו שעיי"ן אמיתית היא בהטעמה.

[כמו שחל]

אי"צ להמציא 'מחלוקת' היכן שאינה קיימת.
אם לא ביטאו ח' וע' - ה"ז מפני קושי ההגי', ותול"מ

פשוט

[משא"כ גבי ג' דגושה ('ר'ימ"ל') שכזה לא נשמע בינותינו מעולם, ופשוט שאין מחויבים לקבל מסורתם].

ג' דגושה הם קוראים 'ג'ימ"ל', ועל זה אפש"ל מה שכתבת
אבל ג' רפויה ('רימ"ל') - זה שלא נשמע בינותיכם מעולם - זה מפני קושי ההגי' (או חוסר ידיעה), ואי"צ להמציא 'מחלוקת' היכן שאינה קיימת

[לבי במערב]

כיון שרי"ש דידן נשמעת כ'רימ"ל', אא"פ לומר שהטעם הוא קושי ההגי'.
ואה"נ, נכון הוא כלפי הדגושה והרפוי' יחדו.