כמה מילים בעניין הרמת קולו בתפילה,
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. (ח,ח)
בשפתי חכמים כאן ביאר שכאן צעק משה אל ה' דלא כשאר המכות, ומשום שהצפרדעים היו צועקים כדאי' במדרש, וכדכתיב על דבר הצפרדעים, וקי"ל המתפלל צריך שישמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו.
מקור הדין אי' בגמ' ברכות (כד:) המשמיע קולו בתפילה הרי זה מקטני אמנה, אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש אבל אין יכול לכוין את לבו בלחש מותר, והני מילי ביחיד אבל בצבור אתי למטרד צבורא.
איסור הגבהת הקול בתפלה
בטור (סי' ק"א) הביא דברי הגמ' שלא ישמיע קולו בתפלה, וטעם הדבר שהוא מקטני אמנה שמראה כאי' הקב"ה אינו שומע תפלה בלחש, עוד הוסיף שהמגביה קולו הרי הוא מנביאי השקר דכתיב בהו "ויקראו בקול גדול" . טעם נוסף כתב הטור, דאי' בגמ' סוטה (לב) בכדי שלא לבייש עוברי עבירה שמתוודים בתפלתם.
ובנותן טעם יש כאן מש"כ החכמת שלמה שהביא מה שהתקשה בשו"ת תשובה מאהבה (סי' י"ג) מדוע חשב עלי שחנה שכורה שלא היו רגילין להתפלל בלחש, הלא אמרו רז"ל שאין להגביה הקול בתפלה. ויישב עפ"י מש"כ בילקוט שמעוני (פ' ואתחנן) בהא דכתיב "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו" שעל הרשעים נאמר שקראו בקול גדול, והוא משום שהקב"ה רחוק מהם, אבל אדם מישראל עומד ומתפלל בלחש והקב"ה שומעו משום שהוא קרוב אליו, שנא' כי יעמוד לימין אביון. מוכח שמי שהקב"ה קרוב לו יוכל להתפלל בלחש, ואיפכא ח"ו, יתפלל בקו"ר. ולפי"ז ביאר החכמ"ש דהקב"ה אינו עומד אצל נשים דאי"ז כבודו, כמ"ש במדרש בפסוק 'ויאמר לה ה'' [לרבקה] כמה כרכורים כרכר שלא להשיח עם האשה. ה"נ אי"ז כבודו לעמוד אצל נשים, לכך הנשים יתפלל בקול. וזה שכ' רש"י שלא היו רגילין להתפלל בלחש, היינו בנשים דייקא, שהתפללו בקו"ר. וזהו שחשבה עלי לשכורה. השיבה לו חנה 'כי קשת רוח אנכי' והיה לה שבירת הלב, וכתיב 'קרוב ה' לנשברי לב' וביאור הדבר דאף מי שאינו ראוי להיות קרוב, בשבירת לבו מצי. [דהנה כתיב 'קרוב ה' לכל קוראיו' ומאידך לנשברי לב דווקא] וסברה חנה שמשום שיש לה שבירת לב הרי שהקב"ה קרוב לה ולכן התפללה בלחש.
האם צריך להשמיע לאזניו או שהוא רק היתר
שיטת הזוהר לפוסקים רבים היא שלא ישמיע אפי' לאזנו, וראיה מתוספתא "יכול יהא משמיע לאזניו כבר פירש בחנה וקולה לא ישמע". ובמשנ"ב (סק"ה) הביא שיטה זו, אולם המג"א (סק"ג) סבר דליכא ראיה מזוהר, וכן הוא בביאור הגר"א דדעת הזוהר כדעת שו"ע, וראיה לדבר מהא דכתב הרמ"א לקמן (סי' קמ"א ס"ב בדרכי משה) לענין ההלכה גבי עולה לתורה שיקרא עם הש"ץ בלחש, ומותר להשמיע לאזניו, וכתב הרמ"א שאפי' הזוהר יסכים לזה, ובזוהר מדמה דין התפלה בלחש לדין העולה לתורה. [בב"י שם פליג עליה, ואכמ"ל]
וכתב הטור דמגמ' דידן משמע שלאזניו יכול להשמיע, ולכאו' כוונתו שמותר לו להשמיע אבל אינו ראוי.
אולם להלכה, כתב שהדעת נותנת שיותר טוב להשמיע לאזניו, כי אז יוכל לכוון יותר. וכבר פסק כן הרמב"ם (פ"ה מהל' תפלה ה"ט) שישמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו. כ"ה בשו"ע (סי' ק"א ס"ב). ובמשנ"ב (סק"ה) בשם הגר"ז וחיי אדם שטוב יותר לכתחילה שישמיע לאזניו, אבל בדיעבד אם התפלל בלחש לגמרי, כיון דמ"מ הוציא בשפתיו, יצא. והביא עוד בשם ברכי יוסף וחיי אדם דלכתחילה יתפלל בלחש כ"כ שאף חברו העומד בסמוך לו לא ישמע, ואם א"א לו לכוון "יש לו לעשות בענין שיכול לכוין, אך שיזהר שלא יטריד לאחרים".
כשמגביה קולו ומפריע לעומדים סביבו
בטור הביא דברי רב הונא דלעיל, שבצבור אסור להגביה קולו שלא יפריעם. דהיינו, כל החששות שהובאו לעיל נאמרו גבי תפלת היחיד, אבל בציבור, נוסף החשש של מטרד הציבור.
ובזוהר כ' (הובא בביה"ל ד"ה ואם) שאם מגביה קולו כ"כ שחברו יכול לשמוע, אין תפלתו נשמעת למעלה, ובלשונו "אי ההוא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לעילא, ולית דצייתין ליה אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא, בגין כך בעי לאסתמרא דלא ישמעון מההיא צלותא בני נשא".
