מה הקשר בין בקשת הפרנסה לתקוות גאולת ירושלים???

אלעזר בונים

משתמש חדש
רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך, ירושלים עירך והרווח לנו מהרה מכל צרותינו, ו..נא אל תצריכנו. מה הקשר? ובסדר הרחמן, מלבד ג' הראשונים הכלליים שנא' אף בשבת לגר"א. הבאים אחריהם, א' על הגאולה, ואחריו על הפרנסה, ושוב א' על הגאולה, וא' על הפרנסה. ולא נודע שייכות העניינים לאהדדי.
אבקש מחו"ר הפורום שיואילו נא לבאר ד"ז.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אלעזר בונים אמר:
רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך, ירושלים עירך והרווח לנו מהרה מכל צרותינו, ו..נא אל תצריכנו. מה הקשר? ובסדר הרחמן, מלבד ג' הראשונים הכלליים שנא' אף בשבת לגר"א. הבאים אחריהם, א' על הגאולה, ואחריו על הפרנסה, ושוב א' על הגאולה, וא' על הפרנסה. ולא נודע שייכות העניינים לאהדדי.
אבקש מחו"ר הפורום שיואילו נא לבאר ד"ז.
גשמיות ורוחניות.
מקבילות אחת אל רעותה.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
אלעזר בונים אמר:
רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך, ירושלים עירך והרווח לנו מהרה מכל צרותינו, ו..נא אל תצריכנו. מה הקשר? ובסדר הרחמן, מלבד ג' הראשונים הכלליים שנא' אף בשבת לגר"א. הבאים אחריהם, א' על הגאולה, ואחריו על הפרנסה, ושוב א' על הגאולה, וא' על הפרנסה. ולא נודע שייכות העניינים לאהדדי.
אבקש מחו"ר הפורום שיואילו נא לבאר ד"ז.
באדרת אליהו בלק (מהדורא שתיתאה כ"ב ה'):
כמו שבקדושה יש ג' מקומות שהמזונות יוצאין משם לעולם, אחד מן ארץ ישראל שנא' הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, ואחד מן השלחן שבהיכל שעליו היה לחם הפנים, ואחד מקדש הקדשים שנא' ועל הנחל יעלה על שפתו וגו'.[1]

 

 ובספר "וברכת" (בפתיחה לברכת רחם) הביא לשון הזוה"ק (תרומה קנ"ז א' - ב') בהך ענינא:

 

ארעא קדישא אמצעיתא דעלמא, ובאמצעיתא דארעא קדישא איהו ירושלם, אמצעיתא דירושלם איהו בית קדש הקדשים, וכל טיבו וכל מזונא דכל ישובא תמן נחית מלעילא. ולית לך אתר בכל ישובא דלא אתזן מתמן.

ולקמן שם: ואף על גב דהשתא לאו איהו בקיומא, בזכותיה כל עלמא אתזן, ומזונא וספוקא מתמן נפקא בכל אתר סטרא דישובא. ובגין כך אע"ג דישראל השתא לבר מארעא קדישא, עם כל דא מחילא וזכותא דארעא אשתכח מזונא וספוקא לכל עלמא. ועל דא כתיב וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, על הארץ הטובה ודאי, דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא.

מאן דאתעדן על פתוריה ומתענג באינון מיכלין, אית ליה לאדכרא ולדאגא על קדושא דארעא קדישא, ועל היכלא דמלכא דקא אתחריב כו'.

 


[1] ולא הזכיר למזבח, וצ"ע. ובפי' לשיה"ש (א' ז' בפי' הב') כתב בסתמא: מזון ע"י בית המקדש.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אלעזר בונים אמר:
רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך, ירושלים עירך והרווח לנו מהרה מכל צרותינו, ו..נא אל תצריכנו. מה הקשר? ובסדר הרחמן, מלבד ג' הראשונים הכלליים שנא' אף בשבת לגר"א. הבאים אחריהם, א' על הגאולה, ואחריו על הפרנסה, ושוב א' על הגאולה, וא' על הפרנסה. ולא נודע שייכות העניינים לאהדדי.
אבקש מחו"ר הפורום שיואילו נא לבאר ד"ז.

