מי שיש לו רק 2 דקות. האם עדיף שיתפלל >כמכונה המונה מעות< או שיגיד איזשהו "שבח בקשה והודאה" קצר ולענין?

בן של רב

משתמש ותיק
כידוע שכיום עם התפתחות הטכנולוגיה ישנה אפשרות להתפלל כמונה מעות = כמכונה אלקטרונית המונה מעות בציינג'...

מה הדין בכל מגוון המקרים של אונס שאינו יכול להתפלל כראוי. 
כמו למשל אשה שטרודה במצות "משמשי החולה" = כל ילד קטן.
כי הוא תמיד כחולה שאין בו סכנה (היתר ידוע של הח"ח לאשתו). 

לכאורה הרי במשך אלפי שנים מבריאת העולם ועד סוף ימי בית שני - כולם התפללו בפשיטות ותמימות כמו כל ברסלבר שמתבודד בשדה - פשוט דיברו עם ה' !
וכל אחד ואחת בנוסח האישי שלו/שלה - שבחוהו, בקשו ממנו, והודו לו. 
וכמו שמתאר זאת הרמב"ם באריכות מחכימה ומרתקת. ​​​​​​
(בתחילת הלכות תפילה, מי מתנדב להעלות?) 

האם בגלל שכעת סידרו לנו אנכנה"ג נוסח מתוקן שבו >נכוין< את ליבנו - חלפה מן העולם מצות תפילה העיקרית המקורית והפשוטה שאותה תקנו האבות? 
ומנין לנו >שהתפילה האוטומטית< שחידשנו - גם היא נחשבת כקיום מצות תפילה דאורייתא שמזכירים כל יום בק"ש: "לעבדו בכל >לבבכם<" .

​​​​​​(מי מתנדב להעלות את ההגדרה של הרב דסלר על זה: "צפצוף" וכו')
 
וגם אחרי התקנה של כנסת הגדולה - מי יימר שהיה כלול בתקנתם תחליף מוזר כזה שרק >אומרים< ולא שמים >לבבכם< מה אומרים. 


בקיצור: מנין ההיתר לדחות על הסף את האפשרות להתפלל באמת מהלב = לדבר עם ה' כפשוטו. 
ולהעדיף 'תפילה' מחודשת כזו שהיא אולי בגדר "זכר לאבותינו שהיו מתפללים לאלוקינו בזמן שהיה ביהמ"ק קיים"... 

נ. ב. נא לא להילחץ יותר מידי...
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
כידוע שכיום עם התפתחות הטכנולוגיה ישנה אפשרות להתפלל כמונה מעות = כמכונה אלקטרונית המונה מעות בציינג'...

מה הדין בכל מגוון המקרים של אונס שאינו יכול להתפלל כראוי. 
כמו למשל אשה שטרודה במצות "משמשי החולה" = כל ילד קטן.
כי הוא תמיד כחולה שאין בו סכנה (היתר ידוע של הח"ח לאשתו). 

לכאורה הרי במשך אלפי שנים מבריאת העולם ועד סוף ימי בית שני - כולם התפללו בפשיטות ותמימות כמו כל ברסלבר שמתבודד בשדה - פשוט דיברו עם ה' !
וכל אחד ואחת בנוסח האישי שלו/שלה - שבחוהו, בקשו ממנו, והודו לו. 
וכמו שמתאר זאת הרמב"ם באריכות מחכימה ומרתקת. ​​​​​​
(בתחילת הלכות תפילה, מי מתנדב להעלות?) 

האם בגלל שכעת סידרו לנו אנכנה"ג נוסח מתוקן שבו >נכוין< את ליבנו - חלפה מן העולם מצות תפילה העיקרית המקורית והפשוטה שאותה תקנו האבות? 
ומנין לנו >שהתפילה האוטומטית< שחידשנו - גם היא נחשבת כקיום מצות תפילה דאורייתא שמזכירים כל יום בק"ש: "לעבדו בכל >לבבכם<" .

