מצורף מאמר שכתבתי בעניין:
ברכת המזון:
ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד.
סנהדרין דף ק"ח עמוד ב':
"והנה עלה זית טרף בפיה" - א"ר אלעזר אמרה יונה לפני הקב"ה: רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם.
צריך להבין מהו הדבר שעליו התפללה.
והנה הרמב"ן על התורה (בראשית ח' י"א) כתב: שהעופות נח להם להיות מזונותם מרים כלענה ביד הקב"ה ולא שיהיו טובים בידי אדם, וכל שכן בני האדם שאין רצונם להתפרנס זה מזה.
גם במהרש"א בסנהדרין שם מבואר על דרך זו, שכתב: והעניין מבואר כמו שאמרו המצפה לשלחן חבירו חייו אינם חיים, ואנו מבקשים בברכת המזון ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם וכו' כי אם לידך המלאה וכו' וסיים שלא נבוש ולא נכלם וכו' שהוא המונע ממתנת בשר ודם...
ולכאורה נראה בדבריהם שעיקר הדגש שלא יזדקק לחסדי אחרים שאז זו בושה בשבילו[1], אבל צריך להבין, כי אם כך מה הדגש על קבלה מיד ה' ולא מידי בשר ודם, אדם יכול לקבל גם מידי אדם באופן שלא תהיה בושה, כמו כשמקבל שכר על עבודתו, ובשביל למנוע את הבושה לא צריך לבקש שנקבל מיד ה' דווקא, מספיק לבקש שלא נתבייש?
אולם באמת מצינו בדברי חז"ל במקום אחר שפירשו את הצד הפנימי של דברים אלו, ולפי זה הדברים יאירו באור אחר.
תיקוני זהר תיקון כ"א:
ווי לאתתא דאתפרנסת על ידי שליחא. והא אוקמוהו ביונה דאמר "והנה עלה זית טרף בפיה", ואמאי עלה זית? אלא אמרה יונה - רבון עלמין תהא מזונא דילי מסורה בידך ותהא מרירא כזית, ולא תהא מתוקה ומסורה ביד שליח. ושליח בהאי אתר דא מטט'.
התיקונים מדבר על השכינה, שהיא מבקשת לקבל מהקב"ה בעצמו ישירות ולא על ידי שליח.
ספר שיעור קומה להרמ"ק פרק נ"ד:
...והמושגחים בהשגחה זו הם ישראל לבד לא העובדי גלולים, ולא שאר המחוזות אלא מחוז ארץ ישראל, ולכך היתה הברכה מצויה אליהם מפני שהעמיס הקדושה העליונה וההשגחה העליונה על החומר הקדוש הזה - חומר ארץ ישראל ברכה עד שהיה נראה חוץ מגדר הטבע, כדפירשו רז"ל בהשימן ענייני ארץ ישראל ומציאות כמה נסים הנעשים בה, וכאשר לא זכו כל כך ירדה השגחתם ונתלבשו ביצירה והיו מתפרנסים מכח ההשגחה המתלבשת במט"ט. ואם תרצה לידע כמה יש בין השגחה להשגחה, תלמד ממשה רבינו עליו השלום שדחה המלאך מט"ט, ואמר לפניו יתברך אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ויהושע קבלו שלא זכו להנהגת השבת בחול... ועליו אמרה שכינה יונה כשמשפיע בה בשיעור הנהגה זו: רבון העולמים יהיו מזונותי מרורים כזית ויהיו מסורים בידך, אף אם יקבלו ישראל תוכחות, ואל יהיו מתוקים כדבש בידי בשר ודם. עיין שם.
מבואר שיונה הכוונה לשכינה - מלכות, שהיא יכולה לקבל את השפע העליון מהקב"ה בעצמו, ויכולה לקבל ע"י שליח, והיא אומרת שהיא רוצה לקבל מיד ה' ולא על ידי השליח, שהוא הנהגת הטבע, כדלהלן.
באר יצחק (על אדרת אליהו) להגרי"א חבר שמות ל"ג י"ב:
הנה ענין המלאך והתלבשות השם בו הוא, כי הנהגת עולם הזה מסודר בדרכי הטבע כמו שנסדר בששת ימי בראשית בשם אלקים, והוא מדרגת מט"ט, שהוא עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. אבל הנהגת ישראל היו בהתלבשות שם הנכבד בו, והוא הנפלאות שלמעלה מן הטבע, אשר על זה נאמר למשה "וארא אל אברהם כו' בא-ל שד-י ושמי ה' לא נודעתי להם", שאף שהנהגתם היה הכל בנפלאות ושינוי הטבע מ"מ לא היה כל כך בגלוי.. ומשה רבינו ע"ה זכה לכך בהר סיני בגלוי הנפלאות בגלוי שם הוי"ה שכל הנמצאים בטלים לנגדו, ואין עוד מלבדו כתיב. והנה כאן במדבר תחלה ביקש משה שיודיעו את אשר ישלח עמו, שיהיה גלוי שמו על ידי המלאך הזה באופן שידע את כבודו, ואחר כך התפלל ילך נא ה' בקרבנו כו' שלא בהתלבשות המלאך שהוא הטבע, שלא יהיה הטבע אפילו בגדר מסך ולבוש אל הנהגתו יתברך, אלא בנפלאות לבד, באופן שיראו כל פעם את מעשה ה' כו', וכמ"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות, וכמו שהיה במדבר בענני כבוד ומן ובאר כו' שלא על ידי לבוש ומסך מבדיל, וכמו שיהיה לעתיד לבוא..
כלומר, יש את ההנהגה הרגילה שהיא בדרך הטבע, על ידי שליחים, ויש הנהגה מיוחדת לעם ישראל בארץ ישראל שהיא ישירה מהשם בלתי אמצעית. השכינה אומרת שהיא מעדיפה אפילו מרורים כזית, אף אם יקבלו ישראל תוכחות.. זה לא דבר פשוט, מי שנמצא עם המלך צריך להתנהג אחרת, כל סטיה היא מרידה במלכות, כי אתה נמצא לפני המלך.. ולמרות זאת היא רוצה בכך. ולמה? כי "ווי לאתתא דאתפרנסת על ידי שליחא", אנחנו – נושאי המלכות נועדנו להיות במצב של קרבה עצומה, יחס של אהבה וחיבור, וכשזה לא כך חיינו אינם חיים..
למה אנחנו לא מרגישים כך? כי.. למה שנרגיש כך?? איך אנחנו מכירים את עצמינו? מה ההבדל ביני לגוי? שאני לומד תורה ויש לי כובע וחליפה וקהילה ומבחנים וכו' וכו', כל העסק הוא במפלגות ובמגזרים ותת מגזרים של 'הציבור החרדי', מאיזה ישיבה, מאיזו קהילה, איזה סגנון וכו'. בכלל מעסיק אותנו מה התכלית??!! ואפילו אם כבר התקדמנו, אנחנו עוסקים בתורה ומקיימים לצורך הנשמה, להתרומם, להתעלות מעל החומר וכו', לא להיות עסוקים בכל הענינים הקטנוניים ועול החשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם.. אנחנו בכלל לא מכירים מה זה עם ישראל, מה יש לנו עם השם, מה באנו לעשות כאן. וזה בגלל שאנחנו מורגלים בתפיסה שנשתרשה בנו בגלות, בגלל שלא היה שייך לדבר על שכינה בקרבנו, להיות מונהגים ישירות מה', ולעשות למען השם, שישכון כבוד בתוכינו. אבל עכשיו אנחנו בארץ!! המציאות השתנתה!! ואנחנו חייבים להתחיל לחשוב אחרת, לחשוב מחדש מי אנחנו, למה השם בחר בנו והביא אותנו לארץ, מה התפקיד שלנו, מה נדרש מאיתנו, מהי הזכות העצומה שלנו והאושר הגדול ביותר. כשנכיר את עצמנו מה אנחנו באמת, נוכל גם להרגיש תשוקה עצומה לקבל מידו דווקא ממנו, רק אחרי שסוף סוף נשכיל להבין שיש לנו ממש ברית עם השם, ברית של חבור, ברית של אהבת עולם, לכך אנו מיועדים!! זה לא רעיון יפה לעורר את הלבבות.. זה ממש אמיתי, כפשוטו.. וזו כל התכלית, אז נוכל גם לחוש מה זה מידו ומה זה מיד בשר ודם, קרבה עצומה ונוראה אלינו כמו שאנחנו, בעלי גוף וכו', אבל בנו הוא בחר, בתוכינו הוא רוצה לשכון. "ושכנתי בתוכם" – בתוכו של כל אחד ואחד!!!
באור זה גם יתבאר הקשר של בקשה זו לברכת בונה ירושלים. "רחם נא על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון.. ועל מלכות בית דוד.. ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, אלקינו אבינו רועינו זונינו פרנסנו וכלכלנו והרויחנו.. ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם.. כי אם לידך.." במבט פשטני ממש תמוה מה הקשר, איך כל זה נכנס בתוך הברכה הזאת? אבל לפי הנ"ל זה פשוט, בקשת הפרנסה שלנו היא לא כדי שנוכל לשבת בשקט וללמוד... אלא הבקשה שאתה תהיה איתנו, בכל החיים שלנו, דווקא אתה, לא מיד בשר ודם אלא מידך!! ואפילו אם מיד בשר ודם זה יותר "הרבה", "יותר כסף", אנחנו לא רוצים אלא ממך, זה שווה לנו יותר!!! שנזכה..
[1] נ. ב. יש לעיין, אם כן מבואר שכשמקבלים מיד ה' אין בזה בושה, ואיך זה מסתדר עם דברי הרמח"ל בעניין נהמא דכסופא, שמיוסד על כך שכשמקבל מיד ה' יתבייש אם לא יהיה בדין..