א. בית המקדש היווה מקור לשפע רוחני וגשמי כאחד [ראה ציטוט אדר"נ] כעת שהמקדש חרב מטבע הדברים השפע הצטמצם ומכאן הבקשה, שלא נצטרך לבריות.

ב. כנראה שהצרה הגדולה ביותר, היא ההזדקקות לבריאות...

אבות דרבי נתן (פרק ד, ד) על העבודה כיצד, כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן, שנאמר (דברים י"א) לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו, ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו, ואין הגשמים יורדין בזמנן ע"כ.
 

אלעזר בונים

משתמש חדש
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
א. בית המקדש היווה מקור לשפע רוחני וגשמי כאחד [ראה ציטוט אדר"נ] כעת שהמקדש חרב מטבע הדברים השפע הצטמצם ומכאן הבקשה, שלא נצטרך לבריות.

ב. כנראה שהצרה הגדולה ביותר, היא ההזדקקות לבריאות...

אבות דרבי נתן (פרק ד, ד) על העבודה כיצד, כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן, שנאמר (דברים י"א) לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו, ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו, ואין הגשמים יורדין בזמנן ע"כ
ועדיין לא נתיישבו הדברים מספיק על ליבי, כי הלא שמענו בכאן שתוכן הבקשה על 'כל צרותינו' יכול להסתיים בבקשת פרנסה. 
ובעיקר, שהמבקש על צער השכינה והכואב על מצבו הנורא של כלל"י, מתקשה לקבל שד"ז מצטמצם לחסר במזונות. הגע בעצמך, וכי גם בין 'ובכן תן פחדך', ל'בכן תן כבוד', נבקש על פרנסה?
 

אלעזר בונים

משתמש חדש
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
אלעזר בונים אמר:
רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך, ירושלים עירך והרווח לנו מהרה מכל צרותינו, ו..נא אל תצריכנו. מה הקשר? ובסדר הרחמן, מלבד ג' הראשונים הכלליים שנא' אף בשבת לגר"א. הבאים אחריהם, א' על הגאולה, ואחריו על הפרנסה, ושוב א' על הגאולה, וא' על הפרנסה. ולא נודע שייכות העניינים לאהדדי.
אבקש מחו"ר הפורום שיואילו נא לבאר ד"ז.
גשמיות ורוחניות.
מקבילות אחת אל רעותה.
אה
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
כאן זה ברכה ולא תפילה.
מברכים ומשבחים על חסדו הגדול.
וכיון שהטיב כל כך, בוטחים בו שישלים שאר צרכינו.
והם הצורך הגדול מלכות בית דוד ובנין בית המקדש. והצורך הקטן פרנסה.
(ובמדרש רבה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש זו בקשהגדולה - ברכה גדולה)
 

מאמין

משתמש ותיק
ישנה אימרא שאמר אחד מרועי החסידות על הפרשה אצל יעקב והרועים :
"הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו"
ופירש הוא, רבש"ע אם עדיין היום גדול ולא עת לאסוף את כלל ישראל מגלותם לכה"פ השקה הצאן ושיהיה להם כל צרכם.
הלכו כמה מתנגדים וסיפרו זאת לרבם בזלזול שהוא מבקש על הגאולה ועל האוכל גם יחד
ולזה הביא רבם ראיה ממה שאנו מבקשים על זאת בברכת המזון ג"כ יחד
(מספק לא רציתי לכתוב שמות)

אגב גם יעקב מבקש ושבתי בשלום אל אבי (להינצל מן החטא) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה (ביהמ"ק)
 

מ אלישע

משתמש ותיק
מאמין אמר:
ישנה אימרא שאמר אחד מרועי החסידות על הפרשה אצל יעקב והרועים :
"הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו"
ופירש הוא, רבש"ע אם עדיין היום גדול ולא עת לאסוף את כלל ישראל מגלותם לכה"פ השקה הצאן ושיהיה להם כל צרכם.
הלכו כמה מתנגדים וסיפרו זאת לרבם בזלזול שהוא מבקש על הגאולה ועל האוכל גם יחד
ולזה הביא רבם ראיה ממה שאנו מבקשים על זאת בברכת המזון ג"כ יחד
(מספק לא רציתי לכתוב שמות)

אגב גם יעקב מבקש ושבתי בשלום אל אבי (להינצל מן החטא) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה (ביהמ"ק)
כמדומה שהכוונה שיעקב אבינו ביקש זאת לאחר בקשתו לחם לאכול ובגד ללבוש
 
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק

מצורף מאמר שכתבתי בעניין:
ברכת המזון:
ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד.
סנהדרין דף ק"ח עמוד ב':
"והנה עלה זית טרף בפיה" - א"ר אלעזר אמרה יונה לפני הקב"ה: רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם.

צריך להבין מהו הדבר שעליו התפללה.

והנה הרמב"ן על התורה (בראשית ח' י"א) כתב: שהעופות נח להם להיות מזונותם מרים כלענה ביד הקב"ה ולא שיהיו טובים בידי אדם, וכל שכן בני האדם שאין רצונם להתפרנס זה מזה.

גם במהרש"א בסנהדרין שם מבואר על דרך זו, שכתב: והעניין מבואר כמו שאמרו המצפה לשלחן חבירו חייו אינם חיים, ואנו מבקשים בברכת המזון ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם וכו' כי אם לידך המלאה וכו' וסיים שלא נבוש ולא נכלם וכו' שהוא המונע ממתנת בשר ודם...

ולכאורה נראה בדבריהם שעיקר הדגש שלא יזדקק לחסדי אחרים שאז זו בושה בשבילו[1], אבל צריך להבין, כי אם כך מה הדגש על קבלה מיד ה' ולא מידי בשר ודם, אדם יכול לקבל גם מידי אדם באופן שלא תהיה בושה, כמו כשמקבל שכר על עבודתו, ובשביל למנוע את הבושה לא צריך לבקש שנקבל מיד ה' דווקא, מספיק לבקש שלא נתבייש?

 

אולם באמת מצינו בדברי חז"ל במקום אחר שפירשו את הצד הפנימי של דברים אלו, ולפי זה הדברים יאירו באור אחר.

תיקוני זהר תיקון כ"א:

ווי לאתתא דאתפרנסת על ידי שליחא.   והא אוקמוהו ביונה דאמר "והנה עלה זית טרף בפיה", ואמאי עלה זית? אלא אמרה יונה - רבון עלמין תהא מזונא דילי מסורה בידך ותהא מרירא כזית, ולא תהא מתוקה ומסורה ביד שליח. ושליח בהאי אתר דא מטט'.

התיקונים מדבר על השכינה, שהיא מבקשת לקבל מהקב"ה בעצמו ישירות ולא על ידי שליח.

ספר שיעור קומה להרמ"ק פרק נ"ד:

...והמושגחים בהשגחה זו הם ישראל לבד לא העובדי גלולים, ולא שאר המחוזות אלא מחוז ארץ ישראל, ולכך היתה הברכה מצויה אליהם מפני שהעמיס הקדושה העליונה וההשגחה העליונה על החומר הקדוש הזה - חומר ארץ ישראל ברכה עד שהיה נראה חוץ מגדר הטבע, כדפירשו רז"ל בהשימן ענייני ארץ ישראל ומציאות כמה נסים הנעשים בה, וכאשר לא זכו כל כך ירדה השגחתם ונתלבשו ביצירה והיו מתפרנסים מכח ההשגחה המתלבשת במט"ט.  ואם תרצה לידע כמה יש בין השגחה להשגחה, תלמד ממשה רבינו עליו השלום שדחה המלאך מט"ט, ואמר לפניו יתברך אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ויהושע קבלו שלא זכו להנהגת השבת בחול... ועליו אמרה שכינה יונה כשמשפיע בה בשיעור הנהגה זו: רבון העולמים יהיו מזונותי מרורים כזית ויהיו מסורים בידך, אף אם יקבלו ישראל תוכחות, ואל יהיו מתוקים כדבש בידי בשר ודם. עיין שם.

מבואר שיונה הכוונה לשכינה - מלכות, שהיא יכולה לקבל את השפע העליון מהקב"ה בעצמו, ויכולה לקבל ע"י שליח, והיא אומרת שהיא רוצה לקבל מיד ה' ולא על ידי השליח, שהוא הנהגת הטבע, כדלהלן.

 

באר יצחק (על אדרת אליהו) להגרי"א חבר שמות ל"ג י"ב:

הנה ענין המלאך והתלבשות השם בו הוא, כי הנהגת עולם הזה מסודר בדרכי הטבע כמו שנסדר בששת ימי בראשית בשם אלקים, והוא מדרגת מט"ט, שהוא עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. אבל הנהגת ישראל היו בהתלבשות שם הנכבד בו, והוא הנפלאות שלמעלה מן הטבע, אשר על זה נאמר למשה "וארא אל אברהם כו' בא-ל שד-י ושמי ה' לא נודעתי להם", שאף שהנהגתם היה הכל בנפלאות ושינוי הטבע מ"מ לא היה כל כך בגלוי.. ומשה רבינו ע"ה זכה לכך בהר סיני בגלוי הנפלאות בגלוי שם הוי"ה שכל הנמצאים בטלים לנגדו, ואין עוד מלבדו כתיב.  והנה כאן במדבר תחלה ביקש משה שיודיעו את אשר ישלח עמו, שיהיה גלוי שמו על ידי המלאך הזה באופן שידע את כבודו, ואחר כך התפלל ילך נא ה' בקרבנו כו' שלא בהתלבשות המלאך שהוא הטבע, שלא יהיה הטבע אפילו בגדר מסך ולבוש אל הנהגתו יתברך, אלא בנפלאות לבד, באופן שיראו כל פעם את מעשה ה' כו', וכמ"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות, וכמו שהיה במדבר בענני כבוד ומן ובאר כו' שלא על ידי לבוש ומסך מבדיל, וכמו שיהיה לעתיד לבוא..

כלומר, יש את ההנהגה הרגילה שהיא בדרך הטבע, על ידי שליחים, ויש הנהגה מיוחדת לעם ישראל בארץ ישראל שהיא ישירה מהשם בלתי אמצעית.     השכינה אומרת שהיא מעדיפה אפילו מרורים כזית, אף אם יקבלו ישראל תוכחות.. זה לא דבר פשוט, מי שנמצא עם המלך צריך להתנהג אחרת, כל סטיה היא מרידה במלכות, כי אתה נמצא לפני המלך.. ולמרות זאת היא רוצה בכך.  ולמה? כי "ווי לאתתא דאתפרנסת על ידי שליחא", אנחנו – נושאי המלכות נועדנו להיות במצב של קרבה עצומה, יחס של אהבה וחיבור, וכשזה לא כך חיינו אינם חיים.. 

למה אנחנו לא מרגישים כך?  כי.. למה שנרגיש כך??   איך אנחנו מכירים את עצמינו? מה ההבדל ביני לגוי? שאני לומד תורה ויש לי כובע וחליפה וקהילה ומבחנים וכו' וכו', כל העסק הוא במפלגות ובמגזרים ותת מגזרים של 'הציבור החרדי', מאיזה ישיבה, מאיזו קהילה, איזה סגנון וכו'.   בכלל מעסיק אותנו מה התכלית??!!      ואפילו אם כבר התקדמנו, אנחנו עוסקים בתורה ומקיימים לצורך הנשמה, להתרומם, להתעלות מעל החומר וכו', לא להיות עסוקים בכל הענינים הקטנוניים ועול החשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם..            אנחנו בכלל לא מכירים מה זה עם ישראל, מה יש לנו עם השם, מה באנו לעשות כאן.  וזה בגלל שאנחנו מורגלים בתפיסה שנשתרשה בנו בגלות, בגלל שלא היה שייך לדבר על שכינה בקרבנו, להיות מונהגים ישירות מה', ולעשות למען השם, שישכון כבוד בתוכינו.   אבל עכשיו אנחנו בארץ!! המציאות השתנתה!! ואנחנו חייבים להתחיל לחשוב אחרת, לחשוב מחדש מי אנחנו, למה השם בחר בנו והביא אותנו לארץ, מה התפקיד שלנו, מה נדרש מאיתנו, מהי הזכות העצומה שלנו והאושר הגדול ביותר.                      כשנכיר את עצמנו מה אנחנו באמת, נוכל גם להרגיש תשוקה עצומה לקבל מידו דווקא ממנו, רק אחרי שסוף סוף נשכיל להבין שיש לנו ממש ברית עם השם, ברית של חבור, ברית של אהבת עולם, לכך אנו מיועדים!!  זה לא רעיון יפה לעורר את הלבבות.. זה ממש אמיתי, כפשוטו.. וזו כל התכלית, אז נוכל גם לחוש מה זה מידו ומה זה מיד בשר ודם, קרבה עצומה ונוראה אלינו כמו שאנחנו, בעלי גוף וכו', אבל בנו הוא בחר, בתוכינו הוא רוצה לשכון. "ושכנתי בתוכם" – בתוכו של כל אחד ואחד!!!

