מחפש מקורות "ליטאיים" לכך ש"תפילה היא להשיח דאגותיו לפני אדון עולם" + חידה..

דורדיא

משתמש ותיק
ואפרופו חידה:
מי כתב את הטקסט הבא:

"ומה נפלא הדבר כי ביכולת האדם להשיח דאגותיו לפני אדון עולם יתברך
כאשר הוא משיח לרעהו,
והמקום ברוך הוא מכנהו ילד שעשועים
ותפילה בעת צרה שהאדם נצטווה עליה היא לו לעזר
ומשמחת לב האדם ומאירת עיניים"
 

במבי

משתמש ותיק
ר' יהודה החסיד כותב בספר חסידים בסעיף קנח' :

"וכשתתפלל תוסיף על כל ברכה וברכה מענינה לצרכך, כי ביותר הם מכינים הלב, ואם לא תוכל להוסיף לפי שהקהל סיימו קודם, תוסיף באחת או בשתים כדי שלא תצטרך למהר בברכה אחרת, ...

ואם לא תוכל להוסיף חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך, באותו ניגון אמור תפילתך, ושתתפלל תפילתך בכוונה וימשוך ליבך אחר מוצא פיך, לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב, לדבר שבח ניגון המשמח את הלב, למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך וכו' עכ"ל


מי שינסה זאת מובטח לו שפתאם יפתחו לו שערי תפילה !

(רק שזה בבחינת רגזו ואל תחטאו, בתחילה ירגיז יצר טוב על יצר הרע ורק אם לא יעזור הכל אז יזכיר לו יום המיתה, אך מי שכל פעם יזכיר יום המיתה מקובלנו שכבר לא תעזור הזכרה זו)

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14561&st=&pgnum=53[/quote]
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
במבי אמר:
ר' יהודה החסיד כותב בספר חסידים בסעיף קנח' :

"וכשתתפלל תוסיף על כל ברכה וברכה מענינה לצרכך, כי ביותר הם מכינים הלב, ואם לא תוכל להוסיף לפי שהקהל סיימו קודם, תוסיף באחת או בשתים כדי שלא תצטרך למהר בברכה אחרת, ...

ואם לא תוכל להוסיף חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך, באותו ניגון אמור תפילתך, ושתתפלל תפילתך בכוונה וימשוך ליבך אחר מוצא פיך, לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב, לדבר שבח ניגון המשמח את הלב, למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך וכו' עכ"ל


http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14561&st=&pgnum=53
[/quote]
הוא ביקש מקורות 'ליטאים' - ואתה הבאת מ'החסיד' הגדול ביותר ;)
 

במבי

משתמש ותיק
יוסף יוסף אמר:
במבי אמר:
ר' יהודה החסיד כותב בספר חסידים בסעיף קנח' :

[highlight=yellow]ואם לא תוכל להוסיף חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך, באותו ניגון אמור תפילתך, ושתתפלל תפילתך בכוונה וימשוך ליבך אחר מוצא פיך, לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב, לדבר שבח ניגון המשמח את הלב, למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך וכו' עכ"ל[/highlight]

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx
[req=14561&st=&pgnum=53

[/quote]
הוא ביקש מקורות 'ליטאים' - ואתה הבאת מ'החסיד' הגדול ביותר ;)

אגב מעניין מדוע עניין הניגונים בתפילה נשאר (כמעט) רק אצל החסידים, אף שמוכח שעניינם קדום ביותר ולא נחלת חסידים בלבד.
 

אסף

משתמש ותיק
במבי אמר:
יוסף יוסף אמר:
במבי אמר:
ר' יהודה החסיד כותב בספר חסידים בסעיף קנח' :

[highlight=yellow]ואם לא תוכל להוסיף חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך, באותו ניגון אמור תפילתך, ושתתפלל תפילתך בכוונה וימשוך ליבך אחר מוצא פיך, לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב, לדבר שבח ניגון המשמח את הלב, למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך וכו' עכ"ל[/highlight]

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx
[req=14561&st=&pgnum=53

[/quote]
הוא ביקש מקורות 'ליטאים' - ואתה הבאת מ'החסיד' הגדול ביותר ;)

אגב מעניין מדוע עניין הניגונים בתפילה נשאר (כמעט) רק אצל החסידים, אף שמוכח שעניינם קדום ביותר ולא נחלת חסידים בלבד.

"מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. " או"ח נא
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דורדיא אמר:
ואפרופו חידה:
מי כתב את הטקסט הבא:

"ומה נפלא הדבר כי ביכולת האדם להשיח דאגותיו לפני אדון עולם יתברך
כאשר הוא משיח לרעהו,
והמקום ברוך הוא מכנהו ילד שעשועים
ותפילה בעת צרה שהאדם נצטווה עליה היא לו לעזר
ומשמחת לב האדם ומאירת עיניים"
תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו

תהילים פרק קב
 

דורדיא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש"כ למביאי המקורות מתהילים. (יש"כ אמיתי..! בלי ציניות..)

חיפשתי מקורות נוספים שפותחים ומבארים את העניין.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דורדיא אמר:
יש"כ למביאי המקורות מתהילים. (יש"כ אמיתי..! בלי ציניות..)

חיפשתי מקורות נוספים שפותחים ומבארים את העניין.
אז רק תתקן את הכותרת... [בלי ציניות....]

"מחפש [highlight=yellow]הסבר[/highlight] לכך מה שתפילה להשיח דאגותיו לפני אדון עולם + חידה.."
 

אסף

משתמש ותיק
הנה עיקר היראה היא יראת הרוממות שצריך האדם לחשוב בעודו מתפלל או עושה מצוה, כי לפני מלך מלכי המלכים הוא מתפלל או עושה המעשה ההוא, והוא מה שהזהיר התנא (אבות פ"ב): וכשאתה מתפלל דע לפני מי אתה מתפלל, והנה ג' דברים צריך שיסתכל האדם ויתבונן היטב, כדי שיגיע אל זאת היראה: האחד שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו, אף על פי שאין עינו של אדם רואהו, ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי, יען אין החוש עוזר לזה כלל, אמנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו. ואחר שיקבע זה בדעתו, צריך שיתבונן על רוממותו יתברך, אשר הוא מרומם ונשגב על כל ברכה ותהלה, על כל מיני שלימות שתוכל מחשבתנו לדמות ולהבין.
מסילת ישרים פי"ט
 

במבי

משתמש ותיק
אסף אמר:
"מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. " או"ח נא

אגב, שאלתי פעם את האחראי ההלכתי של סידור מפורסם שמדוייק מאד בהערותיו ההלכתיים, מדוע לפני מזמור לתודה הוא לא רשם שיש לאומרו בנגינה כהנ"ל
והוא ענה לי שהלא דבר הוא שמעולם לא ראינו מי ששר במזמור לתודה, והוסיף ואמר שאף החסידים שמדקדקים מאד לא לפספס אף קטע שצריכים לאומרו בשירה, לא ראינו שמזמרים בו.

ומעניין מאד טעם הדבר.

נ.ב. פעם פגשתי את אהרון רזאל ושאלתי אותו מדוע הוא לא מוציא שיר על מזמור לתודה, שנפסק שצריך לאמרו בשירה,
והוא ענה שדווקא הוא כן הוציא שיר עליו...
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
במבי אמר:
אסף אמר:
"מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. " או"ח נא

אגב, שאלתי פעם את האחראי ההלכתי של סידור מפורסם שמדוייק מאד בהערותיו ההלכתיים, מדוע לפני מזמור לתודה הוא לא רשם שיש לאומרו בנגינה כהנ"ל
והוא ענה לי שהלא דבר הוא שמעולם לא ראינו מי ששר במזמור לתודה, והוסיף ואמר שאף החסידים שמדקדקים מאד לא לפספס אף קטע שצריכים לאומרו בשירה, לא ראינו שמזמרים בו.

ומעניין מאד טעם הדבר.
"לא ראינו" נגד הלכה...
סיפור יפה בעניין: http://www.dirshu.co.il/ר-עזרא-נבהל-קמעא-אך-לא-איבד-עשתונות-החי/
 

נדיב לב

משתמש ותיק
במבי אמר:
אסף אמר:
"מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. " או"ח נא

אגב, שאלתי פעם את האחראי ההלכתי של סידור מפורסם שמדוייק מאד בהערותיו ההלכתיים, מדוע לפני מזמור לתודה הוא לא רשם שיש לאומרו בנגינה כהנ"ל
והוא ענה לי שהלא דבר הוא שמעולם לא ראינו מי ששר במזמור לתודה, והוסיף ואמר שאף החסידים שמדקדקים מאד לא לפספס אף קטע שצריכים לאומרו בשירה, לא ראינו שמזמרים בו.

ומעניין מאד טעם הדבר.

