ברכת האורח, מקור מהתורה, והנפק"מ.

רוצה לדעת

משתמש ותיק
אגב האשכול בנוסח ברכת האורח
אציין כאן דבר נפלא במקור ברכת האורח מן התורה, והנפק"מ ליכאו'.

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך (ח, י)
בסמ"ג עשין כ"ז הביא שיש שדרשו "את" לרבות אורח שמברך לבעה"ב. וכן הובא דרשה זו ברוקח ובאבודרהם. והובא בבאר היטב סי' ר"א סק"ג בשם מהר"ש, עיי"ש. וכ"כ מדעתיה בגיליוני הש"ס בפסחים דף כ"ב ע"ב, עיי"ש.
ונראה שמדרשה זו יהא מקור למש"כ האבהא"ז פ"ב מברכות ה"ז שברכת האורח היא חלק מברכת הטוב והמטיב ולכן הרמב"ם כ' הלשון "להוסיף", וז"ל: ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכויות, וכשמברך האורח אצל בעה"ב מוסיף בה ברה ברכה לבעל הבית, עיי"ש, וכן מטו מהגרי"ז כידוע שהיה מקפיד שיברכו ברכה זו מיד לאחר ברכת הטוב והמטיב ולא אחר הרחמן, והובא בהגדש"פ לבית בריסק.
והיינו מאחר שהיא נדרשת מ"את" לכך הוא חלק מהברכה.
אשמח בחוו"ד הרבנים שליט"א.
 
חלק עליון תַחתִית