באור זה גם יתבאר הקשר של בקשה זו לברכת בונה ירושלים.  "רחם נא על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון.. ועל מלכות בית דוד.. ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, אלקינו אבינו רועינו זונינו פרנסנו וכלכלנו והרויחנו.. ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם.. כי אם לידך.."   במבט פשטני ממש תמוה מה הקשר, איך כל זה נכנס בתוך הברכה הזאת?  אבל לפי הנ"ל זה פשוט, בקשת הפרנסה שלנו היא לא כדי שנוכל לשבת בשקט וללמוד... אלא הבקשה שאתה תהיה איתנו, בכל החיים שלנו, דווקא אתה, לא מיד בשר ודם אלא מידך!! ואפילו אם מיד בשר ודם זה יותר "הרבה", "יותר כסף", אנחנו לא רוצים אלא ממך, זה שווה לנו יותר!!!    שנזכה..

 


[1] נ. ב.  יש לעיין, אם כן מבואר שכשמקבלים מיד ה' אין בזה בושה, ואיך זה מסתדר עם דברי הרמח"ל בעניין נהמא דכסופא, שמיוסד על כך שכשמקבל מיד ה' יתבייש אם לא יהיה בדין...
 

אלעזר בונים

משתמש חדש
פותח הנושא
ושכנתי בתוכם אמר:
מצורף מאמר שכתבתי בעניין:
ברכת המזון:
ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד.
סנהדרין דף ק"ח עמוד ב':
"והנה עלה זית טרף בפיה" - א"ר אלעזר אמרה יונה לפני הקב"ה: רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם.

צריך להבין מהו הדבר שעליו התפללה.

והנה הרמב"ן על התורה (בראשית ח' י"א) כתב: שהעופות נח להם להיות מזונותם מרים כלענה ביד הקב"ה ולא שיהיו טובים בידי אדם, וכל שכן בני האדם שאין רצונם להתפרנס זה מזה.

גם במהרש"א בסנהדרין שם מבואר על דרך זו, שכתב: והעניין מבואר כמו שאמרו המצפה לשלחן חבירו חייו אינם חיים, ואנו מבקשים בברכת המזון ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם וכו' כי אם לידך המלאה וכו' וסיים שלא נבוש ולא נכלם וכו' שהוא המונע ממתנת בשר ודם...

ולכאורה נראה בדבריהם שעיקר הדגש שלא יזדקק לחסדי אחרים שאז זו בושה בשבילו[1], אבל צריך להבין, כי אם כך מה הדגש על קבלה מיד ה' ולא מידי בשר ודם, אדם יכול לקבל גם מידי אדם באופן שלא תהיה בושה, כמו כשמקבל שכר על עבודתו, ובשביל למנוע את הבושה לא צריך לבקש שנקבל מיד ה' דווקא, מספיק לבקש שלא נתבייש?

 

אולם באמת מצינו בדברי חז"ל במקום אחר שפירשו את הצד הפנימי של דברים אלו, ולפי זה הדברים יאירו באור אחר.

תיקוני זהר תיקון כ"א:

ווי לאתתא דאתפרנסת על ידי שליחא.   והא אוקמוהו ביונה דאמר "והנה עלה זית טרף בפיה", ואמאי עלה זית? אלא אמרה יונה - רבון עלמין תהא מזונא דילי מסורה בידך ותהא מרירא כזית, ולא תהא מתוקה ומסורה ביד שליח. ושליח בהאי אתר דא מטט'.