נ.ב. פעם פגשתי את אהרון רזאל ושאלתי אותו מדוע הוא לא מוציא שיר על מזמור לתודה, שנפסק שצריך לאמרו בשירה,
והוא ענה שדווקא הוא כן הוציא שיר עליו...
מה זה לא ראינו...?
אני מקוה שאותו מו"ל לא משמיט חלקים גדולים מהלכות סידור התפילה שהוא לא ראה.. וכפי שאמרו לא ראינו אין בכוחו למחוק הלכה כתובה
 

אסף

משתמש ותיק
במבי אמר:
אסף אמר:
"מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. " או"ח נא

אגב, שאלתי פעם את האחראי ההלכתי של סידור מפורסם שמדוייק מאד בהערותיו ההלכתיים, מדוע לפני מזמור לתודה הוא לא רשם שיש לאומרו בנגינה כהנ"ל
והוא ענה לי שהלא דבר הוא שמעולם לא ראינו מי ששר במזמור לתודה, והוסיף ואמר שאף החסידים שמדקדקים מאד לא לפספס אף קטע שצריכים לאומרו בשירה, לא ראינו שמזמרים בו.

ומעניין מאד טעם הדבר.

נ.ב. פעם פגשתי את אהרון רזאל ושאלתי אותו מדוע הוא לא מוציא שיר על מזמור לתודה, שנפסק שצריך לאמרו בשירה,
והוא ענה שדווקא הוא כן הוציא שיר עליו...
הליכות שלמה תפילה פרק ו הערה 42.png
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ההסבר הפשוט כמו שבשבת הם מאריכים באמירת הקדושה שלא כימות החול
וההסבר יום שבת יש זמן לנגן ולהאריך והוא גם יום ייחודי בשבוע ואילו התפילה ביום חול החוזרת על עצמה שש פעמים בשבוע ובמרוצה מכאן תמשיך..
 

אסף

משתמש ותיק
הגרש"ז ידע והכיר את המציאות ולא בא לשאול אלא להורות על החשיבות והדגש שיש ליתן לדבר שנפסק להלכה לעומת רגשי קודש שככל שהם חשובים וגבוהים אינם שווים בערכם לקיומה של הלכה בשו"ע.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ההסבר בא על שאלת במבי ביחס לחסידים לא קשור לדברי הגרש"ז זצ"ל
 

במבי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
במבי אמר:
אסף אמר:
"מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה. " או"ח נא

אגב, שאלתי פעם את האחראי ההלכתי של סידור מפורסם שמדוייק מאד בהערותיו ההלכתיים, מדוע לפני מזמור לתודה הוא לא רשם שיש לאומרו בנגינה כהנ"ל
והוא ענה לי שהלא דבר הוא שמעולם לא ראינו מי ששר במזמור לתודה, והוסיף ואמר שאף החסידים שמדקדקים מאד לא לפספס אף קטע שצריכים לאומרו בשירה, לא ראינו שמזמרים בו.

ומעניין מאד טעם הדבר.

נ.ב. פעם פגשתי את אהרון רזאל ושאלתי אותו מדוע הוא לא מוציא שיר על מזמור לתודה, שנפסק שצריך לאמרו בשירה,
והוא ענה שדווקא הוא כן הוציא שיר עליו...
מה זה לא ראינו...?
אני מקוה שאותו מו"ל לא משמיט חלקים גדולים מהלכות סידור התפילה שהוא לא ראה.. וכפי שאמרו לא ראינו אין בכוחו למחוק הלכה כתובה


בשו"ע יו"ד ריש סימן א' פוסק המחבר שנשים כשרות לשחוט והרמ"א כותב שי"א שאין להניח לנשים לשחוט וכן המנהג.

וכותב הש"ך שכ"כ האגור כרמ"א והשיג עליו הב"י מכיון דלא ראינו אינה ראיה והש"ך עצמו מוסיף ואומר לפענ"ד דדעת האגור כמ"ש מהרי"ק בשורש קע"א דבמנהג וכה"ג הוי לא ראינו ראיה וכמ"ש הרב בחו"מ ס"ס ל"ז.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לא דומה דין שבעיקרו מותר ורק מחמת המנהג נהגו חלקם לאסור למנהג שנקבע בהלכה ובשו"ע בלי שום חולק
 

במבי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לא דומה דין שבעיקרו מותר ורק מחמת המנהג נהגו חלקם לאסור למנהג שנקבע בהלכה ובשו"ע בלי שום חולק

אני לא מבין

נפסק שנשים כשרות לשחוט ולא ראינו ששוחטות ולכן המנהג שלא ישחטו
וא"כ נפסק שיש לנגן במזמור לתודה ולא ראינו שמנגנים ולכן המנהג שלא ינגנו. (לא כך?, ואל תדאג ברגע שזה יהיה אסור, במקום הקוראים יזכרו מחר מדין "מים גנובים ימתקו" שצריך לנגן. וא"כ בא לציון גואל) ;)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
הרמ"א פסק שלא להניח לנשים לשחוט ועל זה הוסיף שכך גם נהגו שאין הנשים שוחטות ומאידך במזמור לתודה נפסק בשו"ע בלי סייג ובלי מנהג להיפך
 

במבי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
הרמ"א פסק שלא להניח לנשים לשחוט ועל זה הוסיף שכך גם נהגו שאין הנשים שוחטות ומאידך במזמור לתודה נפסק בשו"ע בלי סייג ובלי מנהג להיפך



הבה נדייק: הרמ"א כותב שכן המנהג שאין נשים שוחטות וכותב הש"ך שכ"כ האגור אך השיג עליו הבית יוסף דלא ראינו אינה ראיה.
וא"כ משמע שכל המנהג שאין נשים שוחטות נובע מהעובדה ש"לא ראינו"
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שוב פעם אכתוב את החילוק הפשוט לדעתי
הרמ"א והמחבר נחלקים האם ראוי שנשים ישחטו זה טוען בכה וזה טוען בכה אבל במזמור לתודה ההלכה נקבעה בשו"ע בלי סייגים ובלי מחלוקות
וכי כל דבר בשו"ע שהאנשים לא נהגו לקיימו אין לו זכות קיום...?
 

דורדיא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ב"ה ואכשר דרא וכיום כל בר בי רב יכול ללא כל עלות וללא כל טירחה לפתוח כל נושא בפורום לתורה
כולל את הדיון החשוב בשאלה "מדוע לא נוהגים לשיר כיום את מזמור לתודה"?

למה להסיט את הדיון מהשאלה שאותי באופן אישי מאד מעניינת וחשובה?
 

שעת השקט

משתמש רגיל
עי ביאור הלכה תקע"א ד"ה ת"ח- : " וידבר לאל ית' כדבר עבד לרבו ובן אל אביו"
 
הנה מקורות "ליטאיים" בלבד!!!
העתקתי קטע מהקדמת ההספה"ק השתפכות הנפש - חתכתי והשמטתי את המקורות ה"חסידיים".

כִּי הַדֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הוּא הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן שֶׁדָּרְכוּ בָּהּ אֲבוֹתֵינוּ וּנְבִיאֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מֵעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ כִּי לא הִמְטִיר וְכוּ' וְאָדָם אַיִן וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁכָּתוּב בּוֹ תּוֹצֵא הָאָרֶץ, לא יָצְאוּ, רַק עַל פֶּתַח הַקַּרְקַע עָמְדוּ, עַד שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים.

וְכֵן אֵצֶל נחַ מוּבָא בְּזהַר חָדָשׁ תָּנוּ רַבָּנָן, מַה הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְנחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה וְרָאָה כָּל הָעוֹלָם חָרֵב וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת עָלָיו וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נִקְרֵאתָ רַחוּם הָיָה לְךָ לְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ הֵשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא, רַעֲיָא שַׁטְיָא כְּעַן אָמְרִית דָּא וְלָא בְּזִמְנָא דַּאֲמָרִית לָךְ, כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם וְכוּ', כָּל הַאי אָמְרִית לָךְ בְּדִיל דְּתִיבְעֵי רַחֲמִין עַל עָלְמָא וּכְעַן דְּיִתְאָבִיד עַלְמָא פְּתַחַתְּ פּוּמָךְ לְמַלְלָא קֳדָמַי בְּבַעֲיָן וּבְתַחֲנוּנִים כֵּיוָן דַּחֲזָא נחַ כָּךְ הִקְרִיב עֲלוּוִין וְקֻרְבָּנִין וְקָם וְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְכוּ', וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ זֶה רֵיחַ תְּפִלָּתוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.

וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל אַבְרָהָם, כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא לְאַבְרָהָם זַעֲקַת סְדם וַעֲמרָה כִּי רָבָּה, מִיָּד וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיּאמֶר וְכוּ', וְהִרְבָּה דְּבָרִים נֶגֶד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּתְפִלָּתוֹ אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים וְכוּ' אוּלַי יַחְסְרוּן וְכוּ', וְגַם דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל הַכָּתוּב: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם, שֶׁתִּקֵּן "תְּפִלַּת שַׁחֲרִית" וְכֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא לַאֲבִימֶלֶךְ, הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וְכוּ' וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלהִים וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמִדְרָשׁ רַבָּה שָׁם, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם הֻתַּר הַקֶּשֶׁר הַזֶּה.

וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ, בְּלֶכְתּוֹ לְבַקֵּשׁ הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק בְּנוֹ פֵּרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וַיּאמַר ה' אֱלקֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד וְכוּ', וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמִדְרָשׁ רַבָּה שָׁם שֶׁאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: הִתְחַלְתָּ- גְּמוֹר, הַיְנוּ שֶׁפָּעַל אַבְרָהָם בִּתְפִלָּתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁתִּתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק לְמֵאָה שָׁנָה, גְּמר עִמּוֹ חַסְדּוֹ לִמְצא הַזִּוּוּג לִבְנוֹ.

וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל יִצְחָק, וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁתִּקֵּן "תְּפִלַּת מִנְחָה" וְאָמְרוּ שָׁם בְּמִדְרָשׁ רַבָּה, צָפְתָה רִבְקָה שֶׁיָּדוֹ שְׁטוּחָה בִּתְפִלָּה אָמְרָה, וַדַּאי אָדָם גָּדוֹל הוּא מִיָּד שָׁאֲלָה עָלָיו מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָאָה רִבְקָה עֲקָרָה כְּתִיב, וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנכַח אִשְׁתּוֹ, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁשָּׁפַךְ תְּפִלּוֹת בְּעשֶׁר, דָּבָר אַחֵר שֶׁהָפַךְ אֶת הַגְּזֵרָה בִּתְפִלָּתוֹ.

וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל יַעֲקב כְּתִיב, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁתִּקֵּן "תְּפִלַּת עַרְבִית" וּפֵרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָמַר, אִם יִהְיֶה אֱלהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְכוּ' וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ וְכוּ' וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמִדְרָשׁ רַבָּה שָׁם, נָטַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שִׂיחָתָן שֶׁל אָבוֹת וַעֲשָׂאָן מַפְתֵּחַ לִגְאֻלָּתָן שֶׁל בָּנִים וְעוֹד אָמְרוּ בְּמִדְרָשׁ רַבָּה, כָּל הָאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁהָיָה יַעֲקב בְּבֵית לָבָן לא שָׁכַב בַּלַּיְלָה וּמֶה הָיָה אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה-עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבִּתְּהִלִּים כִּי יַעֲקב עָסַק בָּזֶה בְּיוֹתֵר לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל לַיְלָה כַּמּוּבָא וְכֵן כְּשֶׁשָּׁלַח הַמַּלְאָכִים אֶל עֵשָׂו אָמַר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי וְכוּ'.

וְכֵן כָּל הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת עָסְקוּ בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ לָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָם וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא) עַל שָׂרָה כְּשֶׁנִּלְקְחָה לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיְתָה שָׂרָה שְׁטוּחָה עַל פָּנֶיהָ וְאוֹמֶרֶת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים וְכוּ', וּבְרִבְקָה כְּתִיב, לְנכַח אִשְׁתּוֹ וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זֶה עָמַד בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֵּל וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֶּלֶת וּבְרָחֵל מָצִינוּ שֶׁאָמְרָה, דָּנַנִּי אֱלהִים וְגַם שָׁמַע בְּקלִי וְכוּ' נַפְתּוּלֵי אֱלהִים נִפְתַּלְתִּי וְכוּ' וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י בַּקָּשׁוֹת הַחֲבִיבוֹת לְפָנָיו וְכוּ' וְכֵן כְּתִיב בָּהּ וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְעוֹד כְּתִיב בָּהּ רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְכוּ' וּבְלֵאָה כְּתִיב, וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה וּמִתְפַּלֶּלֶת שֶׁלּא תִּפּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו.

וְכֵן כָּל הַשְּׁבָטִים כֻּלָּם הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כַּמּוּבָא וּכְשֶׁשָּׁלַח יַעֲקב אֶת בִּנְיָמִין עִמָּהֶם אֶל יוֹסֵף אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (בְּמִדְרָשׁ רַבָּה מִקֵּץ), אָמַר לָהֶם יַעֲקב, הֲרֵי הַכֶּסֶף וַהֲרֵי הַדּוֹרוֹן וַהֲרֵי אֲחֵיכֶם וְכוּ', אָמְרִין לֵהּ צְלוֹתָךְ אֲנַן בַּעֲיָן, אֲמַר לְהוֹן אִם צְלוֹתִי אַתּוּן בַּעֲיָן וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְכוּ', מִי שֶׁעָתִיד לוֹמַר לַיִּסּוּרִים דַּי הוּא יאמַר לְיִסּוּרַי דַּי.

