ואמרו: מאד מאד הוי שפל רוח, ואמרו: יהי אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז, לפיכך זכה קנה לחתך ממנו קולמוס לכתב בו ספר תורה, תפלין ומזוזות. והרביעי, שהוא בעניני העוה"ב, כי הנכנע קרוב להשיג החכמה, בהמשכו אחרי החכמים והכנעו להם והליכתו אליהם, כמו שנאמר הולך את חכמים יחכם, ואמרו רז"ל: יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם. והאלהים יעזר לו על החכמה, כמו שנאמר: ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. ומי שהוא גבה לב, לא תתקיים בידו חכמה על אמתתה, ולא יגיע אל תכלית ידיעה ברורה, מפני שמתנשא מלכת אל אנשי החכמה והתורה, כמו שנאמר: רשע כגובה אפו בל ידרש וגו'. והחמישי, כי הנכנע ממהר למעשה העבודה בחריצות ובזריזות, איננו מתגאה בהם ולא בוזה שום דבר מהם, כמו שאמרו רז"ל: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. והמתגאה בעצמו מתאחר מעשות העבודה לרום לבבו ולגסות רוחו, ואיננו מרגיש עד אשר יפול וישפל, כמו שאמר: אמור למלך ולגבירה השפילו שבו, ואמר: שש הנה שנא ה', ואמר: עינים רמות וגו'. והששי, כי מעשה הנכנע מקובל אצל האלהים, כמו שאמר: זבחי אלהים רוח נשברה, ועוונו נמחל מהרה, כשהוא שב ממנו, כמ"ש: ומודה ועוזב ירוחם, ונאמר: כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושיע. ואלה עשרת שרשי הכניעה יתבאר לך מהם, אחי, שאר מעלות המדה החשובה הזאת העליונה הרמה, אשר לא זכרתים בשער הזה. וזכר מה שהעירותיך עליו מהם ושימנו נגד עיניך וחשב בו תמיד והשתדל לקנותו ופקדהו עם נפשך ומדותיך תדיר, והעזר באלהים עליו, ושאל אותו ממנו, להתקרב אליו ולהגיע לרצונו, אולי יישירך לו ויכין לך הדרך אליו,
כמו שמתפללים החסידים אחר תפלתם: אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה.