פסיקים בתפילה ובברכות

אריך

משתמש ותיק
ברצוני לפתוח דיון על מקומות שצריך וראוי ליתן פסיק בתוך המשפט, כדי לשמור על משמעות נכונה. והמוסיף מקומות יבורך.

א. בברכת ירושלים בבהמ"ז, שמתי לב שאומרים: אלקינו אבינו רענו זוננו וכו'. ובאמת צריך לתת פסיק אחרי אלקינו אבינו, שזה תואר ופנייה לה', ואח"כ מגיעה עצם הבקשה: זוננו!

ב. רופא חולי עמו ישראל. אם אומרים (בפרט בחזרת השץ): רופא חולי, עמו ישראל. הרי הפסיק לא במקום. לכן עדיף לפסק: רופא, חולי עמו ישראל.
 

מוטי

משתמש ותיק
ג. והשב את העבודה לדברי ביתך ואשי ישראל, ותפלתם וכו'

ד. מגן ישענו אתה הוא לדור ודור, נודה לך וכו'
 

ארזי ביתר

משתמש רגיל
אריך אמר:
א. בברכת ירושלים בבהמ"ז, שמתי לב שאומרים: אלקינו אבינו רענו זוננו וכו'. ובאמת צריך לתת פסיק אחרי אלקינו אבינו, שזה תואר ופנייה לה', ואח"כ מגיעה עצם הבקשה: זוננו!
לא התייחסת למילה 'רענו'. לדבריך, ולפי הנוסח המקובל, אכן שייך לחלק הבקשה. יצויין, שלנוסח חב"ד, כמדומני, אומרים: אלוקינו אבינו רועינו, זוננו וכו'. ואם כן, המילה רועינו שייכת לתארים.

מוטי אמר:
ד. מגן ישענו אתה הוא לדור ודור, נודה לך וכו'
כמדומני, שראיתי פעם בספר כלשהו, שמילות 'לדור ודור' אלו, אין להן הכרע ברור.
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
ארזי ביתר אמר:
אריך אמר:
א. בברכת ירושלים בבהמ"ז, שמתי לב שאומרים: אלקינו אבינו רענו זוננו וכו'. ובאמת צריך לתת פסיק אחרי אלקינו אבינו, שזה תואר ופנייה לה', ואח"כ מגיעה עצם הבקשה: זוננו!
לא התייחסת למילה 'רענו'. לדבריך, ולפי הנוסח המקובל, אכן שייך לחלק הבקשה. יצויין, שלנוסח חב"ד, כמדומני, אומרים: אלוקינו אבינו רועינו, זוננו וכו'. ואם כן, המילה רועינו שייכת לתארים.

זה היה בטעות. ואולי בשורש נשמתי אני שייך לנוסח חב"ד, ולכן כיוונתי אליו.
 

מנין

משתמש ותיק
קל, אדון על כל המעשים
ברוך, ומבורך בפי כל נשמה
טובים, מאורות שברא
יצרם, בדעת וכו'
ראה, והתקין צורת הלבנה.
 

מנין

משתמש ותיק
אז, בקול רעש גדול אדיר וחזק, משמיעים קול.
[ולא- אז בקול רעש גדול, אדיר וחזק משמיעים קול]
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מנין אמר:
אל, אדון על כל המעשים
ברוך, ומבורך בפי כל נשמה
טובים, מאורות שברא
יצרם, בדעת וכו'
ראה, והתקין צורת הלבנה.

בב' השורות הראשונות אם קורא הכל בנשימה אחת זה ממש שינוי משמעות.
וכן בשורה האחרונה (לפי הפירוש שהוא ראה את קטרוג הלבנה)

אבל מה רע לומר "יצרם בדעת", או: "טובים מאורות שברא אלקינו", עד כמה שאומר הכל בנשימה אחת.
 

יודע ספר

משתמש ותיק
אבינו אב הרחמן המרחם, רחם עלינו.
יודע אני שרוב רובא דהעולם לא אומר כך אבל לכאורה אין לזה טעם לומר כמנהג העולם 'אבינו אב הרחמן, המרחם רחם עלינו' כמו שאמרים בשיר המפורסם
 

שאול

משתמש רגיל
מוטי אמר:
ג. והשב את העבודה לדברי ביתך ואשי ישראל, ותפלתם וכו'
מדברי הטור (סי' ק"כ) בפירושו הראשון קאי אלמטה 'ואשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל', עיי"ש
 

מנין

משתמש ותיק
אריך אמר:
אבל מה רע לומר "יצרם בדעת", או: "טובים מאורות שברא אלקינו", עד כמה שאומר הכל בנשימה אחת.