וְכֵן כְּשֶׁהָיָה יוֹסֵף בְּבֵית הָאֲסוּרִים הִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים מִי שֶׁעָנָה לְיוֹסֵף בְּבֵית הָאֲסוּרִים הוּא יַעֲנֵנוּ וְכֵן כְּשֶׁלָּקַח יוֹסֵף אֶת בִּנְיָמִין כְּתִיב, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מָצִינוּ הַגָּשָׁה לִתְפִלָּה.

וְכֵן אֲבוֹתֵינוּ כְּשֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם כְּתִיב, וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלהִים וְכֵן עַל הַיָּם כְּתִיב, וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וְאָמְרוּ בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח), יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע וְכוּ' הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִנִי קוֹל לא נֶאֱמַר אֶלָּא הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁכְּבָר שָׁמַעְתִּי בְּמִצְרַיִם, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.

וְכֵן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, יָדוּעַ בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כַּמָּה עָסַק כָּל יָמָיו בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַל עַצְמוֹ וְעַל יִשְרָאֵל חָטְאוּ בָּעֵגֶל - וַיְחַל משֶׁה וְכוּ', וּכְתִיב: וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי הַשֵּׁם אַרְבָּעִים יוֹם וְכוּ' וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה דָּרְשׁוּ עַל הַכָּתוּב וַיְחַל משֶׁה, שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: אֱמר כָּךְ, עֲשֵׂה אֶת הַמָּר מָתוֹק וְכוּ' אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: לא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי בְּמָרָה, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל וֶאֱמר עֲשֵׂה אֶת הַמָּר מָתוֹק, אַף עַכְשָׁו חֳלִי מְרִירָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְרַפֵּא אוֹתָם הֱוֵי וַיְחַל משֶׁה וּכְתִיב בְּזהַר חָדָשׁ מַהוּ וַיְחַל, מְלַמֵּד שֶׁהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם עַד שֶׁאֲחָזַתּוּ חַלְחָלָה רַבָּנָן אָמְרִינַן, עַד שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא דִּכְתִיב, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא, (וְעַיֵּן גַּם בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת ל"ב) חָטְאוּ בַּמְרַגְּלִים וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה, בַּמִּתְאוֹנְנִים וַיִּצְעַק משֶׁה וְכוּ', וְכֵן בְּמִרְיָם כְּשֶׁנִּצְטָרְעָה כְּתִיב, וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" וְכֵן כְּשֶׁנִּגְזָר עָלָיו שֶׁלּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ כְּתִיב, וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (פָּרָשַׁת בְּרָכָה) שֶׁהִתְפַּלֵּל תקט"ו תְּפִלּוֹת כְּמִנְיַן וָאֶתְחַנַּן, וְאִיתָא שֶׁאִם הָיָה מִתְפַּלֵּל עוֹד תְּפִלָּה אַחַת הָיָה נַעֲנֶה וְעַיֵּן שָׁם בַּמִּדְרָשׁ כַּמָּה תְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ וְכֵן עַל יְהוֹשֻׁעַ הִתְפַּלֵּל יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים.

וְכֵן כָּלֵב כְּשֶׁרָאָה שֶׁמּשֶׁה לא הִתְפַּלֵּל עָלָיו הָלַךְ וְהִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלּא יִהְיֶה נִסָּת בַּעֲצַת מְרַגְּלִים וְכֵן אַהֲרן בְּעֵת הַנֶּגֶף בְּמַעֲשֵׂה קרַח, וַיִּקַח אֶת הַמַּחְתָּה, וְהִרְבָּה אָז מְאד לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים מִי שֶׁעָנָה לְאַהֲרן בַּמַּחְתָּה וְכוּ'.

וְכֵן פִּינְחָס בְּקוּמוֹ מִתּוֹךְ הַעֵדָה כְּתִיב, וַיַּעֲמד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהִכּוּ אַנְשֵׁי הָעַי מִיִּשְׂרָאֵל, וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלוֹתָיו וַיִּפּל עַל פָּנָיו אַרְצָה וְכוּ' וַיּאמֶר אֲהָהּ ה' אֱלהִים וְכוּ'.

וְכֵן בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּנְתָנָם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מֶה עָשׂוּ בְּנֵי-יִשְׁרָאֵל, וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם וְהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹפֵט וְהִצִּילָם, וְכֵן הָיָה בְּכָל שׁוֹפֵט וְשׁוֹפֵט וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר כְּשֶׁנִּקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְּחֻשְׁתַּיִם וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיּאמַר זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם וְכוּ'.