התיקונים מדבר על השכינה, שהיא מבקשת לקבל מהקב"ה בעצמו ישירות ולא על ידי שליח.

ספר שיעור קומה להרמ"ק פרק נ"ד:

...והמושגחים בהשגחה זו הם ישראל לבד לא העובדי גלולים, ולא שאר המחוזות אלא מחוז ארץ ישראל, ולכך היתה הברכה מצויה אליהם מפני שהעמיס הקדושה העליונה וההשגחה העליונה על החומר הקדוש הזה - חומר ארץ ישראל ברכה עד שהיה נראה חוץ מגדר הטבע, כדפירשו רז"ל בהשימן ענייני ארץ ישראל ומציאות כמה נסים הנעשים בה, וכאשר לא זכו כל כך ירדה השגחתם ונתלבשו ביצירה והיו מתפרנסים מכח ההשגחה המתלבשת במט"ט.  ואם תרצה לידע כמה יש בין השגחה להשגחה, תלמד ממשה רבינו עליו השלום שדחה המלאך מט"ט, ואמר לפניו יתברך אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ויהושע קבלו שלא זכו להנהגת השבת בחול... ועליו אמרה שכינה יונה כשמשפיע בה בשיעור הנהגה זו: רבון העולמים יהיו מזונותי מרורים כזית ויהיו מסורים בידך, אף אם יקבלו ישראל תוכחות, ואל יהיו מתוקים כדבש בידי בשר ודם. עיין שם.

מבואר שיונה הכוונה לשכינה - מלכות, שהיא יכולה לקבל את השפע העליון מהקב"ה בעצמו, ויכולה לקבל ע"י שליח, והיא אומרת שהיא רוצה לקבל מיד ה' ולא על ידי השליח, שהוא הנהגת הטבע, כדלהלן.

 

באר יצחק (על אדרת אליהו) להגרי"א חבר שמות ל"ג י"ב:

הנה ענין המלאך והתלבשות השם בו הוא, כי הנהגת עולם הזה מסודר בדרכי הטבע כמו שנסדר בששת ימי בראשית בשם אלקים, והוא מדרגת מט"ט, שהוא עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. אבל הנהגת ישראל היו בהתלבשות שם הנכבד בו, והוא הנפלאות שלמעלה מן הטבע, אשר על זה נאמר למשה "וארא אל אברהם כו' בא-ל שד-י ושמי ה' לא נודעתי להם", שאף שהנהגתם היה הכל בנפלאות ושינוי הטבע מ"מ לא היה כל כך בגלוי.. ומשה רבינו ע"ה זכה לכך בהר סיני בגלוי הנפלאות בגלוי שם הוי"ה שכל הנמצאים בטלים לנגדו, ואין עוד מלבדו כתיב.  והנה כאן במדבר תחלה ביקש משה שיודיעו את אשר ישלח עמו, שיהיה גלוי שמו על ידי המלאך הזה באופן שידע את כבודו, ואחר כך התפלל ילך נא ה' בקרבנו כו' שלא בהתלבשות המלאך שהוא הטבע, שלא יהיה הטבע אפילו בגדר מסך ולבוש אל הנהגתו יתברך, אלא בנפלאות לבד, באופן שיראו כל פעם את מעשה ה' כו', וכמ"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות, וכמו שהיה במדבר בענני כבוד ומן ובאר כו' שלא על ידי לבוש ומסך מבדיל, וכמו שיהיה לעתיד לבוא..

כלומר, יש את ההנהגה הרגילה שהיא בדרך הטבע, על ידי שליחים, ויש הנהגה מיוחדת לעם ישראל בארץ ישראל שהיא ישירה מהשם בלתי אמצעית.     השכינה אומרת שהיא מעדיפה אפילו מרורים כזית, אף אם יקבלו ישראל תוכחות.. זה לא דבר פשוט, מי שנמצא עם המלך צריך להתנהג אחרת, כל סטיה היא מרידה במלכות, כי אתה נמצא לפני המלך.. ולמרות זאת היא רוצה בכך.  ולמה? כי "ווי לאתתא דאתפרנסת על ידי שליחא", אנחנו – נושאי המלכות נועדנו להיות במצב של קרבה עצומה, יחס של אהבה וחיבור, וכשזה לא כך חיינו אינם חיים.. 

למה אנחנו לא מרגישים כך?  כי.. למה שנרגיש כך??   איך אנחנו מכירים את עצמינו? מה ההבדל ביני לגוי? שאני לומד תורה ויש לי כובע וחליפה וקהילה ומבחנים וכו' וכו', כל העסק הוא במפלגות ובמגזרים ותת מגזרים של 'הציבור החרדי', מאיזה ישיבה, מאיזו קהילה, איזה סגנון וכו'.   בכלל מעסיק אותנו מה התכלית??!!      ואפילו אם כבר התקדמנו, אנחנו עוסקים בתורה ומקיימים לצורך הנשמה, להתרומם, להתעלות מעל החומר וכו', לא להיות עסוקים בכל הענינים הקטנוניים ועול החשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם..            אנחנו בכלל לא מכירים מה זה עם ישראל, מה יש לנו עם השם, מה באנו לעשות כאן.  וזה בגלל שאנחנו מורגלים בתפיסה שנשתרשה בנו בגלות, בגלל שלא היה שייך לדבר על שכינה בקרבנו, להיות מונהגים ישירות מה', ולעשות למען השם, שישכון כבוד בתוכינו.   אבל עכשיו אנחנו בארץ!! המציאות השתנתה!! ואנחנו חייבים להתחיל לחשוב אחרת, לחשוב מחדש מי אנחנו, למה השם בחר בנו והביא אותנו לארץ, מה התפקיד שלנו, מה נדרש מאיתנו, מהי הזכות העצומה שלנו והאושר הגדול ביותר.                      כשנכיר את עצמנו מה אנחנו באמת, נוכל גם להרגיש תשוקה עצומה לקבל מידו דווקא ממנו, רק אחרי שסוף סוף נשכיל להבין שיש לנו ממש ברית עם השם, ברית של חבור, ברית של אהבת עולם, לכך אנו מיועדים!!  זה לא רעיון יפה לעורר את הלבבות.. זה ממש אמיתי, כפשוטו.. וזו כל התכלית, אז נוכל גם לחוש מה זה מידו ומה זה מיד בשר ודם, קרבה עצומה ונוראה אלינו כמו שאנחנו, בעלי גוף וכו', אבל בנו הוא בחר, בתוכינו הוא רוצה לשכון. "ושכנתי בתוכם" – בתוכו של כל אחד ואחד!!!

באור זה גם יתבאר הקשר של בקשה זו לברכת בונה ירושלים.  "רחם נא על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון.. ועל מלכות בית דוד.. ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, אלקינו אבינו רועינו זונינו פרנסנו וכלכלנו והרויחנו.. ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם.. כי אם לידך.."   במבט פשטני ממש תמוה מה הקשר, איך כל זה נכנס בתוך הברכה הזאת?  אבל לפי הנ"ל זה פשוט, בקשת הפרנסה שלנו היא לא כדי שנוכל לשבת בשקט וללמוד... אלא הבקשה שאתה תהיה איתנו, בכל החיים שלנו, דווקא אתה, לא מיד בשר ודם אלא מידך!! ואפילו אם מיד בשר ודם זה יותר "הרבה", "יותר כסף", אנחנו לא רוצים אלא ממך, זה שווה לנו יותר!!!    שנזכה..

 


[1] נ. ב.  יש לעיין, אם כן מבואר שכשמקבלים מיד ה' אין בזה בושה, ואיך זה מסתדר עם דברי הרמח"ל בעניין נהמא דכסופא, שמיוסד על כך שכשמקבל מיד ה' יתבייש אם לא יהיה בדין..


יש"כ על הדברים הנפלאים, אסתייג במעט מנקיטת העמדה על מצבנו עתה בגלות הרשעים בא"י, ומ"מ התקווה הגדולה המפעמת בכל איש מישראל, מובעת בכאן היטב.
ועדיין הדברים צריכים תוספת ביאור, וכי זו בלבד נקודת ההבדל בין שפל מצבנו בגלות המר הזה, לגאולתנו השלמה, האופי המדויק של קבלת השפע מידיו ית'? ויתכן שכ"ה אבל צריך עוד תבלין בזה.
 
חלק עליון תַחתִית