פעם, לפני שהיו שרים "אל אדון" (במנגינה של אין ערוך) היו אומרים "אל אדון, על כל המעשים" וכן "ברוך ומבורך, בפי כל נשמה"
 

יעבץ

משתמש ותיק
אבינו רעינו: זכור לי ירושלמי בענין זה, ויש המחלקים בין שבת ליום חול. לצערי כעת איני זוכר יותר. אבל המתעניינים אולי ימצאו מקום לחפש.

והשב העבודה - ואישי ישראל: זה כבר תלוי בשאלה הגדולה על הפשט במילים אלו. יש כמה באורים והפיסוק משתנה בהתאם.

בברכת מודים: אכן גם בזה יש דעות. ואני שמעתי להוכיח שהמילים לדור ודור הולכים למעלה מהם, שהברכה נחלקת לשלושה חלקים שכל אחד מסתיים בביטוי של 'תמיד': מודים אנחנו - לעולם ועד, צורנו צור חיינו - לדור ודור, נודה לך - ערב ובוקר וצהרים. והמעין בפנים יראה נחת (ויסביר גם את המקום הנכון של 'ערב ובוקר').

ועל כל השאר אני מבקש להעיר: לא כל משפט שבנעימת הנוסח מפסקים אותו, אכן זקוק לפיסוק. לדוגמא: רופא חולי עמו ישראל, לא צריך לפסק לא אחרי 'רופא' ולא אחרי 'חולי'! ואם על ידי הנוסח נשמע כעין פיסוק - לדעתי לית לן בה. כך גם בפיוט 'קל אדון', מה שהובא כאן נכון מבחינת המשמעות, כלומר: נכון לפסק ברוך, ומבורך בפי כל נשמה. אבל זהו שיר, ואין שינוי משמעות כשליופי השיר מפסקים ברוך ומבורך, בפי כל נשמה.
נראה לי שיש להגביל דיוקים אלו רק כאשר יש שינוי משמעות אמיתי, וכמו במס' מקומות שהעירו הפוסקים, או לדוגמא: בטרם - כל יציר נברא, שלפסק אחרת זה גובל בחרוף ח"ו.
 

יאיר

משתמש ותיק
יש את הידוע (ויש חלוקים) "צללו כעופרת במים, אדירים"

ועוד אחד שמאוד חורה לי שהשצי"ם לא מקפידים בתחילת 18 בברכה ראשונה-מגן אבות צ"ל:

"מחיה מתים אתה, רב להושיע" ולא "מחיה מתים, אתה רב להושיע".
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוב יצר כבוד לשמו. פסיק אחרי טוב, דאל"כ משמע שהוא יצר את הטוב.
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעבץ אמר:
ועל כל השאר אני מבקש להעיר: לא כל משפט שבנעימת הנוסח מפסקים אותו, אכן זקוק לפיסוק. לדוגמא: רופא חולי עמו ישראל, לא צריך לפסק לא אחרי 'רופא' ולא אחרי 'חולי'! ואם על ידי הנוסח נשמע כעין פיסוק - לדעתי לית לן בה. כך גם בפיוט 'קל אדון', מה שהובא כאן נכון מבחינת המשמעות, כלומר: נכון לפסק ברוך, ומבורך בפי כל נשמה. אבל זהו שיר, ואין שינוי משמעות כשליופי השיר מפסקים ברוך ומבורך, בפי כל נשמה.
נראה לי שיש להגביל דיוקים אלו רק כאשר יש שינוי משמעות אמיתי, וכמו במס' מקומות שהעירו הפוסקים, או לדוגמא: בטרם - כל יציר נברא, שלפסק אחרת זה גובל בחרוף ח"ו.