וְכֵן חַנָּה כַּאֲשֶׁר ה' סָגַר רַחְמָהּ, וַתִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וּבָכה תִבְכֶּה וְכוּ' וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל, וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בַּ"מִּדְרָשׁ שׁוֹחֵר טוֹב" מִכָּאן שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה בִּתְפִלָּה הוּא נַעֲנֶה וְכֵן אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא כ"ט, צַדִּיקִים-כָּל זְמַן שֶׁמַּרְבִּין בִּתְפִלָּה, תְּפִלָּתָם נִשְׁמַעַת וְכֵן כְּתִיב אֵצֶל חַנָּה: וָאֶשְׁפּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה' וְכוּ' אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וְכוּ' וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתּאמַר וְכוּ', וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּ"שׁוֹחֵר טוֹב" הִתְחִילָה סוֹדֶרֶת דְּבָרִים עִם וִדּוּיִים.

וְכֵן בִּימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא כְּשֶׁגָּבְרוּ הַפְּלִשְׁתִּים עַל יִשְׂרָאֵל, וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל ה' וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ה' (וּפֵרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁשָּׁפְכוּ לִבָּם כַּמַּיִם) וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה'.

וְכֵן כָּל הַנְּבִיאִים עָסְקוּ הַרְבֵּה בִּתְפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל אֵלִיָּהוּ שֶׁאָמַר, חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, וּפֵרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי רָגִיל לַעֲמד לְפָנָיו בִּתְפִלָּה וְכֵן כְּשֶׁמֵּת בְּנָהּ שֶׁל הַצָּרְפִית כְּתִיב, וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיּאמַר ה' אֱלהַי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וְכֵן בְּהַר הַכַּרְמֶל כְּשֶׁקִּבֵּץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל וְרָצָה לְגַלּוֹת לָהֶם שֶׁיֵּשׁ אֱלהִים בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיּאמַר ה' אֱלהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלהִים וְכוּ' עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְכֵן עַל כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע, אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וֶאֱלִישָׁע כִּי עָבֵד בְּרַחֲמֵי הוּא דְּעָבֵד וְכֵן בְּיוֹנָה הַנָּבִיא כְּתִיב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה וְכוּ' וְכֵן בַּחֲבַקּוּק כְּתִיב, תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיוֹנוֹת וְכוּ' וְכֵן עַל כָּל הַנְּבִיאִים דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמַע-אֵלּוּ נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל וְעַיֵּן יִרְמְיָה כ"ז, כְּתִיב שָׁם: "וְאִם נְבִיאִים הֵם וְכוּ' וּפָגְעוּ בַּה' צְבָאוֹת".

וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הוּא עָסַק בְּיוֹתֵר כָּל יָמָיו בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּזְעָקוֹת וּשְׁוָעוֹת לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁזָּכָה לְחַבֵּר מִזֶּה סֵפֶר תְּהִלִּים הַקָּדוֹשׁ שֶׁכֻּלּוֹ מָלֵא צְעָקוֹת וְשַׁוְעוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דָּרְשׁוּ בְּזהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת נחַ, וַיְשַׁלַּח אֶת הָעוֹרֵב זֶה דָּוִד (שֶׁבָּא מִיהוּדָה שֶׁאָמַר אָנכִי אֶעֶרְבֶנּוּ) שֶׁהָיָה קוֹרֵא תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּעוֹרֵב וְכוּ', דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בֶּהָרִים (לְהִתְבּוֹדֵד שָׁם וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ) כְּעוֹרֵב דִּכְתִיב, וְדָוִד עוֹלֶה בְּמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עוֹלֶה וּבוֹכֶה וְראשׁ לוֹ חָפוּי וְכוּ'.

וְכֵן שְׁלמה בְּנוֹ כְּשֶׁבָּנָה אֶת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ כְּתִיב בִּמְלָכִים-א ח', וַיַּעֲמד שְׁלמה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרשׁ כַּפָּיו הַשָּׁמַיִם, עַיֵּן שָׁם כָּל תְּפִלָּתוֹ בַּאֲרִיכוּת וְכֵן חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּחָלְיוֹ כְּתִיב אֶצְלוֹ, וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל וְכוּ'.