​​​​​​(מי מתנדב להעלות את ההגדרה של הרב דסלר על זה: "צפצוף" וכו')
 
וגם אחרי התקנה של כנסת הגדולה - מי יימר שהיה כלול בתקנתם תחליף מוזר כזה שרק >אומרים< ולא שמים >לבבכם< מה אומרים. 


בקיצור: מנין ההיתר לדחות על הסף את האפשרות להתפלל באמת מהלב = לדבר עם ה' כפשוטו. 
ולהעדיף 'תפילה' מחודשת כזו שהיא אולי בגדר "זכר לאבותינו שהיו מתפללים לאלוקינו בזמן שהיה ביהמ"ק קיים"... 

נ. ב. נא לא להילחץ יותר מידי...
לא דנת על הדברים עם מקורות הלכתיים רק עם סברות הלב בעלמא וחבל כי זה נותן פתח לדון על הכל כפי שרירות הלב ולא לבדוק את הדברים בדברי חז"ל ובראשונים אף שאני מאמין שלא זה כוונתך 
אמנם ניתן לקיים את הדברים במקורות ההלכתיים היות שמעיקר הדין מבואר בגמ' שמי שאין לו כוונה לא יתפלל אלא שכתבו הגאונים שכיון שבלאו הכי אין אנו מכוונים יתפלל אף ללא כוונה על כן יתכן ובמקום שיכול לכוון בתפילה קצרה אולי יש מקום לזה לקיים דינא דגמ' וצ"ע [ויש גם סיפור שנודע על החזו"א ולאחרונה נדפס על ידי בני הרב הרפ"ב שטיינברג באופן מדוייק יותר ומעניין ששם נוגע גם לברכות הנהנין] 
אמנם מכל מקום אם יכול להתפלל הביננו בכוונה וודאי עדיף או שיעשה את הצעתו של החיי אדם למי שאין לו זמן שיתפלל תחילה וסוף של כל ברכה 
ועם כל זה אין ראוי לדרוש בזה בפירקא 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
למה אני צריך להביא מקורות?
יש כבר אותך!

אין זה ענין של הבאת מקורות לתפארת השטיקל תורה אלא הגישה הבסיסית האם לקביעת ההלכה אפשר לסמוך על ההרגשה האישית בהבנת המושגים או שהכל צריך להבדק הדק הייטב בדברי חז"ל ובדברי הראשונים [ובלא האשמה אישית הדגש על הדרך הראשונה וזלזול בדרך השניה מובילה למקומות הזויים וקיימים כאלו בזמנינו] 
 
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לצערי לא זכיתי עדיין, אני לומד ומלמד דברים אחרים
וכל מה שאני כותב זה רק בין גברא לגברא.
ואתם תשלימו את החפצא של הגברא.
אתם עושים את זה מצויין. 
 

עט ברזל

משתמש רגיל
כתב הנפש החיים דבתוך מילות התפלה יש סודות ותיקונים עצומים,ולכאורה פשיטא דעדיף
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
עט ברזל אמר:
כתב הנפש החיים דבתוך מילות התפלה יש סודות ותיקונים עצומים,ולכאורה פשיטא דעדיף

אמת המידה לקביעת ההלכה הוא דברי הגמ' והפוסקים ואם על פי מידת ההלכה בגמ' יש צדק בטענת בן של רב אין דברים אלו מעלים ומורידים ואם אין בדבריו ממש אין אנו נזקקים לנפש החיים בכך וככלל כל דברי הנפש החיים הם רק לשכנע כי יש בשמירת התורה וההלכה את כל התיקונים הנצרכים ואל יחפש אדם פעולות חוץ לגבול ההלכה וההלכה היא מידת הבוחן להכל זהו יסוד הכולל העולה מכל שעריו של בעל נפש החיים 
 
חלק עליון תַחתִית