שומע אני את דבריך. אך עדיין התועלת של ההערות הללו קיימת, אם לא לשנות את המנגינה, לפחות לדעת את הפירוש הנכון, ולשים לב לכך.
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערה שראיתי בפוסקי זמננו.
כמדומה החזו"א לא היה מנשק הציציות באמירת "ציצית" כי בכך נוצר הפסק, המשנה את המשמעות, דהרי צריך לומר "ציצית הכנף", וכשמנשקים יוצא: ונתנו על ציצית, הכנף פתיל תכלת. והוא שיבוש. (אפשר להבחין בכך כששומעים ילדים שאומרים פרשה זו בקול..)
 

מנין

משתמש ותיק
אריך אמר:
הערה שראיתי בפוסקי זמננו.
כמדומה החזו"א לא היה מנשק הציציות באמירת "ציצית" כי בכך נוצר הפסק, המשנה את המשמעות, דהרי צריך לומר "ציצית הכנף", וכשמנשקים יוצא: ונתנו על ציצית, הכנף פתיל תכלת. והוא שיבוש. (אפשר להבחין בכך כששומעים ילדים שאומרים פרשה זו בקול..)

אפשר לנשק אחרי אמירת "פתיל תכלת".
 

ה' רועי

משתמש רגיל
א. מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.
ב. אביי, הוה מסדר סדר המערכה (כאן חשוב לעשות הפסקה גדולה כיוון שאם אומרים את זה יחד יוצא שם ה' המפורש, ולכן י"ג "אביי מסדר סדר המערכה").
ג. ה', שפתי תפתח, ופי יגיד תהילתך.
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה' רועי אמר:
ב. אביי, הוה מסדר סדר המערכה (כאן חשוב לעשות הפסקה גדולה כיוון שאם אומרים את זה יחד יוצא שם ה' המפורש, ולכן י"ג "אביי מסדר סדר המערכה")

לכאורה אין קפידא בכך שיוצא שם המפורש, דכל שאינו מתכוין לכך לא נחשב כאמירה כלל. והגע בעצמך, אסור לומר: הדבר יהו-ה לי בעיה? (הכנסתי הפסק בשבילך). כ"ש בנידו"ד שמדובר על הדבקה משתי מילים נפרדות.
 

ה' רועי

משתמש רגיל
אריך אמר:
ה' רועי אמר:
ב. אביי, הוה מסדר סדר המערכה (כאן חשוב לעשות הפסקה גדולה כיוון שאם אומרים את זה יחד יוצא שם ה' המפורש, ולכן י"ג "אביי מסדר סדר המערכה")

לכאורה אין קפידא בכך שיוצא שם המפורש, דכל שאינו מתכוין לכך לא נחשב כאמירה כלל. והגע בעצמך, אסור לומר: הדבר יהו-ה לי בעיה? (הכנסתי הפסק בשבילך). כ"ש בנידו"ד שמדובר על הדבקה משתי מילים נפרדות.

עפ"י אתר "הלכה יומית" עפ"י פסקי הגר"ע יוסף זי"ע:
http://halachayomit.co.il/he/Print.aspx?HalachaID=344

במשנה במסכת סנהדרין (דף צ.) שנינו, ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. וכתב רבינו חיים ויטאל בשם רבינו האר"י, כי פירוש הוגה את השם באותיותיו הוא, שאסור לבטא את שם ה' באותיות הוי"ה, כלומר שם ה' שבאותיות יו"ד וה"א ווא"ו וה"א, אסור לבטאתו לעולם, ואפילו בתוך ברכה או תפילה אסור לבטאתו ככתבו אלא בשם אדנות, כלומר שם ה' שבאותיות אל"ף דל"ת נו"ן ויו"ד. (ובודאי שאסור לקרוא אפילו שם אדנות, אלא בתוך תפילה או ברכה והלל וכדומה, אבל לחינם אסור להזכיר שם ה' מן התורה.)

והוסיף רבינו האר"י, שכמו כן אסור לבטא שם הוי"ה במילוי אותיותיו, כלומר לבטא כך יו"ד ואחר כך ה"א ואחר כך וא"ו ואחר כך ה"א, אסור. מפני שגם זה הוא בכלל שם ה' שאסור להזכיר, והמבטאו כך אין לו חלק לעולם הבא, וכתב מרן החיד"א, שיש בכך נגיעה חס ושלום בכבודו של ה' יתברך, וכעין מה שביארנו בהלכות כיבוד אב ואם, שאסור לבן לקרוא לאביו בשמו הפרטי, כמו כן אסור לאדם להזכיר שמו של אביו שבשמים. ובשם ה' הדבר חמור יותר, שכן בשם אביו רשאי לאמרו באותיותיו, למשל אם שם אביו יעקב, רשאי לומר יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת, אבל את שמו של השם יתברך אסור לבטא כאמור אף באופן זה. ומבואר בדברי רבינו האר"י שבביטוי שם ה' באופן זה יש איסור חמור אף יותר מביטוי ה' ככתבו.