וְכֵן בְּדָנִיֵּאל כַּאֲשֶׁר הֻצְרַךְ לְהַגִּיד לִנְבוּכַדְנֶצַּר פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם כְּתִיב, אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִלְּתָא הוֹדַע וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָא דְּנָא וְכוּ', וְכַאֲשֶׁר גָּזַר דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר כָּל אִישׁ שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִן כָּל אֱלהִים וַאֲנָשִׁים עַד חֹדֶשׁ יָמִים יֻשְׁלַךְ לְגב הָאֲרָיוֹת כְּתִיב שָׁם, וְדָנִיֵּאל עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם וְזִמְנִין תְּלָתָא בְיוֹמָא הוּא מְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ, וְגַם כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְגב הָאֲרָיוֹת הִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים מִי שֶׁעָנָה לְדָנִיֵּאל בְּגב הָאֲרָיוֹת וְכוּ' וְכֵן שִׁוַּע וְצָעַק לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דָּנִיֵּאל ט') וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדנָי הָאֱלֹקִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר וָאֶתְפַּלְלָה לַה' אֱלהַי וָאֶתְוַּדֶה וָאמְרָה אָנָּא ה' וְכוּ' הַטֵּה אֱלהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע וְכוּ' וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בִּתְפִלָּה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם כָּל תְּפִלָּתוֹ בַּאֲרִיכוּת.

וְכֵן חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה כְּשֶׁנִּשְׁלְכוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ כְּתִיב בַּזּהַר אַחֲרֵי דַּף נ"ז, מָאן שְׁזֵיב לְאִלֵּין עַל דַּהֲוֵי מַצְּלָן קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכוּ', עַיֵּן שָׁם וְעַל זֶה אָנוּ מִתְפַּלְּלִים מִי שֶׁעָנָה לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה בְּתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הוּא יַעֲנֵנוּ.

וְכֵן בְּעֶזְרָא כְּתִיב, וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר וְכוּ' לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְכוּ' וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלקֵינוּ וְכוּ' וַיֵּעָתֵר לָנוּ וְכֵן כְּשֶׁנָּשְׂאוּ יִשְׂרָאֵל נָשִׁים נָכְרִיּוֹת צָעַק עֶזְרָא מָרָה עַל זאת: בּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלקַי פָּנַי אֵלֶיךָ וְכוּ', עַיֵּן עֶזְרָא ט' כָּל תְּפִלָּתוֹ בַּאֲרִיכוּת וְכֵן מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה צָעֲקוּ וְהִתְפַּלְּלוּ הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּמְבאָר בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר וּבַמִּדְבָּר רַבָּה אֶסְתֵּר וּבְתַרְגּוּם שֵׁנִי.

וְכֵן אַחַר-כָּךְ בָּאוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְסִדְּרוּ לָנוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּל אָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשַׁחֲרִית בְּמוּסָף בְּמִנְחָה וְעַרְבִית, וְכֵן כָּל חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַקְּדוֹשִׁים הַתַּנָּאִים וְהָאֲמוֹרָאִים הִרְבּוּ מְאד לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמְבאָר בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת תְּפִלַּת הַתַּנָּאִים שֶׁסִּדְּרוּ לְעַצְמָם לְהִתְפַּלֵּל אַחַר תְּפִלַּת שְׁמנֶה עֶשְׂרֵה, וְכֵן סִדְּרוּ לָנוּ הַרְבֵּה תְּפִלּוֹת בִּפְרָטִיּוּת עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּגוֹן תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ וְכֵן תִּקְּנוּ כְּשֶׁנִּכְנָס הָאָדָם לָמד אֶת גָּרְנוֹ יאמַר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלקֵינוּ שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בַּכְּרִי הַזֶּה (בָּבָא מְצִיעָא מ"ב), וּכְשֶׁנִּכְנָס הָאָדָם לַמֶּרְחָץ יאמַר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְשָׁלוֹם וְתוֹצִיאֵנִי וְתַצִּילֵנִי מֵאוּר הַזֶּה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא (בְּרָכוֹת ס), וְכֵן כְּשֶׁנִּכְנָס הָאָדָם לְהָקִיז דָּם יאמַר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיִּהְיֶה עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה וְכוּ' (שָׁם), וְכֵן כְּשֶׁנִּכְנָס לִכְרַךְ יאמַר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לַכְּרַךְ הַזֶּה לְשָׁלוֹם (שָׁם), וְהֶחְלִיטוּ וְאָמְרוּ הַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל הָאָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.

וְכֵן אַחַר-כָּךְ בָּאוּ כַּמָּה צַדִּיקִים וְעָסְקוּ בִּתְפִלָּה הַרְבֵּה וְחִבְּרוּ תְּפִלּוֹת וּפִיּוּטִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁבָּא הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וְתַלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים וְחִבְּרוּ לָנוּ גַּם כֵּן כַּמָּה תְּפִלּוֹת כְּמוֹ הַסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי צִיּוֹן" וְכוּ'
 
חלק עליון תַחתִית