נוסח הרמב"ם הוא: יהי רצון ורחמים מלפניך ה' אלקינו שנחיה לשמור חוקיך בעולם הזה ולימות המשיח, כדי שנזכה ונירש טובה לחיי העולם הבא [יש לבאר מה הכוונה ולימות המשיח, ומשמע דיהיה ע"ז שכר טוב על קיום המצוות בימות המשיח, והוא כמו שאמרו אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ויש להאריך].
וראיתי דבר מעניין בשב"ק, ספר חסידים לרבינו משה ב"ר אלעזר, בן אחותו של רבינו אשר בעל פסקי הרא"ש ושו"ת הרא"ש, שנקרא "ספר חסידים החדש" או "ספר המשכיל". ובו כותב שתמה על נוסח זה שנחיה לשמור חוקיך - כדי שנזכה ונירש טוב, שהרי אמרו לעולם היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
ומספר ששאל זה לדודו הרא"ש ז"ל, והשיב שאנו גרסתנו "ונזכה ונחיה ונראה", ולא "כדי שנזכה ונחיה ונראה", והיינו שזו בקשה נוספת ונפרדת, וכל שאמרו הוא שלא לעשות מצוה בשביל השכר, אבל לבקש על השכר אינו בכלל ואין בזה חיסרון.
והביא עוד ששאל את השאלה גם לדודו רבינו חיים, והשיב שלא אמרו אל תהיו על מנת לקבל פרס אלא רק אם הוא בדרך תוהה על הראשונות, וזהו כמה שכתבו תוס' פסחים ח:
ויש לבאר עוד הנוסח על פי מה שהבאתי כאן.
חשבתי לחדש דבר נוסף, דאולי מה שיש לעשות שלא על מנת לקבל פרס, הוא מפני שהמצוות ראויות לעשייתן מצד עצמן, כידוע לכל מבקש דעת ולכל משכיל טעמי המצוות וסודן, ולאחר הבין האדם בזכות שכלו טעם המצוה והמצווה שוב ראוי לו לקיים המצוה מצד עצמה, ולא מפני מתן שכרה. אבל כל זה במצוות שיכול האדם להבין ערכן וענינן, אבל חוקי המצוות שאין בהשגת האדם להבין טעמם, אולי יש לצדד בזה שאותם יכול האדם לקיים מצד שכרן המובטח לו. ולפי זה הרי מדוקדק היטב לשון התפילה "שנחיה לשמור חוקיך כו' כדי שנזכה ונירש טובה".
וצריך ביקור ובירור ברעיון זה. לעת עתה ראיתי בס' מלא העומר להמהרא"ל צינץ פרשת אחרי דמשמע שמפרש להיפך [דחוקים שאין בהם טעם נקל לעשות שלא ע"מ לקבל פרס, אלא דאפילו משפטים צריך לעשות מצד צווי השם ולא מצד השכל המחייב, ע"ש].
וראיתי דבר מעניין בשב"ק, ספר חסידים לרבינו משה ב"ר אלעזר, בן אחותו של רבינו אשר בעל פסקי הרא"ש ושו"ת הרא"ש, שנקרא "ספר חסידים החדש" או "ספר המשכיל". ובו כותב שתמה על נוסח זה שנחיה לשמור חוקיך - כדי שנזכה ונירש טוב, שהרי אמרו לעולם היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
ומספר ששאל זה לדודו הרא"ש ז"ל, והשיב שאנו גרסתנו "ונזכה ונחיה ונראה", ולא "כדי שנזכה ונחיה ונראה", והיינו שזו בקשה נוספת ונפרדת, וכל שאמרו הוא שלא לעשות מצוה בשביל השכר, אבל לבקש על השכר אינו בכלל ואין בזה חיסרון.
והביא עוד ששאל את השאלה גם לדודו רבינו חיים, והשיב שלא אמרו אל תהיו על מנת לקבל פרס אלא רק אם הוא בדרך תוהה על הראשונות, וזהו כמה שכתבו תוס' פסחים ח:
ויש לבאר עוד הנוסח על פי מה שהבאתי כאן.
חשבתי לחדש דבר נוסף, דאולי מה שיש לעשות שלא על מנת לקבל פרס, הוא מפני שהמצוות ראויות לעשייתן מצד עצמן, כידוע לכל מבקש דעת ולכל משכיל טעמי המצוות וסודן, ולאחר הבין האדם בזכות שכלו טעם המצוה והמצווה שוב ראוי לו לקיים המצוה מצד עצמה, ולא מפני מתן שכרה. אבל כל זה במצוות שיכול האדם להבין ערכן וענינן, אבל חוקי המצוות שאין בהשגת האדם להבין טעמם, אולי יש לצדד בזה שאותם יכול האדם לקיים מצד שכרן המובטח לו. ולפי זה הרי מדוקדק היטב לשון התפילה "שנחיה לשמור חוקיך כו' כדי שנזכה ונירש טובה".
וצריך ביקור ובירור ברעיון זה. לעת עתה ראיתי בס' מלא העומר להמהרא"ל צינץ פרשת אחרי דמשמע שמפרש להיפך [דחוקים שאין בהם טעם נקל לעשות שלא ע"מ לקבל פרס, אלא דאפילו משפטים צריך לעשות מצד צווי השם ולא מצד השכל המחייב, ע"ש].