והדברים חמורים, עד שסבר הגרזש"א (הליכות שלמה פ"ח הע' 117) ובעל שו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' ט"ו) שאם חברו שומע סיום ברכה ממנו, לא יענה אמן, דהלה עשה שלא כדין, ויש שחלקו ע"ז.
בב"ח אף הוסיף שאפי' חזן לא יגביה קולו יותר, אלא כדי הצורך שישמע הציבור. וכ' המג"א שאין דבריו מוכרחים. וכן בט"ז כ' שהחזן שמגביה קולו בכדי לעורר הכוונה, שפי"ד. [באו"ש כ' בשם הרמב"ן 'ויקראו אל אלוקים בחזקה' למדים שתפילה צריכה קול] אכן העושה כן להראות קולו עושה שלא כהוגן.
אם אינו יכול לכוין אלא אם יתפלל בקול
אם אינו יכול לכוין בלא להשמיע לאוזנו והוא בצבור, כתב המגיד תעלומה (ד"ה חבל) ובליקוטי חבר בן חיים (שם) שיתפלל בלא כוונה ולא ביחידות עם כוונה. לעומתם בשו"ע הרב כתב (או"ח סי' ק"א ס"ג) שיש להתפלל ביחידות עם כוונה. ובט"ז אף הוסיף שאם יכול לכוין בלחש אבל לא כ"כ כמו בקול, מיקרי אינו יכול לכוין, ויתפלל ביחיד ובכוונה. ובביה"ל פליג עליה וכתב בשם פמ"ג החמיר דהאידנא אין היתר זה להתפלל ביחיד אלא "לגדול הדור ומפורסם שכל מעשיו לש"ש".
וכבר נחלקו בזה קמאי בהא דאי' בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) שכשרבי יונה היה מתפלל בביתו, התפלל בקול רם וע"י כך למדו בני ביתו להתפלל. הטור סבר שהגביה קולו בכדי שילמדו ממנו, ולכן פסק שמותר לו לאדם להשמיע קולו בתפילתו בכדי שילמדו ממנו, ואין בזה חשש מקטני אמנה. וברא"ש כ' שעשה כן משום שרצה לכוין טוב יותר, ובט"ז ביאר שסבר הטור שתימה הוא לומר שהתפלל בקול רם משום שהיה קשה לו לכוין יחד עם הציבור, ומדבריו משמע כדפסק בשו"ע ברב, יעויי"ש עוד בדברי הב"י וב"ח ופרישה מה שביארו.
האם האיסור הוא רק בתפלת י"ח
במבי"ט (בית אלוקים שער התפלה פ"ו) הקשה דמצינו פעמים רבות בתורה שהוזכר צעקה בתפלה, וכעין מה שצעק משה אל ה' בדבר הצפרדעים, וכעי"ז עוד מקומות. ויישב שהא דאין להגביה קולו מיירי רק בתפלות הרגילות שמתפלל אדם מידי יום, ומשום שיכול לכוון גם בלחש. אבל תפלה בעת צרה א"א להתפלל בלחש מחמת צערו "והוא צועק להראות שאין מי שיצילו מהצער הזה מלבד הקב"ה" ודינו כמי שאינו יכול לכוין אלא אם מגביה קולו, דמותר לו להתפלל בקו"ר ביחידות וכדלעיל.
כעי"ז כ' בפרי צדיק (פ' ואתחנן אות ב') "לפעמים צר להאדם מאוד ולא יכול עוד להכיל הצער בקרבו מאיזה ענין שצריך לישועה, אז הוא צועק מעומקא דלבא, והוא אין מכוון להגביה קולו לפני השי"ת רק הצעקה היא מקירות לבו שאין לו שום עצה" עכ"ל.
וכ"פ בערוך השלחן (סי' ק"א ס"ח) ועוד פוסקים, דהאיסור הוא רק בתפלת י"ח שהוא כעומד לפני המלך, אבל בשאר התפלה יכול אף לצעוק.
מנהג האריז"ל היה שלא להגביה קולו גם בזמירות ובפסוד"ז , ורק בשבת הגביה קולו מעט (מג"א סק"ג ופמ"ג א"א סק"ג). וכ"פ המשנ"ב (סק"ז) שטוב לא להגביה קולו בפסוד"ז. בשער הכוונות איתא שהטעם שלא הרים קולו היינו להורות הכנעה ואימה ויראה לפני השי"ת, אבל ביום השבת היה מרים ומגביה קולו בנעימה בתפילה דמיושב יותר מעט וכו', ואף זה לא היה עושה אלא מפני כבוד השבת.
כ"ה במעשה רב (סי' קכ"ו) "בשבת שחרית מתפללין בפירוד עד שוכן עד, ומשוכן עד מתחיל הש"צ, והוא בעצמו מתחיל ברוך שאמר ואומר פסוקי דזמרה בקול רם עד שוכן עד וכן ביו"ט".
עוד כ' במח"ב (הובא בשע"ת סק"ו) דמקראי דחנה ילפי' דאף יחיד המתפלל על צרתו שלא בשעת התפלה, אסור לו להגביה קולו, וכן מוכחא מילתא דרב הונא.
ובתפלה גופיה, כ' הביאור הלכה (סי' קי"ד ס"ב) שאין להכריז מוריד הגשם ויעלה ויבוא וכדו' בקול רם, ומש"כ המג"א (שם סק"ב) שהחזן יכריז בתפלת הלחש, סבר הגרשז"א (הליכות שלמה פ"ח הע' 20) שדוקא החזן או השמש יעשו כ, אבל לא שאר המתפללים, שהוא דבר מגונה לעשות כן כשעומד בפני המלך.