לפיכך כתבו הפוסקים שגם בנוסחי "לשם יחוד" הנדפסים בסידורים, יש להזהר לומר "ליחדא שם יוד קי בואו קי" ולא לבטא את האות ה"א (אלא "קי" במקום "הא"), לפי שיש בכך איסור ביטוי השם באותיותיו.

ונחלקו הפוסקים לגבי שם אדנות, האם אסור לבטאותו באותיותיו, כלומר לומר אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, או שאין בכך איסור (אלא כשמבטאו ככתבו ממש) ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א פסק להלכה שיש להקל בזה מעיקר הדין כדעת הרדב"ז (אלא שהתוספות כתבו (סוכה דף ה.) שהעולם נזהרים אף בשם אדנות לבטאו באותיותיו, והנזהר בדבריהם תבא עליו ברכה.)

וכתב עוד מרן הרב שליט"א, שאף לעניין שם הוי"ה נראה שאם אינו מתכוון לשם ה' יש להקל. ולכן מותר לומר בתפילת שחרית "אביי הוה מסדר סדר המערכה", בלא הפסק בין תיבת (מילת) אביי לתיבת הוה, אף על פי שנראה כאומר שם הוי"ה, ומכל מקום טוב יותר שיפסיק מעט בין תיבת "אביי" לתיבת "הוה".

מעניין, כמדומני ראיתי בעבר סידור שבו כתבו הערה בתחתית העמוד שבו הגר"ע יוסף אמר להשמיט את המילה "הוה"...
 

לחזות בנועם

משתמש רגיל
אם כבר כדאי להוסיף כאן העניין שמי שאומר קדיש יזהר מלומר בתחילתו יתקדל ויקפיד לומר בג'
 

עזריאל21

משתמש רשום
יאיר אמר:
יש את הידוע (ויש חלוקים) "צללו כעופרת במים, אדירים"

אני משתמש עם הפירוש של בעלי הטעמים. כל פעם שמוזכר ציטוט מפסוק או כעי"ז אני מפסיק כמו הטעמים. בפסוק הנ"ל אני אומר "צללו כעופרת, במים אדירים". וכן "רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה, כי תהלתנו אתה" ועוד הרבה כאלו פסוקים.
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש להוסיף ענין נחוץ: בקדיש - לעילא מן כל ברכתא וכו' דאמירן בעלמא. המנגינה הרווחת היא להפסיק מעט לפני דאמירן בעלמא. וזה נשמע כשיבוש, כי הלא הפירוש הוא: שהקב"ה יתברך וישתבח וכו' למעלה מכל הברכות והשירות והנחמות שנאמרות בעולם. אז כדאי מאד להדביק את "דאמירן בעלמא" אל קודם לכן. זה גם עוזר לכוין את הפירוש הנכון.
 

יודע ספר

משתמש ותיק
איך אומרים בברכת המזון?
'ובטובו הגדול תמיד, לא חסר לנו'
או שמא
'ובטובו הגדול, תמיד לא חסר לנו'
 

יודע ספר

משתמש ותיק
מהכ"ת?
הרי ידעת שאני ישאל אותך את זה אז למה לא הסברת מיד כוונתך? :)
 
בסידור רבי יעקב עמדין מכת"י ובסידור וילנא הנוסח הוא[glow=red]'ובטובו הגדול תמיד, לא חסר לנו'[/glow]
ובסידור של הרב נתן שפיר מהורודנא, וכן בעץ יוסף באוצר התפילות, וכן ביוש"ה, ובע"ת הנוסח הוא[glow=red]'ובטובו הגדול, תמיד לא חסר לנו'[/glow]
אני נוהג משום כך לקרוא הכל יחד בלי פסיק כלל וכן שמעתי נוהגים.
 
חלק עליון תַחתִית